פיקאיה
פיקאיה (שם מדעי: Pikaia) הוא סוג נכחד של בעל חיים ממערכת המיתרניים שאינו קרוב לאף מיתרן מודרני ולא היה חולייתן אמיתי או קשור לבעלי הגולגולת, אף שהיה בעל מאפיינים דומים.
 פיקאיה
| |
|---|---|
| |
| תקופה | |
| קמבריון | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| משפחה: | Pikaiidae |
| סוג: | פיקאיה |
| מין: | Pikaia gracilens |
| שם מדעי | |
 Pikaia
| |
| |
היצור הקדום התגלה בפצלי ברג'ס שבהרי הרוקי הקנדיים, קולומביה הבריטית והוא תואר ב-1911 בידי הפלאונטולוג האמריקאי צ'ארלס דוליטל וולקוט. את שמו קיבל על שם פסגת פיקה שבפארק הלאומי באנף וידועים מעל 13 מאובנים שלו, כך שהיה נפוץ במשך הקמבריון בו חי, כחלק מהתופעה המכונה הפיצוץ הקמבריוני. במקור הוא לא נחשב למיתרן אלא לבן לקבוצת התולעים הרב-זיפיות.
תיאור עריכה
יצור מוזר זה היה אחד המיתרניים הקדומים ביותר הידועים והוא אינו קרוב לקבוצות המוכרות כיום, אך הזכיר מעט את האזמלוניים וייתכן שהיה יכול לשחות בתנועת פיתול בדומה לצלופח או למיקסיניים. אורכו הגיע ל-38 מילימטרים בהתבסס על המאובנים בהם השתמר.
החוקר האנגלי סיימון קונווי מוריס חקר את ממצאי הפיקאיה ומצא בו מיתר גב, סימן היכר הקיים רק אצל מיתרניים. עם זאת הוא היה חסר כל מערכת של מיתרן מודרני. היצור הקדום משויך למשפחה עצמאית - Pikaiidae שהיא מהעתיקות שבמיתרניים.
לא ברור איך חי ואיך ניזון וייתכן שהיה אוכל פלנקטון בדומה למספר תולעים או שתפס טרף שנע סביבו. גופו היה חלול וערום והוא כנראה נע בעזרת התפתלויות במים כנגד הזרם. צאצאיו פיתחו שרירי סנפירים וזימים והפכו לחולייתנים הקדומים ביותר.
גלריה עריכה
-
-
-
פיקאיה (בצהוב) בהשוואה לאדם
