ויקיפדיה

007 באזור המסוכן

סרט בריטי משנת 1987

007 באזור המסוכן (באנגלית: The Living Daylights) הוא הסרט ה-15 בסדרת סרטי הריגול ג'יימס בונד, והסרט הראשון בו שיחק טימותי דלטון כסוכן ה-MI6 הבדיוני ג'יימס בונד. כותרת הסרט באנגלית נלקחה מספורו הקצר של איאן פלמינג "The Living Daylights".

007 באזור המסוכן
The Living Daylights
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על ספרי ג'יימס בונד מאת איאן פלמינג
בימוי ג'ון גלן עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אלברט ברוקולי
מייקל וילסון
ברברה ברוקולי
תסריט ריצ'רד מייבאום, מייקל וילסון עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ג'ון גרובר
פטר דייוויס
שחקנים ראשיים טימותי דלטון
מרים ד'אבו
ג'ו דון בייקר
ארט מאליק
ירון קראבה
מוזיקה ג'ון בארי עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום אלק מילס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה הפקות Eon עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 27 ביוני 1987
משך הקרנה 130 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מתח, סרט ריגול, סרט פעולה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות אפגניסטן, ברטיסלאבה, טנג'יר, גיברלטר, וינה, Baluchistan עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 40,000,000$
הכנסות $191,200,000
הכנסות באתר מוג'ו livingdaylights
סרט קודם רצח בעיניים
סרט הבא רישיון להרוג (1989)
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תחילת הסרט (בעקבות הכותרת) דומה לסיפור הקצר, שבו בכיר סובייטי עומד לערוק למערב. בונד נשלח להגן עליו ומנטרל צלפית שמנסה להרוג אותו. הסרט מתחיל כשבונד חוקר את מותם של מספר סוכני MI6. העריק הסובייטי, גאורגי קוזקוב, מודיע לבריטים שגנרל פושקין, ראש הק.ג.ב., מתכנן להרוג מרגלים בריטים ואמריקאים. כשנדמה שהסובייטים חוטפים בחזרה את קוזקוב, רודף אחריו בונד ברחבי אירופה, מרוקו ואפגניסטן.

מפיקי הסרט הם אלברט ברוקולי, בנו החורג מייקל וילסון ובתו ברברה ברוקולי. הסרט זכה לשבחים מפי המבקרים וגם להצלחה כספית, והכניס 191.2 מיליון דולר ברחבי תבל.

זהו הסרט האחרון בסדרה שנשא את שמו של אחד מספריו של איאן פלמינג עד ליציאת הסרט קזינו רויאל בשנת 2006, 19 שנים לאחר מכן.

תקציר העלילה

עריכה

בקטע הפתיחה, הסוכנים 002, 004 ו-007 צונחים לתוך צוק גיברלטר כחלק ממשחק מלחמה שנועד לבדוק את הגנת המקום. 002 (גלין בייקר) נשבה מיד בידי ה-SAS בעוד בונד ו-004 (פרדריק וורדר) מתחילים לטפס על הצוקים לבסיס. בעודם מעפילים, מופיע רוצח (קרל ריג) ואחרי שהוא יורה בשומר SAS, הוא משחיל לחבל של 004 טבעת טיפוס הרים ועליה הכתובת "סמירט ספיונאם" (מוות למרגלים), לפני שהוא חותך את החבל והורג את 004. בונד (טימותי דלטון) רודף אחרי הרוצח שנמלט בלנד רובר הטעונה בחומר נפץ לאורך כבישי גיברלטר. בונד חודר לתוך המכונית ונאבק עם הרוצח, המכונית נופלת מצוקי גיברלטר, בונד נמלט (באמצעות מצנח הגיבוי שברשותו) בעוד הג'יפ נופל מהצוק לתוך הים, הרוצח נותר בתוך הלנד רובר ומתפוצץ. בונד נוחת על יאכטה שמשייטת במקום ועליה אישה בשם לינדה (קל טיילר), שאומרת לפני כן בטלפון לחברתה שהיא מחפשת "גבר אמיתי". כשלינדה מבחינה בבונד היא מציעה לו כוס שמפניה ואומרת: "תצטרף אלי?" בראותו שלינדה מציעה לו משקה, בונד מעכב את זמן הדיווח שלו למפקדיו בשעתיים.

בברטיסלאבה, בונד ביחד עם סונדרס (תומאס ויטלי), סוכן MI6 נוסף, מפקח על עריקתו של מפקד בכיר בק.ג.ב., גנרל גאורגי קוזקוב (ירון קרבה). הם מפקחים על בריחתו מאולם קונצרטים. הוא מבחין בצלף שמיועד לרצוח את קוזקוב, ונוכח לדעת שמדובר למעשה בצ'לנית שראה בקונצרט, קארה מילובי (מרים ד'אבו). הוא חושד שהיא לא באמת רוצחת, ויורה ברובה שלה שמועף מידיה במקום להרוג אותה, לקול מחאתו של סונדרס. קוזקוב מוברח דרך צינור הגז הרוסי למערב. באנגליה, באחוזה כפרית (בית בליידן), מודיע קוזקוב לראשי ה־MI6 שגנרל לאוניד פושקין (יורשו של גנרל גוגול) הפעיל מחדש את התוכנית הישנה של "סמירט ספיונאם", שמשמעותה ברוסית "מוות למרגלים". הוא נותן להם רשימת מטרות של סוכנים בריטיים ואמריקאיים. מיד חושדים שמילובי היא רוצחת. מנהיגי ה-MI6 עוזבים ללונדון להתייעץ בנושא עם הממונים עליהם, בעוד קוזקוב נותר באחוזה. זמן מועט אחרי כן, רוצח ששמו נקרוס (אנדריאס וישנייבסקי) מסתנן לתוך הבניין, שורף את רשימת המטרות, וחוטף את קוזקוב במסוק, אחרי שהוא הורג שני סוכנים ופוצע שניים אחרים.

בונד יוצא במשימה להרוג את פושקין אבל הוא נוסע קודם לכן לברטיסלבה כדי לחקור את הקשר של מילובי לסיפור. כשהוא מגלה שהכדורים ברובה שלה היו כדורי סרק ושמילובי היא בת זוגו של קוזקוב, הוא חושד שקוזקוב ביים "עריקה". בעודו מהתל בסוכן הק.ג.ב. שנשלח לעקוב אחרי מילובי, היא ובונד, עם צ'לו הסטרדיוואריוס שלה, שנקרא "ליידי רוז", נמלטים לאוסטריה. בקטע האחרון במסעם הם מחליקים במורד ההרים באמצעות קופסת הצ'לו אחרי שכוחות צבא רודפים אחריהם ומנסים להרוג אותם בלא הצלחה. אחרי הפוגה קצרה עם קארה בווינה, פוגש בונד את עמיתו מה-MI6 סונדרס בלונה פארק בוורסטלפראטר. שם הוא מגלה את הקשר בין קוזקוב וסוחר הנשק האמריקאי לשעבר בראד ויטאקר (ג'ו דון בייקר), שמציע למכור את הנשק המתקדם שלו לסובייטים. נקרוס, מחופש למוכר בלונים, הורג את סונדרס, ומשאיר בלון שעליו כתוב "סמירט ספיונאם".

בונד מסתנן לחדר המלון של פושקין בטנג'יר וחוקר אותו תחת איומי אקדח. פושקין (ג'ון ריס-דייוויס) מגלה לבונד שבניגוד לסיפורו של קוזקוב, הוא חוקר את קוזקוב בעצמו באשמת מעילה בקרנות ממשלתיות. בונד ופושקין מטקסים עצה ומביימים את רציחתו של פושקין, ומאפשרים לוויטאקר ולקוזקוב, שעכשיו מאמינים שפושקין מת, להמשיך במזימתם. אחרי כן נפגש בונד עם חברו משכבר הימים פליקס לייטר (ג'ון טרי) שמספק לו מידע. בינתיים מילובי יוצרת קשר עם קוזקוב, שמשכנע אותה שבונד הוא סוכן ק.ג.ב., ובהתאם לכך היא שמה לבונד במשקה חומר מרדים (כלוריד הידריט) וקוזקוב ונקרוס תופסים אותו. הם טסים לבסיס טיסה סובייטי באפגניסטן, שם בוגד קוזקוב במילובי ואוסר אותה ביחד עם בונד. הם נמלטים מהכלא שבבסיס, ותוך כדי כך משחררים אסיר שנידון למוות, קמראן שאח (ארט מאליק), סגן מפקד החזית המזרחית של המוג'אהדין. קמראן מביא את בונד ומילובי לבסיס המוג'הדין, שם מודיע בונד לקמראן על תוכניתו של ויטאקר למכור לסובייטים נשק שיוכל להיות מופנה נגד המחתרת האפגנית. ביום שלמחרת, במהלך משימה, בונד מגלה שויטאקר וקוזקוב משלמים ביהלומים עבור משלוח גדול של 500 מיליון דולרים של אופיום על מנת לגרוף רווח ענק שממנו יישאר מספיק לספק לסובייטים את הנשק שלהם. כך, בעוד ויטאקר יתעשר, קוזקוב ישתמש בתהילה החדשה שתהיה מנת חלקו להשתלט על הק.ג.ב., וכך לתקוף את פושקין.

המוג'הדין מסייעים לבונד להסתנן לבסיס האווירי. בונד מטמין פצצה בירכתי מטוס התובלה שמעביר את האופיום, אבל קוזקוב מזהה אותו בדיוק כשהוא עומד לעזוב. בונד חוטף את המטוס, בעוד המוג'הדין תוקפים את הבסיס האווירי מעל גבי סוסים, והורגים סובייטים רבים תוך כדי קרב. מילובי מצטרפת לבונד כשהיא מסיעה ג'יפ לתוך המטוס בעוד הוא ממריא ואחרי כן היא תופשת את ההגה של המטוס, בעוד בונד הולך לאחורי המטוס כדי לנטרל את הפצצה. נקרוס חודר למטוס ואורב שם לבונד ותוקף אותו. בונד נאבק בו ולבסוף משליך את נקרוס אל מותו מחוץ למטוס ומנטרל את הפצצה. מילובי טסה מעל המוג'הדין של קמראן שאח אחריהם רודפים שני משוריינים סובייטיים. בונד משליך את הפצצה על הגשר, הורג את הסובייטים ומציל את אנשיו של קמראן שאח. בינתיים אוזל הדלק במטוסם, ובונד ומילובי נמלטים באמצעות הג'יפ היוצא מהמטוס שמתרסק מיד אחרי כן על הגבעות.

בונד שב לטנג'יר ובעזרת פליקס לייטר מגיע למגוריו של ויטאקר, כשויטאקר משחק ב-Pickett's Charge על Little Round Top, בו הוא נלחם בקרב גטיסברג. כשבונד מספר לו שהאופיום נשרף, ויטאקר מוציא תת-מקלע עם מגן וזכוכית חסינת כדורים. כשאוזלים לבונד כל הכדורים, בזמן שויטאקר יורה לעברו, בונד תופס מחסה מאחורי פסל של הדוכס מוולינגטון, ומפעיל את מחזיק המפתחות המתפוצץ שלו שקיבל מקיו, בעוד ויטאקר מלגלג על בונד על כך שוולינגטון היה צריך לגייס שכירי חרב גרמנים כדי להביס את נפוליאון. בונד מפעיל את מחזיק המפתחות המתפוצץ שלו באמצעות שריקת זאב, ומפיל את הפסל על ויטאקר, שמתמוטט על דגם שדה הקרב המפואר של קרב ווטרלו ובונד מסכם את זה: "הוא פוגש את ווטרלו שלו." באותו הזמן מגיעים גנרל פושקין ושומרי ראשו. הם עוצרים את קוזקוב, ופושקין מורה לשלוח אותו בחזרה למוסקבה ב"שק דואר דיפלומטי".

בסצנה האחרונה בסרט, מילובי מנגנת ברסיטל בלונדון. עתידה המוזיקלי מובטח עקב שיתוף הפעולה הבריטי-סובייטי שמספק לה ויזת נסיעות שמאפשרת לה להופיע מאחורי מסך הברזל וגם במערב. בונד, שאמר לה שהוא במשימה, מופיע בהפתעה בחדר ההלבשה שלה אחרי הרסיטל והם חוגגים ביחד את הצלחתם ההדדית.

שחקנים ודמויות

עריכה
שחקן דמות תיאור
טימותי דלטון ג'יימס בונד 007 סוכן MI6 החוקר את מותם של עריקים סובייטים וקונספירציות נגד בעלות בריתו.
מרים ד'אבו קארה מילובי חברתו של קוסקוב ובהמשך מושא אהבתו של בונד.
ג'ו דון בייקר בראד ויטאקר סוחר נשק אמריקאי וגנרל מטעם עצמו, בעל בריתו של קוסקוב.
ארט מאליק קמרן שאה מנהיג במוג'הידין האפגני.
ג'ון ריס-דייוויס גנרל ליאוניד פושקין ראש הק.ג.ב החדש, מחליף את גנרל גוגול.
ירון קראבה גנרל גיאורגי קוסקוב גנרל סובייטי בוגדני המנסה לגרום לבריטים לחסל את יריבו, פושקין.
אנדראס ויסנייבסקי נקרוס יד ימינו של קוסקוב, מאיים חוזר ונשנה על בונד.
תומאס וויטלי סונדרס בעל בריתו של בונד.
ג'ולי טי. וואלאס רוזיקה מיקלוש אשת הקשר של בונד בברטיסלבה, עובדת בצינור הטרנס-סיבירי.
דזמונד לואלין קיו רבע"מ של MI6 המספק לבונד גאדג'טים וציוד.
רוברט בראון אם (M) ראש ה-MI6 והממונה על בונד.
וולטר גוטל גנרל אנטול גוגול ראש הק.ג.ב. הפורש, כעת דיפלומט.
קרוליין בליס מיס מאניפני מזכירתו של M.
ג'פרי קין פרדריק גריי שר ההגנה הבריטי.
וירג'יניה הי רובביץ' פילגשו של פושקין במרוקו.
ג'ון טרי פליקס לייטר סוכן CIA ובעל בריתו של בונד.
נדים סוואלה מפקד משטרת טנג'יר הופיע גם ב"המרגל שאהב אותי" (1977).
ג'ון בואי קולונל פיידור מפקד הבסיס האווירי הסובייטי באפגניסטן.
ג'ון בארי מנצח התזמורת הופעת קמע ללא קרדיט.

הפקה

עריכה

במקור הסרט הוצע להיות פריקוול בסדרה, רעיון שצץ מחדש בסופו של דבר עם האתחול מחדש של הסדרה ב-2006, קזינו רויאל. "SMERSH", סוכנות הביון הנגדית הסובייטית הבדיונית שהופיעה בקזינו רויאל של פלמינג ובמספר רומנים מוקדמים אחרים של ג'יימס בונד, הייתה ראשי תיבות של "סמירט שפיונאם" - "מוות למרגלים".

ליהוק

עריכה

בסתיו 1985 החלה העבודה על התסריט, לאחר אכזבה מביקורות הסרט הקודם "רצח בעיניים". הוחלט כי רוג'ר מור לא ישחק בסרט זה, לאחר ששיחק בשבעה סרטים בסדרה, במשך 12 שנים. מור, שהיה אז בן 59, פרש מהתפקיד, אם כי המפיק אלברט ברוקולי טען שהוא זה שהחליט להחליפו.

החיפושים ומבחני המסך אחר שחקן חדש כללו את הניו זילנדי סם ניל,[1] האירי פירס ברוסנן והוולשי טימותי דלטון.[2] הבמאי ג'ון גלן והמפיקה ברברה ברוקולי מאוד התלהבו מסם ניל, שלאחר מספר הופעות בסרטים מצליחים יחסית מעמדו כשחקן קולנוע בינלאומי עלה, בניגוד לדעת המפיק אלברט ברוקולי.

בתום המבחנים, ברוסנן קיבל את ההצעה לגלם את בונד, אך בשל חידוש מפתיע של סדרת הטלוויזיה שלו "רמינגטון סטיל" על ידי NBC, החוזה שלו נמנע, וברוקולי משך את ההצעה מחשש לקישור בין בונד לדמות טלוויזיונית קיימת.[3] בעקבות כך, ברוסנן לא חזר לתוכנית,[4] והיא בוטלה לאחר חמשת פרקים נוספים.[5]

דנה ברוקולי הציעה את דלטון, למרות ספקותיו של בעלה אלברט, שטען שדלטון עצמו לא היה מעוניין בתפקיד. דלטון היה עסוק בצילומי הסרט "Brenda Starr" (אנ') אך לאחר שסיים אותם, קיבל שוב את ההצעה והפעם הסכים, לאחר שהשתכנע תוך כדי מסע בין שדות תעופה;[6] "בלי שום דבר לעשות, החלטתי להתחיל לחשוב אם אני באמת, באמת צריך או לא צריך לשחק את ג'יימס בונד. אף על פי שברור שהתקדמנו קצת בתהליך הזה, פשוט לא הייתי מוגדר אם אני צריך לעשות את זה או לא לעשות את זה. אבל רגע האמת התקרב מהר. ... הרמתי את הטלפון מחדר המלון בשדה התעופה מיאמי ואמרתי להם, "כן, אני אעשה את זה".

 
המכונית הרשמית, אסטון מרטין V8, בכנס ג'יימס בונד.

דלטון הציג בונד נאמן יותר לדמות שבספרים – גיבור מהוסס החי על הקצה, רחוק מהגרסה הקלילה יותר של רוג'ר מור. הוא ביקש להימנע מחיקוי קודמיו והדגיש את הלחץ והסכנה הקיומית שמלווים את הדמות.[7][8][9] רוג'ר מור סירב לצפות בסרט כדי להימנע מהבעת דעה פומבית,[10] שון קונרי תמך בדלטון בראיון ל"דיילי מייל", אך ברוקולי ראה בחיוב את השינוי בטון.

מרים ד'אבו, דוגמנית ושחקנית בריטית, לוהקה לתפקיד קארה מילובי לאחר שנבחנה בעבר לתפקיד אחר בסרט "רצח בעיניים".[11] דמותו של גנרל פושקין החליפה את גנרל גוגול בשל מצבו הבריאותי של וולטר גוטל, וגוגול הופיע בהופעה קצרה בלבד.

בנוסף, סולן להקת a-ha, מורטן הרקט, דחה הצעה להופיע כנבל משני בשל חוסר זמן וסירוב להיות מלוהק רק בשל פרסומו.[12] ג'ו דון בייקר לוהק בהתבסס על הופעתו בסדרה הבריטית "Edge of Darkness", שבוימה על ידי מרטין קמפבל, לימים במאי סרטי בונד. כמו כן, הבמאי ג'ון גלן שילב את התוכי מהסרט "לעינייך בלבד", המופיע לזמן קצר במהלך מתקפתו של נקרוס.

צילומים

עריכה

הסרט צולם באולפני Pinewood בבימת הסאונד "007" בבריטניה, וWeissensee באוסטריה. סצנת הפתיחה צולמה על סלע גיברלטר, אך רובה צולמה באותו קטע כביש מכמה זוויות. הסצנות בברטיסלבה צולמו למעשה בווינה, כולל סצנת הקונצרט בתחנת ה-Volksoper. סצנות מדבריות צולמו במרוקו, וביתו של הנבל וויטאקר צולם במוזיאון פורבס בטנג'יר.[13]

צילומי האקשן כללו פעלולים מסובכים: קפיצת מצנח צולמה במדבר מוהאבי, וסצנות הקרב במטוס, בהן בונד נאבק בנקרוס על דלת מטען פתוחה, צולמו באמצעות פעלולנים באוויר.

אף על פי שסומן כמטוס של חיל האוויר המלכותי, המטוס שצולם היה שייך לחיל האוויר הספרדי ושימש שוב מאוחר יותר בסרט עבור הרצפים של אפגניסטן, הפעם בסימונים הסובייטיים. במהלך פרק מאוחר יותר זה, קרב פורץ על הרמפה הפתוחה של המטוס בטיסה בין בונד לנקרוס, לפני שנקרוס נופל אל מותו. אף על פי שהעלילה והצילומים הקודמים מצביעים על כך שהמטוס הוא C-130, הצילום של נקרוס הנופל מהמטוס מציג מטוס מטען דו-מנועי, ספק של Fairchild C-123. נעשה שימוש בכפילים של בונד ונקרוס בסצנות שבהן הם תלויים ונלחמים על תיק בדלת המטען הפתוחה של מטוס.[14]

צוות ההפקה נדד במשך חמישה חודשים, וצוות השחקנים תיאר אווירה משפחתית על הסט.

שובה של אסטון מרטין

עריכה
 
V8 מותאם אישית מ-077 באזור המסוכן במוזיאון הרכב הלאומי, Beaulieu, אחת משתי גרסאות המשמשות בסרט.

הסרט מפגיש את בונד עם יצרנית הרכב אסטון מרטין. בעקבות השימוש של בונד באסטון מרטין DBS בסרט "בשרות הוד מלכותה", יוצרי הסרט פנו אז לדגם "לוטוס אספריט" החדש לגמרי ב"המרגלת שאהבה אותי" מ-1977, שהופיע שוב ארבע שנים מאוחר יותר בסרט "לעינייך בלבד". אז אסטון מרטין חזר עם אסטון מרטין V8 שלהם.

מכונית הספורט אשר כיכבה בסרט הייתה מסוג אסטון מרטין V8.

שני דגמים שונים של אסטון מרטין שימשו בצילומים – מכונית V8 Volante עם גג נפתח, ומאוחר יותר עבור הסצנות של צ'כוסלובקיה, V8 saloon עם גג קשיח שייראה כמו ה-Volante. ה-Volante היה דגם ייצור בבעלותו של יו"ר אסטון מרטין לגונדה דאז, ויקטור גונטלט.[15]

מוזיקה

עריכה

המוזיקה בסרט הייתה הפסקול האחרון בסדרה שהולחן על ידי ג'ון בארי. הפסקול התאפיין בשימוש חדשני באותה תקופה של רצועות קצב אלקטרוניות מסונכרנות יחד עם תזמורת.

שיר הנושא, "The Living Daylights", נכתב על ידי פאל וקטר ובוצע על ידי להקת א-הא. בעקבות מחלוקות רבות בין בארי ללהקה, יצאו שני ביצועים לשיר – ביצוע המועדף על ידי בארי ומופיע באלבום הסרט, וביצוע המועדף על ידי הלהקה ומופיע באלבומיה. עם זאת, שנים לאחר מכן, וקטר שיבח את תרומתו של ג'ון בארי לעיבוד המיתרים של השיר, שהעניק לו את ה"צליל הבונדי".[16]

לראשונה בסרטי בונד, נעשה שימוש בשירים שונים לכותרות הפתיחה והסיום. השיר If There Was a Man של להקת The Pretenders ליווה את הקרדיטים הסופיים ושימש כ"שיר האהבה" של הסרט. שיר נוסף של הלהקה, Where Has Everybody Gone?, נשמע בנגן הווקמן של נקרוס, והמוטיב שלו שולב בפסקול להדגשת הופעותיו של הדמות.[17]

הפסקול המקורי יצא לאור ב-12 רצועות בלבד על ידי האחים וורנר, אך מהדורות מאוחרות יותר (של Rykodisc ו-EMI) הוסיפו תשע רצועות נוספות, כולל מוזיקה אינסטרומנטלית חלופית לקרדיטים הסופיים.[17]

בנוסף, בשל העובדה שקארה מילובי היא צ'לנית, הסרט כלל קטעי מוזיקה קלאסית, כמו הסימפוניה ה-40 של מוצרט, רביעיית המיתרים בדו מז'ור של אלכסנדר בורודין, וריאציות על נושא רוקוקו של צ'ייקובסקי, וקטעים מתוך נישואי פיגארו של מוצרט.[18]

שחרור והכנסות

עריכה

הקרנת הבכורה של הסרט נערכה ב-29 ביוני 1987 בקולנוע "Odeon Leicester Square" בלונדון, בנוכחות דיאנה, הנסיכה מוויילס ובעלה צ'ארלס, נסיך ויילס.

בשלושת הימים הראשונים להקרנתו, הסרט הכניס 52,656 לירות שטרלינג ב-Odeon Luxe Leicester Square ו-13,049 לירות שטרלינג בקולנוע "Odeon Marble Arch". לאחר התרחבות ל-18 מסכים, ההכנסות בסוף השבוע עמדו על 136,503 לירות שטרלינג, מה שהציב אותו במקום השלישי בקופות בבריטניה. בשבוע שלאחר מכן, עם התרחבות ל-60 מסכים, הכניס הסרט 252,940 לירות שטרלינג אך עדיין נותר במקום השני אחרי תרגיל לשוטרים מתחילים 4: בית ספר למשמר אזרחי (אנ').

הסרט המשיך להתרחב ל-116 מסכים, הכניס 523,264 לירות שטרלינג בסוף השבוע, ובסופו של דבר הגיע למקום הראשון בשבוע עם הכנסות של 1,072,420 לירות שטרלינג מ-131 מסכים. סך ההכנסות של הסרט בבריטניה עמד על 8.2 מיליון לירות שטרלינג (19 מיליון דולר).

בארצות הברית, בסוף השבוע הראשון להקרנתו, הסרט הכניס 11 מיליון דולר, יותר מהכנסות הפתיחה של נשיכות קטנות שיצא באותו יום (5.2 מיליון דולר). זו הייתה פתיחה שיא של שלושה ימים לסרט בונד, כאשר היא עברה את אוקטופוסי (1983) שהכניס 8.9 מיליון דולר, אך לא עקפה את שיא ארבעת הימים של רצח בעיניים (1985) שעמד על 13.3 מיליון דולר. בסופו של דבר, הסרט גרף 51.2 מיליון דולר בארצות הברית ובקנדה, ו-191.2 מיליון דולר ברחבי העולם.

בין ההכנסות הגבוהות ביותר בעולם:גרמניה – 19.5 מיליון דולר, יפן – 12.6 מיליון דולר וצרפת – 11.4 מיליון דולר.

מחלוקות

עריכה

במהלך הסרט משתמשות הדמויות "קוסקוב" ו"ויטאקר" כמה פעמים ברכבים, ציוד ותרופות המסומנים בסמל של ארגון הצלב האדום. פעולה זו הכעיסה מספר ארגוני הצלב האדום ברחבי העולם, אשר שלחו מכתבי מחאה להפקת הסרט. ארגון הצלב האדום הבריטי רצה להעמיד לדין את יוצרי הסרט והמפיצים, אך בפועל לא נעשתה שום פעולה משפטית. כתוצאה מכך, נוספה כתובית הצהרה בתחילת הסרט, המופיעה בכמה מהדורות DVD שלו.[19][19]

זהו סרט בונד השני בו מופיעה הצהרה כזו, לאחר שהראשון היה הסרט הקודם בסדרה, רצח בעיניים, כאשר נודע למפיקים כי בארצות הברית קיימת חברה בשם "תאגיד זוראן" (the Zoran Corporation), ששמה דומה לשמו של הנבל בסרט, 'זורין' (אותו מגלם כריסטופר ווקן), נוספה כתובית הצהרה בתחילת הסרט כי הדמות של 'זורין' והתאגיד הנושא את שמו, אינם מרמזים לאף אדם או חברה בעולם האמיתי.

ביקורות

עריכה

בסקר שנערך בקרב מומחים ומעריצים של הסדרה, "באזור המסוכן" דורג במקום השישי בין סרטי בונד הטובים ביותר.[20]

באתר Rotten Tomatoes, הסרט מחזיק בציון 73% על סמך 59 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 6.4/10. הקונצנזוס הביקורתי של האתר קובע כי "טימותי דלטון, בתור ג'יימס בונד, מביא רצינות רבה יותר מסרטים קודמים, והתוצאה היא סרט מרגש וצבעוני אך לעיתים חסר הומור".[21]

ב-Metacritic, הסרט קיבל ציון של 59 בהתבסס על 18 ביקורות, מה שמעיד על "ביקורות מעורבות או ממוצעות".[22] בסקר שנערך בקרב צופי קולנוע על ידי CinemaScore, הסרט קיבל ציון "A".[23]

ריטה קמפליי מהוושינגטון פוסט שיבחה את טימותי דלטון, וכינתה אותו:

"בונד הטוב ביותר. הוא אלגנטי כמו הטוקסידו האייקוני, חלקלק כמו האסטון מרטין. כמו המרטיני המפורסם של בונד, נשים שפוגשות במראהו החצוב-כגרניט מתערערות, אך לא מתערבבות".

היא גם ציינה שהסרט "מתנהל בחן, אך עם עלילה עמוסה מדי, כך ש-30 דקות לפני הסוף מתחילים להרגיש חוסר נוחות".[24]

ג'נט מסלין מהניו יורק טיימס החמיאה לדלטון, וטענה כי יש לו "נוכחות מספקת, המראה הדביוני הנכון והאנרגיה שהייתה חסרה לאחרונה לסדרת בונד". עם זאת, היא ציינה כי הבימוי של ג'ון גלן הוא "צבעוני אך שגרתי" והסרט ארוך מדי.[25]

רוג'ר איברט מ"שיקגו סאן-טיימס" העניק לסרט שני כוכבים מתוך ארבעה, וטען כי חסר בו הומור וכי הנבל, הגנרל וויטאקר, הוא "לא אחד מהנבלים הגדולים של בונד. הוא גנרל מזויף ומשוגע שמשחק עם חיילי צעצוע ואף פעם לא מרגיש באמת שטני".[26]

ג'ין סיסקל מ-"שיקגו טריביון" העניק גם הוא שני כוכבים מתוך ארבעה, ושיבח את דלטון כטוב יותר מרוג'ר מור, אך חש ש"פשוט אין לו את הגבריות או הקסם של שון קונרי". הוא טען שהסרט מנסה לשלב בין הזוהר של סרטי קונרי לבין ההומור המפוקפק של סרטי מור, וכתוצאה מכך הוא "לא ממש גרוע, אבל מכני ומהודק מדי".[27]

קארי ריקי מ"פילדלפיה אינקוויירר" שיבחה את דלטון, וציינה כי "עם הפה הקשתי והסנטר השקוע שלו, אף אחד לא יבלבל אותו עם ג'ורג' לייזנבי חסר האישיות או רוג'ר מור הנוקשה".[28]

ג'יי סקוט מ-"The Globe and Mail" כתב כי "דלטון נותן תחושה שבלילות החופשיים שלו, הוא מתכרבל עם Reader's Digest וצופה ב-Moonlighting".[29]

דרק מלקולם מ"הגרדיאן" כתב כי דלטון "אינו בעל הסמכות הטבעית של קונרי ולא את הקסם הקליל של מור, אך הוא בהחלט לא גרוע כמו לזנבי". הוא תיאר את הסרט כ"בונד מעט יותר הגיוני מקודמיו, עם התייחסות לעידן הגלאסנוסט – לא כל הרוסים רעים – ורמז לכך שבונד לפחות התבגר קצת".[30]

ג'יי בוייר מ-"Orlando Sentinel" טען כי "דלטון מציג צד רציני שהיה חסר בתפקיד מאז ימיו הראשונים של שון קונרי. הסרט החדש הוא פחות מופע של אפקטים מיוחדים כמו סרטי מור, והוא מציע הרפתקה אמיתית".[31]

ריצ'רד קורליס מ"מגזין טיים" נתן ביקורת חיובית וציין כי דלטון "משלב את הקסם הקטלני של שון קונרי עם נגיעות של האריסון פורד. בונד הזה חד גם במהלכים וגם בשנינותו; הבעת זעף אירונית נסוכה על פניו; הוא מוכן לקרב אך מותש מהמלחמות".[32]

ביקורות רטרוספקטיביות

עריכה

ביקורות מאוחרות יותר על הסרט היו חיוביות בהרבה. האינדפנדנט דירג את הסרט כסרט בונד הרביעי בטובו, תוך שהוא משבח את הקשיחות והמתח שדלטון הביא לזיכיון. דלטון עצמו העדיף את הסרט הזה על פני רישיון להרוג.

רוג'ר מור, קודמו של דלטון בתפקיד, אמר בשנת 2012 כי מדובר ב"סרט ממש טוב". IGN שיבחו את הסרט על כך שהחזיר את הריאליזם והמרגלות לסדרת הסרטים והראה צד אפל יותר של ג'יימס בונד.

לס רופנרין, בביקורת רטרוספקטיבית עבור הגרדיאן, קרא לסרט "סרט הבונד האהוב עליו", ושיבח את דלטון על כך שהביא "פרשנות מעמיקה יותר לדמות, עם מערכות יחסים שמתפתחות באופן שלא נראה קודם לכן בסרטי בונד".

עם זאת, ביקורות מאוחרות יותר היו ביקורתיות כלפי האופן שבו הסרט הציג את המוג'הידין, כאשר האטנלטיק ציין כי הסרט נכשל בלתפוס "את המורכבות של הרגע ההיסטורי שלהם".[33] אחרים טענו שהסרט "עוקף היבטים בעייתיים יותר של פעולות המוג'הידין" וש"כל ניתוח ביקורתי של הסרט לאור אפגניסטן המודרנית והגלגולים שלאחר ברית המועצות של המוג'הידין – ננעל היטב בקופסה עם השלט 'בואו לא ניכנס לזה'".[34]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא 007 באזור המסוכן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Don Kaye, Sam Neill on James Bond: 'I Wouldn't Have Taken the Role', Den of Geek, ‏2022-06-14
  2. ^ Lifestyle Latest News, The Scotsman
  3. ^ The Long and Winding Road To James Bond, web.archive.org, ‏2006-10-09
  4. ^ The Spy Who's Loved Too Much : People.com, www.people.com
  5. ^ Kathryn Harkup, The Living Daylights and the cello case, Superspy Science, 2022, pp. 215–229 doi: 10.5040/9781472982247.0018
  6. ^ Timothy Dalton on Penny Dreadful, serenading Mae West, and being James Bond, AV Club
  7. ^ Nightingale, Benedict (1987-07-26). "007: A NEW BOND MEETS THE NEW WOMAN; TIMOTHY DALTON FINDS A HAMLET IN THE HERO". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-04-03.
  8. ^ n2:0273-6918 - Search Results, search.worldcat.org
  9. ^ Michael Coate, The Most Dangerous Bond. Ever.: Remembering “The Living Daylights” on its 30th Anniversary, thedigitalbits.com
  10. ^ Bye bye to Ian Fleming's James Bond? - Times Online, web.archive.org, ‏2011-06-15
  11. ^ MI6 :: The Home of James Bond, MI6-HQ.COM
  12. ^ Matthew Field, Ajay Chowdhury, George Lazenby, Some Kind of Hero: The Remarkable Story of the James Bond Films, Stroud: The History Press, 2015, עמ' 426, ISBN 978-0-7509-6421-0
  13. ^ {{{מחבר}}}, The Living Daylights and the cello case, Superspy Science, 2022, עמ' 215–229 doi: 10.5040/9781472982247.0018
  14. ^ 6 Stunt Doubles, Stand-Ins, Spectators.And the Doctors, Peter Lang
  15. ^ 007 V8 Saloon / V8 Volante « Aston Martins.com
  16. ^ Daniela Kirchner, Eureka Audiovisuel, United Kingdom, London: Routledge, 2006-01-16, עמ' 492–558, ISBN 978-0-203-99368-2
  17. ^ 1 2 TLD - Soundtrack - thegoldengun.co.uk, web.archive.org, ‏2007-10-23
  18. ^ The Living Daylights (1987) - Soundtracks - IMDb, נבדק ב-2025-04-03
  19. ^ 1 2 Protecting the Emblems in peacetime: the experiences of the British Red Cross Society, web.archive.org, ‏2007-10-15
  20. ^ The best James Bond movies according to the experts and its biggest fans, Yahoo News, ‏2021-09-27
  21. ^ The Living Daylights - Rotten Tomatoes, web.archive.org, ‏2023-05-10
  22. ^ The Living Daylights Reviews - Metacritic, web.archive.org, ‏2022-12-24
  23. ^ Cinemascore :: Movie Title Search, web.archive.org, ‏2018-12-20
  24. ^ [https://www.washingtonpost.com/wp-srv/style/longterm/movies/videos/thelivingdaylightspgkempley_a09f96.htm �The Living Daylights� (PG)], www.washingtonpost.com
  25. ^ Maslin, Janet (1987-07-31). "Film: 'Living Daylights,' With the New Bond". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-04-03.
  26. ^ The Living Daylights movie review (1987) | Roger Ebert, www.rogerebert.com
  27. ^ Gene Siskel, FLICK OF THE WEEK: POOR CASTING DIMS `DAYLIGHTS`, Chicago Tribune, ‏1987-07-31
  28. ^ Carrie Rickey's review of 'The Living Daylights' - Newspapers.com, web.archive.org, ‏2023-05-10
  29. ^ {{{מחבר}}}, Continuity and change, Licence to Thrill, 2024, עמ' 153–168 doi: 10.5040/9781350211124.0013
  30. ^ "Derek Malcolm's review of 'The Living Daylights'". The Guardian. 1987-07-02. p. 13. נבדק ב-2025-04-03.
  31. ^ By, THIS NEW BOND KNOWS THE TRICKS OF THE 007 TRADE, Orlando Sentinel, ‏1987-08-03
  32. ^ Corliss, Richard (1987-08-10). "Cinema: Bond Keeps Up His Silver Streak". Time. ISSN 0040-781X. נבדק ב-2025-04-03.
  33. ^ Keith Phipps, Hollywood and the Holy Land: 'Zero Dark Thirty' Isn't the 1st to Play Politics, The Atlantic, ‏2013-01-15
  34. ^ Max Williams, The Living Daylights: How Timothy Dalton Made James Bond Serious Again, Den of Geek, ‏2018-06-27


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=007_באזור_המסוכן&oldid=41044399"