תקשורת המונים

ערוצי תקשורת המיועדים לקהל נרחב

תקשורת המונים היא תהליך תקשורתי הנעשה בתפוצה רחבה ולקהל אנונימי, ולרוב מאופיין במיידיות, פומביות ומשך זמן קצר.[1][2][3] תחת קטגוריה זאת נהוג לכלול אמצעי תקשורת כמו עיתון, רדיו, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקה פופולרית, משחקי וידאו, ספרים ועוד. בניגוד לתקשורת בין-אישית, הפונה לבודדים, תקשורת ההמונים מופנה לקהל רחב וגדול ועל כן היא מהווה סוכן חיברות מרכזי ובעלת תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובתפיסת הציבור הרחב את המציאות.

A stack of newspapers.jpg
Interior of Kino Olympia in Hanko, Finland, 2021.jpg
Rashut Hashidur20161014 121224 28.jpg
Bibliotheek in Watson House de fabriek van de Gas Light & Coke Company in Londe, Bestanddeelnr 189-0078.jpg
Fanpage Senado Federal no Facebook (30554309033).jpg
Dataspel.jpg
TV crew at University Ave.jpg
Hablemos Toby Jr.jpg

רשת האינטרנט נבדלת בחלקה מהגדרה זו, אתרים שהוקמו על ידי העיתונות הממוסדת (כגון אתרי החדשות הגדולים) עדיין תואמים למאפיינים של התקשורת המסורתית טרום עידן האינטרנט, ולכן עדיין שייכים להגדרתה. לעומת זאת, חלק ניכר מהתכנים ברשת מופקים על ידי אנשים פרטיים או נמצאים באתרים קטנים וממוקדי תוכן, כמו כן האינטרנט מאפשר את יכולת תגובה ותקשורת דו כיוונית שלא אפיינו את תקשורת ההמונים הקודמת.[1]

מאפיין נוסף המצוי לרוב בתקשורת ההמונים, הוא התוכן האקטואלי בה היא עוסקת, בנושאים רלוונטיים לסדר היום הציבורי. מאפיין נוסף שתואם את מרבית אמצעי תקשורת ההמונים הוא הבידור שמהווה חלק ניכר מהתוכן שהם מספקים לציבור. מבחינה כלכלית, עלותה של תקשורת ההמונים היא גבוהה בשל האמצעים הטכניים ליצירתה ולהפצתה, מסיבה זאת אמצעי תקשורת רבים מוחזקים על ידי בעלי הון ותאגידים או ממומנים על ידי פרסום, עם כי ישנם גם כאלו הממונים על ידי גופים ציבוריים או גובים דמי מנוי.

אמצעי תקשורת הפונים לקהל רחב היו אמנם קיימים בתקופות שונות בהיסטוריה, אולם המונח "תקשורת המונים" מכוון לרוב לאמצעי התקשורת של חברת ההמונים המודרנית, שהחלה לצמוח יחד עם המהפכה התעשייתית. תקשורת זו מאופיינת לרוב בדפוסים המוניים ובשימוש באמצעים טכנולוגיים, הם מיוצרים על ידי מיעוט, ונצרכים על ידי קהל גדול ופסיבי. במשך הזמן, ככל שהכירו בעוצמתה של תקשורת ההמונים, החלו לחוקק חוקים ותקנות במטרה להסדיר סוגיות הקשורות בתחום, אולם גם בתחום זה צפים גבולות ההגדרה המטושטשים של האינטרנט כתקשורת המונים, במיוחד כשרשתות חברתיות מאפשרות פלטפורמה גם לתכנים אסורים.

העיסוק האקדמי בתקשורת ההמונים החל להתפתח בסביבות שנות ה־30 של המאה הקודמת,[1] במקביל לפריחתם של אמצעי תקשורת כמו הרדיו והקולנוע. חוקרי תקשורת נוטים להתייחס להיבטים הסוציולוגיים, הפסיכולוגיים והתרבותיים של התקשורת בחברה. חוקר תקשורת מרכזי במאה ה-20 הוא מרשל מקלוהן, שטבע את המושג הכפר הגלובלי, שמשקף את עולמנו בעידן התקשורת האלקטרונית. רעיון מרכזי נוסף של מקלוהן הוא "המדיום הוא המסר", שמציין שהשינויים בחברה מתרחשים בעקבות שינויים במדיום. המדיום הוא הדומיננטי, הוא זה שקובע את אופי החברה ולא המסר, כפי שהיה נהוג לחשוב.

היסטוריהעריכה

הקשרים שבין תקשורת וחברהעריכה

בחלקים מהמחקר בתחום התקשורת, נוטים לייחס חשיבות רבה לאופן התפתחות אמצעי התקשורת האנושיים לאורך הזמן, מתוך תפיסה שכך ניתן לבחון את ההשפעות ויחסי הגומלין ההיסטוריים והסוציולוגיים בין אמצעי תקשורת דומיננטי ובין המערך החברתי הקיים, בין הזרמים הבולטים בנושא הוא הדטרמיניזם הטכנולוגי.

התקשורת וההיסטוריה האנושיתעריכה

 
משפחה בשנות השישים צופה בטלוויזיה, אמצעי תקשורת המונים פופולרי.

התפתחות תקשורת ההמונים קשורה יחד עם התפתחות התקשורת האנושית כולה. את מהלך התקשורת האנושי ניתן לחלק לחמישה שלבים בולטים: דיבור, כתב, דפוס, טלקומוניקציה והדיגיטציה.[4]

צורת התקשורת הראשונה בין אדם אחד לשני הייתה בתקשורת של "פנים אל פנים", אולם כבר 35,000 שנה לפני הספירה החלו בני האדם לרשום ולצייר סמלים שונים על קירות מערות.[4] המצאת הכתב הייתה אירוע מהפכני, משום שזוהי הפעם הראשונה בה ניתנה לאנושות האפשרות לשמר ידע לא רק באמצעות הזיכרון האנושי. שיטת הכתב הראשונה מיוחסת לכתב היתדות שפותחה ונפוצה במסופוטמיה, בשלבים הראשונים היה הכתב האנושי מבוסס על ציורים ואילו רק בשלבים מאוחרים פותח הכתב האלפביתי. במקביל, פותחו במשך הזמן אמצעים שונים לכתיבה וחריטה - על אבן, חרס, פפירוס ועור. ייצור נייר החל כ־150 שנה לפני הספירה, כשמקובל לייחס את הייצור הראשוני של נייר לסינים. כריכה של גיליונות נייר אחד עם השני הייתה שלב נוסף של ההתקדמות בתחום.[4]

ניתן לציין את תחילת התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים במהפכת הדפוס. לפני המצאת מכונת הדפוס, העתקתם של ספרים נעשתה על ידי אדם שזהו מקצוע, ולרוב נשארו הספרים המועתקים תחת המונופול של הכנסייה הקתולית, הן בבעלות על העותקים של כתבי הקודש, והן בתפיסה שרק לה ההיתר והלגיטימציה לקריאה פרשנית של התנ"ך. המצאת מכונת הדפוס באמצע המאה ה־15 על ידי יוהאן גוטנברג אפשרה לראשונה הפצה של ספרים בעותקים רבים ולקהל רחב,[א] והובילה לשינויים חברתיים נרחבים, היכולת החדשה להדפיס ספרים בכמויות, ולמרחקים גדולים, היו אחד הגורמים שאפשרו את הרפורמציה הפרוטסטנטית, כשלראשונה מימי הביניים, ירד משמעותית כוחה של הכנסייה הקתולית.

מהפכת הדפוס הייתה הבסיס לתהפוכות החברתיות שבאו אחריה, בדגש על היותה מניע לעלייה בידיעת קרוא וכתוב בשכבות אוכלוסייה חדשות, והגבירה את הביקוש וההיצע להשכלה גבוהה. כשלראשונה ניתן היה להדפיס עיתונים ומנשרים - וכך להפיץ תוכן, דעות ומידע לאנשים רבים, נזרעו הזרעים לתהליכים חברתיים נוספים כמו החילון, הרנסאנס המדעי, המהפכה התעשייתית והלאומיות.

במהלך המאה ה־19 מצליחים מדענים וחוקרים להעביר מסרים על ידי אותות חשמליים, וכך נפרצת הדרך לעידן הטלקומוניקציה של אמצעי התקשורת. בתחילה הומצאו הטלגרף והטלפון, שאפשרו העברה של טקסטים וצלילים על ידי כבלים למרחקים גדולים. בתחילת המאה ה-20, מומצא מכשיר הרדיו, אמצעי תקשורת שהעברת המסרים שלו נעשית באופן אלחוטי, על גבי גלים אלקטרומגנטיים. גילוי הרדיו אפשר לראשונה לשדר בזמן אמת להמון רב, באופן נוח וקל לשימוש, ובמהלך שנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20 צוברים שידורי הרדיו קהל של מיליוני מאזינים. המצאת הטרנזיסטור בשנת 1947 אפשרה לפתח מכשירי רדיו קטנים ונישאים, ואפשרו למכשיר להיות פופולרי מחדש.[4]

בעוד הרדיו צובר תאוצה ופופולריות, החל משנות ה-30, אמצעי תקשורת חדש נהיה לפופולרי יותר ויותר - הטלוויזיה. גם הטלוויזיה הייתה כלי מהפכני, ואפשרה לשדר בזמן אמת, להמון רב, לא רק קול - אלא גם תמונה, כך שמסוף שנות ה־40 הופכת הטלוויזיה לאמצעי תקשורת ההמונים בעל הפופולריות הגבוהה ביותר. החידושים הטכנולוגיים שהגיעו לאחר מכן, תרמו אף יותר להיקף השימוש במכשיר, כמו הטלוויזיה בכבלים והטלוויזיה בצבעים. בשנת 1962 מתחילים לראשונה שידורי הלוויין וכך מתאפשר השידור לכל רחבי העולם.[4] הרדיו והטלוויזיה נתנו בידי רשתות התקשורת כלים חדשים שלא היו אפשריים עד אז, כמו מה שמכונה "אירוע מדיה". לראשונה, ניתן היה לשדר להמונים "בשידור חי", ברדיו התאפשר להעביר נאומים לאומה, כמו במלחמת העולם השנייה. הטלוויזיה אפשרה אף יותר, והחל משנות השישים התבסס הנוהג לשדר להמונים אירועים חשובים בשידור חי, כמו הנחיתה על הירח בשנת 1969. השידור הטלוויזיוני הצמיח תרבות פוליטית חדשה, כשבשנת 1960 התרחש בשידור חי עימות בחירות בין המועמדים לנשיאות ארצות הברית - ג'ון פ' קנדי וריצ'רד ניקסון.[5]

במהלך שנות ה־70 מומצא המחשב - התשתית שאפשרה את מהפכת התקשורת הבאה שתגיע עשרים שנה לאחר מכן - רשת האינטרנט. שילוב של המצאות, פיתוחים ושיתופי פעולה הביאו ליצירתה של רשת האינטרנט כפי שאנו מכירים אותה כיום. ייחודה של רשת האינטרנט הוא שהיא מאפשרת לא רק להפיץ את המידע למרחק עצום, אלא היא גם חופשית ופתוחה לכל אדם. עם תחילת המאה ה-21 משתלבים הטלפונים הסלולריים עם החיבור לאינטרנט. ב-2007 מודיעה חברת אפל על השקת האייפון - עידן חדש בדרך בה אנשים צורכים תקשורת. הפיתוח המואץ של האינטרנט וטכנולוגיית המחשוב מהווים בסיס לשתי תופעה חדשה בתקשורת ההמונים - "התלכדות מדיה".

ציוני דרך היסטוריים וחברתייםעריכה

 
מכונת דפוס עתיקה
 
מקלט רדיו עתיק
 
מקלט טלוויזיה ישן
תקופה שנה בצהוב – המצאה או תגלית חדשות; בכחול – אירוע משמעותי
המאה ה־15 1453 המצאת מכונת הדפוס והדפסת הספר הראשון, התנ"ך.
המאה ה־17 1605 העיתון המודפס הראשון יוצא לאור בעיר שטרסבורג. העיר הייתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה והעיתון הודפס בגרמנית.
1620 יוצא לאור העיתון הראשון באנגלית.
המאה ה־19 1825 התצלום הראשון מצולם על ידי ניספור נייפס.
1830 המצאת הטלגרף.
1852 הסוכנות לקטעי עיתונות הראשונה בעולם הוקמה בלונדון.
1876 המצאת הטלפון ושיחת הטלפון הראשון על ידי אלכסנדר גרהם בל.
1878 המצאת הגרמופון.
1890 חיבור מנהטן לרשת טלפוניה.
1895 ראשית הקולנוע: המצאת טכנולוגיית הצילום הרציף (בתחילה הראינוע) על ידי האחים לומייר.
1897 המצאת הטלגרף האלחוטי.
1898 המצאת הרמקול.
העשור השני של

המאה ה-20

1915 תחילת השימוש בדואר אוויר.
1916 המצאת מכשיר הרדיו.
שנות העשרים

של המאה ה־20

1920 הקמת תחנת הרדיו הראשונה.
1922 הקמת ה־BBC.
1924 הטלוויזיה הראשונה מוצגת בלונדון (טלוויזיה אנלוגית, הטלוויזיה האלקטרונית הראשונה מוצגת ב־1927).
1926 הקמת NBC.
1927 סרט הקולנוע הראשון עם קטעי קול, "זמר הג'אז".
שנות השלושים

של המאה ה־20

1933 המצאת רדיו FM הראשון.
1935 שיחת הטלפון הראשונה סביב לעולם.
1936 ה־BBC מתחיל בשידורי טלוויזיה סדירים.
1938 שידור התסכית "מלחמת העולמות" ברדיו.
1939 תחילת שידורי הטלוויזיה הסדירים בארצות הברית.
שנות החמישים

של המאה ה־20

1951 הצגת הטלוויזיה בצבעים.
1957 הלוויין הרוסי ספוטניק משדרת אותות רדיו ממסלול סביב כדור הארץ.
1959 מכונת הצילום מומצאת על ידי חברת זירוקס.
שנות השישים

של המאה ה־20

1963 המצאת קלטת השמע.
1965 מלחמת וייטנאם הופכת למלחמה המשודרת הראשונה.
1969 שידור הנחיתה על הירח ל-600 מיליון איש בו זמנית.
שנות השבעים

של המאה ה־20

1971 אינטל מציגה את מעבד המחשב.
1972 משחק המחשב הראשון בהפצה רחבה, פונג.
1975 המחשב השולחני הראשון יוצא לשוק.
1976 המצאת קלטת הווידאו.
1979 הווקמן מופץ לראשונה.
שנות השמונים

של המאה ה־20

1981 הצגת המחשב הנייד.
1981 ערוץ MTV מתחיל את שידוריו.
1982 התקליטור מפותח לראשונה במשותף על ידי חברות סוני ופיליפס.
1983 תחילת השימוש בטלפון הסלולרי.
1984 הצגת ה-PDA (מחשב כף יד) הראשון בעולם.
שנות התשעים

של המאה ה־20

1991 רשת האינטרנט נפתחת לראשונה לציבור הרחב.
1992 טלפון חכם ראשון מוצג לעולם: "סיימון" של IBM.
1999 נטבעו המונחים וב 2.0 ובלוג המסמלים את ההתרחבות ההדרגתית של מעגל יוצרי התוכן באינטרנט.[ב]
העשור הראשון

של המאה ה־21

2001 המטוס החטוף השני מתנגש במגדל הדרומי של מגדלי התאומים בשידור חי לעיני מיליוני צופים ברחבי העולם
2007 הוצג מכשיר האייפון הראשון, בעקבותיו שוק הסלולר עבר באופן נרחב לסמארטפונים מבוססי מסך מגע.

אמצעי התקשורתעריכה

  ערך מורחב – אמצעי תקשורת

תהליך התקשורתעריכה

כחלק מהמחקר בתחומי תקשורת ההמונים ניסו חוקרים שונים לפשט ולתאר באופן גרפי את השלבים בזמן תהליך התקשורת. על ידי המודלים, ניתן לראות דרכם כיצד מתרחשים תהליכים ומהם הגורמים המשפיעים על התהליך כולו ועל חלקיו. כל אחד מהמודלים מציע דרך אחרת להבנת תהליך התקשורת בתקשורת ההמונים, כשחלק מהמודלים נבנו על גבי מודלים אחרים או כתגובה אליהם. התפתחות חקר התהליך התקשורתי הושפעה גם מתפיסות סוציולוגיות ומחקריות שהשתנו עם הזמן. מודלים מסוימים מתאימים רק לתחום צר של אמצעי תקשורת ההמונים.

מודלים ליניארייםעריכה

  ערך מורחב – מודלים ליניאריים בתקשורת המונים

המודלים הליניאריים בחקר תקשורת ההמונים מתארים את תהליך התקשורת באופן חד כיווני - ממוען המסר לנמען. המוען הוא יוזם התהליך והנמען פסיבי, ללא שום יכולת להשפיע על התהליך והוא קולט את המסר כמו שהוא.

מודל לאסוול (1948)
המודל פותח על ידי הרולד לאסוול, שהיה המודל הראשון שניסה לתאר את פעולת התקשורת. מודל זה נהגה בהשפעת המאורעות ההיסטוריים של גרמניה הנאצית. לפי המודל, אין ביכולתו של הנמען להגיב או לבחור שלא לקבל את המסר מהמוען הכול יכול.
  1. מי אמר? מוען – יוזם הפעולה.
  2. מה אמר? מסר – הדברים שהמוען מבקש להעביר.
  3. באיזה ערוץ? אמצעי או ערוץ – אמצעי התקשורת המדיום שדרכו מעביר המוען את מסריו.
  4. למי? נמען – הפרט אליו מכוונת פעולת התקשורת.
  5. באיזו השפעה? אפקט – השינוי המתחולל בנמענים כתוצאה מקבלת המסר. מידת ההשפעה שהושגה נבחנת במסגרת המודל באמצעות השוואה בין כוונת המוען, ההשפעה שרצה להשיג, ותגובת הנמען.
גרסת ברדוק למודל לאסוול (1958)

ברדוק הוסיף לאסוול למודל שני גורמים נוספים:

  1. נסיבות – מסר יכול לקבל משמעויות שונות בהקשרים שונים. והגורם השני.
  2. תכלית – המטרה לשמה הועבר המסר. אופי המסר יהיה שונה בהתאם למטרה שתכנן מוען המסר.

לדוגמה, מידע בשיעור היסטוריה יועבר אחרת לתלמידי תיכון לעומת סטודנטים באוניברסיטה גם אם מדובר באותן עובדות בדיוק.

מודל שאנון-וויבר (1949)
(קלוד שאנון) מודל זה מתבסס על תורת האינפורמציה. הוא מבחין בין מצבי צבירה שונים של המסר. בהתחלה המסר נמצא במחשבה או ברעיון שנולד בראשו של המוען. לאחר מכן, צריך לתרגם או לקודד את הרעיון לסימנים ואותות, אותם ניתן לשדרם באמצעות משדר (לדוגמה מילים הנהגות בקול או מילים המועלות על הכתב). ולבסוף, הנמען צריך לבצע פעולה סימטרית – לקלוט את האותות בעזרת מקלט, ולפענחם – לתרגמם בחזרה למסר.

מרכיב ה"רעש" – הפער בין מה ששיגר המוען לבין מה שקלט הנמען. רעש הוא כל גורם שעלול לשבש העברה תקינה של האותות מהמשדר למקלט. קו טלפון משובש, טעויות דפוס וכו'. קליטת המסר נחשב למרכיב פסיבי. הפער בין המשודר לנקלט הוא הליקוי בתקשורת.

מודלים מעגלייםעריכה

המודלים המעגליים בחקר תקשורת ההמונים מתארים את תהליך התקשורת באופן מעגלי - ממוען המסר לנמען, ובחזרה.

מודל אוסגוד-שרם (1954)
מדגיש את תהליך ההבנה של המסר (פענוח), והעברת המסר (קידוד). במודל זה המוען והנמען המקוריים שווים במעמדם וממלאים תפקיד מסוים לסירוגין. המוען אינו השולט בתהליך התקשורת. מודל זה הוסיף את רעיון ה"פירוש", כלומר המשמעות של המסר לגבי המוען והנמען. המודל מדגיש את התהליך שהמסר עובר בתהליך התקשורת: המוען המקורי מקודד מסר שעובר לנמען. הנמען מפענח את הקוד, מפרש אותו ומבין את משמעותו. ולאחר מכן מקודד מסר חדש.
מודל דה-פלר (1968)
למעשה מכפיל המודל הליניארי של שאנון וויבר, והופך אותו למעגל סגור באמצעות המשוב. המוען הופך לנמען, הנמען שהופך למוען וכך הלאה. זה איננו תהליך סימטרי, כיוון שהמוען משמש מקור עיקרי למסר, והמסרים של הנמען מוגדרים כמשוב. החידוש העיקרי שהוא מוסיף הוא שכלול מושג ה"רעש" – אשר חל על כל מרכיבי התהליך.

מודלים סמיוטייםעריכה

מודל יאקובסון (1958)
אשר פותח על ידי הבלשן רומן יאקובסון הוא מודל לפיו כל פעולה תקשורתית מורכבת ממספר פונקציות אשר כל אחת מהן ממוקדת בגורם אחר בתהליך התקשורת. הגורמים המשתתפים: מוען, נמען, מסר, הקשר, קוד - שפה מוסכמת, מגע. לפי מודל זה ישנן שש פונקציות של תקשורת לשונית:
  1. הפונקציה הרפרנציאלית – מתרכזת בעולם שמחוץ לטקסט. קביעת עובדה, טעינת טענה, מסירת אינפורמציה. דוגמה: מהדורת חדשות. מבעים אירועי שיקרו או קרו.
  2. הפונקציה האמוטיבית – ממוקדת במוען – הבעת רגש מצדו.
  3. הפונקציה הקונאטיבית – מכוונת לנמען – נועדה להפעיל את הנמען. צורות ציווי, לדוגמה: "צאי מכאן!"
  4. הפונקציה הפאטית – מילים המשמשות בעת פתיחה או סיום של תהליך התקשרות, לדוגמה: "הלו", "מה העניינים".
  5. הפונקציה המטא לשונית – עוסקת בקוד עצמו, עוסקת בשיחה בסימני הלשון עצמם. לדוגמה: "מה זאת הפונקציה המטא-לשונית"?
  6. הפונקציה הפואטית - שימוש בלשון כדי להדגיש את אופן העברת המסר. כמו בשירה. חריזה, מטפורות, פתגמים.
מודל פיסק (1985)
הוא מודל לפיו המוען והנמען הם שווים בתהליך התקשורת. פעולת התקשורת אינה יכולה להשיג לעולם את מטרתה מכיוון שהנמען מפענח את המסר מתוך מציאות חיצונית אחרת שיש לו. לעולם לא תהיה זהות מלאה בין המסר המועבר למסר הנקלט פענוח מכיוון שהמסר משתנה מקבוצת תרבות לאחרת. אי הבנה של המסר יכולה לנבוע מהבדלים תרבותיים. פענוח הוא סוג של יצירה מחדש של הטקסט.

נבדל מהמודלים התהליכים: המוען וכוונותיו אינם נתפסים כדומיננטיים. הכובד עובר למסר, לטקסט ולפענוחו. פענוח הטקסט נעשה על רקע המטען התרבותי המורכב של המפענח. המפתח לתיאור התקשורת האנושית הוא בריבוי המשמעויות הנולדות מאינטראקציה בין סוגים שונים של קוראים, לסוגים שונים של טקסטים בנסיבות שונות. מודל פיסק מייצג את התפיסה התרבותית סמיוטית. הוא מתייחס לתוכנו של המסר כאשר הוא נפגש עם הנמען. המסר מקבל משמעות שונה על פי ההקשר שעושה הנמען. ההקשר הוא מכלול הנסיבות שעל פיהם אנו מפרשים את המסר.

מגמות במחקר התקשורתעריכה

התפתחות תקשורת ההמונים, הן טכנולוגית והן חברתית, הביאה חוקרים שונים לדון מהי ההשפעה של כלי התקשורת על בני האדם אשר צורכים אותם. את המחקר והתאוריות על השפעת התקשורת נוטים לחלק למספר שלבים.

מסורת ההשפעות החזקות המוקדמתעריכה

תפיסה זאת הייתה נפוצה במחקר מתחילת שנות ה-20 ועד סוף שנות ה-30. לפי אסכולה זאת, התקשורת היא בעלת יכולת עצומה להשפיע על האדם הבודד, תאוריה בולטת באסכולה זאת היא "תאוריית המחט התת-עורית" של הרולד לאסוול, לפיה התקשורת מחדירה את המסרים שלה אל הקהל שלה כ"עירוי" אל הוריד. לפי אותן תאוריות, הקהל של התקשורת הוא פסיבי והומוגני. לאסוול ביסס את התאוריה שלו על מחקרים שערך בתחום התעמולה, שממשלות רבות פרסמו באותה תקופה.

מסורת ההשפעות המוגבלותעריכה

 
פוסטר תעמולה מ-1940 של המתמודד לנשיאות ארצות הברית ונדל וילקי. במחקר שקיימו בבחירות אלו גילו שרק 8% מאלו שנחשפו לתעמולה פוליטית שינו את עמדתם. כלומר, התעמולה בתקשורת לא הביאה לשינוי גדול בדעת הקהל.

החל משנות ה-40 של המאה ה-20, החלו לעלות עדויות ומחקרים (כמו של קרן פיין ופול לזרספלד) שהתפיסה של התקשורת כ-"כל יכולה" אינו תואמת במלואה לאמת. בשל כך החלה לעלות מסורת ההשפעות המוגבלות לפיה השפעת התקשורת על האדם היא יחסית. למעשה, האדם אינו נמען פסיבי שמסרי התקשורת חודרים אליו ללא סינון, אלא יש באפשרות האדם לבחור לאלו מהתכנים המופצים הוא רוצה להיחשף. "מודל הזרימה הדו שלבית" הוא מודל שפותח לפי אסכולה זאת, לפיו יש "מנהיג דעה", אדם שדעתו מוערכת על ידי הסביבה, הוא נחשף לתקשורת ומחליט את דעתו. והסביבה שרואה אותו כידען בתחומו, בוחרת לקבל את דעתו (ולא באופן ישיר מתקשורת ההמונים). תאוריה נוספת שמתאימה למסורת זאת היא "תאוריית שימושים וסיפוקים" אשר לפיה בני האדם משתמשי בתקשורת כדי למלא ולממש את הצרכים שלהם.

מסורת ההשפעות החזקות המאוחרתעריכה

בשנות וה-60 וה-70 חזרה מחדש התפיסה שהשפעה התקשורת על האדם היא חזקה ומשמעותית, אך בניגוד למסורת ההשפעות החזקות המוקדמת - כאן התפיסה היא שהאדם הוא אקטיבי ולא פסיבי כשהוא צורך תקשורת, כמו כן, אפקט ההשפעה הוא ארוך טווח ולא מיידי כפי שנתפס במסורת המוקדמת, וכן, ביכולתה של התקשורת לשמר או לשנות סדרים חברתיים.

דוגמאות לתפיסה זאת הן למשל "אובדן הילדות" של ניל פוסטמן אשר מצביע על כך שהצפייה של ילדים בטלוויזיה ועידן המחשבים מקצרת את גיל הילדות בכך שהיא מספקת להם מידע רב. לפי "תאוריית הבניית המציאות", התקשורת בוחרת להראות את המציאות בדרך מסוימת וכך להציג לציבור הרחב, כך לא מוצגת לציבור כל האמת אלא רק חלקים אשר תואמים את עמדת ותפיסות התקשורת. "אסכולת סדר היום" היא תאוריה שטוענת כי אמצעי התקשורת הם שקובעים לציבור את נושאי השיח היומי ואף מדרגת את חשיבותם ובכך קובעת "סדר יום תקשורתי" שמשפיע בסופו של דבר על סדר היום הפוליטי והציבורי (כמו על ידי מסגור). ואילו "תאוריית ספירלת השתיקה" טוענת שביכולת תקשורת ההמונים לעצב את המציאות ולשנות אותה באופן מעשי.

השלכות חברתיות ותרבותיותעריכה

 
צילומים לסדרת טלוויזיה, אחד מתפקידי תקשורת ההמונים הוא לספק בידור ושעשוע לקהל.

התאוריה המבנית-תפקודיתעריכה

על פי התאוריה המבנית-תפקודית לתקשורת ההמונים חמישה תפקידים מרכזיים. את שלושת התפקידים הראשונים קבע חוקר התקשורת הרולד לאסוול בשנת 1948. את שני התפקידים הנוספים קבעו החוקרים רייט בשנת 1959 ומקווייל 1984. אמצעי התקשורת ממלאים תפקידים אלה בנפרד וביחד. לדוגמה תוכנית דוקומנטרית על מלחמת ששת הימים יכולה למלא שלושה תפקידים בו זמנית: המשכיות, פרשנות ובידור. כל אמצעי התקשורת ממלאים תפקידים אלה אך יש אמצעים שבהם תפקידים מסוימים בולטים יותר. הטלוויזיה ממלאת בעיקר תפקיד של בידור ולעומת זאת העיתון ממלא בעיקר תפקיד של סיקור הסביבה ופרשנות.

  1. סיקור הסביבה: איסוף והפצה של מידע על אירועים, אישים, תהליכים וכו'.
  2. תיאום ופרשנות: תפקיד זה אומר שעל התקשורת להסביר ולפרש אירועים שונים כאשר התקשורת נותנת המלצה לציבור כיצד יש להבין את האירועים. תפקיד זה ממלאים פרשנים שלהם מומחיות בנושא מסוים (פרשנים פוליטיים, כלכליים וכו'). תפקיד זה יכולים למלא גם אנשים שאינם עיתונאים כגון מומחים אקדמאים שמובאים לאולפן טלוויזיה או כתבים טור פרשנות בעיתון.
  3. המשכיות: תפקידה של התקשורת ליצור המשכיות תרבותית, וליצור המשכיות מדור לדור. התקשורת מעבירה מידע שקשור להיסטוריה, לתרבות או לדת של החברה בה היא פועלת. בנוסף תפקיד התקשורת לחזק נורמות חברתיות, ומסבירה כיצד יש לנהוג. לדוגמה, דיווח על עונש שקיבל רוצח, מחזקת את הנורמה החברתית שאין לרצוח.
  4. בידור: תפקיד זה הוא להפיג מתחים שעלולים לערער את יציבותו של השלטון או החברה. אמצעי התקשורת יוצרים מצב שנקרא "אסקפיזם" (בריחה מהמציאות), כלומר אמצעי התקשורת בעזרת בידור, גורמים לאנשים אשר משתמשים באמצעי התקשורת לשכוח מצרותיהם הרגילות לתקופה קצרה. תפקיד זה בא לידי ביטוי בתוכניות טלוויזיה, שידור מוזיקה ברדיו וכו'. תפקיד זה חשוב ליציבות השלטונית והיה ידוע עוד מתקופת האימפריה הרומית בכך שיש לספק להמונים "לחם ושעשועים".
  5. גיוס: גיוס של האוכלוסייה למען אינטרסים ערכים או לאומים, כמו גיוס תמיכה לחוק מסוים או להפלת שלטון. גיוס של התקשורת יכול להתבצע בשתי דרכים:
    • גיוס גלוי: גיוס למען מטרה מסוימת כאשר המטרה אינה מוסתרת מהציבור. גיוס זה מתבצע בעיקר במבצעי התרמה כגון השירותרום.
    • גיוס סמוי: גיוס של האוכלוסייה למען אג'נדות של מפעילי אמצעי התקשורת. לדוגמה, אם הדעה הרווחת בתקשורת היא שיש להתחיל בשיחות שלום עם סוריה ידגישו אמצעי התקשורת את הצורך בכך או את הגישושים של הצד השני ובכך ייצרו אווירה ציבורית שתתמוך במטרה זו.

תקשורת המונאישיתעריכה

במשך השנים טענו החוקרים כי השפעתה של התקשורת המונית היא מוגבלת ולתקשורת בין אישית השפעה יותר גדולה על הפרט. אך, בשנים אחרונות, התקשורת המונית בא לידי ביטוי בשינויים בטכנולוגיה, עידן אינטרנט והרשתות החברתיות. השינויים אלו הביאו לטשטוש את הגבול בין תקשורת המונים לתקשורת בין אישית. הטשטוש יצר את המונח "Masspersonal Communications" (תקשורת המונאישית)[6] - אנשים פרטיים, יחידיים מתקשרים עם אלפי האנשים. שימוש בתקשורת בן אישית באמצעות תקשורת המונים. למשל: טוויטר, אנשים פרטיים מתקשרים עם אלפי עוקבים באמצעות שיתוף מידע מסוים (ציוצים).

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • רוברט אלבין, כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית, הקיבוץ המאוחד, 2004
  • דניס מקווייל, מבוא לתקשורת המונים, האוניברסיטה הפתוחה, 2010
  • דן לאפי, סוגיות מפתח בתאוריית המדיה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011
  • גיא גרינפלד, ‏אמני גרילה, באתר "אלכסון", 10 בינואר 2016

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ יש לציין ששיטות שונות של שעתוק טקסטים היו גם טרום גוטנברג וייחודיות ההמצאה שלו הייתה בשכלול הטכנולוגיות שהיו לו להשראה.
  2. ^ אתרים מבוססי תוכן גולשים בולטים שבאו בעקבות ההתרחבות הזו: ויקיפדיה (2001), פייסבוק (2004), יוטיוב (2005) וטוויטר (2006). אתרים אלו העפילו לעשירייה הפותחת של דירוגי האתרים והפכו למוקדי פעילות מרכזיים ברשת.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "תקשורת המונים", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
  2. ^ חני ינאי גלין, מהי תקשורת?: תקשורת ומדיה לכיתות י'-יא', מצגת של "מערכת שידורים לאומית" מטעם משרד החינוך.
  3. ^ מירה פוירשטיין, מדברים אקטואליה: אוריינות תקשורת, תל אביב: מכון מופ"ת, 2016, תמה - תיאוריה ומעשה בהכשרת מורים, עמ' 13. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר".
  4. ^ 1 2 3 4 5 תקשורת: טכנולוגיה, חברה, תרבות, האוניברסיטה הפתוחה, פרק 1.2: שלבים בהתפתחות טכנולוגיות תקשורת.
  5. ^ דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "טלפוליטיקה, פוליטיקה טלוויזיונית", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
  6. ^ לספר סיפורים בעידן הדיגיטלי - מפגש שביעי (24.3.20): מיתוג, שיווק וסיפור, לימוד בחברותא - קבוצות דיון לדוקטורנטים/ות - האוניברסיטה העברית.