אלף ולמד מחוברים
אלף למד.png
אלפבית עברי
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
ק ר ש ת  
אותיות סופיות
  ך ם ן ף ץ  
ניקוד ופיסוק
קמץפתחציריסגול
חיריקחולםקובוץ ושורוק
שוואחטף
דגש: קלחזקמפיקרפה
קו מפרידמקף
טעמי המקרא

(שם האות: אלף-למד, במסורת יהודי תימן: מעלק פי אלסקף – תלוי בתקרה[1]) היא ליגטורה של האותיות א' ול' באלפבית העברי.

היסטוריהעריכה

 
ליגטורה של א ו-ל בהגדה של פסח מהמאה ה-14

השימוש בליגטורה זו נפוץ בכתבים יהודיים מימי הביניים, ובספרים מודפסים החל מתקופת ראשית הדפוס. השימוש העיקרי בליגטורה הוא בשמות הקודש המכילים את הצירוף "אל", כדי להימנע מביזוי השמות וצורך בגניזה. האות נפוצה גם בטקסטים שנכתבו בערבית יהודית, משום ש"אל" היא תחילית היידוע בשפה זו.

היעב"ץ השתמש באות ף הפוכה כדי להדפיס את הליגטור.[2]

בהלכהעריכה

בהלכה נקבע כי כתיבת א-ל מחוברים כשרה בכתיבת גט אך אינה כשרה בכתיבת ספר תורה.[3] הפוסקים דנו בדין הכותב אות זו בשבת האם חייב סקילה כדין הכותב שתי אותיות, או שפטור כדין העושה חצי שיעור.[4] שמות הקודש שנכתבו בליגטורה זו אינם טעונים גניזה, אך אין לנהוג בהם בביזיון.[5]

במחשבעריכה

בתוכנות אופיס הוספת התו "ﭏ" נעשית על ידי הקלדת קוד יוניקוד FB4F ולאחריו ALT+X, או הקלדת ALT+64335.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מצפונות יהודי תימן עמוד 73
  2. ^ ראה אלי שטרן נוטריקון 17
  3. ^ ארבעה טורים, אבן העזר, סימן קכ"ו ובית יוסף שם
  4. ^ מעשה הכתב עמוד 103
  5. ^ גנזי הקודש עמוד 91
  ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.