תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי)

תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע"ח-2017 (הידועות בציבור בשם סימון מזון או סימון מוצרים) בישראל, הן תקנות של משרד הבריאות, שהותקנו מכוח חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע"ו-2015, ומטרתן היא, בין היתר, הנגשת מידע לצרכנים בדבר הערך התזונתי של מזון ארוז מראש.

בתקנות ניתן לראות שני שינויים עיקריים: שינויים בסימון התזונתי, וסימון מוצרים מזיקים ובריאים.

היסטוריהעריכה

רפורמת סימון המוצרים בסמלים אדומיםעריכה

בתחילת 2016 נכנס לתוקף חוק סימון המזון בצ'ילה, שעל בסיסו נוסחה הרפורמה הישראלית. עם זאת, לעומת הרפורמה הישראלית, בצ'ילה ביקשו "לחסל" את הדמויות המצוירות המוכרות ברחבי העולם, שככל הנראה מפתות ילדים בקניית המוצרים המשמינים[1].

ב־20 בדצמבר 2017 אושרו בכנסת תקנות הגנה על בריאות הציבור, שנכנסו לתוקף ב־1 בינואר 2020 (זאת במקום במרץ 2018; דחייה של שנה ו־10 חודשים) את התקנות התקפות קודם לכן. מטרתן של תקנות אלה היא הנגשת מידע לצרכנים בדבר הערך התזונתי של מזון ארוז מראש, באמצעות סמלים המיידעים כי המזון מכיל כמות גבוהה של נתרן, סוכרים או חומצות שומן רוויות, כדי לאפשר לצרכנים בחירה מושכלת של מזונותיהם, לקידום בריאותם[2].

הצגת מידע על ההרכב התזונתי של מוצר מזון, על גבי האריזה של המוצר, נדרש גם לפני התקנת תקנות אלה, ואיפשר לצרכן לזהות האם המוצר מכיל כמות גבוהה של נתרן, סוכר או חומצות שומן רוויות, אך התקנות החדשות מבליטות מידע זה, כך שגם מי שאינו טורח לקרוא את ההרכב התזונתי יקבל את המידע.

ישראל תהיה המדינה השנייה בעולם (אחרי צ'ילה) שמבצעת רפורמה כזו.

עיקרי השינויים בתקנותעריכה

בסימון התזונתיעריכה

סדר הופעת פרטי הסימון התזונתיעריכה

סדר הופעת פרטי הסימון התזונתי בטבלה השתנה, בהתאם לסדר הנהוג במדינות רבות בעולם כמפורט להלן – תכולת הערך הקלורי של המזון, תכולת השומנים (מתוכם: חומצות שומן רוויות, חומצות שומן טראנס וכולסטרול), נתרן, תכולת הפחמימות, (מתוכן: סוכרים, רב-כוהליים ועמילנים), סיבים תזונתיים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים.

סימון מספר כפיות הסוכרעריכה

חיוב סימון מספר כפיות הסוכר בטבלת הסימון התזונתי, החל מתכולה כוללת של 2 גרם סוכרים ב־100 גרם או מיליליטר מוצר מזון, מתחת לסימון של תכולת הסוכרים בגרמים.

על אריזות מוצרעריכה

הוגדרו ספים לערכי נתרן, סוכרים ושומן רווי אשר מעליהם תהיה חובת סימון בסמל האדום בקדמת האריזה, הן עבור מזון מוצק והן עבור מזון נוזלי. הספים נקבעו בשתי מדרגות זמנים (המכונים פעימות) כאשר הראשונה תהיה מחייבת החל מ־1 בינואר 2020 והשנייה (שתישאר קבועה) תחול 12 חודשים לאחר מכן, בינואר 2021.

סימון בסמל אדוםעריכה

 
סמל "סוכר בכמות גבוהה"
 
סמל "נתרן בכמות גבוהה"
 
סמל "שומן רווי בכמות גבוהה"
פעימה ראשונהעריכה

החל מ־1 בינואר 2020, חובת סימון מוצר בסמל אדום תהיה כאשר:

פריט סימון כמות ב־100 גרם מזון מוצק כמות ב־100 מ"ל מזון נוזלי
נתרן 500 מ"ג 400 מ"ג
סך סוכרים 13.5 גרם 5 גרם
סך חומצות שומן רוויות 5 גרם 3 גרם

על אף שהחוק קבע שחובת הסימון היא החל מינואר 2020, החברות "תנובה" ושטראוס" החלו לסמן באמצע 2019 (אפריל–מאי) מוצרים בודדים במדבקות אדומות[3][4].

פעימה שנייהעריכה

החל מ־1 בינואר 2021, חובת סימון מוצר בסמל אדום תהיה כאשר:

פריט סימון כמות ב־100 גרם מזון מוצק כמות ב־100 מ"ל מזון נוזלי
נתרן 400 מ"ג 300 מ"ג
סך סוכרים 10 גרם 5 גרם
סך חומצות שומן רוויות 4 גרם 3 גרם

נקבעו הוראות בעניין אופן הסימון בסמלים האדומים, לדוגמת גודלם ביחס לשטח האריזה, צורתם, צבעם, המרחק ביניהם, ושילובם על קדמת האריזה, ובנוסף, נקבעו פטורים חדשים מסימון תזונתי ובכללם פטור ליחידות מזון ארוזות מראש הארוזות יחד באריזה כוללת על פי התנאים המוגדרים בתקנות. כמו כן הוגדרו מזונות הפטורים מסימון בסמל האדום (כגון אריזות קטנות ששטח פני קדמת האריזה שלהן קטן מ־25 סמ"ר).

ב־2017 נדרש להחריג את הגבינה הצהובה מתקנות הסימון, על אף כמויות הנתרן והשומן הרווי שבה. חבר הכנסת איתן ברושי אמר בדיון שהתקיים בכנסת כי הוא מתנגד לסימון הגבינה הצהובה בסימון אדום. נציג של חברת המזון תנובה הוסיף: "יש הרבה ערכים תזונתיים בגבינות קשות. למרות השומן והנתרן יש ערכים תזונתיים שעולים על הערכים השליליים". ד"ר ורד קאופמן שריקי מאוניברסיטת אריאל התנגדה נחרצות: "אוניברסיטת הרווארד קובעת במפורש שיש להמעיט שימוש בגבינות קשות. יש המון מחקרים שקושרים בין גבינה צהובה למחלות לב". לבסוף, משרד הבריאות קבע כי הגבינה הצהובה לא תוחרג מהסימון.[5].

התקנותעריכה

חובת הופעת מידע על אריזות מוצריםעריכה

המידע הבא חייב להופיע על גבי אריזת המוצר:

שם המזוןעריכה

בשונה משם המוצר, שהוא השם המסחרי של המוצר (שיכול להיות שם דמיוני, כמו "במבה", "ביסלי" וכו'), שם המזון מתאר את סוג המזון, צורתו, מרכיביו העיקריים ואופן עיבודו (לדוגמה: שם המזון של החטיף עם השם המסחרי "במבה" יהיה "חטיף בוטנים", שם המתאר את מהות המוצר). על פי שם המזון אפשר להבין אם המזון מכיל רכיב כלשהו או הוכן בטעמו של אותו רכיב, למשל: יוגורט עם תות – מציין כי תות הוא אחד המרכיבים במזון. יוגורט בטעם תות – מציין כי רק חומרי הטעם נמצאים במזון, ללא תוספת פרי.

פרטי היצרן, היבואן, החברה המשווקת והחברה האורזתעריכה

על מנת לדעת מי עומד מאחורי כל מוצר, על אריזת כל מוצר מזון ייכלל:

  1. שם היצרן וכתובתו (למעט במקרים אחרים המוגדרים בחוק);
  2. שם היבואן וכתובתו (במקרה של מוצר מיובא)
  3. אם המזון עבר תהליכי ייצור נוספים בישראל טרם שיווקו, אין צורך לסמן עליו את ארץ הייצור. זאת מלבד במקרים שבהם השינוי במוצר כלל שינויי אריזה בלבד, ובהם חובה לסמן את ארץ הייצור.
  4. שמות החברה המשווקת, החברה האורזת וכתובותיהן.

תכולת המוצרעריכה

תכולה (נטו) של המזון שבאריזה, ביחידות משקל או ביחידות נפח, על פי סוג המזון:

  1. מזון נוזלי (למשל: משקה קל) – תכולתו תסומן ביחידות נפח – ליטרים או מיליליטרים;
  2. מזון מוצק (למשל: דגני בוקר), מוצק למחצה או צמיג (למשל: דבש) – תכולתו תסומן ביחידות משקל – גרמים או מיליגרמים.
  3. מזון מוצק השרוי בתוך נוזל (כגון: שימורי ירקות) – תכולתו תסומן גם במשקל המסונן, כלומר, משקל המוצר עם הנוזלים ומשקלו ללא הנוזלים;
  4. קיימות הוראות נוספות למקרים ייחודיים כגון מוצר הארוז במכלי ספריי (קצפת, שמן להתזה וכו').

רשימת רכיבי המוצרעריכה

בתווית המזון מופיע מידע לגבי רכיבי המזון (חומרי מוצא ותוספות) אשר שימשו בייצורו. רכיבי המזון יפורטו בסדר יורד על פי תכולתם היחסית במשקל המוצר, מהתכולה הגדולה לתכולה הקטנה ביותר. כלומר, הרכיב שכמותו במוצר היא הגדולה ביותר יופיע ראשון ברשימת הרכיבים, והמרכיב שכמותו היא הקטנה ביותר, יופיע בה אחרון. גם חומרי טעם ותוספי מזון כגון צבעי מאכל, חומרים משמרים, מייצבים וכדומה יפורטו ברשימת הרכיבים. יש תוספי מזון (כגון טרטרזין, סולפיטים) שיסומנו בשמם המפורש וכן בשם הקבוצה שאליה הם משתייכים, בהתאם למטרתם העיקרית; לעומת זאת, יש תוספים שניתן לסמן בשמם המפורש או בציון מספר ה־E, וכן בשם הקבוצה שאליה הם משתייכים[6].

סימון תזונתי (רשימת ערכים תזונתיים)עריכה

הסימון התזונתי מאפשר להבין מהי תכולתם של רכיבי התזונה במזון ולהשוות בין הערכים התזונתיים של מוצרים דומים מבחינת הערך הקלורי, תכולת השומן, החלבונים, הנתרן ורכיבי תזונה נוספים. הסימון התזונתי צריך להופיע על אריזת המזון במקום בולט לעין, בצורת טבלה ובסדר המופיע בתקנות. באריזות קטנות שלא מאפשרות סימון תזונתי בטבלה הוא יסומן בשורה/ות. על מנת שסימון המזון יהיה ברור ואחיד, ועל מנת להקל על ההשוואה בין מוצרים דומים, הערכים שבסימון חייבים להיות על בסיס שווה: במזון מוצק תכולת רכיבי התזונה תתייחס ל־100 גרם מזון ואילו במזון נוזלי ל־100 מיליליטר. ניתן (אך לא חובה) להוסיף לסימון החובה זה סימונים נוספים, כגון: תכולת הרכיבים התזונתיים באריזה שלמה (למשל: במיכל יוגורט), תכולת הרכיבים התזונתיים במנת צריכה טיפוסית של מוצר (למשל: פרוסת לחם מתוך כיכר לחם פרוס או קרקר יחיד מתוך אריזת קרקרים). בסימון התזונתי חובה לפרט את הערך הקלורי, את תכולת החלבונים, הפחמימות, השומנים והנתרן. יש לפרט גם את שיעור הכולסטרול, השומן הרווי וחומצות שומן טראנס, במוצרים ששיעור סך השומן בהם גדול מ־2%, או במוצרים הכוללים התייחסות בסימון לאחד מרכיבי שומן, גם אם שיעור סך השומן נמוך מ־2%. לעיתים יופיע על האריזה מידע גם באשר לתכולת רכיבי תזונה אחרים, כמו סיבים תזונתיים, סוכרים, עמילנים, ויטמינים ומינרלים, בהתאם למפורט בתקנות. יש לציין תכולת סיבים תזונתיים רק כאשר המוצר כולל התייחסות אליהם. פירוט תכולת ויטמינים ומינרלים נדרש כאשר סימון המוצר כולל סימון של ויטמין או מינרל, ובתנאי שכמותו במזון גדולה או שווה מערך הסף שנקבע בתקנות.

סימון תאריכים – הוראות אחסנה, הובלה ושימושעריכה

תאריך תפוגהעריכה

באופן כללי, היצרן אחראי לקבוע את משך חיי המדף של מוצרי מזון ארוזים מראש. היצרן קובע עד מתי המוצר טוב לשימוש או עד מתי המזון שומר על תכונותיו, איכותו ובטיחותו, ובהתאם לכך נקבע גם תאריך התפוגה ואופן סימונו. עם זאת, חיי המדף של מספר מוצרי מזון מן החי, כגון בשר, דגים וביצים, נקבעו והוגבלו בחוק.

תאריך התפוגה ("תאריך עמידות מינימלית") יופיע על המוצר באחת משתי דרכים:

  1. "לשימוש עד ..." – במקרים של מזון הרגיש מאוד לקלקול מיקרוביאלי, אשר עלול להוות סכנה מיידית לבריאות האדם לאחר תקופה קצרה. לאחר מילים אלו יופיע התאריך שעד אליו המזון נשמר כשהוא בטוח לצריכה או הפניה למיקום על האריזה שבו יופיע התאריך. מעבר לתאריך זה מומלץ לא לצרוך את המזון.
  2. "עדיף להשתמש לפני..." – במקרים של מזון שאינו רגיש לקלקול מיקרוביאלי. לאחר מילים אלו יופיע התאריך שעד אליו המזון שומר על האיכות המצופה ממנו או הפניה למיקום על האריזה שבו יופיע התאריך. לעיתים המזון בטוח לשימוש גם לאחר שהתאריך המסומן חלף, בתנאי שהוראות האחסון קוימו והאריזה לא נפגעה. עם זאת, לאחר התאריך המסומן עלול המזון לאבד מתכונותיו האופייניות באופן הדרגתי, כגון: פגיעה בטעם, במרקם וכדומה.

חל איסור לשנות את תאריך התפוגה המסומן על המוצר, למעט במקרה שבו חלה טעות בסימון המוצר שעדיין לא שווק מהמפעל.

מזונות הפטורים מסימון תאריך תפוגה:

  • יינות, לרבות יינות מבעבעים, יינות מתובלים וכן משקאות כוהליים דומים להם המיוצרים מפירות שאינם ענבים;
  • משקאות המכילים כוהל אתילי בריכוז מעל 10% בנפח
  • מוצרי מאפה הנצרכים בדרך כלל 24 שעות ממועד ייצורם
  • חומץ סינתטי
  • מלח בישול
  • סוכר (מוצק)
  • דברי מתיקה המורכבים מסוכרים שהוספו להם רק חומרי טעם וריח או צבעי מאכל;
  • גומי לעיסה.
תאריך ייצורעריכה

באופן כללי, חלה חובה על היצרן לסמן על המוצר גם את תאריך הייצור. היצרן פטור מחובה זו אם סימן על המוצר כנדרש לעיל את תאריך התפוגה, ובנוסף דיווח מראש לרשויות המוסמכות על פרק הזמן שבין תאריך הייצור לבין תאריך התפוגה המסומן על אריזת המוצר.

הוראות אחסנה, הובלה ושימושעריכה

על מנת לשמור על איכות המזון וצריכה בטוחה שלו, יש להקפיד לאחסן אותו בצורה נכונה ולהשתמש בו לפי הוראות היצרן, המופיעות על האריזה.

היצרן חייב לציין הוראות אלה במקרים הבאים:

  • אם המזון צונן לטמפרטורה נמוכה מ־8 מעלות צלזיוס, או שהמזון הוקפא.
  • אם יש הוראות מיוחדות לטיפול במזון קודם לפתיחת האריזה או לאחר פתיחתה.
  • כאשר הדבר מתחייב ממהות המוצר, כמו למשל :"להחזיק במקום יבש", "קריר", "לא להקפיא שנית לאחר הפשרה" וכדומה.
  • חשוב להקפיד על ההוראות, במיוחד אם צוין כי יש לאחסן את המזון בקירור או בהקפאה.
  • יש להימנע מקניית מזון המאוחסן שלא בהתאם להוראות היצרן.

כשרותעריכה

  • כל מזון המסומן במילה "כשר", יסומן גם בשם נותן ההכשר ומקום יישובו, או בסימן רשום בארץ של הארגון נותן ההכשר.
  • מומלץ להוסיף למילה "כשר" את המילים "בשרי", "חלבי", "לפסח" וכדומה – לפי מהות העניין ובאחריות נותן ההכשר.
  • מוצרי בשר, לרבות עוף ודגים, שהם לא ממין כשר, יסומנו במילים "לא ממין כשר".

תיאור תכולת רכיבים תזונתיים (סימוני רשות)עריכה

יצרנים רשאים להוסיף על תווית המזון תיאורים מילוליים של ההרכב התזונתי או נוכחותם של רכיבים תזונתיים מסוימים, בתיאורים מקדימים כגון: "נטול...", "ללא...", "דל...", "דל מאוד ב...", "מופחת...", "קל", "דיאט" וכדומה. התקן מגדיר את התנאים שבהם אפשר להוסיף סימונים אלו.

נטול/ללא...עריכה
  • ללא – המזון מטבעו אינו מכיל את הרכיב התזונתי המדובר.
  • נטול – המזון אינו מכיל את הרכיב התזונתי הודות לתהליך הייצור.

באילו תנאים אפשר לסמן מזון כ"נטול/ללא"?

  • כולסטרול – כאשר יש עד 2.5 מ"ג כולסטרול ב־100 גרם מוצר;
  • נתרן – עד 5 מ"ג נתרן ב־100 גרם מוצר;
  • שומן – עד שיעור של 0.5% ממשקל המזון.
דל.../ דל מאוד ב...עריכה

אפשר לסמן מזון כ"דל" ברכיב התזונתי מסוים כאשר הערך הקלורי או תכולתו אינם גדולים מהערכים הנקובים הבאים:

  • כולסטרול – עד 30 מ"ג / 100 גרם
  • שומן – עד 2% במשקל
  • נתרן:
    • "דל נתרן" – עד 120 מ"ג / 100 גרם
    • "דל מאד בנתרן" – עד 40 מ"ג ב־100 גרם/מ"ל מוצר;
  • ערך קלורי (דל קלוריות):
    • מזון מוצק ומוצרי חלב נוזליים – עד 40 קק"ל (קילו־קלוריות) ב־100 גרם מוצר;
    • מזון נוזלי (למעט מוצרי חלב נוזליים) – עד 20 קק"ל ב־100 גרם / 100 מ"ל מוצר.
מופחת...עריכה

אפשר לסמן מוצר כ"מופחת..." כאשר הערך הקלורי או תכולת רכיב התזונתי הופחתו בהשוואה למוצר מזון דומה, על פי הפירוט הבא:

  • ערך קלורי – עד ל־2/3 ממוצר דומה;
  • תכולת נתרן – עד ל־3/4 ממוצר דומה – כלומר 25% פחות ממוצר מזון דומה;
  • תכולת כולסטרול – עד ל־2/3;
  • תכולת שומן – עד ל־2/3.
קלעריכה

במוצר המתאים מבחינת הערך הקלורי שלו ל"מופחת קלוריות" (עד 2/3 ממוצר דומה) ושסומן בכינוי זה, מותר לסמנו כ"קל" או "קלה", או מילים שקולות להן, למשל "לייט".

דיאט/דיאטתיעריכה

מוצר מזון שסומן בכינוי "דל קלוריות" (עד 20/40 קילו־קלוריות ל־100 גרם/מ"ל מוצר, בהתאם לסוג המזון – מזון מוצק ומוצרי חלב נוזליים – עד 40 קק"ל (קילו־קלוריות) ב־100 גרם מוצר; מזון נוזלי (למעט מוצרי חלב נוזליים) – עד 20 קק"ל ב־100 גרם / 100 מ"ל מוצר).

סימוני רשות: כינוי המזון כ"טבעי"עריכה

בתקן קיימת הבחנה בין מוצר מזון המכונה בכללותו "טבעי", לבין מוצר המיוצר מרכיבים טבעיים.

  • מותר לסמן מוצר מזון יחיד או מקטע שלו בכינוי "טבעי", ללא מילים נלוות, כל עוד המזון אינו תערובת של מזונות ושאין בו תוספת רכיבים, ושלא עבר תהליכים אחרים מהתהליכים המפורטים בתקן.
  • סימון בכינוי "רכיב טבעי" – מותר כאשר הרכיב הופק ממזון העונה לקריטריון שלעיל ולעיתים אגב שימוש בתהליכים נוספים המפורטים בתקן.
  • מוצר מזון שיוצר באמצעות ערבוב של שני "רכיבים טבעיים" או יותר ואינו מכיל רכיבים שאינם טבעיים, מותר לכנותו "מרכיבים טבעיים" אולם אסור לכנות את מוצר המזון כ"טבעי".
  • מזון המכיל רכיב כלשהו שאינו "רכיב טבעי", לדוגמה חומר טעם וריח מלאכותי, אסור לסמנו בכינוי "טבעי" או בכינוי "מרכיבים טבעיים", אולם מותר לציין את המילה "טבעי" ברשימת הרכיבים לצד הרכיב הטבעי.
  • "רכיב דמוי טבעי" – כאשר יש במוצר רכיב הזהה להרכבו הכימי ל"רכיב טבעי" אך הוא הופק באופן סינתטי, אפשר להוסיף את הכינוי "דמוי טבעי" לצד הרכיב ברשימת הרכיבים בלבד, אך לא בסימון המוצר כולו.

סימוני רשות: כינוי המזון כ"טרי"עריכה

ככלל, מזון יסומן בכינוי "טרי" אם הוא בלתי מעובד – אם הוא מזון גולמי וכן אם הוא לא הוקפא או עבר טיפול תרמי (טיפול בחום) או תהליך שימור כלשהו.

למרות זאת, במקרים מסוימים המזון עבר תהליכים כלשהם (המפורטים בתקן) ועדיין ניתן לכנותו "טרי". לדוגמה, ניתן לכנות חלב מפוסטר המשווק כשהוא מצונן כחלב "טרי" אף על פי שעבר פסטור, וזאת מטעמים של בטיחות צריכתו.

הכללים לעניין סימון "טרי" שבתקן הכללי אינם חלים על בשר ומוצרי בשר. במוצרים אלה התנאי לסימון במילה "טרי" נקבע בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו, 2015, המגדיר בשר טרי כ"בשר שלא עבר עיבוד כלשהו, למעט צינון בטמפרטורה שלא עלתה על 4 מעלות צלזיוס ולא פחתה מאפס מעלות צלזיוס, ובלבד שנשמרו טעמו, צבעו, ריחו ומרקמו של הבשר".

חקיקה בנושא סימון מזוןעריכה

בישראל, כמו במדינות מערביות אחרות, סימון מוצרי מזון מעוגן ומוסדר בחקיקה.

בארץ, החקיקה הראשית כוללת את צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998, אשר על פיו סימון מוצרי מזון ארוז מראש ייעשה כמפורט בתקן מס' 1145 של מכון התקנים הישראלי, שהוא תקן "גג" רוחבי המסדיר את הוראות הסימון הכלליות במזון ארוז מראש.

מכוח פקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש) התשמ"ג-1983 (המוחלפת באופן הדרגתי בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015) חוקקו תקנות העוסקות, בין השאר בנושאים ספציפיים הקשורים במזון, ובכלל זה תקנות העוסקות בסימון כגון: תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) התשנ"ג-1993, תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן) התשנ"ו-1996, תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תחליף חלב אם), התש"ן-1990 ועוד.

ת"י 1145 לסימון מזון ארוז מראש הוא תקן רשמי המחייב כל יצרן יבואן ומשווק בדרישותיו. תקן זה קובע דרישות לסימון מזון ארוז מראש המיועד למכירה קמעונאית, למעט פירות וירקות לא מעובדים.

כמו כן קובע התקן דרישות לסימון מזון ארוז מראש שאינם מיועדים למכירה קמעונאית:

  • מזון לייצור תעשייתי
  • מזון באריזה סיטונית
  • מזון ארוז מראש שהוא צירוף של יחידות אריזה

בתקן מובא מידע בסיסי שיש לציין מראש על גבי כל מוצר מזון ארוז כמפורט לעיל. ת"י 1145 פורסם בשנת 1982 ועודכן פעמים אחדות. עם זאת, לנוכח ההתפתחויות שחלו בעשור האחרון בענף המזון והגברת מודעות הצרכנים לנושאים הקשורים בסימון, הוחלט במכון התקנים על עדכון מקיף של התקן.

סימון בסמל ירוקעריכה

 
הסימון הירוק למוצרים בריאים

כצעד משלים לתקנות, שאינו חלק מהן, סימון המוצרים בסמל ירוק החל בינואר 2020, ובשונה מהסימון בסמלים האדומים, הסימון הירוק הוא וולונטרי (סימון רשות) ואין חובה להציגו על האריזה.

על פי משרד הבריאות[7], המוצרים הבאים יוכלו להיות מסומנים בסימון הירוק (רשימה חלקית)[8]:

  • מוצרי חלב: חלב לשתייה, מוצרי חלב מותססים (לבן, יוגורט וכדומה) עד 5% שומן, גבינות עד 5% ללא תוספות פרט לתבלינים ומלח עד 200 מ"ג נתרן ל־100 גרם.
  • מוצרים על בסיס סויה: טופו ללא תוספות (למעט תבלינים ומלח עד 200 מ"ג נתרן ל 100 גרם), משקאות סויה ללא תוספות (למעט מלח עד 50 מ"ג נתרן ל־100 גרם).
  • שמנים צמחיים: שמן זית, שמן אבוקדו, שמן שקדים, שמן קנולה (לפתית), שמן חריע.
  • זרעים, אגוזים, בוטנים, ושקדים גולמיים או קלויים ללא תוספות.
  • דגנים הכוללים את גרעין הדגן בשלמותו בכל צורות ההכנה – למעט טיגון, קרקרים או פריכיות (ללא תוספות פרט לתבלינים ומלח עד 200 מ"ג נתרן). קמח מדגנים מלאים, פסטה מלאה – ללא תוספות.
  • קטניות: גרעין בשלמותו כולל קטניות שבורות וקלופות, בכל צורת הכנה או אריזה למעט טיגון. ללא תוספות פרט לתבלינים ומלח עד 200 מ"ג נתרן ב 100 גרם). בנוסף קמחי קטניות (100%) ללא תוספות, וממרחי קטניות עם תבלינים, טחינה, שמן זית או לימון ומלח (עד 200 מ"ג נתרן ל־100 גרם)
  • טחינה: טחינה גולמית ללא תוספות, סלט טחינה מוכן ללא תוספות למעט תבלינים ומלח (עד 200 מ"ג נתרן ב־100 גרם).
  • דגים: דגים טריים, קפואים, גולמיים או מוכנים ללא תוספות. דגים אפויים/צלויים/מתובלים ללא תוספות פרט לתבלינים ומלח (עד 200 מ"ג נתרן ב־100 גרם), שימורי דגים (ללא תוספות, למעט תבלינים, מלח (עד 200 מ"ג נתרן ב־100 גרם), מים, שמנים צמחיים מאושרים).
  • ביצים טריות (בקליפתן).
  • עוף, הודו וכדומה: טריים, מצוננים או קפואים (גולמיים), שלמים או בחלקים (למעט חלקים פנימיים), אפויים או צלויים (ללא תוספות פרט לתבלינים ומלח עד 200 מ"ג נתרן ב־100 גרם).
  • פירות, ירקות, פטריות מאכל ואצות: בצורתם הגולמית, בכל צורת הכנה או אריזה למעט טיגון (תוספת של תבלינים ומלח בלבד). לא כולל פירות מיובשים (למעט פירות שיובשו בהקפאה ועברו תהליך שחזור לפני אכילתם). לא כולל ריבות, אבקות, קונפיטורות ומיצים (סימון עבור פירות וירקות שאינם ארוזים יוצג על השלט במקום המכירה שלהם).

מזון שמכיל סמל אדום לפי חוק לא יוכל להכיל סמל ירוק.

לא כל מוצר שלא יסומן בסמל אדום, יסומן אוטומטית בסמל הירוק; מוצרים שלא מסומנים באחד משלושת הסימונים האדומים (כמויות גבוהות של נתרן, סוכר או שומן רווי) הם כאלה שתכולת הסוכר, השומן רווי או הנתרן שבהם נמוכה מהסף שנקבע לסימון המזון בסימונים אדומים, ומוצרים אלה אינם מוגדרים כמוצרי מזון מזיקים, אך גם אינם בהכרח מומלצים לצריכה כחלק מתזונה בריאה. לעיתים מדובר במזונות שיוצרו ברמת עיבוד מקסימלית (אולטרא־מעובדים), כלומר מזונות המכילים תוספים (כגון ניטרטים – תרכובת כימית, חומרי שימור שונים, צבעי מאכל, תוספים אחרים המיושמים בתעשייה ואינם משמשים במטבח הביתי), או מוצרים שמכילים תחליפי סוכר (כגון קוקה־קולה זירו).

הסימון הירוק נועד להבליט את המזונות שכן כלולים בהמלצות התזונה של משרד הבריאות, ולאפשר זיהוי ברור ומהיר שלהם על המדפים ברשתות השיווק ובשיווק ישיר.

בדומה לסמל האדום, נקבעו הוראות בעניין אופן הסימון גם בסמלים הירוקים, לדוגמת גודלם ביחס לשטח האריזה, צורתם, צבעם, וכו'[9].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה