תקנת השבים
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
תקנת השבים היא הלכה לפיה יש להקל על גזלן המעוניין לחזור בתשובה, כגון שיוכל להשיב לנגזל כסף במקום החפץ שגזל ממנו.
הכלל ההלכתי היווה בסיס לחקיקת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981. בדיוני הכנסת נידונה רבות הזכות העומדת לכל אדם לחזור בתשובה מחטאיו, ובאדפטציה למושגים המשפטיים האקטואליים, מה דינו של אדם שריצה את עונשו ומעוניין בשיקום אמיתי. עם זאת, ערך התשובה אינו עליון, והמשפט העברי הסדיר גבולות ליכולת למחוק את העבר הבעייתי של אותו עבריין כאשר המידע משמש לשמירת האינטרס הציבורי.[1]
מהות התקנה עריכה
יישום בולט של תקנת השבים הוא הקביעה של חכמים כי גזלן רשאי להשיב כסף במקום להשיב את החפץ הגזול עצמו כדין התורה, במקרים שבהם החזרת הגזילה לבעליה תגרום לנזק כספי גדול בהרבה משווי הגזלה. למשל, כאשר נגזלה קורה ונבנה בה בניין, אין לדרוש שהבניין כולו יפורק על מנת להשיב את הגזלה, דבר שיקשה על הגזלן לחזור בתשובה.[2]. יישום בולט נוסף הוא שאם השביחה הגזלה אצל הגזלן, אף שמעיקר הדין אינה שלו והיה חייב להחזיר את הגזלה, אין הוא מחויב לשלם את מלוא שווי הגזילה הנוכחי, אלא את שוויה בעת הגזלה שהיה נמוך יותר[3].
הקלה נוספת שתיקנו חכמים כדי להקל על הגזלן לשוב בתשובה היא שלא להסכים לקבל תשלום עבור גזלה שכבר אינה קיימת ולא ניתן להשיבה.[4] תקנות השבים נוגעות לגזלנים, אשר נטלו בכוח ובפרהסיה, ולא לגנבים אשר נטלו בסתר.
מקור עריכה
המקור לתקנה מופיע בתלמוד במסכת בבא קמא (צד ע"ב):
תנו רבנן: הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו - אין מקבלין מהן, והמקבל מהן - אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבי יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו; דתניא: מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו: ריקה, אם אתה עושה תשובה, אפילו אבנט אינו שלך! ונמנע ולא עשה תשובה; באותה שעה אמרו: הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו - אין מקבלין מהם, והמקבל מהם - אין רוח חכמים נוחה הימנו.
על פתיחת הדלת לשבים כתב לפני כאלף שנים רב האי גאון, ראש ישיבת פומבדיתא:
שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אלא כל השבים שהקב"ה יודע כי נתחרטו על מה שעברו מן הכיעור, וכי שמו אל לבם שלא ישובו עוד לכמוהו, הוא מוחל להם; ובני אדם, אף על פי שאינן יודעין הנסתרות ואין להם אלא הנגלות, כשעבר זמן הרבה ואין נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן, והלב מאמין בו כי חזר - מקבלין אותו.
מדברי רבנו יונה גירונדי, בספרו שערי תשובה, משמע שיש בתקנה גם צד של זכירת מעשה הגזילה על ידי הגזלן:
העיקר השמונה עשר: היות חטאתו נגדו תמיד. כי ראוי לנפש החוטאת לזכור עוניה תמיד ואל תשי אותם לקץ ימים, ומלבבו לא יחטפו עד בוא חליפתו, כעניין שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.
באופן כללי, תקנת השבים אינה חלה על קרקע, ובכל מקרה על הגזלן להשיב את הקרקע שגזל, משום ש"קרקע אינה נגזלת".
בשנת 1981 חוקקה הכנסת, בהשפעת העיקרון העברי, את פרק ההתיישנות והמחיקה בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים.[5]
לקריאה נוספת עריכה
- נחום רקובר, תקנת השבים: עבריין שריצה את עונשו, הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 2007
- נחום רקובר, תקנת השבים, נספח שמיני: "עקרונותיו היהודיים של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים", עמ' 603–611. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 2007
קישורים חיצוניים עריכה
- הערך "תקנת השבים" באנציקלופדיית דעת
- ד"ר אבי נוב, פרשת השבוע: השבים מדרכם הרעה יפוצו, באתר ynet, 21 במאי 2010
- מאמרים בנושא תקנת השבים, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים עריכה
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 569-581: חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, באתר דעת.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גזילה ואבידה, פרק א', הלכה ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ד, עמוד א', וכן נפסק במשנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גזילה ואבידה, פרק ב', הלכה ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גזילה ואבידה, פרק א', הלכה י"ג.
- ^ חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים באתר משרד המשפטים