תעלת ולנד

תעלת ולנד (באנגלית: Welland Canal) היא תעלה באזור ניאגרה בדרומה של קנדה המחברת בין ימת אונטריו בצפון לבין ימת אירי בדרום. התעלה נחפרה במטרה לעקוף את מפלי ניאגרה ולאפשר תנועת אוניות בין שני האגמים הגדולים^[1].

מאפייני התעלהעריכה

אורכה של התעלה 44.4 ק"מ (27.6 מייל) מפורט קולבורן (על אגם אירי) לפורט וולר (על אגם אונטריו) ויש לה עומק מינימלי של 9 מטרים (30 רגל)^[2].

ימת אירי גבוהה ב-99 מטר מימת אונטריו. כדי להתגבר על הפרשי הגובה הוקמו בתעלה שמונה תאי שיט בנקודות שונות לאורכה. כל תא שיט רוחבו 24.4 מטר ואורכו 233.5 מטר. תא שיט מספר שלוש נמצא בתוככי העיר סנט קתרינס וכולל מרכז מבקרים המושך אליו תיירים רבים הבאים לצפות באוניות^[1].

כ-3,000 אוניות עוברות בתעלה מדי שנה. רבות מהן משרתות את הנמלים של וינדזור בדרום אונטריו, דטרויט, וקליבלנד בארצות הברית ומעבירות סחורות לנמל מונטריאול ומשם דרך נהר סנט לורנס לאוקיינוס האטלנטי ולרחבי העולם. המטענים הנפוצים ביותר הם תבואה, עפרות ברזל, מלח פחם, אבן, ברזל ופלדה. 3,272 ספינות ניווטו בתעלת וולנד ב-2014. הספינות נשאו יותר מ-31,750,000 טונות של מטען ב-2014^[3].

היסטוריהעריכה

התעלה נבנתה בשלבים. בשנת 1824 החלו העבודות על התעלה והיא נחנכה בשנת 1829. מסלול התעלה היה קצר מזה הנוכחי והיא השתלבה בנהר הניאגרה ולא הגיעה עד ימת אירי. באופן הדרגתי הוארך מסלול התעלה והורחבו תאי השיט בו במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. התעלה הנוכחית הושלמה בשנת 1932. בשנות ה-50 של המאה העשרים הורחבה התעלה במסגרת העבודות על נתיב המים סנט לורנס.