תרבות וילאנובן

תרבות פרהיסטורית שהתקיימה באיטליה

תרבות וילאנובן (Villanovan culture) היא תרבות פרהיסטורית, שהתקיימה באיטליה בתקופת הברזל, החל מהמאה ה-10 לפני הספירה ונחשבת לשלב קדום של הציוויליזציה האטרוסקית.

תרבות וילאנובן
Italy-Villanovan-Culture-900BC.png
היקף משוער של ההתפשטות תרבות וילאנובן בשיאה
אזור גאוגרפי איטליה
תקופה תקופת הברזל
אתרים עיקריים וילאנובה, ויי,
תרבות קודמת תרבות פרוטו-וילאנובן
התרבות הבאה הציוויליזציה האטרוסקית

תרבות זו היא ממשיכתה הישירה של תרבות פרוטו-וילאנובן (אנ') מתקופת הברונזה שהסתעפה מתרבות אורנפילד (אנ') שהתקיימה במרכז אירופה.[1]

קסדת ברונזה מתרבות וילאנובן המאה ה-9 לפני הספירה, (מוזיאון מטרופוליטן לאמנות, ניו יורק)
כד כפול מתרבות וילאנובן, צ'יוסי, טוסקנה. המאה ה-9 לפנה"ס. (המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של פירנצה).
רתמת ברונזה בצורת סוס; תרבות וילאנובן, המאה 8–9 לפנה"ס, (מוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס).

אטימולוגיהעריכה

השם "וילאנובן" מגיע מאתר בו נחשפו הממצאים הארכאולוגים הראשונים המתייחסים לתרבות מתקדמת זו, שהיו שרידים של בית קברות שנמצא ליד הכפר וילאנובה (קסטנאסו, 12 ק"מ דרומית מזרחית לבולוניה) בצפון איטליה.

שלבי התרבותעריכה

תרבות וילאנובן מחולקת באופן כללי ל-4 תתי-תרבויות:

  • וילאנובן I: (800-960 לפנה"ס).
  • וילאנובן II: (720-800 לפנה"ס), עדויות לשינויים באופי התרבות, מגע ראשון עם הציוויליזציה ההלנית וסחר עם תרבויות שונות בצפון אירופה לאורך דרך הענבר. עדויות ארכאולוגיות בתקופה זו לסחר בשרשאות זכוכית וענבר לנשים, פריטי שריון ורתמות סוסים מברונזה לגברים. עדויות ראשונות לקבורה של מעמד גבוה לצד פשוטי העם.
  • וילאנובן III: (680-720 לפנה"ס) העמקת ההתיישבות בחבל אטרוריה, מולדת התרבות האטרוסקית.
  • וילאנובן IV: (540-680 לפנה"ס)

מאפייני קבורהעריכה

מאפייני הקבורה של תרבות וילאנובן חופפים במידת מה למאפייני הקבורה של תרבות אורנפילד שנפוצה במרכז אירופה (1300–750 לפני הספירה) ותרבות האלשטאט ממשיכתה של תרבות אורנפילד. שרידי האפר הונחו בכדים בעלי צוואר דק, ונקברו לאחר מכן. הכדים היו סוג של כלי חרס הייחודיים לתרבות וילאנובן המכונים אימפסטו. מנהג המיוחס לפי המחקר לתרבות וילאנובן הוא השימוש בכדים בצורת צריף (בקתה עם גג משולש), שהיו כדים מעוצבים בדומה לצריפים בהם חיו בני התרבות. קישוטי סגרפיטו טיפוסיים של צלבי קרס, נפתוליים וריבועיים נחרטו בכלי דמוי מסרק.

בחפירה ארכאולוגית שנמשכה בין השנים 1853–1855 ונעשתה על ידי המלומד ובעל האתר, הרוזן ג'ובאני גוזאדיני, התגלו 193 קברים, שישה מהם הופרדו מהשאר ככל הנראה כדי לסמן מעמד חברתי מיוחד.

עבודות מתכת ומסחרעריכה

האיכות של עבודות המתכת שנמצאה בכלי ארד ובכלי חרס מדגימה את המיומנות של בעלי המלאכה בתרבות וילאנובן. חלק מהפריטים שנמצאו באתרי הקבורה מעידים על איכות עבודה גבוהה, דבר המצביע על התפתחות אליטות חברתיות בתרבות וילאנובן. כלים ופריטים הונחו בקברים המצביעים על אמונה בחיים שלאחר המוות. קברי גברים הכילו נשק ושריון, ואילו אלה לנשים כללו כלי אריגה. בכמה קברים יש ממצאים המצביעים על האפשרות שחלק מהנשים השתמשו בכלי נשק וכלי עבודה וכי כמה גברים ייצרו בגדים.[2]

במהלך תקופת וילאנובן סחרו האטרוסקים עם מדינות אחרות מהים התיכון כמו יוון וסרדיניה. המסחר הביא לקידום המטלורגיה, והגביר את השפעת התרבות ההלנית על פיתוח כלי חרס בתרבות וילאנובן.[2]

מבני מגוריםעריכה

המבנים בתרבות וילאנובן היו בעלי צורה מלבנית. האנשים התגוררו בבקתות קטנות, שהורכבו ממוטות עץ וסבכה מעל ששימשה כמחסה. בתוך הבקתות נמצאו דוכני בישול, כלים ועצמות בעלי חיים חרוכים.[3] כמה בקתות הכילו צנצנות חרס גדולות לאחסון מזון. התגלו בנוסף ניקוזי סלע שתעלו מי גשמים למאגרי מים משותפים.[2]

אתריםעריכה

מרבית האתרים בתרבות וילאנובן התרכזו באטרוריה האדריאטית, באמיליה-רומאניה (בפרט בבולוניה ובוורוצ'יו, ליד רימיני), במארקה (פרמו) ובאטרוריה הטירנית, בטוסקנה ולאציו.

באתרים בודדים בדרום איטליה, התגלו בורות קבורה בה שרפו את גופות המתים.

גנטיקהעריכה

מחקר גנטי שפורסם בכתב העת היוקרתי Science בנובמבר 2019 בחן שרידי גופת אישה מתרבות וילאנובן שנמצאה בויי (Veii), איטליה (800–900 לפנה"ס). בשרידי הגופה התגלו מאפיינים גנטיים המשתייכים לקבוצת הגנום המיטוכונדריאלי K1a4 (אנ') המעידים על קשר גנטי עם אוכלוסיות מאתרי תרבות אטרוסקים אחרים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תרבות וילאנובן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Villanovan culture". Encyclopædia Britannica. 
  2. ^ 1 2 3 "Villanovan Culture". Ancient History Encyclopedia. בדיקה אחרונה ב-9 באפריל 2018. 
  3. ^ Cary, Max; Scullard, H. H. (1975). History of Rome: Down to the Age of Constantine (באנגלית). Springer. עמ' 13. ISBN 978-1349024155.