סבוראים
סָבוֹרָאִים (בעלי סברא) – ובספרות התורנית רבנן סבוראי – הוא כינוים של חכמי ישיבות בבל מסוף תקופת האמוראים (סוף המאה ה-5) ועד לתקופת הגאונים (סוף המאה ה-7). כינוי זה מבוסס על השם "סבורא", שמופיע בתלמוד הירושלמי, מסכת קידושין, שפירושו בעל סברא, מבין דבר.
 | |
| טווח תאריכים | סוף המאה ה-5 – סוף המאה ה-7 |
|---|---|
| תקופה קודמת | תקופת האמוראים |
| תקופה הבאה | תקופת הגאונים |
  | |
אופי פעילותם עריכה
בשונה מקודמיהם, האמוראים, שיצרו את התלמוד, עסקו הסבוראים לא ביצירה חדשה אלא בעיקר בהסברה, הטמעה והשלמה של התלמוד. לסבוראים חלק רב בעריכת התלמוד הבבלי – ליקוט גרסאות והשוואת נוסחאות, ויש מדבריהם שנכנסו לגוף התלמוד. בכך סיימו הסבוראים את תהליך כינוסו ועריכתו של התלמוד. מלבד זאת, לא הותירו הסבוראים אחריהם טקסט כתוב, בשונה מכל שאר תקופות ישראל, לכן הידע עליהם הוא דל ביותר.
מחברי הסקירות ההיסטוריות השונות שנכתבו בתקופת הגאונים הסכימו שהסבוראים היו קרובים יותר לאמוראים מאשר לגאונים לא רק מבחינת הזמן אלא אף מבחינת אופי פעילותם. אף אם תרומתם של הסבוראים הייתה מוגבלת וגבולותיה מטושטשים, אין ספק שהתלמוד כפי שהוא יצא מתחת ידיהם לא היה זהה לתלמוד שירשו מאמוראי בבל עד כמה שניתן לראות זאת. ההבחנה העיקרית בינם ובין הגאונים שבאו אחריהם, היא היחס לתלמוד, הגאונים התייחסו לתלמוד באופן עקרוני כקורפוס ספרותי סגור שאינו נתון לעריכה אלא להפצה לפרשנות וליישום בלבד.
המקורות ההיסטוריים עריכה
המקור הקדום ביותר המזכיר את הסבוראים, מגדיר אותם כקבוצה-תקופה ומכנה אותם בשם זה הוא הספר סדר תנאים ואמוראים. בספר זה אין תאריכים או סדר של דורות, רק רשימה גולמית של 11 שמות של סבוראים. למרות חוסר במידע אודות תקופה זו, בספר זה מופיע הערכה רבה לפועלם של הסבוראים: ”שבזכותם נמתחו שמים וארץ והשיבו התלמוד למקומו מדעתם מרוב חכמתם ומרוב פילפולם”.
לאחר מכן, בסוף המאה ה-10 מוזכרת תקופת הסבוראים ביתר פירוט באגרת רב שרירא גאון. אחר כך, במאה ה-12 בספר הקבלה לרבי אברהם אבן דאוד, בשינויים קלים מאגרת רב שרירא, בתיחום התקופה ל-189 שנה (500–689)[2], ובתוספת של חלוקה לחמישה דורות. בעקבות רבי אברהם אבן דאוד, הלכו כל ההיסטוריונים שעד המאה ה-17: רבי מנחם המאירי (המאה ה-13), רבי יצחק בן יוסף הישראלי (המאה ה-14), רבי אברהם זכות (המאה ה-16), רבי גדליה אבן יחיא (המאה ה-16), ורבי דוד קונפורטי (המאה ה-17).
סקירה היסטורית עריכה
תקופת הסבוראים החלה עם סיום תקופת האמוראים, בשנת ד'ר"ס (500 לספירה), שנה שבה נפטר רבינא האחרון ונחתם התלמוד הבבלי[3]. לפי הדעה הרווחת רבינא ורב אשי חתמו את התלמוד, כלומר, סידרו אותו כתבו אותו וערכו אותו. אך למעשה התלמוד נסדר ונערך על ידי הרבה אמוראים במשך כל תקופת האמוראים, ומשמעות החתימה היא, שלאחר החתימה אין לשנות להוסיף ולגרוע על התלמוד, בדומה למובן של "חתימת כתבי הקודש"[4]. בהתאם לכך, הסבוראים לא חלקו על קודמיהם, האמוראים, אלא רק פירשו והסבירו, ולעיתים גם הכריעו (הלכה) במקומות שלא היה הכרעה ברורה.
אחרי כ-50 שנה שישיבות סורא ופומבדיתא היו סגורות, שב רב חנן מאישקיא, בראש סיעת חכמים, לעיר פומבדיתא ופתח שם את סדר הלימודים כמקדם (ד'שמ"ט – 589). לאחר שנתיים, או 20 שנה (ד'שנ"א או ד'שס"ט, הדבר תלוי בחילופי נוסחאות באיגרת רב שרירא גאון), התחדשה גם ישיבת סורא, שהלימודים בה פסקו אחר פטירת רב עינא, ובראשות הישיבה עמד רב מר בר רב הונא. מכאן ואילך נמשך רצף של ראשי ישיבות בישיבות סורא ופומבדיתא.
סיום תקופת הסבוראים עריכה
המקור הראשון שתוחם באופן ברור את תקופת הסבוראים הוא ספר הקבלה, שמציין את סיומה, לאחר חמישה דורות, בשנת ד'תמ"ט (689) עם פטירת רב משרשיא בר תחליפא. בעקבותיו הלכו רבי אברהם זכות ב"ספר יוחסין", ורבי מנחם המאירי בספרו "סדר הקבלה". כיום, מקובל לתארך את סוף תקופת הסבוראים בהתאם לדברי ספר הקבלה[5]. הרב שלמה רוטנברג בספרו תולדות עם עולם[6] הביא לכך גם סימוכין מדברי הגאונים וראשונים, שמכנים את רב הונא, סבורא בדור החמישי (האחרון), כ"רבנן סבוראי"[7].
בניגוד לתקופות אחרות בעם ישראל, בהם ישנו מאורע או אישיות מרכזית שתוחמים וסוגרים תקופה, בסיום תקופת הסבוראים לא ידוע לנו על שינוי מהותי שאירע בתולדות ישראל. אמנם, בשנים אלו אירע הכיבוש הערבי, שהשפיע על כל ההיסטוריה של יהודי בבל וארץ ישראל, ומבחינה מדינית יש לראות בו את סוף תקופת הסבוראים וראשית תקופת הגאונים. בעל הספר סדר תנאים ואמוראים רומז על כך, בכתבו "מוחמד יצא בזמן הסבוראים"[8].
בתחילת המחקר ההיסטורי אודות תקופה זו, הניחו החוקרים כי מדובר בתקופה קצרה מאוד. ראשון לצמצום תקופה זו היה הרב דוד גנז בספרו צמח דוד, שהבין מדברי אגרת רב שרירא גאון שמדובר בתקופה של 2 או 3 דורות (89 שנה). ההיסטוריון צבי גרץ הפליג לצמצמם את התקופה לכדי 40 שנה בלבד[9]. אחריהם הלכו רוב ההיסטוריונים וכותבי ימי ישראל עד המאה ה-20. לפי הנחה זו, האירוע של פתיחת ישיבת פומבדיתא מחדש (ד'שמ"ט - 589), פתח את ראשיתה של תקופת הגאונים, וסיים את תקופת הסבוראים.
בראשית המאה ה-20 חל מפנה בחקר תקופת הסבוראים ותקופת הגאונים, עם יציאה לאור של ספרי המקור במהדורות מדעיות ועם פרסום כתבי יד רבים שנחשפו בגניזה הקהירית[10]. אחד החוקרים הראשונים שגילה שהסבוראים פעלו הרבה יותר ממה שיוחס להם עד כה, הוא הרב פרופסור אברהם ווייס. בין תגליותיו, נמצא שכמעט בכל מסכת מן התלמוד הבבלי טבועה הסוגיה הראשונה באיזו מידה שהיא בחותם סבוראי.
שמות סבוראים עריכה
ראשי ישיבת סורא עריכהדור ראשון: דור שני:
דור שלישי: דור רביעי:
דור חמישי: |
ראשי ישיבת פומבדיתא עריכהדור ראשון[11]: דור שני:
דור שלישי:
דור רביעי:
דור חמישי: |
סבוראים נוספים עריכה
בספר סדר תנאים ואמוראים מופיעים עוד שלוש סבוראים, שלא מופיעים באגרת רב שרירא גאון או בספר הקבלה:
- רב אחא בר נהלאי.
- רב אחדבוי בר בטינא.
- רב גדא. אמנם, יש שזיהו אותו כרב עינא.
סוגיות סבוראיות עריכה
על פי עדויותיהם של כמה מן הראשונים, בתלמוד שבידינו נטמעו כמה סוגיות סבוראיות, רובן בראשי המסכתות או בפתחם של נושאים חדשים. העיסוק הפרשני בסוגיות הללו הוא בדרך כלל באמצעות ניתוח לשוני, ולעיתים קרובות יש בו השוואה בין חלקי המסכת, והרחבה של הדיון, אך אין בו תוספות הלכתיות ועקרוניות. דוגמאות ידועות לסוגיות סבוראיות: הפתיחה למסכת קידושין (ב/א-ג/א)[13], הפתיחה לסדר נזיקין (בבא קמא ב/א-ג/ב), סוגיית המגדף (מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד א').
פסיקות סבוראיות עריכה
קיימת דעה כי חלק מהמקומות שבתלמוד בו חלוקים אמוראים, ובסוף מחלוקתם נאמר "והלכתא כרב פלוני" או "והלכתא כך וכך", פסיקה זו היא הוספה של הסבוראים[14].
לקריאה נוספת עריכה
- הרב ד"ר יעקב אליהו אפרתי, תקופת הסבוראים וספרותה, אגודת "בני אשר" פתח תקווה, ה'תשל"ג
- יעקב שמואל שפיגל, הוספות מאוחרות סבוראיות בתלמוד הבבלי: חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת תל אביב, ה'תשל"ו
- הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, רבנן סבוראי וכללי ההלכה - כרך א', חיפה ה'תשנ"ב (עוד שני כרכים עתידים לצאת)
- ברודי, ירחמיאל, צוהר לספרות הגאונים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.
- כהן, אבינעם, "לאופייה של ההלכה הסבוראית: סוגיית הבבלי ריש קידושין ומסורת הגאונים", דיני ישראל כ"ד (תשס"ז), עמ' 161 – 214.
- ניומן, הלל, המעשים לבני ארץ ישראל, הלכה והיסטוריה בארץ ישראל הביזנטית, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשע"א – 2011. עמ' 60–68
- יעקב זוסמן, "ושוב לירושלמי נזיקין", מחקרי תלמוד א (תש"ן), עמ' 104 - 114 ובהערות.
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב ד"ר בנימין מנשה לוין, רבנן סבוראי ותלמודם, ירושלים ה'תרצ"ז, הוצאת אחיעזר תל אביב, באתר אוצר החכמה
- הרב יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ח"ג, באתר HebrewBooks
- "סַבּוֹרָאֵי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 133–134, באתר היברובוקס
- סבוראים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "סבוראים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- הרב יהודה (אודי) פרומן, רבנן סבוראי (מתוך "התלמוד כהווייתו"), באתר "דעת"
- תקופת הסבוראים, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- המשך תקופת הסבוראים תחילת הגאונים, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- מנחם ברונפמן, הסבוראים: על תקופה עלומה בתולדות עם ישראל, באתר בית חב"ד
- סבוראים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו על כך בהרחבה במבוא לנוסח המשנה (אפשטיין) עמ' 692 ואילך
- ^ בספר הקבלה כתוב ״קפ״ז שנים״ (187), כפי הנראה הוא חישב רק את השנים השלמות ולא החשיב את השנה הראשונה ואת השנה אחרונה (אפרתי).
- ^ אגרת רב שרירא גאון עמ' 95 (במהדורה המדעית של לוין), וכן בספר הקבלה עמ' 33 (במהדורה המדעית של גרשון כהן)
- ^ תקופת הסבוראים וספרותה, יעקב אליהו אפרתי, על פי דברי הרב יהושע בועז בהקדמתו לספרו "שלטי הגיבורים"
- ^ ווייס, אפרתי, רוטנברג, זייני, זוסמן, אבינועם כהן, ועוד. בניגוד לצמח דוד וההולכים בעקבותיו שניסו לדייק מהאיגרת של רב שרירא גאון שיש לקצר את תקופת הסבוראים במאה שנים
- ^ חלק ח עמ' תקע"ח ואילך
- ^ תשובת חמדה גנוזה סימן קמ, רמב"ן קידושין דף ג עמוד א, תלמיד הרשב"א שם, וכן בריטב"א.
- ^ תקופת הסבוראים וספרותה, יעקב אליהו אפרתי, עמ' עו
- ^ הרב יצחק אייזיק הלוי בספרו דורות ראשונים, האריך להוכיח שדבריו של גרץ סותרים את המקורות, ואינם מבוססים על עובדות אלא על הנחת יסוד מוטעית
- ^ סדר תנאים ואמוראים במהדורה מדעית על ידי קלמן כהנא. אגרת רב שרירא גאון במהדורה מדעית על ידי בנימין מנשה לוין. ספר הקבלה במהדורה מדעית על ידי גרשון כהן.
- ^ הסבוראים בדור הראשון, רוב ימיהם חיו בתקופת האמוראים, כי הדור הראשון של הסבוראים חופף לדור האחרון של האמוראים
- ^ משה גיל
- ^ לחלק מהדעות, זו סוגיה של רב הונא גאון, מראשוני הגאונים
- ^ ב"מ לוין, רבנן סבוראי ותלמודם, ירושלים תרצ"ז, פרק י: "פירוש" בצורת "והלכתא", עמ' 46–53.