תנחום אבגר

נקדן, משורר (1946–2015)

תנחום אבגר (23 ביוני[1] 194626 בספטמבר 2015) היה משורר, עורך, מגיה ונקדן ישראלי.

מתוך "הימים היו יפים", עמ' 19
מאת תנחום אבגר

שִׁירָה הִיא צֶבַע
 הַנֶּפֶש, לְאַחַר שֶׁהִיא (הַנֶּפֶש)
 מִתְאַדָּה

ביוגרפיה ויצירה עריכה

אבגר נולד בקרלובי וארי שבצ'כוסלובקיה, עלה לישראל בגיל שלוש וגדל ברמת גן.

החל לכתוב בשנות השישים, פרסם שלושה קובצי שירים בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, ולאחר הפסקה ארוכה, פרסם בשנת 2014 קובץ ובו שירים חדשים לצד שירים מחודשים. כמו כן פרסם לאורך השנים כמה סיפורים קצרים שראו אור בכתבי העת "כרמל" ו"קשת החדשה".

ספרו הראשון, "ירוק מעצלותי" ראה אור בשנת 1979. יצירתו שזורה הומור דק ומודעותו הלשונית מפותחת, מפתיעה ופרובוקטיבית. מאחורי סתמיותו המדומה של הביטוי מסתתרת מעין תוקפנות. שיריו בנויים על תחכום, ולא מסתמכים רק על הבעה רגשית.[2]

שני קווים מקבילים עוברים לסירוגין בשיריו. קו אחד הוא של האני השר - הגבר, והקו השני הוא מצבה של האישה. האופטימיות והעוצמה שייכים לאישה, שהיא האקטיבית והחושנית, ואילו רוחו של הגבר מאוימת וחסרת מנוחה, פסיבית ומסתייגת. שני הקווים כאילו משלימים זה את זה.[3]

אבגר נפטר בכפר סבא בספטמבר 2015 לאחר מאבק במחלה קשה, בגיל 69. הותיר אחריו אישה, בת מנישואים קודמים, ושלושה נכדים. לבקשתו נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.

במאי 2022 נערך ערב שירה לכבודו של אבגר ונדונה בו שירתו. מבקרים ואוהבי שירתו התכנסו בערב זה, וביניהם המשוררים מרדכי גלדמן, ישראל בר כוכב, אלי הירש ודוד (ניאו) בוחבוט, שהעלו דברים לזכרו ודנו בפשטות המתוחכמת והמעודנת של שירתו ובדיוק בלשון וברגש. זוהי שירה שכתובה במעין טון דיבורי, אך הדיבור הוא בעצם סוג של שירה צרופה. מנחם בן כתב על אבגר, שהוא "משורר מבריק, בעל הומור נדיר ועברית יפהפייה ונדירה".[4]

ספריו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה