תראבין

תראבין (בערבית: ترابين) או א-תראבין הוא שבט בדואי המתגורר בעיקר בישראל (בנגב), במצרים (בעיקר במזרח סיני אך גם בערים מרכזיות דוגמת פורט סעיד, סואץ, איסמעליה, קהיר וגיזה), ברצועת עזה, בחברון, בירדן ובערב הסעודית.

השייחים של שבט תראבין. ביניהם מושל נפת באר שבע, עארף אל-עארף. שנות השלושים של המאה העשרים.

מוצא

מקורו של שבט תראבין הוא בערב הסעודית. הוא הגיע לנגב ולסיני לפני כ-500 שנים. השם תראבין בא מעמק תורבה שבערב, המקום בו ישב השבט בעבר. בני השבט מכנים את שבטם "בוקום", אך עם הזמן השם תראבין דבק בו. השייח' עטיה שייסד את השבט, נחשב מקודש על ידי בני השבט, וקברו נמצא בוואדי ותיר בחצי האי סיני סמוך לנואיבה בכפר שקרוי על שמו.

אוכלוסין

אל-תראבין הוא השבט הבדואי הגדול בסיני, ומצרים ובמזרח התיכון והוא כולל כ- 500 אלף נפש.

כבר במאה ה-19 תראבין היה השבט הגדול בסיני. השבט גם היה הגדול בין שבטי הבדואים בישראל של תקופת המנדט; על פי מפקד האוכלוסין שערכה ממשלת המנדט בשנת 1931 הוא כלל כשבעה עשר אלף נפש.

כפר אום אל-כלאב ברצועת עזה מאוכלס בעיקר על ידי השבט.

תראבין במצרים

בני-השבט תראבין מתגוררים בחלק המזרחי של סיני, בעיקר צפונית מהעיר נואיבה.

סלימן תראבין, אביו של עודה תראבין

יחסים עם שלטונות

לאחר ההפיכה במצרים (2011) הבדואים בסיני קיבלו אוטונומיה לא רשמית עקב אי-היציבות הפוליטית במדינה. הרשויות המצריות תמיד חשדו ביחסים של הבדואים עם בני-משפחתם בישראל, ירדן וערב הסעודית. הפרשה של עודה תראבין היא דוגמה לכך. חלק קטן מן הבדואים במצרים משרתים בצבא ובמשטרה אך בדרך כלל הם לא מצליחים להגיע לתפקידים בכירים.

בעיות קרקע

הבדואים לא תמיד רשמו את הקרקעות על שמם גם בגלל אורח חייהם הנוודי למחצה וגם כיוון שרצו להימנע מגיוס חובה לצבא הטורקי ומתשלום מיסים. השבטים חילקו את האדמות ביניהם וכל בדואי ידע למי שייכת חלקת אדמה מסוימת, אך ללא תיעוד במסמכים רשמיים. משום כך לא הוכרה בעלותם על ידי ממשלת מצרים, שרואה באדמות אלה אדמות מדינה. מאז תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 איבדו הבדואים חלק מהקרקעות שלהם שעל שפת הים בסיני, כיוון שממשלת מצרים מכרה אותן לחברות המפעילות בתי-מלון באזור. על הקרקעות האלה נבנו ערים שלמות כמו שארם א-שייח' והורגדה. בשנת 1999 הופקעו אדמות צפונית לנואיבה, כאשר הסוכנות לפיתוח התיירות המצרית לא הכירה בבעלותם של הבדואים על אדמות אלה. סוגיה זו לא נמצאת בטיפול ממשלת מצרים ואין ניסיון למצוא פתרון לבעיה.

תראבין בישראל

פריסתו המקורית היא סמוך לאזור אילת וגבול ישראל-מצרים. כיום, רוב אנשי השבט מתגוררים ביישוב תראבין א-צאנע ובאזור באר-שבע.

בעיות קרקע

אחת הבעיות העיקריות של המגזר הבדואי בישראל, בדומה למצרים, היא בעלות על קרקעות. הבדואים לא רשמו את השטחים על שמם ובנוסף המדינה הפקיעה את רוב האדמות בנגב בשנות ה-50. ולכן נפוצה תופעה של בנייה בלתי-חוקית. עד שנת 1989 המדינה הקימה שבעה יישובים באזור הנגב בשביל הבדואים והם: רהט, כסייפה, תל שבע, חורה, ערערה בנגב, לקייה ושגב שלום. כחלק מהפתרון של בעיית הבדואים המדינה מחלקת חלקות אדמה עם בתים מוכנים במחירים סמליים לבדואים.

היישוב

המדינה העבירה את שבט תראבין ממקום למקום כמה פעמים עד שבשנת 2005 מתחם מאהל השבט ובתיו הוכר על ידי מדינת ישראל כיישוב בשם תראבין א-צאנע, בהתאם להחלטת ממשלה מס' 881 מיום 29 בספטמבר 2003. במסגרת אותה החלטה הוקמו שמונה יישובים בדואים נוספים, כששבעה מתוכם (כולל תראבין א-צאנע) נכללו בתחומי מועצה אזורית אבו בסמה.

היישוב שוכן דרומית לרהט ולמשמר הנגב, מערבית לגבעות בר וצפונית-מערבית לבאר שבע. בשנת 2006 הוגדר כיישוב באזור עדיפות לאומית א'.

הפרויקט הסולארי

בקיץ 2010 נחתם הסכם בין חברת ערבה פאוור קומפני והשבט על הקמת שלושה שדות סולאריים בהשקעה של 400 מיליון שקל על שטחי משפחות בדואיות בנגב בשטח של 370 דונם בעלי יכולת ייצור של 20 מגה וואט. בספטמבר 2011 הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום של משרד הפנים אישרה תוכנית למתקן פוטו-וולטאי הצמוד ליישוב תראבין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תראבין בוויקישיתוף

• יצחק ביילי, רשימות על האוכלוסייה הבדואית ברצועת עזה, באתר סנונית
• רקע כללי על הבדואים, באתר משרד החינוך
• חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות-העולם, כרך 1, חלק 2, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, באתר books.google
• עמוד של היישוב באתר הרשמי של המועצה האזורית אבו בסמה (אורכב 04.04.2012 בארכיון Wayback Machine)
• מינהל מקרקעי ישראל. בדואים, רקע