תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים, בתחילת ספר שמואל, ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו.

— שופטים כא כד

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה.

— שופטים כא כה

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים היו נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני) בצר להם פנו אל הקב"ה, והוא הקים להם שופט. השופט ארגן את השבט או חלקים ממנו, ויצא לעימות צבאי שהנחיל שקט באזור לתקופה מסוימת.

כרונולוגיה

ערך מורחב – ספר שופטים#הכרונולוגיה של הספר

השופטים

שלושה עשר שופטים היו לישראל:

1. עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז משבט יהודה
2. אֵהוּד בֶּן גֵּרָא משבט בנימין
3. שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת כהן משבט לוי
4. דְּבוֹרָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת משבט אפרים
5. גִּדְעוֹן (יְרֻבַּעַל) בֶּן יוֹאָשׁ משבט מנשה
6. אֲבִימֶלֶךְ בֶּן גִדְעוֹן (יְרֻבַּעַל) משבט מנשה
7. תּוֹלַע בֶּן פּוּאָה משבט יששכר
8. יָאִיר הַגִּלְעָדִי משבט מנשה
9. יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי משבט מנשה
10. אִבְצָן מִבֵּית לֶחֶם משבט יהודה
11. אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי
12. עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי משבט אפרים
13. שִׁמְשׁוֹן בן מנוח משבט דן

על שמשון נאמר כי "הוא יחל להושיע את ישראל", הוא השופט שחותם את ספר שופטים ומכין את הקרקע לספר שמואל.

ישנם הסוברים שבתקופת השופטים עמדו לישראל שופטים מכל אחד מהשבטים.

ראו גם

• התקופה הישראלית
• תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל
• כרונולוגיה של המקרא

לקריאה נוספת

• יהודה אליצור, מבוא לספר שופטים, דעת מקרא
• אברהם רמר, איש לשבטו, תשנ"ח.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תקופת השופטים בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.