The House of the Rising Sun

שיר עם אמריקני
(הופנה מהדף House of the Rising Sun)

The House of the Rising Sun (בית השמש העולה, נקרא לעיתים גם Rising Sun Blues - בלוז השמש העולה) הוא שיר עם אמריקני שהפך לשיר פולק רוק, וללהיט בינלאומי בשנות השישים בזכות ביצועה של להקת The Animals ("החיות") הבריטית. השיר מספר את סיפורו של מקום מפוקפק בניו אורלינס הנקרא "בית השמש העולה" ומתריע מפני הסכנות האורבות לצעירים, או לצעירות (תלוי בגרסה המושרת), במקומות אלו.

התווית על התקליט

השיר ומקורותיו עריכה

המונח "בית השמש העולה" הוא כינוי מעודן לבית בושת, מהסוג אשר כונה "סאלון" – מעין שילוב של מסבאה ובית זונות אמריקאי במאה ה-19. בגרסתו הנפוצה של השיר, בית השמש העולה הוא מסבאה של קלפנים ושתיינים. תוכן השיר משתנה מגרסה לגרסה. במקורו, השיר מובא מפיה של נערה ההולכת בעקבות מאהבה המהמר, מגיעה לניו אורלינס, אל "בית השמש העולה" והופכת שם לזונה. זו הגרסה ששרה ג'ואן באאז ב-1960 וגם בוב דילן. בגרסה הפופולרית של השיר, זו של "החיות", מושר השיר על ידי גבר שהידרדר להימורים ולשתייה, ומזהיר את הדור הצעיר שלא ללכת בעקבותיו.

מקורו של השיר אינו ידוע בוודאות, ושורשיו כנראה במאה ה-19. חוקר הפולקלור האמריקאי אלן לומקס כתב ב-1941 כי מקורו של הלחן הוא בבלדה אנגלית מסורתית, וכי המילים המקוריות נכתבו בידי צמד אמריקאים מקנטקי - ג'ורג'יה טרנר וברט מרטין. למרות שקיימות גם גרסאות אחרות באשר לזהות המחברים, גרסה זו המקובלת ביותר.

ההקלטה הראשונה שעדיין קיימת, הוקלטה על ידי קלרנס אשלי וגוון פורסטר בשנת 1934, אולם לעיתים ההקלטה "The Risin' Sun" של טקסס אלכסנדר משנת 1928 מוזכרת כהקלטה הראשונה לשיר. הגרסה המסחרית הראשונה לשיר הוקלטה ב-3 בנובמבר 1938, על ידי רוי אקאף. לאחר פרסומו בשנות השישים הפך השיר לסטנדרט, ובוצע על ידי להקות ואמנים רבים. רוב המבצעים היו להקות מועדונים, אך גם אמנים מפורסמים רבים ביצעו והקליטו גרסאות שונות. ביניהם: נינה סימון, בוב דילן, ג'ימי הנדריקס, מיוז, בון ג'ובי, טרייסי צ'פמן, ג'וני קאש, דוראן דוראן, הדלתות, האיגלס, וייקליף ז'אן, בי בי קינג, לד זפלין, הרולינג סטונז, יו 2 וגרין דיי, הווייט סטרייפס ועוד עשרות אומנים בתחומי הרוק, הבלוז, הג'אז, הפופ, הדיסקו, הפאנק (Funk) והפולק.

המקור לגרסה הפופולרית ביותר של השיר, זו שהפכה אותו ללהיט בינלאומי והוקלטה ב-1964, הוא כנראה העיבוד שעשה זמר הפולק האמריקאי דייב ון רונק, ואשר השפיע על בוב דילן שהקליט גרסה בעיבוד דומה. "החיות" הושפעו מהעיבוד של דילן, אך שינו את המילים ועשו לשיר עיבוד מהפכני, בו קיבל אורגן ה-VOX (אנ') תפקיד מרכזי בליווי, בכך שהוא מספק גם את הקצב. הקרדיט לשינוי ניתן אמנם לקלידן הלהקה, אלן פרייס, אך ככל הנראה העיבוד נעשה בידי כל חברי הלהקה. יחוד נוסף בגרסת "החיות" היה קולו המחוספס ורב העוצמה של סולן הלהקה, אריק ברדון. לאחר שהגיעו עם השיר בגרסתו הארוכה לראשות המצעד הבריטי, היו "החיות", יחד עם "בית השמש העולה", ללהקה הבריטית השנייה (אחרי הביטלס) אשר הגיעה לראש מצעד המכירות האמריקאי, ובכך ביססה את "הפלישה הבריטית".

דילן עצמו אמר, כי כאשר שמע לראשונה את הגרסה של "החיות", בעת שנהג במכוניתו, היא כל כך מצאה חן בעיניו עד כי הוא ממש "קפץ" ממושבו.

בית השמש העולה עריכה

אין עדויות ממשיות על קיומו של "בית השמש העולה" האמיתי, ורק סברות והשערות המנסות כל אחת להצביע על מקום מסוים. הקרוב ביותר למציאות הוא בית מלון שהתנהל תקופה קצרה ב-1820 ברובע הצרפתי של ניו אורלינס. ב-2005, במהלך חיפוש במקום, נמצאו עדויות התומכות בכך, כולל מודעת פרסומת הכוללת נוסח המרמז על האופי המפוקפק של המקום. יש המצביעים על בנין בשכונת קרלטון בניו אורליאנס, שנקרא Rising Sun Hall, שהיה קיים במאה ה-19 ושימש לאירוח ולריקודים.

ייתכן גם כי בית השמש העולה הוא מטפורי, ומדובר בכינוי שניתן למכלאה של עבדים שחורים. מכלאות כאלה שימשו מוטיבים לשירי בלוז רבים בתחילת המאה ה-20. דייב ואן רונק, זמר פולק מברוקלין כתב באוטוביוגרפיה שלו, כי ראה תמונות של כלא נשים בניו אורלינס, ובחזיתו התנוססה תמונה של שמש עולה. בהסתמך על כך העלה סברה כי השיר הוא אודות בית סוהר בשם זה.

פופולריות השיר עריכה

"בית השמש העולה" הוא אחד מהשירים המוכרים ביותר שהתפרסמו בשנות השישים, ואשר שומרים על פופולריות גם אחרי יותר מ-50 שנה. האקורדים שפורט גיטריסט להקת "The Animals", אלו הפותחים ומלווים את השיר, התנגנו בידי נערים רבים שלמדו לפרוט על גיטרה במשך כל השנים מאז שנות השישים, ומתנגנים עד היום בידי חובבי גיטרות בכל העולם. גם ראש הממשלה הבריטי (לשעבר), טוני בלייר, הצהיר בראיון כי היה זה השיר הראשון אותו למד לנגן על גיטרה.

אריק איינשטיין שר יחד עם להקת "האיינשטיינים" גרסה עברית לשיר, ושמה "רחוק רחוק מכאן", למילים של לאה נאור ובעיבוד מוזיקלי של דוד קריבושי.

קישורים חיצוניים עריכה