IPTV (ראשי תיבות של Internet Protocol Television) היא מערכת שנועדה להעביר שירותי טלוויזיה דיגיטליים ללקוחות הרשומים אליה. העברת שירותים אלו מתבצעת באמצעות פרוטוקול IP על בסיס תשתיות פס רחב, קידודי וידאו כגון MPEG-2, ותקני שידור, כגון DVB.

מדינות שבהן יש שירותי IPTV. השווקים העיקריים של IPTV: גרמניה, צרפת, קוריאה הדרומית, הונג קונג, יפן, איטליה, ספרד, בלגיה, אוסטריה, סין, שווייץ ופורטוגל

השם IPTV אינו חד משמעי ובדרך כלל מתייחס למערכות שמאפשרות ללקוחות לקבל ולהציג תכנים ב-Streaming Video מעל Multicast או Unicast. לעיתים מבלבלים אותו עם שירותי הטלוויזיה הניתנים בתצורת OTT (ראשי תיבות של המונח: "Over the Top"), שאינם מנוהלים על גבי הרשת.

הטכנולוגיה מושכת אליה את חברות הטלפוניה בעולם לאחר שהללו איבדו את הכנסותיהן בשנים האחרונות לרשת האינטרנט וספקי הכבלים שהחלו לספק שירותי טלפון מבוסס אינטרנט. חברות הטלפון מקוות שבעזרת IPTV הן יוכלו להציע ללקוחות שרותי טלוויזיה ולזכות בנתח שוק חשוב זה. מערכות שמספקות שרותי אינטרנט, טלפוניה וטלוויזיה נקראות מערכות Triple-Play.

טכנולוגיהעריכה

יתרונות טכנולוגיית ה IPTV:

  • אין צורך בפריסת רשת ייעודית (מועבר על גבי רשת האינטרנט)
  • אינטראקטיביות (הידודיות) מלאה
  • אפשרות קלה לשתילת פרסומות המבוססות אזור גאוגרפי
  • שירותים מתקדמים כגון: VOD, Time Shifting ועוד.

בשידורי IPTV גופי שידור נוהגים להעביר את החומרים המשודרים אל אתרי ביניים, בהם יש שרתי מחשב ייעודיים אשר מפיצים את השידורים ללקוחות באזור הקרוב אליהם פיזית. כך העומס מתחלק על פני מספר שרתים, והשירות ללקוחות מהיר יותר. שיטת ביזור זאת נקראת CDN (ראשי תיבות של Content Delivery Network).

בישראלעריכה

בישראל הושק שירות ה-IPTV של סלקום tv ב-2014. מאז החלו מפעילי תוכן נוספים לפעול בתחום ה-IPTV, ובהם פרטנר TV, ו-STINGTV. כשלוש שנים מהשקת שירות ה-IPTV הראשון בישראל, מספר המנויים לכל פלטפורמות ה-IPTV בישראל עמד ב-2017 על כ-201 אלף מנויים.[1][2]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה