ויקיפדיה

תסמונת התשישות המוחית

תסמונת התשישות המוחית (Brain Fag syndrome - BFS) הוגדרה בשנת 1994 בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM-5) כתסמונת תלוית-תרבות (culture bound syndrome).[1] תסמונת התשישות המוחית כוללת תסמינים של ליקויים קוגניטיביים כגון קושי בתפיסת משמעות של מילים, קשיי ריכוז וזיכרון לקוי; הפרעות בשינה וליקויים סומטיים (חושיים) נוספים כמו ראייה מטושטשת וכאבי עיניים, ראש וצוואר. התסמונת תועדה לראשונה בשנת 1960 על ידי Prince בקרב סטודנטים אפריקאים בניגריה והיא נגרמת כתוצאה מלחץ להצליח בקרב צעירים.[2]

סימפטומים עריכה

תסמונת ה-BFS כוללת מגוון תסמינים המשפיעים על יכולותיו של התלמיד ופוגמים בתהליך הלמידה. התסמינים כוללים תלונות סומטיות (חושיות), ליקויים סומטיים, ליקויים קוגניטיביים והפרעות בשינה. התלונות הסומטיות הן לרוב על כאבים ותחושת צריבה באזור הראש והצוואר. הליקויים הסומטיים באים לידי ביטוי בליקויי ראייה כגון ראייה מטושטשת, כאבי עיניים ודימוע מאסיבי. הליקויים הקוגניטיביים מורכבים מקושי ולעיתים אף חוסר יכולת לתפוס משמעות של מילים כתובות ונשמעות. בנוסף, הליקויים הקוגניטיביים כוללים קשיי ריכוז חמורים וזיכרון לקוי. לבסוף, הפרעות השינה כוללות ישנוניות ועייפות למרות מנוחה מספקת.[2]

סיבות עריכה

במהלך חקר התסמונת, נמצאו גורמים שונים הקשורים להפרעה. תחילה, מצאו כי תסמונת ה-BFS נפוצה יותר בקרב גברים. עם זאת, ההבדל בין המינים נבע ככל הנראה מייצוג גבוה יותר של גברים במוסדות לימודיים גבוהים במדינות אפריקה במהלך שנות ה-60 וה-70.[3]

יתרה מכך, מחקרים מוקדמים דווחו על קשר בין מצב סוציו-אקונומי נמוך לבין התסמונת.[2] כמו כן, נמצא קשר בין אוריינטציה תרבותית לבין תסמיני ה-BFS, מה שהוביל להצעה של תפקידו המשוער של לחץ מאופיין תרבות בהתפתחות התסמונת.[3] עם זאת, המחקר בתחום לא ענה על השאלה האם מדובר בהשפעה משולבת של מצב סוציו-אקונומי (כלכלי-חברתי) נמוך ולחץ מאופיין תרבות, או שמא אחד מהשניים מספיק כדי לגרום באופן עצמאי לתסמיני הפרעת ה-BFS.

לא נמצאו גורמים סוציו-דמוגרפיים כמו למשל גיל או דת הקשורים לתסמונת ה-BFS.[3] מאוחר יותר, חוקר בשם Morakinyo ערך מבחני תפקוד קוגניטיבי בקרב הסובלים מהתסמונת, ומצא כי אנשים בעלי BFS היו בעלי אינטליגנציה ממוצעת או גבוהה מהממוצע.[4] במחקר אחר, מצא Morakinyo כי אנשים שסבלו מהתסמונת היו גבוהים בציר הנוירוטיות, כלומר התקשו להיות רגועים, בעלי ביטחון עצמי וקרי רוח (על פי מודל חמש התכונות הגדולות).[5] בנוסף הוא מצא כי איכות השינה היא מנבא משמעותי להפרעת BFS. הוא מצא במחקרו כי 45.5% מחולי BFS השתמשו בחומרים ממריצים, מתוך דחף הישגי להצליח בלימודים ולהפחית את הצורך בשינה.[5] כמו כן, Omoluabi חקר את הגורמים הפסיכו-פיזיולוגיים של הפרעת ה-BFS ומצא כי הסטודנטים אשר סבלו מההפרעה היו בעלי ציונים גבוהים יותר באופן משמעותי בהשוואה לקבוצת הביקורת במדדים השונים הבוחנים: עלייה במתח השרירים, דופק, לחץ דם סיסטולי, לחץ דם דיאסטולי, רמת מוליכות עורית (מדד המשקף רמת עוררות גופנית) וטמפרטורת העור.[6] ציונים גבוהים במדדים אלו מעידים על פעילותה של מערכת העצבים הסימפתטית (ראה ערך מערכת העצבים האוטונומית) אשר פעילה בשעת לחץ או מצוקה. העלייה בפעילות הסימפתטית גורמת לנדודי שינה, קשיי ריכוז וליקויים בזיכרון. 

Prince תיאר במאמרו את אותו דחף להישגיות בקרב הסובלים מההפרעה: "לרוב התופעות החלו בתקופות של קריאה ולמידה אינטנסיביות לפני בחינות, או לעיתים רק בסופן של תקופות של לימודים אינטנסיביים. המטופלים בדרך כלל מייחסים את מחלתם לתשישות של המוח בגלל "עבודה מוחית" מוגזמת." (עמ' 561)[2]

היסטוריה עריכה

מאז שנות ה-60, היו מספר נקודות מבט מרכזיות שניסו להסביר את התסמונת ואת הסיבות להופעתה. Prince תיאר לראשונה את התסמונת בעקבות מחקר בקרב סטודנטים באפריקה בשנת 1960. הוא כינה את המחלה Brain fag syndrome, עקב חזרה על תלונות של תשישות מנטלית בקרב הסטודנטים שסבלו ממנה.[2] בתיעודו, תיאר Prince זכר יורובאי (Yoruba זוהי קבוצה אתנית אפריקאית הנמצאת המערב אפריקה, בייחוד בניגריה ובנין) בסוף שנות ה-20 לחייו אשר החל לסבול מכאבים חדים בראשו ונתקל בקשיים להבין את הטקסט שקרא בעת שלמד למבחן. בנוסף, הצעיר תיאר כי התקשה לקום בבוקר וללכת ללימודיו אף על פי שישן יותר מהרגיל. כאשר כתב בבחינות, הצעיר חש שהוא יודע את התשובות אך מתקשה להיזכר בהן ותיאר תחושה של "מוח ריק". בתיאורו, מצוין גם כי סבל מחולשה ומרעידות בידו הימנית כך שהתקשה לכתוב. עקב חומרות התסמינים, דחה הצעיר את לימודיו למשך מספר שנים.[2] Prince תיאר כי התסמינים השתפרו בעזרת תרופת Largactil (או בשמה הרפואי כלורפרומאזין, היא תרופה אנטי-פסיכוטית ממשפחת הפנותיאזינים), תרגילי מדיטציה וצבירת ביטחון מחודש.[2]

אפידמיולוגיה עריכה

לאחר דיווחו של Prince, התגלו דיווחים נוספים של התסמונת במקומות שונים באפריקה כמו ליבריה, אוגנדה, חוף השנהב ודרום אפריקה. התסמונת התגלתה גם מחוץ לאפריקה בברזיל, ארגנטינה, הודו, תאילנד, מלזיה, סין ואף בקרב יהודי אתיופיה.[3] עם זאת, תסמונת ה-BFS נדירה למדי בקרב אנשים ממוצא מזרח אירופאי. הדמיון באופן ביטוי הלחץ והמצוקה בין תרבויות אלו עשוי להסביר את התוצאות הללו ומכאן שמדובר בהפרעה תלוית-תרבות.

טיפול עריכה

דווח על ידי Anumonye כי נמצא שיפור בקרב 80% מהמטופלים במחקר (60 סטודנטים ניגרים הסובלים מ-BFS), בסוף השבוע השני לאחר מתן טיפול ב-lorazepam (תרופה המטפלת בלחץ).[7] יתרה מכך, מחקרים נוספים הראו כי הסובלים מ-BFS הראו שיפור לאחר טיפולי בטכניקות הרפיה, ומחקרים אחרים הראו כי נצפתה הקלה בתסמיני ההפרעה לאחר מתן תרופות נוגדות דיכאון.[3] בנוסף, מחברים שונים הסכימו כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) עשוי להיות יעיל עבור התמודדות עם הלחץ להצליח ועבור התמודדות עם נדודי שינה.[8][9]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Castillo, R. J., Carlat, D. J., Millon, T., Millon, C. M., Meagher, S., Grossman, S., & American Psychiatric Association., .Diagnostic and statistical manual of mental disorders, Washington, DC. ,American Psychiatric Association Press., 2007
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Prince, R., The “brain fag” syndrome in Nigerian students., Journal of Mental Science 106(443), 1960, עמ' 559-570
  3. ^ 1 2 3 4 5 Ola, B. A., Morakinyo, O., & Adewuya, A. O., Brain Fag Syndrome–a myth or a reality., African Journal of Psychiatry 12(2), 2009
  4. ^ Morakinyo, O., The brain-fag syndrome in Nigeria: Cognitive deficits in an illness associated with study., The brain-fag syndrome in Nigeria: Cognitive deficits in an illness associated with study. 146(2), 1985, עמ' 209-210
  5. ^ 1 2 Morakinyo, O., psychophysiological theory of a psychiatric illness (the brain fag syndrome) associated with study among Africans., The Journal of nervous and mental disease 168(2), 1980, עמ' 84-89
  6. ^ Omoluabi, P. F., Psychophysiological indicants of brain fag syndrome., Wilson EB, eds, Psychology and Society. Osogbo: Igbalaiye, 1986, עמ' 112-119
  7. ^ Anumonye, A., Treatment of ‘brain fag’syndrome, Current medical research and opinion 3(6), 1975, עמ' 367-370
  8. ^ Morin, C. M., Blais, F., & Savard, J., Are changes in beliefs and attitudes about sleep related to sleep improvements in the treatment of insomnia?, Behaviour research and therapy 40(7), 2002, עמ' 741-752
  9. ^ Edinger, J. D., Wohlgemuth, W. K., Radtke, R. A., Marsh, G. R., & Quillian, R. E., Cognitive behavioral therapy for treatment of chronic primary insomnia: a randomized controlled trial, Jama 285(14), 2001, עמ' 1856-1864

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תסמונת_התשישות_המוחית&oldid=38081097"