תנועה לשקט היא שיטה לשיפור התקשורת הבין-אישית בחינוך, שפותחה בישראל. בשיטה יש שילוב של טכניקות של מודעות עצמית וחיזוק הקשר שבין הגוף לנפש (כדוגמת יוגה וטכניקות אחרות), שמקורן בפילוסופיה מזרחית, עם רעיונות משיטות טיפול מערביות. השיטה מופעלת במערכת החינוך בישראל החל משנת 1998[1], בידי מדריכים שקיבלו לכך הכשרה והסמכה מיוצרות השיטה. השיטה משלבת תרגול כחלק מתהליך הלמידה בבית הספר, ונועדה בין היתר להפחית אלימות, לשפר התמודדות עם לחצים, ולהגביר את הריכוז, בעיקר במהלך הלימוד. השיטה משמשת בעיקר בפתיחת יום הלימודים, בהתחלות של שיעורים, לפני בחינות ולמעשה בכל זמן שנדרש ריכוז ומיקוד החשיבה.

במסגרת השיטה, תלמידים ומורים בוחרים מתוך ההיצע הקיים את סוג התרגול המתאים להם, מבחינת תנועה, נשימה, יציבה, דמיון מודרך ומדיטציה. במהלך השנים למדו את השיטה ועשו בה שימוש כמה אלפי תלמידים, מורים ומנהלים. בנוסף, נלמדת השיטה בגני ילדים, במסגרות פרטיות, במעונות ובמרכזים למניעת אלימות ובהנחיית קבוצות.

לאחרונה (2015) נערך מחקר באוניברסיטת תל אביב, הבוחן את השפעת השיטה על מיקוד וריכוז, ויסות רגשי ואקלים חברתי בבתי ספר בעיר חולון[2].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הפעלה של השיטה בבית הספר "משה שרת" בחולון
  2. ^ המחקר נערך על ידי פרופ' מיכל אל-יגון, ד"ר אורית זיו, מעיין עזרן, תמר חנן ויפית מונטיפיורי; בית הספר לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב