פתיחת התפריט הראשי

Innuendo (רמיזה) הוא אלבום האולפן ה-14 של להקת הרוק הבריטית קווין. האלבום יצא לאור ב-5 בפברואר 1991 והיה לאלבום האחרון של הלהקה בהרכב המקורי והאחרון שיצא כאשר פרדי מרקיורי היה בחיים.

Innuendo
Queen-Innuendo-Delantera.jpg
אלבום אולפן מאת קווין
יצא לאור 4 בפברואר 1991
הוקלט מרץ 1989 - נובמבר 1990
סוגה רוק, הארד רוק, רוק מתקדם
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 53:44
חברת תקליטים פרלופון, הוליווד
הפקה דייוויד ריצ'רדס
כרונולוגיית קווין
The Miracle
(1989)
Innuendo
(1991)
Made in Heaven
(1995)
סינגלים מ-Innuendo
  1. Innuendo
    תאריך יציאה: 14 בינואר 1991
  2. I'm Going Slightly Mad
    תאריך יציאה: 4 במרץ 1991
  3. Headlong
    תאריך יציאה: 13 במאי 1991
  4. The Show Must Go On
    תאריך יציאה: 14 באוקטובר 1991
  5. These Are the Days of Our Lives
    תאריך יציאה: 9 בדצמבר 1991
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

האלבום זכה לשבחים בידי המבקרים והמעריצים כאחד מהאלבומים המשובחים בקריירה המאוחרת של הלהקה. הוא הגיע לראש המצעדים הבריטים תוך שבועיים מיציאתו. גם בהולנד (ארבעה שבועות), גרמניה (שישה שבועות), שווייץ (שמונה שבועות) ואיטליה (שלושה שבועות). האלבום היה הראשון שזכה למעמד של אלבום זהב מיד לאחר יציאתו, מאז אלבומם העשירי, The Works משנת 1984. הוא הגיע למקום השלושים במצעדים האמריקאיים.

האלבום הוקלט בשנת 1989 ל-1990 כשמרקיורי היה בשלביו האחרונים במלחמה במחלת האיידס (מרקיורי שמר את זאת בסוד עד ליום לפני מותו). האלבום מאופיין בסגנון מוזיקלי שנע בין שירי הארד רוק עוצמתיים כ-Innuendo ו-Headlong, שירים מלנכוליים כ-Don't Try So Hard ואפקטים פסיכדליים כ-I'm Going Slightly Mad. מרקיורי נפטר עשרה חודשים לאחר השקת האלבום. האלבום נמכר ב-11 מיליון עותקים. האלבום נבחר לאלבום ה-94 הטוב ביותר בכל הזמנים.

עטיפת האלבום עוצבה על ידי הלהקה וריצ'רד גריי. עטיפות הסינגלים עוצבו גם הן בהשראת העבודות של האמן גרנדווייה בן המאה ה-19. עטיפת האלבום היא בהשראת ציורו של גרנדוויה "להטוטן היקום".

רשימת השיריםעריכה

מס' שםכותב(ים) משך
1. Innuendo קווין 6:39
2. I'm Going Slightly Mad פרדי מרקיורי 4:20
3. Headlong בריאן מיי 4:37
4. I Can't Live with You בריאן מיי 4:28
5. Don't Try So Hard פרדי מרקיורי 3:37
6. Ride the Wild Wind רוג'ר טיילור 4:41
7. All God's People פרדי מרקיורי, מייק מוראן 4:19
8. These Are the Days of Our Lives רוג'ר טיילור 4:13
9. Delilah פרדי מרקיורי 3:32
10. The Hitman פרדי מרקיורי 4:55
11. Bijou פרדי מרקיורי, בריאן מיי 3:35
12. The Show Must Go On בריאן מיי 4:31
משך כולל:
53:44
רצועות בונוס במהדורת Anniversary משנת 2011
מס' שם משך
1. I Can’t Live With You (1997 Rocks Retake) 4:50
2. Lost Opportunity (בי-סייד) 3:53
3. Ride The Wild Wind (Early Version with Guide Vocal) 4:14
4. I’m Going Slightly Mad (Mad Mix) 4:37
5. Headlong (Embryo with Guide Vocal) 4:44

מידע אודות השיריםעריכה

Innuendoעריכה

השיר התחיל כניסיון ונוגן בהתחלה בשווייץ על ידי בריאן מיי, ג'ון דיקון ורוג'ר טיילור, מרקיורי היה למעלה ושמע אותם מנגנים את הקצב. לאחר מכן החליט מרקיורי להפוך את הניסיון לשיר, הלהקה התחילה לעבוד וטיילור היה אחראי על המילים (שהיו כמחווה ללד זפלין ולשירם "Kashmir"). מרקיורי כתב עוד שורה שנכללה מאוחר יותר. ואז הלהקה החליטה לשים תזמורת של סינתסייזרים על ידי דייוויד ריצ'רדס. הקטע של הפלאמנקו (מוזיקה ספרדית) בוצע על ידי גיטריסט "יס" סטיב האו. Innuendo יצא לאור כסינגל הראשון באלבום ודורג במקום הראשון במצעד הבריטי בשנת 1991. הפעם היחידה שהשיר בוצע בהופעה חיה הייתה במופע המחווה למרקיורי בשנת 1992 בביצועו של רוברט פלאנט, סולן לד זפלין. הביצוע לא נכלל בגרסת ה-DVD שיצא ב-2002, לבקשתו של פלאנט.

I'm Going Slightly Madעריכה

השיר החל בביתו של מרקיורי בלונדון, לאחר שקיבל רעיון לכתוב שיר על טירוף. חלק מהמילים כמו:("עץ בננה" ו"מחט אחד"), בא ממרקיורי ומחברו פיטר סטראקר שנשאר עם מרקיורי במטבח עד הערב. השיר עצמו די מוזר והוא כולל אפקטים פסיכדליים, מקהלה ועוד. הקליפ של השיר בשחור-לבן הראה את חברי הלהקה לבושים כמטורפים: מרקיורי היה עם שיער פרוע, נעלי ג'וקר, כפפות לבנות וחליפה, טיילור לבש קומקום על ראשו, מיי לבש מסכה של מקור של פינגווין (שמאחוריו הולך פינגווין אמיתי) ודיקון היה לבוש בתור ליצן חצר. השיר הוא הסינגל השני באלבום.

Headlongעריכה

השיר נכתב על ידי בריאן מיי, שרצה לכלול אותו באלבומו Back To The Light אך לאחר ששמע את מרקורי שר את השיר, הסכים בסוף לכלול אותו באלבום הלהקה. השיר היה הסינגל השלישי באלבום. השיר זכה להצלחה רבה, ונוסף לאלבומי הלהיטים של הלהקה כגון:Classic Queen ו-Queen Rocks עטיפת הסינגל נראית כחלק מקליפ השיר המראה את חברי הלהקה יושבים (מיי מרים ידיים) אולם בארצות הברית בעטיפת הסינגל מופיע הליצן מעטיפת האלבום Innuendo שאויר על ידי גרנדוויה בן המאה ה-19.

I Can't Live With Youעריכה

שיר זה נכתב על ידי מיי וקווין הוציאה לאור את השיר כפרומו סינגל. בחודש אוגוסט 1991, מיי התראיין למגזין Guitar World שבו הוא דיבר על השיר. "ככל שעובר הזמן אני מגלה שאני מודאג יותר עם ​​המילים מאשר אי פעם. הרבה אנשים אומרים שאתה יכול ליצור רק כאשר אתה מרגיש כואב. אבל כשהיה לי באמת כואב, לא הצלחתי ליצור שום דבר. אני אפילו לא יכולתי לקום מהמיטה. כשאתה מטפס החוצה ומתחיל לקבל דברים בתיבות שוב ימינה, אז אתה יכול לשים אותו לתוך המוזיקה. יש לא מעט דברים כאלה על האלבום הזה. יש כמה ב "I Can't Live With You", זה אישי מאוד, אבל ניסיתי לא לעשות את זה אוטוביוגרפי משום שזה מצמצם את הדברים יותר מדי ניסיתי לבטא את זה בצורה שכל אחד יכול להתייחס".

Don't Try So Hardעריכה

השיר נכתב על ידי מרקיורי. סגנון השיר די מלנכולי, ומרקיורי שר את השיר בפלסטו אבל שר עד התו D5 בקול מלא. (רגיסטר מודאלי).

Ride The Wild Windעריכה

השיר נכתב על ידי טיילור והוקלט כדמו בשירתו המובילה של טיילור, ולאחר מכן יחד עם שירתו של מרקיורי. השיר הוא בסגנון רוק כבד (כמו שירו מ-1975 I'm In Love With My Car), והוא מאופיין בקצב מהיר שמובילים התופים.

All God's Peopleעריכה

במקור השיר היה אמור להשתייך לאלבום הסולו של מרקורי - Barcelona - תחת הכותרת Africa By Night. השיר נכתב על ידי מרקיורי ומייק מורן (שגם ניגן בקלידים בשיר). מרקיורי ביקש ממיי לנגן על הגיטרה, ולאחר מכן כל הלהקה ניגנה והקליטה את השיר.

These Are The Days Of Our Livesעריכה

השיר, אשר נכתב על ידי רוג'ר טיילור, הוא שיר געגועים לילדות. השיר מדבר על העובדה שלא ניתן לחזור אחורה אל הזמנים הללו. השיר מתחיל ומסתיים בתיפופי תופי קונגה על ידי טיילור, מוביל לקלידים על ידי בריאן מיי עד שמתחילה שירתו של פרדי. הווידאו של השיר מצולם בשחור לבן (בדומה לווידאו של I'm Going Slightly Mad), והוא הקליפ האחרון שצולם לפני מותו של מרקורי. במופע המחווה למרקיורי בשנת 1992 השיר בוצע על ידי ג'ורג' מייקל וליסה סטנספילד.

Delilahעריכה

שיר זה נכתב על ידי מרקיורי לחתולת הבית האהובה עליו ששמה דליילה.

The Hitmanעריכה

שיר זה נכתב על ידי מרקיורי, ומלווה בקטעים חוזרים של גיטרה חשמלית בסגנון הבי מטאל. גרסת הדמו בוצעה על ידי מיי

Bijouעריכה

השיר היה רעיון של מרקיורי ומיי. הרעיון היה להפוך את השיר ל"בפנים והחוצה" (זה אומר שהגיטרה עושה את הקטע שלה בזמן שיש הפסקה בשירה). מרקיורי שם את האקורדים ואת שם השיר ושניהם עבדו על השיר. מרקיורי שר את השורה הראשונה ואז עבר למלודיה של הגיטרה החשמלית של מיי. השיר הוקלט ללא עזרה של ג'ון דיקון או רוג'ר טיילור. הרעיון לא היה חדש, והגיע בהשראת להקת יס בשירם Soon. לאחר מכן כתב מיי לג'ף בק את השיר "Where Are You", בהשראת השיר. השיר בוצע בהופעה של קווין (ללא דיקון שעזב ומרקיורי שנפטר) יחד עם פול רוג'רס בהופעה, מיי ניגן על הגיטרה והשירה הייתה של מרקיורי מההקלטה המקורית (בזמן נגינת השיר היה מסך גדול שהראה את הלהקה בהופעה המפורסמת באצטדיון ומבלי. בשיר לאחר השירה של מרקיורי מיי מנגן חלק משירו האינסטרומנטלי הנקרא "Last Horizon" ("האופק האחרון").

The Show Must Go Onעריכה

  ערך מורחב – The Show Must Go On

השיר האחרון באלבום שנכתב על ידי מיי, כפרידה ממרקיורי בשל מאבקו במחלת האיידס. השיר מתחיל עם סינתסייזר (מסוג Korg M1) בשילוב תופים . לאחר מכן מתחילה השירה שמובילה לסולואים בסגנון הבי מטאל. הווידאו לשיר מורכב מלקט קליפים של הלהקה משנים קודמות, בתקופה בה מרקיורי היה בריא. אלטון ג'ון ביצע 2 גרסאות כיסוי יחד עם מיי, דיקון וטיילור. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1992 במופע המחווה למרקיורי ביחד עם הגיטריסט טוני איומי מלהקת בלאק סבאת', ובפעם השנייה בשנת 1997 עם להקת הבלט השווייצרית Béjart Ballet בפריז. הביצוע של אלטון ג'ון מ-1997 מופיע גם באלבום האוסף של קווין Greatest Hits III. לאחר הקלטת השיר וסיום האלבום, מרקיורי נפטר.

משתתפיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה