תקיפת זאבים נגרמת בידי זאבים אפורים, לרוב באזורים רחוקים מהציוויליזציה האנושית, בתדירות משתנה. בניגוד לדימוי הרווח בתרבות הפופולרית, נוטים הזאבים לרוב להתרחק מבני אדם, וגם פרטים שטרפו אנשים למאכל, לרוב ניצודו בידי פקחים או אפילו נכחדו מקומית. עם זאת ישנם מקומות בהם התרחשו תקיפות רבות של זאבים, בעיקר בצרפת בה התרחשו בין השנים 1200 ל-1920 כ-7,600 התקפות קטלניות. בעת המודרנית המספרים צנחו ביותר, אך עדיין התרחשו מספר תקיפות אנשים באירופה ורוסיה (עם מעל 8 הרוגים), אמריקה הצפונית (עם 3 הרוגים) ודרום אסיה, בה התרחשו כ-200 תקיפות קטלניות, הגבוהות ביותר בעת החדשה.

להקת זאבים בילוסטון. להקות גדולות של זאבים עלולות לתקוף אנשים למאכל.
מפה של אירואסיה המציגה את תקיפות הזאבים השכיחות שקרו במדינה.

לפי מדד אחד, הרגו זאבים בין השנים 2002 ל-2020, 489 אנשים, כשרובם נהרגו מהכלבת בה חלה הזאב. עוד אנשים נהרגו עקב התגרות, אך 67 אנשים נפגעו מניסיונות ציד, שחלקם הצליחו[1].

אף על פי שתקיפות זאבים הם די נדירות, ישנם גם תקיפות של כלבים אשר בויתו מן הזאב, המובילים למספר הרוגים גבוה בהרבה.

סוגי תקיפות עריכה

  • חולי כלבת: בניגוד לכלביים אחרים כמו תנים, קויוטים ושועלים הזאבים לרוב לא חולים בכלבת מאחר שהם טורפי-על וניזונים לרוב מטרף חי ולא מנבלות. עם זאת לעיתים הם נדבקים מכלביים אחרים. תקיפות זאבים חולים ינשכו מספר רב של אנשים וידביקו אותם במחלה הקטלנית.
  • התגוננות: לעיתים הזאבים יתקפו אנשים שהתעללו בהם, כלאו אותם, ניסו לצוד אותם או אף איימו עליהם או על גוריהם במודע או שלא. תקיפות של זאב מתגונן לרוב פחות קטלניות מאחרות, אך עדיין חמורות.
  • ציד: להקות זאבים גדולות יכולות לטרוף גם בעלי חיים גדולים מהם בהרבה כמו ביזונים, כך שאנשים הנקרים בדרכם (בעיקר בחורפים קשים) יכולים להיטרף במהירות. זאבים בודדים יימנעו מתקיפה למעט של ילדים או חולים. בהודו לעיתים זאבים נכנסו לערים והרימו ילדים בלסתות, ברחו איתם מהעיר ורק אז הרגו אותם. ישנם שני סוגי תקיפות ציד: "חקירות" ו"חיסולים". בחקירות הזאב ינסה לבדוק את הטרף בנשיכה חלשה יחסית (בדומה לציד של מספר כרישים), מבלי לנסת להרוג את הטרף. לעומתם בחיסולים הזאב מנסה להרוג את טרפו במהירות, לרוב בנשיכת הפנים או הגרון. להקה גדולה עלולה להתחיל לטרוף את האדם עוד לפני שמת.
  • אגרסיביות: לעיתים הזאבים יתקפו בלי התגרות בכוונה לפצוע או להרוג יריב או מתחרה שחדר לטריטוריה. תקיפות כאלה חמורות כמו ציד אך הזאבים לא יאכלו את המת, לפחות לזמן מה.
  • תקיפות בשבי: תנאי השביה יכולים לגרום לזאבים להתנפל על אנשים, עקב לחצים והפרעות של חיות בשביה. לעיתים התקיפות לא צפויות מבעליהם.

התמודדות עריכה

מאחר שהזאבים תוקפים רק לעיתים נדירות קשה לחזות מתי יתקוף הזאב. עם זאת זאבים שלמדו לצוד אנשים יחזרו על כך ואף ילמדו את גוריהם או את שאר להקתם לצוד אנשים, כך שלרוב ציידים נשלחים להרוג זאבים כאלה.

רעשים, אורות מהבהבים וכלבי שמירה יעזרו להרחיק זאבים. ציידים עם שלל ציד יכולים למשוך זאבים בריח הציד, כך שעדיף לכסות או להחביא אותו.

אדם שמותקף יכול להרתיע זאבים באמצעות הנפת ידיים נמרצת וצעקות, שאולי יבריחו את הזאב. טיפוס על עצים גם יעצור תקיפה מאחר שזאבים אינם יודעים לטפס. התקיפה של זאבים בגודל מלא (43 עד 45 ק"ג) מספיק חזקה כדי להרוג אך פגיעה בפני הזאב יכולה לעיתים לעצור תקיפה.

בתרבות עריכה

 
כיפה אדומה הוא אחד הסיפורים הידועים בו הזאב מוצג כצמא לדם אנושי, הרבה מעל התקיפות האמיתיות.

למרות שתקיפות זאבים הם נדירות יחסית כיום, בעבר היו מעט יותר תקיפות עקב הקרבה של האדם לטבע ולחיות טורפות ולעיתים עקב תחרות משותפת על אותו הטרף, נוסף על היעדר אמצעי הגנה או התקפה של זאבים בכפרים מבודדים. עם זאת ביות הכלב בוצע בידי אנשים שהחלו לגדל זאבים.

למרות שבעבר התקיפות היו רווחות יותר התרבות הרווחת בעיקר באירופה הגזימו ביחס לזאב כיצור מרושע וטורף אדם. הדבר בלט במספר סיפורים וסרטים ידועים ביניהם: פטר והזאב, כיפה אדומה, שלושה חזירונים קטנים, סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים, היפה והחיה (בו מוצגים זאבים תוקפניים התוקפים את בל), לשבור את הקרח ועוד. בכמה אגדות אנשים שננשכו בידי זאבים הפכו לאנשי זאב צמאי דם.

דימוי זה של הזאבים, לצד היחס לתקיפות הבודדות או לטריפות של חיות בית הובילו לציד רחב של זאבים שגרר אותם להכחדה במדינות רבות.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה