Hey Jude

Hey Jude
	Hey Jude; don't make it bad,; take a sad song; and make it better.; Remember to let her into your heart; Then you can start; to make it better
	(הבית הראשון בשיר)

"**Hey Jude**"
	סינגל בביצוע הביטלס
	מתוך האלבום Hey Jude
יצא לאור	26 באוגוסט 1968
הוקלט	31 ביולי 1968
סוגה	פופ רוק
שפה	אנגלית
בי-סייד	Revolution
אורך	7:05
חברת תקליטים	אפל רקורדס
כתיבה	פול מקרטני
לחן	ג'ון לנון, פול מקרטני
הפקה	ג'ורג' מרטין

ערך זה עוסק בבלדת רוק של הביטלס. אם התכוונתם לאלבום אוסף של הביטלס, ראו Hey Jude (אלבום).

"Hey Jude" (בעברית: "היי ג'וד") הוא שיר רוק של להקת הביטלס שיצא בשנת 1968. את השיר כתב פול מקרטני (תחת הקרדיט הקבוע לנון/מקרטני) עבור האלבום הלבן, אבל בסופו של דבר יצא השיר רק כסינגל שאורכו 7:05 דקות. היה זה התקליטון הראשון שהופק בחברת אפל רקורדס. השיר שהה שבועיים ברציפות במקום הראשון במצעד הפזמונים של בריטניה ותשעה שבועות במקום הראשון במצעד הפזמונים של ארצות הברית (נכון לאז, היה זה השיר שהחזיק בזמן הארוך ביותר במקום הראשון).

"Hey Jude" הוא הסינגל של הביטלס שמכר את המספר הרב ביותר של עותקים יחד עם I Want to Hold Your Hand. הבי-סייד של הסינגל הוא Revolution (גרסה זו לשיר שונה מהגרסה המופיעה באלבום הלבן, שם הוא נקרא Revolution 1). המגזין רולינג סטון דירג את השיר במקום ה-8 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים.

את השיר כתב פול מקרטני לבנו של ג'ון לנון, ג'וליאן (ג'ולס), לאחר שלנון התגרש מאמו של ג'וליאן (אשתו הראשונה), סינתיה.

הלחנה והשראה עריכה

בשנת 1968 נפרדו ג'ון לנון ואשתו הראשונה סינתיה, עקב הרומן של לנון עם יוקו אונו. זמן מה לאחר מכן, ביקר מקרטני את סינתיה ובנה ג'וליאן, בנו בכורו של לנון. "היינו חברים טובים מאוד במשך 'מיליוני שנים' וחשבתי שזה יהיה קצת יותר מדי לחתוך אותם מחיי", אמר מקרטני^[1].

השם המקורי של השיר היה "היי ג'ולס", וכוונתו המקורית הייתה לנחם מעט את ג'וליאן בעקבות הגירושים של הוריו. "התחלתי עם הרעיון לשיר, שהיה – 'ג'וליאן, אל תיקח את זה קשה, קח שיר עצוב והפוך אותו לטוב יותר. נסה להתמודד עם הדבר הנוראי הזה'. ידעתי שזה לא הולך להיות קל בשבילו. תמיד הרגשתי חמלה לילדים שהוריהם התגרשו... הרעיון לשיר היה לי כבר כשהגעתי אליהם הביתה. מאוחר יותר שיניתי את השם ל-"היי ג'וד" מפני שחשבתי שזה ישמע טוב יותר". אמר מקרטני^[2].

מאוחר יותר התבטאה סינתיה: "הייתי מופתעת לגמרי כאשר אחר-צהריים אחד, פול הגיע לבדו. התרגשתי מהדאגה העמוקה שלו לרווחתנו... הוא הלחין את השיר במכוניתו בדרך אלינו. לעולם לא אשכח את האמפתיה והדאגה של פול כאשר בא לבקר אותנו"^[3].

ג'וליאן גילה שהשיר נכתב בשבילו רק לאחר כ-12 שנים. לטענתו, הוא זוכר שהיה קרוב למקרטני יותר מאשר לאביו: "פול ואני נהגנו לבלות ביחד – יותר מאשר שביליתי עם אבא. הייתה לנו ידידות נפלאה, ונדמה שיש לי הרבה יותר תמונות שלי ושל פול משחקים יחד מהתקופה ההיא, מאשר תמונות שלי ושל אבא"^[4]. למרות העובדה שמקרטני כתב את השיר עבור ג'וליאן, התעקש ג'ון לנון בתחילה שהשיר נכתב בעצם עליו. היו אנשים נוספים שחשבו שהשיר נכתב עליהם כמו כתבת העיתון דיילי אקספרס, ג'ודית סימונס. כמו כן, הועלתה השערה שכתוצאה מקשיים במערכת היחסים של מקרטני עם בת זוגו באותה התקופה, ג'יין אשר, הוא כתב את השיר שהיה בעצם מסר "תת-מודע" לעצמו. למעשה, כאשר לנון טען שהשיר נכתב עליו, מקרטני הכחיש את הטענה ואמר שכתב את השיר על עצמו.

ביקורות עריכה

רשימות כל הזמנים עריכה

ארגון	רשימה	מיקום	מקור
בילבורד	500 שירי הפופ של כל הזמנים	288	^[5]

קרדיטים עריכה

הביטלס

פול מקרטני -
- זמר ראשי
- פסנתר
- גיטרה בס
ג'ון לנון -
- ליווי
- גיטרה אקוסטית
ג'ורג' האריסון -
- ליווי
- גיטרה חשמלית
רינגו סטאר -
- ליווי
- תופים
- טמבורין

מוזיקאים נוספים

תזמורת 36 כלים -
- 10 כינורות
- שלוש ויולות
- שלוש צ'לו
- שני קונטרבס
- שני חלילים
- שני קלרינטות
- קלרינט בס אחד
- בסון אחד
- קונטרבסון אחד
- ארבע חצוצרות
- שתי קרניים
- ארבע טרומבונים

מצעדים עריכה

מצעדי כל הזמנים
ארגון	שם	מיקום
כאן 88	מצעד שירי הביטלס של כאן 88	5^[6]

הקלטת השיר עריכה

הביטלס הקליטו את השיר 25 פעמים באולפני אבי רוד בשני הלילות בין 29–30 ביולי 1968. ההקלטות היו ברובן חזרות ולא יועדו להקלטה עצמה.

התכנון היה להקליט באולפני "טרידנט" כדי להשתמש במכונת הקלטה בעלת 8-ערוצים (באותה תקופה באולפני "אבי רוד" היה קיים רק מכשיר הקלטה בעל 4-ערוצים). הקלטה אחת מליל 29 ביולי מצויה בדיסק האנתולוגיה השלישי. הקלטת הקצב העיקרית הוקלטה ב-31 ביולי באולפני "טרידנט". לשם כך הקליטו 4 "טייקים" ולבסוף בחרו את הטייק הראשון. הקלטת השיר הסתיימה סופית ב-1 באוגוסט כאשר ג'ורג' מרטין (מפיק מוזיקלי) הוסיף תזמורת של 36 כלים לפזמון החוזר של השיר.

התזמורת הכילה: עשרה כינורות, שלוש ויולות, שלושה צ'לי, שני חלילים, קונטרבס, בסון, שתי קלרינטים, קונטרה-בס קלרינט, ארבע חצוצרות, ארבעה טרומבונים, שתי קרנות-יער, כלי הקשה ושתי בס מיתרים. בזמן שהוסיפו קולות רקע, ביקשו הביטלס מחברי התזמורת שיעזרו להם על ידי מחיאת כפיים ושירה משותפת של הפזמון החוזר. רוב חברי התזמורת הסכימו (עבור תשלום כפול), אך חבר אחד התנגד לרעיון ולא שיתף פעולה – "אני לא מתכוון למחוא את הכפיים שלי עבור השיר הארור של פול מקרטני"^[7], אמר.

רינגו סטאר כמעט ופיספס את תזמון הכניסה שלו במהלך ההקלטה כאשר עזב לפתע להפסקת שירותים – בלי לידע את שאר חברי הלהקה – והביטלס התחילו להקליט בלעדיו. ב-1994 מקרטני אמר, ”רינגו יצא החוצה לשירותים ואני לא שמתי לב. השירותים היו קרובים יחסית לחדר התופים, הוא עבר מאחורי גבי ואני חשבתי שהוא עדיין בחדר. התחלתי את ההקלטה, כאשר בהתחלה לא אמורים להיות תופים בשיר, ופתאום הרגשתי את רינגו מדלג חזרה בשקט לעבר עמדת התופים, הוא הצליח להגיע לתופים בשניה האחרונה, בתזמון מושלם”^[8].

במהלך ההקלטה הראשית, לנון צעק "או!" מלווה בצעקת "פאקינג הל" בדקות 2:56 ו-2:58 בהתאמה, לתוך השיר. זה קרה לאחר שהוא שר "תן לה להיכנס לתוך עורך" כאשר מקרטני שר "תן לה להיכנס מתחת עורך". מהנדס הקול קן סקוט אמר מאוחר יותר לכריס האנט, כתב העיתון MOJO, ”אמרו לי את זה אז, אבל לא שמתי לב לזה בשיר, עכשיו כשאני יודע איפה זה בדיוק אני לא יכול לפספס את זה. יש לי תחושה שהם ידעו על זה, השיר בכל מקרה היה סוג של מיקס. אני מדמיין לעצמי שזה מסוג הדברים שקורים – זאת הייתה טעות, הם הקשיבו לזה וחשבו, לא נורא, זה בסדר”^[9].

לג'ורג' האריסון ופול מקרטני היו חילוקי דעות בזמן הקלטת השיר. בזמן אחת החזרות האריסון ניגן ריף בגיטרה בתשובה לכל שורת מילים. העניין לא התאים לארגון השיר לפי תפיסתו של מקרטני, והוא הטיל וטו. בראיון מ-1994 מקרטני אמר, ”התלוצצנו בזמן שעשינו את האנתולוגיה – אמרתי לו : 'הבנתי שהייתי אז קצת נודניק ושתלטן' והאריסון ענה בציניות : 'או לא, פול, מעולם לא עשית משהו כזה !'... אבל זה היה הכרחי בשבילי. כשאני מסתכל על זה אחורה, אני חושב, בסדר, הייתי קצת שתלטן, זה היה הטיפוס הקשוח שבי, היה קשה לא לקרוס תחת הלחץ.”^[10]

רון ריצ'רדס, שעבד עבור ג'ורג' מרטין באולפני "פארלפון" ו"אייר", ומי שגילה את להקת "ההוליס", היה נוכח בהקלטות ביטלס רבות. הוא אמר שמקרטני היה "חסר רגישות לכל האחרים בסטודיו", ושהוא היה "בטירוף" כדי להפיק את ההקלטה האפשרית הטובה ביותר, כמעט בכל מחיר^[11].

גרסאות כיסוי עריכה

בשנת 1968 הפכה גרסת כיסוי של השיר בביצועו של וילסון פיקט ללהיט בארצות הברית.

חוה אלברשטיין הקליטה גרסה עברית של השיר בשם "היי רות". את המילים כתב יורם טהרלב, והשיר הופיע באלבום "משירי ארץ אהבתי".

השיר היה לאחד מהשירים השונים של הביטלס אשר בוצעו מחדש על ידי אלביס פרסלי.

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא Hey Jude בוויקישיתוף

מידע על היצירה "Hey Jude" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "Hey Jude" באתר AllMusic
מידע על היצירה "Hey Jude" באתר Discogs
גרסאות נוספות ל"Hey Jude" באתר SecondHandSongs
סרטון השיר "Hey Jude" באתר יוטיוב
מילות השיר באתר שירונט
פרק 37 בתוכנית מסע הקסם המסתורי, באתר LISTEN NOTES
מני ארנון, על מי נכתב Hey Jude – לנון או מקרטני?, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2018

הערות שוליים עריכה

^ Miles, Barry (1997). Paul McCartney: Many Years From Now. New York: Henry Holt and Company עמ 465
^ Miles, Paul עמ 465
^ Cross, Craig (2005). The Beatles: Day-by-Day, Song-by-Song, Record-by-Record. Lincoln, NE: iUniverse. עמ 366
^ Cross, The Beatles. עמ 367
^ The 500 Best Pop Songs (Nos. 500-301): Staff List, בילבורד, ‏17 באוקטובר 2023 (באנגלית אמריקאית)
^ מצעד שירי הביטלס של כאן 88
^ Lewisohn, Mark (1988). The Beatles Recording Sessions. New York: Harmony Books. ISBN 0-517-57066-1. עמ 146
^ Miles 1997, p. 466.
^ Hunt, Chris, "The Story Of Hey Jude", ‏2003
^ Miles 1997, p. 466
^ Spitz, Bob (2005). The Beatles: The Biography. Boston: Little, Brown. ISBN 0-316-80352-9. עמ 783

[1] Miles, Barry (1997). Paul McCartney: Many Years From Now. New York: Henry Holt and Company עמ 465

[2] Miles, Paul עמ 465

[3] Cross, Craig (2005). The Beatles: Day-by-Day, Song-by-Song, Record-by-Record. Lincoln, NE: iUniverse. עמ 366

[4] Cross, The Beatles. עמ 367

[5] The 500 Best Pop Songs (Nos. 500-301): Staff List, בילבורד, ‏17 באוקטובר 2023 (באנגלית אמריקאית)

[6] מצעד שירי הביטלס של כאן 88

[7] Lewisohn, Mark (1988). The Beatles Recording Sessions. New York: Harmony Books. ISBN 0-517-57066-1. עמ 146

[8] Miles 1997, p. 466.

[9] Hunt, Chris, "The Story Of Hey Jude", ‏2003

[10] Miles 1997, p. 466

[11] Spitz, Bob (2005). The Beatles: The Biography. Boston: Little, Brown. ISBN 0-316-80352-9. עמ 783

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]