תעשיין הוא בעל הון המשקיע את הונו בתעשייה, בפיתוח מפעלים ובתי חרושת. דמות התעשיין ותפקידו בכלכלה נוצרו בעת המהפכה התעשייתית במאה ה-18. בתאוריה הקפיטליסטית התעשיין הוא אחד המנועים המרכזיים של הצמיחה הכלכלית בזכות היוזמה האישית, ההשקעה והתחרות ששכרה בצידה.

התעשיין משקיע ברכש אמצעי ייצור (חומרי גלם, מכונות, נדל"ן), בהקמת בתי חרושת ובהעסקת פועלים שכירים ובעלי מקצוע אחרים. רבים מהתעשיינים, אך לא כולם, הם יזמים או ממציאים המייצרים מוצרים שהם עצמם פיתחו או המציאו. אחרים צמחו מתפקידי ניהול בכירים או מתחום אצולת ההון.

תאוריית המרקסיזם רואה בתעשיין הקפיטליסט גורם נצלני. לפי תאוריית הערך של העבודה ערכו של התוצר התעשייתי קיים אך ורק הודות לעבודה שנעשתה על מנת להביאו למצבו או צורתו הנוכחית. התעשיין מקבל סכום כסף הגדול בהרבה מהשקעתו המקורית, על ידי תשלום לעובדיו שהוא נמוך בהרבה מערכה האמיתי של התוצרת. לכן, מרקסיסטים תומכים בכך שעל הפועלים עצמם להחזיק באמצעי הייצור.

בין התעשיינים הבולטים בישראל ניתן למנות את דב לאוטמן, אלי הורביץ, סטף ורטהיימר ודן פרופר.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תעשיין בוויקישיתוף