1949 בישראל
שנת 1949 בישראל הייתה מאופיינת בסיום מלחמת העצמאות ותחילת ביסוס המשטר העצמאי במדינה. מוסדות המדינה הצעירה התמודדו, לצד המשך מלחמת העצמאות והמשא ומתן לסיומה, עם מצב כלכלי חמור ועם גל הגירה. גם הממשל הצבאי על ערביי ישראל החל בשנה זו, והיה בעל השפעות מרחיקות לכת על מעמד הדמוקרטיה ועל היחס לערביי ישראל גם לאחר שהוכרז על סיומו, ב-1966.
««« 1948 |
1949
בישראל |
»»» 1950 1951 1952 | |
כל ערכי השנים בישראל • אירועים בולטים בעולם ב-1949 כרונולוגיה של אזור ארץ ישראל פורטל ישראל • לוח שנה של שנת 1949 |
הנהגה
עריכה- נשיא המדינה (החל מה-17 בפברואר) - חיים ויצמן
- ראש הממשלה - דוד בן-גוריון
- ממשלה - הממשלה הזמנית עד 10 במרץ, מאז ממשלת ישראל הראשונה
- רשות מחוקקת - מועצת המדינה הזמנית עד 14 בפברואר, מאז הכנסת הראשונה
- נשיא מועצת המדינה הזמנית - חיים ויצמן עד 14 בפברואר
- יושב ראש הכנסת (החל מה-14 בפברואר) - יוסף שפרינצק
- נשיא בית המשפט העליון - משה זמורה
- ראש המטה הכללי - יעקב דורי עד 9 בנובמבר, מאז יגאל ידין
- מפכ"ל המשטרה - יחזקאל סהר
ביסוס מוסדות המדינה
עריכהכבר ב-25 בינואר התקיימו הבחירות הראשונות במדינת ישראל לאספה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה יומיים אחרי ישיבתה הראשונה ב-14 בפברואר. כעבור כחודש, קיבלה ממשלת ישראל הראשונה את אמון הכנסת ומוקמת רשמית ב-10 במרץ.
מונו גם מבחר בעלי תפקידים. בין היתר, נבחר חיים ויצמן לנשיאה הראשון של המדינה ויגאל ידין לרמטכ"ל השני (במקום יעקב דורי שפרש ב-9 בנובמבר). על ראובן שילוח מוטלת מלאכת הקמת ארגון ביון חוץ, המוסד. מבקר המדינה הראשון היה המשפטן זיגפריד מוזס. שמחה אסף ממונה לשופט בית המשפט העליון.
מבחינת יחסי חוץ, החלה ישראל לבסס את מעמדה כמדינה עצמאית ולגיטימית. ב-1 בפברואר החלה ארצות הברית להכיר בישראל "דה יורה" ולא רק "דה פקטו". ב-11 במאי התקבלה ישראל כחברה בארגון האומות המאוחדות.
במקביל להתרחשויות אלו, היו גם קביעות סמליות של ריבונות המדינה: ב-10 בפברואר נבחרה מנורת שבעת הקנים, בעיצובם של האחים שמיר לסמל מדינת ישראל. ב-24 במאי קיבל סמל המדינה גושפנקה רשמית, עם אישורו של חוק הדגל והסמל, התש"ט-1949, שבו עוגנו דגלה וסמלה. גם חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל זכה בשנה זו לקבורה בהר הרצל בירושלים. דוד בן-גוריון והמוסדות מכריזים על ירושלים כבירת ישראל, חרף ניסיונו של האו"מ "לבנאם" את ירושלים. הכנסת אף מעתיקה את מקום מושבה לירושלים (קודם לכן היה מושבה בתל אביב, בקולנוע קסם ליד כיכר הכנסת של ימינו). אירוע סמלי נוסף, במישור יחסי החוץ, הייתה נחיתתו (24 במאי) של מטוס ראשון של חברת TWA בנמל התעופה לוד לאחר סיום מלחמת העצמאות. במסגרת ביסוס הריבונות נחקק גם חוק לימוד חובה, המחייב כל ילד ללמוד במוסד חינוכי מוכר.
מלחמת העצמאות
עריכה- ערך מורחב – מלחמת העצמאות
למן תחילת שנת 1949 מתחילה מלחמת העצמאות לבוא על קיצה. ב-7 בינואר הסתיים מבצע חורב לכיבוש הנגב. חמישה ימים מאוחר יותר נפתחו שיחות רודוס וב-24 בפברואר נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים. יומיים לאחר מכן נסוג צבא מצרים מכיס פלוג'ה ובתחילת מרץ מתקיים מבצע עובדה לפתיחת הדרך לאילת.
ב-23 במרץ נחתם הסכם שביתת הנשק עם לבנון וב-3 באפריל נחתם הסכם שביתת נשק עם ירדן. כתוצאה מהסכם זה, סיפחה ישראל את יישובי ואדי עארה לשטחה. רק ב-20 ביולי נחתמה שביתת נשק בין ישראל לסוריה.
הממשל הצבאי
עריכה- ערך מורחב – הממשל הצבאי על ערביי ישראל
הממשל הצבאי על ערביי ישראל החל בפועל כבר ב-1948, אך רק בשנת 1949 עוגן בחוקי חירום. הממשל הצבאי, שנמשך עד 1966, הגביל את ערביי ישראל בחופש התנועה, התעסוקה ובבחירת מקום המגורים. השפעותיו, מבחינת מעמדם הכלכלי ותחושת הקיפוח של ערביי ישראל, התמשכו הרבה מעבר לסיומו הרשמי.
פרשיות פוליטיות
עריכהב-1949 הודה מפקד המודיעין הצבאי, איסר בארי, כי בדה מליבו האשמות נגד ראש עיריית חיפה אבא חושי ומקורבו ג'ול אמסטר, ונחשד אף כי זייף מסמכים על מנת לבסס את טענותיו נגד השניים. בעקבות גילויים אלה הורה התובע הכללי של הצבא לבארי להתפטר מתפקידו. בארי גם עמד בפני חקירה בשל הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי (שהיה חף מפשע), אך נידון ליום אחד בלבד בכלא וזכה לחנינת הנשיא.
הגירה
עריכההקמת המדינה הניעה יהודים רבים לעלות לארץ ישראל. בין היהודים היו כאלה אשר ניסו להגיע לישראל על ספינות מעפילים לפני קום המדינה אך נתפסו על ידי הבריטים ונשלחו למחנות מעצר בקפריסין. אחרים הגיעו ממחנות עקורים באירופה. ב-7 בנובמבר התקיים מבצע אווירי להעלאת 50,000 מבני יהדות תימן, מבצע מרבד הקסמים.
בין העולים לארץ בשנה זו, אפרים קישון (מהונגריה, שחוויותיו במעברה שימשו אותו לכתיבת סאלח שבתי); המשורר מאיר ויזלטיר (כילד, מברית המועצות); שלמה קאלו; סמי מיכאל; אהרן אבוחצירא (כנער, ממרוקו), הקולנוען אריה להולה (מסלובקיה); יצחק מרדכי (כילד מכורדיסטן); שמחה הולצברג; חבר הכנסת אברהם יוסף שפירא; והשחקן אלברט כהן
כלכלה
עריכהגל ההגירה, המצב הכלכלי אחרי המלחמה וצרכי המדינה הצעירה הצריכו, לדעת בן-גוריון ושר האספקה והקיצוב דב יוסף, מדיניות צנע, עליה הכריזו השניים ב-26 באפריל. מצרכי יסוד הושמו תחת פיקוח. במקביל, התפתח שוק שחור, בו היה ניתן לרכוש מוצרים כמו ביצים, קמח, סוכר, חמאה, שוקולד ובשר (בעיקר בשר עוף).
במקביל, המשיך פיתוח התשתיות: במהלך שנת 1949 מחודשת הנסיעה בקו הרכבת חיפה-תל אביב של רכבת ישראל. באוגוסט חודשה גם הנסיעה בקו תל אביב - ירושלים. חברת אל על אף היא מוקמת בשנה זו, כמו גם שדה התעופה של אילת.
מצב התשתיות הגרוע היה בין הגורמים שתרמו להתפרצות מגפת שיתוק ילדים (פוליו) בשנה זו. התפרצות המגפה הגיעה לשיא ב-1950 ושככה רק לקראת סוף שנות ה-50.
יישובים שהוקמו והורחבו
עריכהבאוקטובר 1949 אוחדה העיר יפו עם תל אביב, ליצירת תל אביב-יפו. מעבר לכך, מספר יישובים הוקמו או הורחבו בשנה זו:
גם ערים קיימות הורחבו ונוספו להן שכונות כמו למשל "שיכון דורה" בנתניה; ברמת גן הוקמו שיכון עלית ורמת עמידר (שהוקמה כיישוב נפרד וסופחה לרמת גן בשנת 1950).
תרבות וחברה
עריכהמצעד צה"ל של מאי 1949 התקבל בהתלהבות רבה ברחובות תל אביב. כ-300 אלף צופים באו לראותו, וכבר מתחילתו פרצו לרחוב בו היה אמור לעבור על מנת "לצעוד עם המצעד". כתוצאה מכך, לא המצעד לא היה יכול להתקדם ובוטל. עם זאת, חלק מן המשתתפים המשיכו לצעוד. המצעד, שלקה בארגונו, זכה לכינוי "המצעד שלא צעד". לרגל יום העצמאות הראשון נטעים גם העצים הראשונים במה שעתיד להפוך לגן העצמאות בתל אביב.
על מוסדות התרבות בישראל לא פסח גל של פטריוטיזם לאחר הקמת המדינה: באוגוסט, נאסר על להקות תיאטרון מקומיות מלהופיע בשפת היידיש, שנחשבה ל"גלותית" ולא-ציונית. בתיאטרון הבימה עוררה העלאתו של המחזה "בערבות הנגב" של יגאל מוסינזון סערה, משום שהלה מתאר בין היתר פינוי של קיבוץ בנגב, וטוען כי מפקדי הצבא נתנו את פקודת הפינוי. סערה חריפה אף יותר עורר ספרו של ס. יזהר, חרבת חיזעה, המתאר את גורלם של הפלסטינים במלחמת העצמאות.
בן-גוריון ניסה להפעיל ביקורת פוליטית על מוסדות תרבות ותקשורת. במיוחד זעם לאור עמדותיו של משה שמיר נגד פירוק הפלמ"ח, שהתבטאו בביטאון שערך, "במחנה". שמיר פוטר לדרישת בן-גוריון. עם זאת, בעיתון הערב יום יום פורסם מה שהוגדר "טור הסאטירה הראשון בארץ"[1], עוזי ושות', שחיברו בנימין תמוז ועמוס קינן. עוזי ושות' שימש במידה רבה מהפכה, בשל השימוש בשפה לא-פורמלית[1].
סיום מלחמת העצמאות וכישלון יחסי בהעלאת תוכנית בעלת תוכנית "אזרחיים" מביאים את הצ'יזבטרון לכדי פירוק.
לאור גלי העלייה, הגיעו לישראל גם מוסדות תרבות מחו"ל, כמו מקהלת צדיקוב, אשר "עלתה" מבולגריה והתארגנה מחדש ביפו. גם מועדון הכדורגל מכבי יפו הוקם בשנה זו על ידי עולים מבולגריה שהתמקמו בעיר. שרה לוי-תנאי הקימה בשנה זו את תאטרון מחול ענבל, אשר שילב את מורשת יהדות תימן.
מבחינת התפתחות האקדמיה בישראל, הייתה פתיחת מכון ויצמן למדע אירוע חשוב. בנוסף לו, ב-3 ביולי נוסד המוסד החינוכי גבעת חביבה של תנועת הקיבוץ הארצי ומדרשה לחקלאות על-שם ארתור רופין. מוקם גם כפר הנוער ניצנים.
בתחום הספורט מוקמות מספר אגודות חדשות, ביניהן הפועל באר שבע ושמשון תל אביב. באותה שנה סופגת נבחרת ישראל בכדורגל את אחד הקשים שבהפסדיה: 6-0 במשחק חוץ מול נבחרת יוגוסלביה בכדורגל.
פרס ביאליק לספרות מוענק לדוד שמעוני.
בקיבוץ לוחמי הגטאות מוקם מרכז הנצחה לשואה ולגבורה - בית לוחמי הגטאות. ביוני מתרחש מסע קבורה לאפר קורבנות שואה מאוסטריה שיזם שמעון ויזנטל.
תנועות חברתיות
עריכה- הוקמה תנועת הנוער הנוער הלאומי; תנועת השומר הצעיר חגגה את השומריה השנייה.
- במקביל, מתפתחת גם תנועה אלימה נגד גילויי תרבות חילונית בישראל, ברית הקנאים. הקבוצה הייתה מעורבת בהצתת מסעדות ובתי קפה, בתקיפת אוטובוסים שנסעו בשבת, בפיזור שברי זכוכית במגרשים בהם התנהלו אירועי ספורט בשבת, ופעיליה עמדו להטמין פצצה במשרד החינוך בירושלים.
פשיעה
עריכההפרשה הסנסציונית של הרצח בגן מאיר (אוגוסט) מסעירה את המדינה ומסוקרת רבות בשבועון "העולם הזה". הפרשה גם משפיעה על הגדרת ומעמד עבירת הרצח בדין הישראלי: בתחילה, נגזר עונש מוות על הנאשם, אך לאור שינוי חוקי המנדט הבריטי והקביעה כי מדובר בהריגה, נגזרות עליו 15 שנות מאסר. פרשה אחרת המסעירה את המדינה היא פרשת התעללות חמורה בילדים בבית היתומים דיסקין בירושלים.
נולדו
עריכה(קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1949)
- 21 בינואר – שלמה גרוניך, מוזיקאי
- 3 באוקטובר – צביקה פיק, זמר, מלחין ומוזיקאי ישראלי (נפטר ב-2022)
- 21 באוקטובר – בנימין נתניהו, ראש הממשלה התשיעי של ישראל
- 2 בנובמבר – מיקי גבריאלוב, מלחין, פזמונאי וזמר
- 26 בנובמבר – שלמה ארצי, זמר, פזמונאי ומלחין
- 30 בנובמבר – מתי כספי, זמר ומלחין
- 25 בדצמבר – מירי אלוני, זמרת
- 28 בדצמבר – רחל אליאור, פרופסור לפילוסופיה יהודית
נפטרו
עריכה(קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1949)
- (מרץ) יצחק שמי - סופר, משורר ואיש תרבות
- המשוררת אלישבע
- הרב מאיר בר-אילן - רב, משורר ופעיל ציוני, מראשי הציונות הדתית
- יוענה ז'בוטינסקי - אגרונומית ואשתו של זאב ז'בוטינסקי
- ניסן כהן - מראשי התנועה הציונית בהונגריה
- מאיר-סיקו סמילנסקי - סופר עברי ופובליציסט
- יהודה קרני - משורר עברי, עיתונאי, עורך ומתרגם
לקריאה נוספת
עריכה- תום שגב, 1949 - הישראלים הראשונים, הוצאת דומינו-כתר, תל אביב, 1984
קישורים חיצוניים
עריכה- המצב הנוכחי בישראל (1949), סקירה של ה-CIA
- ישראל החדשה, כתבה ב"לייף", 1949
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אריאנה מלמד, לעוזי היה מותר, באתר ynet, 14 בדצמבר 2007