תצורת בענה

תצורת בענה (לעיתים תצורת בינה) היא תצורה גאולוגית מחבורת יהודה הבנויה מאבן גיר. לאבני התצורה יש חשיבות כלכלית עקב היותן אבני בנייה מבוקשות: "מֶלֶכֶה" - גיר לבן גס-גביש ו"מיזי חילו" - גיר לבן דק גביש. בדרך כלל שכבות המלכה עבות ומעליהן מונחות שכבות דקות של מיזו-חילו. עובי התצורה כ-100 מטר.

התצורה נקראת על שם כפר בענה בגליל התחתון, שם תוארה לראשונה על ידי הגאולוג אשר שדמון. תצורה זו היא מחבורת יהודה, וזמנה בתקופת הטורון, הנכלל בתור הקרטיקון העליון וגילה המשוער הוא 88–95 מיליון שנה.

התצורה נוצרה כתוצאה מהרבדה סדימנטרית בזמן שהאזור היה מוצף במים. באזור דרום הכרמל למשל גובה המים היה בתחילת ההרבדה 65 מטר, ולעיתים עמוק יותר (כך למשל בעת ההרבדה של פרט מוחרקה).

הרכב התצורה

הכנסייה במגרש הרוסים

אבני תצורת בענה, המיזי-חילו וה"מלכה", הן המשובחות באבני ירושלים. הן מורכבות משלדים של יצורי ים ואצות-ים גירניות. הן בנו שוניות בחופיו של האוקיינוס הרדוד שכיסה בעבר הרחוק את ארץ ישראל. סחף נהרות לא הגיע לאוקיינוס ולכן הקלציט בסלעים לא הופרד ממי הים במשך תקופה ארוכה, השלדים נמסו, התגבשו, התהדקו והתקשו בלחץ הטין הנערם עליהם, עד שהפכו לסדרה איתנה של גיר משוכב, צח ומבהיק.

מיזי-חילו (המתוקה) מורכבת מגבישים מיקרוסקופיים צפופים המקנים לה מראה צהוב-לבן אחיד. קלציט מקושט ב"תפרים" דקיקים ומסולסלים, הקרויים סטילוליטים. היא קשה לסיתות ונשברת בשברים חלקים, חדי קצה. לובנה של האבן כמעט שאינו עומם עם השנים. האבן אינה סופגת לחות עקב צפיפותה ולא במהרה יתפתחו עליה כתמי אצות וחזזיות.

אבני המיזי-חילו ניתנות לצפייה בירושלים בכנסייה הרוסית במגרש הרוסים ובארמון הנציב – כיום מטה האו"ם.

אבן ה"מלכה" המלכותית

אבני הכותל הדרומיות - ראו את האבנים התחתונות

אבן ה"מלכה" המלכותית נחשבת למעולה. היא לבנה כחלב, ורבים מגבישיה גדולים ונוצצים. המלכה רכה לחציבה מן המיזי-חילו, אך במגע ממושך עם האוויר היא מתקשה. למרות נקבוביותה אין היא נכתמת באצות וחזזיות - אולי על שום ניקיונה מחרסית ומתרכובות ברזל.

לאבן זו יש מסורת עתיקה בשימוש. בירושלים החלו לבנות באבן בראשית המאה ה-10 לפנה"ס. הגבעה שהייתה ידועה בשם "גורן ארוונה", ולימים בשם הר הבית, הייתה עשויה סלעי מלכה משובחים שנחשפו צפונה עד לגבעה גבוהה עוד יותר, אשר לימים נודעה בשם "הבירה", או בשיבוש מיוונית: חקרא ("הגבוהה").

הישראלים בעזרת אומנים פיניקיים מצור ומגבל בנו את העיר. עיקר המפעלים יוחסו לשלמה. בשטח נותרו העדויות לתכנון, כאשר החציבה תוכננה בקפדנות להקנות להר המוריה מערכת מצוקי הגנה מעבריו, חפיר מגן עמוק מצפונו, ומערכת בריכות ותעלות מים.

יחסים עם תצורת סכנין

בדרום הכרמל תצורת בינה וסכנין הן חלק מהמחזור הסדמינטרי הרביעי מהמחזורים הסדמינטרים שבנו את הכרמל. המחזור מתחיל בשכבה וולקנית, כלומר סלעים געשיים שונים (בעיקר טוף ובזלת) למשל בנחל דליה, ובבקעת מקורה המתוארכים ל-95.4 מיל' שנה. ככלל, בגליל ובאזור אום-אל-פחם תצורת בינה מצויה מעל תצורת סחנין הדולומיטית. עם זאת באזור שפיה-זיכרון יעקב התצורות משכובות באופן לטרלי, כלומר זו מול זו. ההבחנה הזו שמתפרשת לאורך מאות מטרים משני הצדדים של נחל דליה מלמדת, לדעת חוקרים, יש לראות במקרים בהם תצורת בינה מורבדת מעל תצורת סכנין כ"לשון" (tongue) של תצורת בינה מעל תצורת סכנין.

פרטים מוחרקה וסומק

במרבית הכרמל תצורת בינה לא ניתנת לחלוקות משנה. עם זאת, בין צומת אליקים ונחל מערות מאבחנים שני פרטים, מוחרקה וסומק.

• פרט מוחרקה נקרא בעבר "גיר מוחרקה" ומורכב בעיקרו מגיר שוניות, גיר ביוקלסטי ודולומיט. הגיר מורכב ברובו מרודיסטים וכולל ביוהרמים (שוניות שהתאבנו ומופיעות כעדשה המוקפת בסלע אחר).
• פרט סומק מתחיל בחוואר וממשיך בחילופים של חוואר ואבן גיר. הגדרתו מחליפה את ההגדרות הקודמות של תצורות דליה, אום זינאת וקומבזה שהגדרו בשנות ה-50 וה-60).

קישורים חיצוניים

• איתמר פרת, אבן מאסו הבונים – בתוך "טבע וארץ" אייר תשמ"ז, מאי 1987, חוברת 294, בהוצאת החברה להגנת הטבע – קווים לתולדות החציבה בירושלים
• עמית שגב ואיתן שש, הגיאולוגיה של הכרמל, מחזורים וולקנו-סדימנטריים על הקצה הצפון מערבי של הפלטפורמה הערבית בתקופת האלביאן-טורון. דוח מס' GSI/7/2009 בהוצאת המכון הגיאולוגי, משרד התשתיות הלאומיות, ירושלים (2009).