משי (תרנגול)
תרנגול משי הוא גזע תרנגול מבוית. המאפיין העיקרי של גזע המשי הוא ניצוי רך כשל פלומת אפרוח. רכות זו מזכירה רכות של בד משי, ומכאן שמו.
_22.jpg) | |
| מיון | |
|---|---|
| משפחה | פסיוניים |
| מין | תרנגול בנקיבה |
| שם מדעי | Gallus gallus |
היסטוריה עריכה
התיעוד הכתוב המוקדם ביותר הידוע של תרנגול משי מגיע מכתביו של מרקו פולו, אשר במהלך מסעותיו באסיה במאה ה-13 תיאר תרנגול פרוותי. אין בנמצא מידע מדויק על מקום מוצאו של גזע המשי, אך מספר כתובים מצביעים על סין העתיקה, דרום-מזרח אסיה, הודו ואף האי ג'אווה שבאינדונזיה. אוליסה אלדרובנדי, חוקר טבע איטלקי, כתב בשנת 1599 על תרנגול "הלבוש בפרווה המזכירה פרוות חתול שחור". הגזע יובא לאירופה ככל הנראה על ידי סוחרים שעברו בדרך המשי או בנתיבים ימיים, והוכר רשמית בצפון אמריקה בשנת 1874.
מראה עריכה
פרט לייחודיות הנוצות שלו, לתרנגול המשי מספר מאפיינים נוספים המייחדים אותו מיתר גזעי התרנגולים המבויתים: הצבע האופייני של העור ורקמות הבשר שלו הוא כחול-אפור כהה, תנוכי אוזניו כחולים, וכן יש לו חמש אצבעות בכל כף רגל, בעוד ליתר גזעי התרנגולים יש רק ארבע. תרנגול המשי נפוץ בצבעים שחור, לבן, חום-צהבהב (buff), אפור וכחול. לעוף זה קיימת גם גרסת בנטם מוקטנת, שממדיה כשני שלישים מממדי הגזע המקורי.
מזג עריכה
תרנגולי המשי ידועים במזגם הרגוע, השלו והכנוע. לפיכך, המשי הוא אחד מגזעי התרנגולות המתאימים ביותר לגידול כחיית מחמד. במקרים מסוימים, תרנגולי משי אף לא יתנגדו לאדם שינסה להרימן. תרנגולות המשי ידועות כדוגרות מעולות וכאמהות נאמנות. בשל-כך, נהוג להשתמש בתרנגולות משי כאומנות לביצים מופרות ולאפרוחים של תרנגולות מגזעים אחרים. אפרוחים שגדלו בקרב אומנת מגזע משי נוטים להיות רגועים בבגרותם, ביחס לתרנגולים אחרים מאותו הגזע, וזאת משום שגדלו בקרבת אם רגועה ושקטה.
כשרות עריכה
מאפייניו השונים של תרנגול המשי עוררו שאלה אם הוא עונה להגדרה של עוף כשר ואם מותר לאכלו ולאכול את ביציו. הנטייה בקרב פוסקי ההלכה היא להחמיר בשאלה זו, בעיקר מכיוון שכשרות עופות מבוססת על מסורת רציפה של אכילת העופות האלה, ואין מסורת רבת שנים לאכילת תרנגול משי.[1]. על פי פסיקת הרב מחפוד עוף זה כשר.
משקלים ממוצעים עריכה
| זכר | 1.8 ק"ג |
| נקבה | 1.3 ק"ג |
| זכר | 1 ק"ג |
| נקבה | 900 גרם |
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ פסק הלכה של הרב אשר וייס באתר תבונה.