MLB

הליגה העליונה של משחק הבייסבול בארצות הברית וקנדה
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין פרק על מקומה של הליגה בתרבות האמריקאית. בייסבול מוגדר כספורט הלאומי של מי שהיא כנראה אומת הספורט החשובה בעולם, וזו הליגה המקצוענית הבכירה בענף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ליגת ה-MLBאנגלית: Major League Baseball, בעברית: ליגת הבייסבול הבכירה) היא ליגת הבייסבול הבכירה של ארצות הברית וקנדה. ליגה זו היא המבוגרת ביותר מבין הליגות המקצועניות הבכירות בעולם, ונחשבת לליגת הבייסבול הטובה בעולם. החל משנת 2013 משחקות בליגה 30 קבוצות, 29 מארצות הברית, ואחת מקנדה. מנהלת הליגה יושבת במידטאון מנהטן.

MLB
עונת 2022 ב-MLB
סמל ליגת ה-MLB
שם מלא Major League Baseball
תחום בייסבול
מדינות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קנדהקנדה קנדה
קבוצות 30
קומישנר רוב מנפרד
תקופת הפעילות 1903–הווה (כ־121 שנים)
שמות קודמים מיזוג של הליגה הלאומית והליגה האמריקאית
אלופה נוכחית ארצות הבריתארצות הברית טקסס ריינג'רס
מירב הזכיות ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק יאנקיז
(27 אליפויות)
מפעל נמוך Class AAA עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי של ליגת ה-MLB
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הליגה מחולקת לשתי ליגות משנה, אמריקן ליג (הליגה האמריקאית - AL) ונשיונל ליג (הליגה הלאומית - NL) כאשר בכל אחת משחקות 15 קבוצות. ליגות המשנה מחולקות לשלושה בתים (Divisions) – בית מזרחי, בית מרכזי ובית מערבי. בכל בית משחקות חמש קבוצות.

הליגה הסדירה נערכת מסוף מרץ ועד לתחילת אוקטובר. במשך ששת החודשים האלו, כל קבוצה מקיימת 162 משחקים[1], כאשר בסיום העונה הסדירה נערכים משחקי הפלייאוף. לפלייאוף עולות שש קבוצות מכל ליגה (סה"כ שתים עשרה), והן הקבוצות שסיימו ראשונות בכל אחד משלושת הבתים, ושלוש הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר בליגה שלהן שלא סיימו בראש הבית.

בפלייאוף ארבעה סיבובים. בוויילדקארד תשחק ראשת הבית עם המאזן הכי פחות טוב ושלוש הקבוצות הנוספות בסדרות של הטוב משלושה משחקים, כשהמנצחות עולות לסיבוב הראשון. בסיבוב הראשון תשחק בדרך כלל הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה נגד הקבוצה שהעפילה כוויילדקארד לפלייאוף, והקבוצה עם המאזן השני בטיבו תשחק נגד השלישית. סדרה זו היא בשיטת הטוב מחמישה משחקים כאשר לקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר יהיה יתרון ביתיות.

המנצחות עולות לסדרות הגמר של הליגות אשר משוחקות בשיטת הטוב משבעה משחקים כאשר גם כאן ניתן יתרון ביתיות לקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר בעונה הסדירה. המנצחות מוכתרות כאלופות הליגות.

אלופת ה-MLB היא המנצחת בסדרת הגמר בין אלופות הליגות, הוורלד סיריס, בה השיטה היא של הטוב משבעה משחקים. עד שנת 2002 יתרון הביתיות בוורלד סיריס התחלף כל שנה בין הליגות. בשנת 2002 הסתיים משחק האולסטאר שמתקיים מדי שנה באמצע יולי בתוצאה של 7:7 אחרי 11 אינינגים (משחק סדיר בליגה הוא בן תשעה אינינגים). מכיוון שתיקו הוא תוצאה שאינה מקובלת בבייסבול החליטה הנהלת הליגה בראשות הקומישינר באד זליג כי החל משנת 2003 יתרון הביתיות בסדרת הגמר יהיה של הקבוצה מהליגה שתנצח במשחק האולסטאר.

בשנת 2022, בשל מחלוקת בין איגוד השחקנים לבעלי הקבוצות, נדחתה פתיחת העונה הסדירה בשבוע[2].

היסטוריה

עריכה

הקמת הליגות והמיזוג (1860–1901)

עריכה

ליגת ה-NABBP (באנגלית: National Association of Base Ball Players; בתרגום חופשי: התאחדות שחקני הבייסבול הלאומית), שהובילה מאוחר יותר להקמת "ליגת ה-MLB", נוסדה בשנות ה-60 של המאה ה-19 בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית. חיילי צבא האיחוד נהגו לשחק בין הקרבות במשחק שנקרא "בייסבול סגנון ניו יורק". משחק זה התפשט בין יחידות הצבא, ומשם ברחבי ארצות הברית כולה, וכתוצאה מכך הוקמה ליגת הבייסבול הראשונה, ליגת ה-NABBP, שהתקיימה כליגת חובבנים במשך 12 שנים. עד שנת 1867 שיחקו בליגה זו יותר מ-400 מועדונים, כאשר רוב המועדונים החזקים הגיעו מצפון-מזרח ארצות הברית. בשנת 1869 הוקם מועדון הבייסבול המקצועי הראשון סינסינטי רד סטוקינג, ונהוג לציין שנה זו כשנת הקמתו של הבייסבול המקצועני.

 
קבוצת בולטימור אוריולס מהליגה הלאומית, 1896. מספר שנים לאחר שנסגרה הקבוצה, נוסדה בליגה קבוצה חדשה בעלת אותו השם שמשחקת בה עד היום.

בעקבות הקמת המועדון המקצועני הראשון, התגלעה מחלוקת בין השחקנים המקצוענים והחובבנים בליגה, שגרמה לפיצול הליגה לשתי ליגות נפרדות. הליגה הראשונה הייתה ליגת חובבנים שנסגרה כעבור כמה שנים, והליגה השנייה נקראה NAPBBP (באנגלית: National Association of Professional Base Ball Players; בתרגום חופשי: התאחדות שחקני הבייסבול המקצועניים הלאומית) ויועדה לשחקנים מקצוענים. בין המועדונים שהצטרפו באותן השנים לליגת המקצוענים ניתן למנות את אטלנטה ברייבס ושיקגו וויט סטוקינג (כיום שיקגו קאבס).

בשנת 1876 הוקמה ליגת ה-NLPBBC (באנגלית: National League of Professional Base Ball Clubs; בתרגום חופשי: הליגה הלאומית של מועדוני בייסבול מקצועניים), מכיוון שליגת המקצוענים שפעלה עד אז הוכיחה עצמה כלא יעילה. הנהלת הליגה החדשה העבירה את הדגש מהשחקנים לקבוצות. במסגרת זאת ניתן הכוח למועדונים לכפות על שחקנים את תנאי חוזה ההעסקה, ולמנוע מהם לעבור בחופשיות בין מועדונים לטובת שכר משודרג, והקבוצות נדרשו לשחק את כלל משחקי העונה גם כאשר כבר לא היו מועמדים לאליפות הליגה עקב מאזן הפסדים, מה שקרה לעיתים קרובות במסגרת הליגה הקודמת. הנהלת הליגה נלחמה גם בתופעת ההימורים על משחקים, שגרמה לשחקנים "למכור" משחקים לטובת רווח אישי. בהמשך קיצרה הליגה את שמה ל-NL (באנגלית: National League; בתרגום חופשי: הליגה הלאומית). המשחק הראשון בליגה החדשה התקיים בשבת, 22 באפריל 1876 במגרש ג'פרסון סטריט, פילדלפיה.

השנים הראשונות של ליגת ה-NL היו סוערות. שחקני הליגה פתחו במרד נגד "סעיף המילואים" שהגביל את התנועה החופשית שלהם בין מועדונים. צוותים באו והלכו. בעונת 1882 לראשונה נשארה הליגה עם מספר קבוצות זהה לזה של העונה הקודמת, ורק ארבע מועדונים שרדו בליגה עד לעונת 1900. ליגות מתחרות רבות נפתחו ונסגרו ברחבי ארצות הברית באותן שנים, כאשר המצליחה מביניהן הייתה ליגת ה-AA (באנגלית: American Association; בתרגום חופשי: ההתאחדות האמריקאית) שפעלה בין השנים 1882–1891, וכונתה לעיתים "ליגת הבירה והוויסקי" בשל סובלנותה למכירת משקאות אלכוהוליים לאוהדים במגרשים. במשך כמה שנים, אלופי ליגת ה-NL נפגשו בסדרת גמר עם אלופי ליגת ה-AA שנקראה וורלד סיריס. בעונת 1892 התמזגו שתי הליגות לליגה אחת של 12 קבוצות שנקראה ליגת ה-NL. בעונת 1899 הוציאה ההנהלה מהליגה ארבע קבוצות ששיחקו בה, ובעקבות כך בעונת 1901 הוקמה ליגה מתחרה בשם ליגת ה-AL (באנגלית: American League; בתרגום חופשי: הליגה האמריקאית). הקמת הליגה לוותה בסדרה של הפרות חוזים ומחלוקות משפטיות בין שחקנים לקבוצות בליגת ה-NL שעברו לשחק בליגה החדשה.

בעקבות המחלוקות הרבות שהתגלעו בין הליגות, והרעש שהתעורר בעולם הבייסבול, הוקם גוף מפקח על שתי הליגות בשם NA (באנגלית: National Association; בתרגום חופשי: ההתאחדות הלאומית). גוף זה ניהל משא ומתן בין הליגות על סט חוקים שכלל תקנון חוזים שנועד למנוע משחקנים לעבור בין הליגות ללא רשות הקבוצות. ה-NA הסדיר גם את המעמד של הליגות הנמוכות ברחבי המדינה והחוקים לפיהם הן משחקות. על בסיס עבודה זו פועלות ליגות אלו עד היום.

ליגות משנה נוספות

עריכה

בשנת 1969, החליטה ועדה מיוחדת לנתוני משחק הבייסבול של ליגת ה-MLB להכיר רשמית בשש ליגות בכירות שהתקיימו באותן השנים. המהלך הוביל למחלוקת בין פרשני וחוקרי בייסבול אמריקאים, אך כיום נהוג להסתכל על נתוני השחקנים גם מתקופת פעילותם בליגות שקדמו לליגת ה-MLB. נתוני השחקנים מליגת הבייסבול הבכירה הוותיקה ביותר, ליגת ה-NA לא נוספו בהחלטה של הוועדה, ואף על פי כן מספר אתרים מחשבים גם את נתוני השחקנים מתקופת פעילותם בליגה זו. בשנת 2020, החליטה הליגה להכיר גם בליגות הבייסבול לשחורים שהתקיימו עד לשנות ה-60 של המאה ה-20 כליגה בכירה, ובשנת 2021, החל האתר Baseball-Reference.com להחשיב את הסטטיסטיקות של השחקנים מליגות אלו בקריירת המשחק שלהם.

שבע הליגות הבכירות
כינוי שם מלא תרגום חופשי שנות פעילות
AL American League הליגה האמריקאית 1901–הווה
NL National League הליגה הלאומית 1876–הווה
AA American Association ההתאחדות האמריקאית 1882–1891
UA Union Association 1884
PL Players' League ליגת השחקנים 1890
FL Federal League הליגה הפדרלית 1913–1915
Negro league baseball ליגות הבייסבול לשחורים 1920–1960

תקופת ה"דד בול" - "הכדור המת" (1900–1919)

עריכה
 
סיי יאנג, כרטיס בייסבול משנת 2011

העשור הראשון והשני של המאה ה-20 מכונים בדרך כלל תקופת ה"דד בול" - "הכדור המת". משחקי הליגה בתקופה זו נטו להסתיים בניקוד נמוך, בהישגים נמוכים של השחקנים ולעיתים קרובות נשלטו על ידי המגישים. המונח "דד בול" - "כדור מת" מתייחס לכדורי הבייסבול החדשים שיוצרו מצמר אמריקאי רפוי, ולא מצמר אוסטרלי הדוק כפי שהיה נהוג עד לעונת 1900. הכדורים החדשים עפו למרחקים קצרים יותר, והמגישים נהגו להשתמש בהם גם לאחר שצברו בלאי רב, שגרם להם להיות מעוותים, רכים ולא עגולים. הסיבה לשימוש החוזר בכדורים הבלויים היא מחיר הכדורים שזינק ל-3 דולרים לכדור (כ-45 דולר כיום) מה שגרם לבעלי הקבוצות לחסוך בקניית כדורים חדשים. האוהדים התבקשו להחזיר את הכדורים שעפו ליציעים, והכדורים הפכו למוכתמים במיץ טבק, דשא ובוץ, ולפעמים גם במיץ ליקריץ, ששחקנים היו לועסים במטרה לשנות את צבע הכדור לשחור ובכך להקשות על הקבוצה היריבה לראות את הכדור לאחר החבטה.

מלבד החסרונות של הכדורים החדשים, השתמשו חלק מהמגישים בכדורי ספיטבול (כדורי בייסבול מרוחים בוזלין או ג'ל חלק אחר) ובכך הפכה פעולת החבטה לבלתי אפשרית כיוון שהכדור החליק מהמחבט, ועף לכיוונים לא רצויים. השימוש בכדור ספיטבול נאסר בעונת 1921, ורק מגישים ששיחקו בליגה לפני כן יכלו להשתמש בו עד לסוף הקריירה (חוק הסבא).

הישגי השחקנים הנמוכים נגרמו גם בשל מגרשים חדשים שנבנו בממדים גדולים מהרגיל, כמו האצטדיונים של שיקגו קאבס ובוסטון רד סוקס שאורכם עלה על 170 מטר עד לגדר המרכזית. גודל זה השפיע על המרחק בין הבסיסים, ולפיכך הום ראנים הפכו לנדירים, ושחקנים התמשו בעיקר בטקטיקות של התקדמות בסיס אחד בכל פעם, ושל חבטות רצפה שהיו גורמות לכדור לעוף לגובה רב ומעכבות את הכדור מלהגיע לשחקן הבסיס הראשון, מה שהקנה לחובט זמן לרוץ לבסיס הראשון.

בעונת 1901 בליגה הלאומית, ושנתיים מאוחר יותר, בעונת 1903 בליגה האמריקאית, החליטו לאמץ חוק בשם "מכה פסולה". במסגרת החוק הוחלט שכל תזוזה של החובט לעבר הכדור נחשבת כמכה, ונספרת במניין שלושת המכות שלו אלא אם כן החובט חבט כבר שני כדורים קודם לכן, וזאת בניגוד למצב הקודם בו יכל החובט לבחור את החבטות הטובות שלו ולפסול את אלו שלא עפו רחוק. החוק גרם לירידה משמעותית בהישגים של משחקי הליגה, מכיוון שחובטים התעכבו רבות לפני שחבטו בכדור ובזבזו את זמן המשחק.

כעבור שני עשורים בהן דעכה הפופולריות של הליגה, הגיעה תקופת ה"דד בול" לשיאה בתום סדרת הוורלד סיריס של עונת 1919, שהסתיימה בתוצאה 3–5 לסינסינטי רדס על שיקגו וייט סוקס, כאשר נחשף כי שמונה שחקנים משיקגו "מכרו" את הסדרה בתמורה לטבעת בשווי 100,000 דולר (מעל למיליון דולר כיום). הפרשייה טלטלה את עולם הבייסבול, וזכורה בשם סדרת ה-"בלאק סוקס". למרות שהשחקנים החשודים זוכו, נאסר עליהם לשחק שוב בליגה.

פריחת הבייסבול (1920–1939)

עריכה

בשנות ה-20 וה-30 עלתה הפופולריות של ליגת הבייסבול בארצות הברית. נהוג לקשר את עליית הפופולריות של הליגה עם טרגדיה שהתרחשה במהלך עונת 1920, כאשר ריי צ'פמן מקבוצת קליבלנד אינדיאנס נפגע בראשו מכדור משחק ומת כמה שעות לאחר מכן. זהו המקרה היחיד בו שחקן הליגה מת מפציעה במגרש. המקרה הוביל את שתי הליגות להקפיד על החלפת כדורים מלוכלכים בכדורים לבנים חדשים שיהיו בולטים לעין, ובכך הסתיימה תקופת "הכדור המת". בעונה שלאחר מכן, העפילה לראשונה בתולדותיה קבוצת הניו יורק יאנקיז לוורלד סיריס, כאשר עד סוף שנות ה-30, הופיעה בו הקבוצה 11 פעמים נוספות וזכתה בשמונה מתוכם, וכיום מחזיקה במספר הניצחונות הרב ביותר. כוכב הקבוצה, בייב רות' שהחזיק בשיא ההום ראן לעונה אחת (29) שבר את שיאו בשנת 1927 וקבע שיא חדש של 60 הום ראן בעונה.

בשנות השפל הגדול, נפגעה מעט הפופולריות של הליגה. רק שתי קבוצות סיימו את עונת 1932 ברווח, הנוכחות במגרשים ירדה בעקבות מיסים שהעלו את מחירי הכרטיסים למשחקים. בעקבות המצב נאלצו בעלי הקבוצות לצמצם את סגל הקבוצות מ-25 שחקנים ל-23, וגם שכר הכוכבים הגדולים בליגה נפגע. מנהלת הליגה חשבה על רעיונות יצירתיים להכנסות חדשות בניסיונם לשרוד, ויצרו משחקי לילה, החלו לשדר משחקים בשידור חי ברדיו, והתירו כניסת נשים חינם לאצטדיונים. למרות הקושי וקיצוצי השכר לא היו גלי עזיבה של שחקנים ואנשי צוות אימון.

מלחמת העולם השנייה (1939–1945)

עריכה

מלחמת העולם השנייה גרמה למחסור משמעותי בשחקני בייסבול מקצוענים, שכן יותר מ-500 שחקני ליגה עזבו את קבוצותיהם כדי לשרת בצבא. רבים מהם שיחקו משחקי ראווה בחזית כדי לשעשע את הלוחמים בהפוגות בין הקרבות בארצות הברית ובאוקיינוס השקט. השחקנים שנשארו לשחק בליגה היו ברובם צעירים, מבוגרים וכאלה עם פרופיל צבאי נמוך (4F) שמעיד על אי התאמה נפשית, פיזית או מוסרית לשירות. שחקנים עם בעיות בריאותיות משמעותיות קיבלו מקום בהרכבים, כמו פיט גריי, שחקן השדה החיצון שיד ימינו נקטעה בילדותו עקב תאונה. למרות המחסור החריף בשחקנים, סגלי הקבוצות לא כללו אף שחקן שחור עד סוף המלחמה. השחקנים השחורים, שרבים מהם שירתו במלחמה, עדיין היו מוגבלים לשחק בייסבול בליגות הבייסבול לשחורים.

במסגרת ההאפלה ששררה ברחבי ארצות הברית, נאלצו התושבים להימנע מנסיעות, ומהדלקת אור במקומות פומביים כמו אצטדיונים. הגבלות אלו גרמו לביטול משחקים, עד שכמעט היה צריך לבטל את עונת 1942. בינואר 1942, פנה קומישינר הליגה הראשון, קיינסו מאונטיין לנדיס, במכתב לנשיא ארצות הברית פרנקלין ד. רוזוולט ובו התחנן להמשך פעילות הליגה במהלך המלחמה בתקווה שהליגה תוכל לפתוח את העונה. רוזוולט השיב למכתב בחיוב והוסיף כי המשחקים יעלו את מורל העם, וישכיחו אותו מהעבודה הקשה בתקופת המלחמה. לאחר שהתקבל אישור הנשיא חזרו הקבוצות להתאמן, ולמרות היעדרותם של רוב כוכבי הליגה באותה העת התקיימה עונת 1942 במלואה.

שבירת מחסום הצבע

עריכה

מעת הקמתה שיחקו בליגה שחקנים לבנים בלבד. בשנת 1946, לאחר חיפוש של מספר שנים אחר שחקן מתאים, צירף בראנץ' ריקי, נשיא וג'נרל מנג'ר של קבוצת ברוקלין דודג'רס את השחקן השחור הראשון לליגה. ג'קי רובינסון היה שחקן מבטיח ששיחק באותה עת בליגות הבייסבול לשחורים, הוחתם בחוזה של 600 דולר לעונה, בנוסף להתחייבות מצד רובינסון להתעלם מכל קריאה או מעשה גזענות שיופנה כלפיו. בעונתו הראשונה שיחק רובינסון בקבוצת הפיתוח של הדודג'רס שמשחקת בליגת המשנה, ואולם לאחר שנה הצטרף לקבוצה הבכירה. ב-15 באפריל 1947 השתתף רובינסון במשחקו הראשון בליגה באצטדיון אבט פילד, מול 26 אלף צופים. מרביתם צופים שחורם שהגיעו במיוחד עבורו.

קבוצות ומבנה

עריכה
בית קבוצה עיר אולם תכולה נוסדה הצטרפה לליגה
הליגה הלאומית
מזרחי אטלנטה ברייבס ארצות הברית  קמברלנד, ג'ורג'יה טראיסט פארק 41,500 1871* (NA) 1876 (NL)
וושינגטון נשיונאלס ארצות הברית  וושינגטון די. סי. נשיונאלס פארק 41,313 1969*
מיאמי מארלינס ארצות הברית  מיאמי, פלורידה לוונדפוט פארק 36,742 1993
ניו יורק מטס ארצות הברית  ניו יורק, ניו יורק סיטי פילד 41,922 1962
פילדלפיה פיליז ארצות הברית  פילדלפיה, פנסילבניה סיטיזנס בנק פארק 43,651 1883
מרכזי מילווקי ברוארס ארצות הברית  מילווקי, ויסקונסין אמריקאן פמילי פילד 41,900 1969* (AL) 1998 (NL)
סינסינטי רדס ארצות הברית  סינסינטי, אוהיו גרייט אמריקאן בול פארק 42,319 1882 (AA) 1890 (NL)
סנט לואיס קרדינלס ארצות הברית  סנט לואיס, מיזורי אצטדיון בוש 43,975 1882 (AA) 1892 (NL)
פיטסבורג פיירטס ארצות הברית  פיטסבורג, פנסילבניה PNC פארק 38,362 1882 (AA) 1887 (NL)
שיקגו קאבס ארצות הברית  שיקגו, אילינוי ריגלי פילד 41,268 1874 (NA) 1876 (NL)
מערבי אריזונה דיאמונדבקס ארצות הברית  פיניקס, אריזונה צ'ייס פילד 48,519 1998
לוס אנג'לס דודג'רס ארצות הברית  לוס אנג'לס, קליפורניה אצטדיון דודג'ר 56,000 1884* (AA) 1890 (NL)
סן דייגו פאדרס ארצות הברית  סן דייגו, קליפורניה פאטקו פארק 40,162 1969
סן פרנסיסקו ג'איינטס ארצות הברית  סן פרנסיסקו, קליפורניה אורקל פארק 41,915 1883*
קולורדו רוקיס ארצות הברית  דנוור, קולורדו קורס פילד 46,897 1993
הליגה האמריקאית
מזרחי בולטימור אוריולס ארצות הברית  בולטימור, מרילנד אוריול פארק 45,971 1901*
בוסטון רד סוקס ארצות הברית  בוסטון, מסצ'וסטס פנוויי פארק 37,949 1901
טורונטו בלו ג'ייז קנדה  טורונטו, אונטריו רוג'רס סנטר 49,282 1977
טמפה ביי רייס ארצות הברית  סיינט פיטרסברג, פלורידה טרופיקנה פילד 31,042 1998
ניו יורק יאנקיז ארצות הברית  ניו יורק, ניו יורק אצטדיון יאנקי (2009) 47,309 1901*
מרכזי דטרויט טייגרס ארצות הברית  דטרויט, מישיגן קומריקה פארק 41,297 1901
מינסוטה טווינס ארצות הברית  מיניאפוליס, מינסוטה טארגט פילד 38,871 1901*
קליבלנד גארדיאנס ארצות הברית  קליבלנד, אוהיו פרוגרסיב פילד 34,830 1901
קנזס סיטי רויאלס ארצות הברית  קנזס סיטי, מיזורי אצטדיון קאופמן 37,903 1969
שיקגו וייט סוקס ארצות הברית  שיקגו, אילינוי גארנטיד רייט פילד 40,615 1901
מערבי אוקלנד אתלטיקס ארצות הברית  אוקלנד, קליפורניה אוקלנד קוליסאום 35,067 1901*
טקסס ריינג'רס ארצות הברית  ארלינגטון, טקסס גלוב לייף פילד 40,300 1961*
יוסטון אסטרוס ארצות הברית  יוסטון, טקסס מינט מאייד פארק 41,676 1962 (NL) 2013 (AL)
לוס אנג'לס איינג'לס ארצות הברית  אנהיים, קליפורניה אצטדיון אנג'ל 45,957 1961
סיאטל מארינרס ארצות הברית  סיאטל, וושינגטון טי-מובייל פארק 47,943 1977
הערות
  1. כוכבית (*) מייצגת מועדון שעבר מיקום מאז הצטרפותו לליגה.

נציבי הליגה

עריכה

רשימת נציבי הליגה לאורך השנים[3]:

אליפות ה-MLB

עריכה

תוצאות גמר ה-MLB

עריכה
להצגת הטבלה לחצו על "הצגה" משמאל           
עונה אלופה תוצאה סגנית MVP של הוורלד סיריס
1903 בוסטון אמריקנס 3-51 פיטסבורג פיירטס
1904 לא התקיימה
1905 ניו יורק ג'איינטס 1-4 פילדלפיה אתלטיקס
1906 שיקגו וייט סוקס 2-4 שיקגו קאבס
1907 שיקגו קאבס 0-4 דטרויט טייגרס
1908 שיקגו קאבס 1-4 דטרויט טייגרס
1909 פיטסבורג פיירטס 3-4 דטרויט טייגרס
1910 פילדלפיה אתלטיקס 1-4 שיקגו קאבס
1911 פילדלפיה אתלטיקס 2-4 ניו יורק ג'איינטס
1912 בוסטון רד סוקס 3-4 ניו יורק ג'איינטס
1913 פילדלפיה אתלטיקס 1-4 ניו יורק ג'איינטס
1914 בוסטון ברייבס 0-4 פילדלפיה אתלטיקס
1915 בוסטון רד סוקס 1-4 פילדלפיה פיליז
1916 בוסטון רד סוקס 2-4 ברוקלין רובינס
1917 שיקגו וייט סוקס 2-4 ניו יורק ג'איינטס
1918 בוסטון רד סוקס 2-4 שיקגו קאבס
1919 סינסינטי רדס 3-51 שיקגו וייט סוקס
1920 קליבלנד אינדיאנס 2-51 ברוקלין רובינס
1921 ניו יורק ג'איינטס 3-51 ניו יורק יאנקיז
1922 ניו יורק ג'איינטס 0-4 ניו יורק יאנקיז
1923 ניו יורק יאנקיז 2-4 ניו יורק ג'איינטס
1924 וושינגטון סנטורס 3-4 ניו יורק ג'איינטס
1925 פיטסבורג פיירטס 3-4 וושינגטון סנטורס
1926 סנט לואיס קרדינלס 3-4 ניו יורק יאנקיז
1927 ניו יורק יאנקיז 0-4 פיטסבורג פיירטס
1928 ניו יורק יאנקיז 0-4 סנט לואיס קרדינלס
1929 פילדלפיה אתלטיקס 1-4 שיקגו קאבס
1930 פילדלפיה אתלטיקס 2-4 סנט לואיס קרדינלס
1931 סנט לואיס קרדינלס 3-4 פילדלפיה אתלטיקס
1932 ניו יורק יאנקיז 0-4 שיקגו קאבס
1933 ניו יורק ג'איינטס 1-4 וושינגטון סנטורס
1934 סנט לואיס קרדינלס 3-4 דטרויט טייגרס
1935 דטרויט טייגרס 2-4 שיקגו קאבס
1936 ניו יורק יאנקיז 2-4 ניו יורק ג'איינטס
1937 ניו יורק יאנקיז 1-4 ניו יורק ג'איינטס
1938 ניו יורק יאנקיז 0-4 שיקגו קאבס
1939 ניו יורק יאנקיז 0-4 סינסינטי רדס
1940 סינסינטי רדס 3-4 דטרויט טייגרס
1941 ניו יורק יאנקיז 1-4 ברוקלין דודג'רס
1942 סנט לואיס קרדינלס 1-4 ניו יורק יאנקיז
1943 ניו יורק יאנקיז 1-4 סנט לואיס קרדינלס
1944 סנט לואיס קרדינלס 2-4 סנט לואיס בראונס
1945 דטרויט טייגרס 3-4 שיקגו קאבס
1946 סנט לואיס קרדינלס 3-4 בוסטון רד סוקס
1947 ניו יורק יאנקיז 3-4 ברוקלין דודג'רס
1948 קליבלנד אינדיאנס 2-4 בוסטון ברייבס
1949 ניו יורק יאנקיז 1-4 ברוקלין דודג'רס
1950 ניו יורק יאנקיז 0-4 פילדלפיה פיליז
1951 ניו יורק יאנקיז 2-4 ניו יורק ג'איינטס
1952 ניו יורק יאנקיז 3-4 ברוקלין דודג'רס
1953 ניו יורק יאנקיז 2-4 ברוקלין דודג'רס
1954 ניו יורק ג'איינטס 0-4 קליבלנד אינדיאנס
1955 ברוקלין דודג'רס 3-4 ניו יורק יאנקיז ג'וני פודרס
1956 ניו יורק יאנקיז 3-4 ברוקלין דודג'רס דון לארסן
1957 מילווקי ברייבס 3-4 ניו יורק יאנקיז לו בורדט
1958 ניו יורק יאנקיז 3-4 מילווקי ברייבס בוב טארלי
1959 לוס אנג'לס דודג'רס 2-4 שיקגו וייט סוקס לארי שרי
1960 פיטסבורג פיירטס 3-4 ניו יורק יאנקיז בובי ריצ'רדסון¹
1961 ניו יורק יאנקיז 1-4 סינסינטי רדס ווייטי פורד
1962 ניו יורק יאנקיז 3-4 סן פרנסיסקו ג'איינטס ראלף טרי
1963 לוס אנג'לס דודג'רס 0-4 ניו יורק יאנקיז סנדי קופקס
1964 סנט לואיס קרדינלס 3-4 ניו יורק יאנקיז בוב גיבסון
1965 לוס אנג'לס דודג'רס 3-4 מינסוטה טווינס סנדי קופקס
1966 בולטימור אוריולס 0-4 לוס אנג'לס דודג'רס פרנק רובינסון
1967 סנט לואיס קרדינלס 3-4 בוסטון רד סוקס בוב גיבסון
1968 דטרויט טייגרס 3-4 סנט לואיס קרדינלס מיקי לוליץ'
1969 ניו יורק מטס 1-4 בולטימור אוריולס דון קלנדנון
1970 בולטימור אוריולס 1-4 סינסינטי רדס ברוקס רובינסון
1971 פיטסבורג פיירטס 3-4 בולטימור אוריולס רוברטו קלמנטה
1972 אוקלנד אתלטיקס 3-4 סינסינטי רדס גיין טנאס
1973 אוקלנד אתלטיקס 3-4 ניו יורק מטס רג'י ג'קסון
1974 אוקלנד אתלטיקס 1-4 לוס אנג'לס דודג'רס רולי פינגרס
1975 סינסינטי רדס 3-4 בוסטון רד סוקס פיט רוז
1976 סינסינטי רדס 0-4 ניו יורק יאנקיז ג'וני בנץ'
1977 ניו יורק יאנקיז 2-4 לוס אנג'לס דודג'רס רג'י ג'קסון
1978 ניו יורק יאנקיז 2-4 לוס אנג'לס דודג'רס באקי דנט
1979 פיטסבורג פיירטס 3-4 בולטימור אוריולס וויל סטארג'ל
1980 פילדלפיה פיליז 2-4 קנזס סיטי רויאלס מייק שמידט
1981 לוס אנג'לס דודג'רס 2-4 ניו יורק יאנקיז רון סיי, פדרו גררו, סטיב ייגר
1982 סנט לואיס קרדינלס 3-4 מילווקי ברוארס דארל פורטר
1983 בולטימור אוריולס 1-4 פילדלפיה פיליז ריק דמפסי
1984 דטרויט טייגרס 1-4 סן דייגו פאדרס אלן טראמל
1985 קנזס סיטי רויאלס 3-4 סנט לואיס קרדינלס ברט סברהגן
1986 ניו יורק מטס 3-4 בוסטון רד סוקס ריי נייט
1987 מינסוטה טווינס 3-4 סנט לואיס קרדינלס פרנק ויולה
1988 לוס אנג'לס דודג'רס 1-4 אוקלנד אתלטיקס אורל הרשהייזר
1989 אוקלנד אתלטיקס 0-4 סן פרנסיסקו ג'איינטס דייב סטיוארט
1990 סינסינטי רדס 0-4 אוקלנד אתלטיקס חוזה ריהו
1991 מינסוטה טווינס 3-4 אטלנטה ברייבס ג'ק מוריס
1992 טורונטו בלו ג'ייז 2-4 אטלנטה ברייבס פט בורדרס
1993 טורונטו בלו ג'ייז 2-4 פילדלפיה פיליז פול מוליטור
1994 לא התקיימה
1995 אטלנטה ברייבס 2-4 קליבלנד אינדיאנס טום גלבין
1996 ניו יורק יאנקיז 2-4 אטלנטה ברייבס ג'ון ווטלנד
1997 פלורידה מארלינס 3-4 קליבלנד אינדיאנס ליבאן הרננדז
1998 ניו יורק יאנקיז 0-4 סן דייגו פאדרס סקוט ברושיוס
1999 ניו יורק יאנקיז 0-4 אטלנטה ברייבס מריאנו ריברה
2000 ניו יורק יאנקיז 1-4 ניו יורק מטס דרק ג'יטר
2001 אריזונה דיאמונדבקס 3-4 ניו יורק יאנקיז רנדי ג'ונסון, קורט שילינג
2002 אנהיים איינג'לס 3-4 סן פרנסיסקו ג'איינטס טרוי גלאוס
2003 פלורידה מארלינס 2-4 ניו יורק יאנקיז ג'וש בקט
2004 בוסטון רד סוקס 0-4 סנט לואיס קרדינלס מני ראמירז
2005 שיקגו וייט סוקס 0-4 יוסטון אסטרוס ג'רמיין דיי
2006 סנט לואיס קרדינלס 1-4 דטרויט טייגרס דייוויד אקסטיין
2007 בוסטון רד סוקס 0-4 קולורדו רוקיס מייק לוואל
2008 פילדלפיה פיליז 1-4 טמפה ביי רייס קול האמלס
2009 ניו יורק יאנקיז 2-4 פילדלפיה פיליז הידקי מאטסוי
2010 סן פרנסיסקו ג'איינטס 1-4 טקסס ריינג'רס אדגר רנטרייה
2011 סנט לואיס קרדינלס 3-4 טקסס ריינג'רס דייוויד פריז
2012 סן פרנסיסקו ג'איינטס 0-4 דטרויט טייגרס פבלו סנדובל
2013 בוסטון רד סוקס 2-4 סנט לואיס קרדינלס דייוויד אורטיז
2014 סן פרנסיסקו ג'איינטס 3-4 קנזס סיטי רויאלס מדיסון בומגארנר
2015 קנזס סיטי רויאלס 1-4 ניו יורק מטס סלוודור פרז
2016 שיקגו קאבס 3-4 קליבלנד אינדיאנס בן זובריסט
2017 יוסטון אסטרוס 3-4 לוס אנג'לס דודג'רס ג'ורג' ספרינגר
2018 בוסטון רד סוקס 1-4 לוס אנג'לס דודג'רס סטיב פירס
2019 וושינגטון נשיונאלס 3-4 יוסטון אסטרוס סטיבן סטרסבורג
2020 לוס אנג'לס דודג'רס 2-4 טמפה ביי רייס קורי סיגר
2021 אטלנטה ברייבס 2-4 יוסטון אסטרוס חורחה סולר
2022 יוסטון אסטרוס 4- 2 פילדלפיה פיליז ג'רמי פאנה
2023 טקסס ריינג'רס 4 - 1 אריזונה דיאמונדבקס קורי סיגר

1סדרה של הטוב מתשעה משחקים

טבלת זכיות באליפות

עריכה
להצגת הטבלה לחצו על "הצגה" משמאל           
קבוצה אליפויות סגנות סדרות גמר עונות כאלופה עונות כסגנית
ניו יורק יאנקיז 27 13 40 1923, 1927, 1928, 1932, 1936, 1937, 1938, 1939, 1941, 1943, 1947, 1949, 1950, 1951, 1952, 1953, 1956, 1958, 1961, 1962, 1977, 1978, 1996, 1998, 1999, 2000, 2009 1921, 1922, 1926, 1942, 1955, 1957,

1960, 1963, 1964, 1976, 1981, 2001, 2003

סנט לואיס קרדינלס 11 8 19 1926, 1931, 1934, 1942, 1944, 1946, 1964, 1967, 1982, 2006, 2011 1928, 1930, 1943, 1968, 1985, 1987, 2004, 2013
אוקלנד אתלטיקס 9 5 14 1910, 1911, 1913, 1929, 1930, 1972, 1973, 1974, 1989 1905, 1914, 1931, 1988, 1990
בוסטון רד סוקס 9 4 13 1903, 1912, 1915, 1916, 1918, 2004, 2007, 2013, 2018 1946, 1967, 1975, 1986
סן פרנסיסקו ג'איינטס 8 12 20 1905, 1921, 1922, 1933, 1954, 2010, 2012, 2014 1911, 1912, 1913, 1917, 1923, 1924, 1936, 1937, 1951, 1962, 1989, 2002
לוס אנג'לס דודג'רס 7 14 21 1955, 1959, 1963, 1965, 1981, 1988, 2020 1916, 1920, 1941, 1947, 1949, 1952, 1953, 1956, 1966, 1974, 1977, 1978, 2017, 2018
סינסינטי רדס 5 4 9 1919, 1940, 1975, 1976, 1990 1939, 1961, 1970, 1972
פיטסבורג פיירטס 5 2 7 1909, 1925, 1960, 1971, 1979 1903, 1927
דטרויט טייגרס 4 7 11 1935, 1945, 1968, 1984 1907, 1908, 1909, 1934, 1940, 2006, 2012
אטלנטה ברייבס 4 6 10 1914, 1957, 1995, 2021 1948, 1958, 1991, 1992, 1996, 1999
שיקגו קאבס 3 8 11 1907, 1908, 2016 1906, 1910, 1918, 1929, 1932, 1935, 1938, 1945
בולטימור אוריולס 3 4 7 1966, 1970, 1983 1944, 1969, 1971, 1979
מינסוטה טווינס 3 3 6 1924, 1987, 1991 1925, 1933, 1965
שיקגו וייט סוקס 3 2 5 1906, 1917, 2005 1919, 1959
פילדלפיה פיליז 2 5 7 1980, 2008 1915, 1950, 1983, 1993, 2009
קליבלנד אינדיאנס 2 4 6 1920, 1948 1954, 1995, 1997, 2016
ניו יורק מטס 2 3 5 1969, 1986 1973, 2000, 2015
קנזס סיטי רויאלס 2 2 4 1985, 2015 1980, 2014
טורונטו בלו ג'ייז 2 0 2 1992, 1993
מיאמי מארלינס 2 0 2 1997, 2003
יוסטון אסטרוס 1 3 4 2017 2005, 2019, 2021
טקסס ריינג'רס 1 2 3 2023 2010, 2011
אריזונה דיאמונדבקס 1 1 2 2001 2023
לוס אנג'לס איינג'לס 1 0 1 2002
וושינגטון נשיונאלס 1 0 1 2019
טמפה ביי רייס 0 2 2 2008, 2020
סן דייגו פאדרס 0 2 2 1984, 1998
מילווקי ברוארס 0 1 1 1982
קולורדו רוקיס 0 1 1 2007
סיאטל מארינרס 0 0 0

ראו גם

עריכה
  ספר: מייג'ור ליג בייסבול
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא MLB בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה