Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band

*Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band*
	אלבום אולפן מאת הביטלס
יצא לאור	26 במאי 1967 (בריטניה); 2 ביוני 1967 (ארצות הברית)
הוקלט	1966-1967
מקום הקלטה	אולפני EMI
סוגה	רוק, רוק פסיכדלי, פרוטו פרוג
שפה	אנגלית
אורך	39:55
חברת תקליטים	קפיטול רקורדס, פרלופון, EMI
הפקה	ג'ורג' מרטין

Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band (תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר) הוא אלבום האולפן השמיני של להקת הביטלס. האלבום הוא אלבום קונספט והוא מהווה אבן דרך משמעותית בדרכה המוזיקלית של הלהקה, השפיע על אלבומי רוק ועל המוזיקה הפופולרית שבאה אחריו ודורג במקום הראשון ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון בשנת 2003.^[1] האלבום הוקלט במשך 136 ימים, מ-6 דצמבר 1966 ועד 21 אפריל 1967. האלבום יצא בבריטניה ב-26 במאי 1967 ובארצות הברית ב-2 ביוני 1967. במהלך האלבום עשו הביטלס ניסויים רבים בסגנונות מוזיקליים, בטכניקות הקלטה ובכלי נגינה שלא היו מקובלים במוזיקת רוק על מנת ליצור את הצליל הייחודי שלו. מרגע יציאתו היה האלבום חדשני ביותר בסאונד המיוחד שלו, במילות ובנושאי השירים, בגיוון הסגנוני, בשלמות הביצוע ובעיצוב עטיפתו והיה לאחד הסמלים המרכזיים של תנועת ילדי הפרחים בקיץ 1967.^[2]

הרקע לאלבום עריכה

"סרג'נט פפר", כפי שהוא מכונה בקיצור, הוקלט לאחר סיומה של תופעת הביטלמניה ולאחר שחבריה הפסיקו להופיע. עם הפסקת ההופעות, יכלו להתפנות חברי הלהקה, בפעם הראשונה מאז קמה הלהקה, לתכנון מדוקדק של תקליטם הבא, שהיה אמור לכלול שירים המתארים את מחוזות ילדותיהם, המשך מגמה שהחלה ב-Revolver ובתקליטון Strawberry Fields Forever/Penny Lane. כפי שהסתבר בסוף תהליך היצירה, התוצאה הייתה שונה לחלוטין מהכוונה הראשונית.

מקרטני טען שהוא הושפע מרעיון "הנושא האחיד" בתקליטי פרנק זאפה ומהתקליט Pet Sounds של להקת The Beach Boys שהיווה פריצת דרך בתחום ההקלטה.^[3]

פול מקרטני אמר בריאיון שאחרי שהוא וג'ון לנון שמעו לראשונה את התקליט, הם הלכו לדירתו של מקרטני והתחילו לכתוב את השיר She's Leaving Home.

אלבום קונספט עריכה

הפסקת ההופעות והיד החופשית שנתנה חברת EMI לביטלס איפשרה לחברי הלהקה להתמקד ביצירה המוזיקלית ולהקדיש זמן רב לעבודת אולפן. התוצאה הייתה בנייה של אלבום כיצירה אומנותית אחת כוללת, ולא רק כאוסף של שירים. בשיר הפותח את האלבום, אותו כתב פול מקרטני יחד עם מל אוונס, חברי הלהקה מציגים את עצמם לא בתור הביטלס, אלא בתור להקת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר, ומזמינים את המאזינים להצטרף ולשמוע את ההופעה שלהם. השיר מוביל באופן רצוף לשיר שנכתב על ידי פול מקרטני וג'ון לנון ומבוצע על ידי רינגו סטאר, With a Little Help from My Friends, המגלם דמות של זמר בשם בילי שירס. בשיר הלפני אחרון של התקליט, חוזרת מנגינת השיר הראשון, ומילות השיר מודות לנו על ההקשבה ומצטערות על כך שההופעה מגיעה לסופה. אולם, פרט לתבנית זו אין קשר של ממש בין השירים האחרים בתקליט והוא עדיין מהווה אסופת שירים מגוונת ולא "אלבום קונספט", כלומר אלבום בעל נושא מרכזי.

רעיון הצגת הלהקה לא כ"ביטלס" אלא כ"להקת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" מבוטא בצורה בולטת גם בעיצוב עטיפת התקליט. חברי הלהקה מופיעים על גבי התקליט פעמיים: במרכז הם לבושים בתור חברי הלהקה של סרג'נט פפר, ותמונה נוספת שלהם מופיעה בין שלל הדמויות המפורסמות שברקע.

הכתיבה וההקלטה עריכה

החופש להקליט ללא עול ההופעות נתן לכל ארבעת חברי הלהקה הזדמנות להתנסות באמצעי הקלטה חדישים ובהרגלי עבודה שונים באולפן הקלטות. חברי הלהקה לא הגיעו עוד לאולפן עם שיר גמור, אלא עם מגוון רעיונות, עליהם עבדו במשותף ויחד עם אנשי הסאונד. לנון עבד באולפן שהתקין בביתו ושם ביצע ניסויי צליל אלקטרוניים בהיפוך סלילי הקלטה, יצירות קולאז' מסלילי הקלטה שונים וניגן סלילי הקלטה במהירויות שונות. מקרטני שהה רוב הזמן באולפן 2 של אולפני אבי רוד ועבד עם המפיק ג'ורג' מרטין ועם טכנאי ההקלטה ג'ף אמריק. האריסון כמעט ולא הגיע לאולפן, אלא שיפר את התמחותו בנגינה בסיטאר ויצר קשרים עם נגני מוזיקה הודית. רינגו סטאר אמר בראיון מאוחר שהוא חש עצמו כנגן אולפן, אחד מרבים שהוקלטו במסגרת הצורך לשלב באלבום נגני כלי נגינה רבים ושונים (בהם תזמורת סימפונית, קלרינט, נבל, צ'מבלו, וכלי נגינה הודיים שונים). עם זאת תיפופו של סטאר השתפר מאוד בעת הקלטות סרג'נט פפר. במקביל התנסו כל חברי הלהקה ב-LSD. תקליט זה היה האחרון שבו שיתפו לנון ומקרטני פעולה בכתיבת שירים. לאחר Revolver, שהצטיין בקיטוב רב ובהבחנה בין "שירים של ג'ון" ל"שירים של פול", רוב השירים בסרג'נט פפר נכתבו במידה זו או אחרת של שיתוף פעולה בין השניים. באלבומים הבאים נעלם שיתוף פעולה זה כליל.

כמו באלבומים הקודמים, Revolver ו-Rubber Soul, השתמשה הלהקה בטייפ ארבעה ערוצים ובמספר הקלטות לכל שיר אולם בסרג'נט פפר הגיע מיצוי ההקלטה בארבעה ערוצים לשיאו. חברי הלהקה, בעיקר לנון ומקרטני, ביקשו ממרטין להשיג אפקט קולי מסוים, כמו למשל "סאונד של קרקס" ב-Being for the benefit of Mr. Kite, ומרטין נדרש ליצירתיות על מנת להשיג את האפקט המבוקש.

המוזיקה עריכה

כרזת הפרסומת שהיוותה עבור ג'ון לנון השראה לכתיבת השיר !Being for the Benefit of Mr. Kite

שני השירים הראשונים שהוקלטו במטרה להיכנס לאלבום היו Strawberry Fields Forever ו-Penny Lane, אשר תיארו, כיאה למטרת האלבום הראשונית, מקומות הקשורים לילדותם של לנון ומקרטני בהתאמה. התקליטון שהכיל את שני השירים הללו נחל הצלחה רבה והם לא נכללו בסופו של דבר בתקליט, לפי הנחיות EMI שלא לשלב שירים שיצאו כבר בתקליטונים באלבומים המוגמרים.

האלבום משלב סגנונות מוזיקליים רבים, השואבים ממקורות השפעה מגוונים כגון מוזיקה קלאסית, דיקסילנד ג'אז, מוזיקה של מחזות זמר, מוזיקה הודית ועוד. התקליט נפתח בשיר הנושא את שם האלבום, וממשיך לשיר With a Little Help from My Friends בביצוע רינגו סטאר ("בילי שירס").

השיר הבא, Lucy in the Sky with Diamonds, אינו קשור עוד ל"קונספט". הוא מקבל אופי שמיימי באמצעות תעלול שבו קו הבאס בבית מנוגן על ידי מקרטני דווקא בצליליו הגבוהים של אורגן האמונד שהותאם במיוחד להשמעת צלילי פעמונים.

שמו של השיר הבא, Getting Better, נובע מאמירה של ג'ימי ניקול, המתופף שהחליף את רינגו בחלק ממסע ההופעות של הביטלס. זהו שיר רוק קצבי והאריסון מנגן בו בטמבורה (כלי נגינה הודי הדומה לסיטאר).

כמו Lucy in the Sky with Diamonds גם השיר הבא בצד א', Fixing a Hole, "זכה" לפרשנות כביכול מדובר בשיר על סמים, אולם משמעותו פשוטה למדי ומדברת על השתייכות ואפשרות החדירה של אדם אחד לנפשו של רעהו. השיר מורכב משני חלקים: חלק מאוד מלודי וחלק בגוון מודגש של רוק. ג'ורג' מרטין מנגן בצ'מבלו.

השיר הבא, She's Leaving Home, בלדה על נערה הבורחת מביתה אל הרפתקת התגרות בעיר הגדולה, הוא בעל השפעות קלאסיות מובהקות ומנגנים בו נבל ורביעיית מיתרים. מילות השיר הן שילוב של אירוניה וחמלה על ההורים והשיר משלב את נקודות המבט של הבת ושל ההורים בדרך של קאנון. הקצב בכינורות מונע מהשיר ליפול לסנטימנטליות.

השיר האחרון בצד א', !Being for the Benefit of Mr. Kite, נכתב על ידי לנון ונובע מפרסומת ישנה לקרקס נודד שהכילה את כל הפרטים המוזכרים בשיר, ההנדרסונים המופלאים, סוסים מרקדים וכיוצ"ב. כאמור, לנון ביקש ממרטין להקנות לשיר אופי של קרקס ושל מוזיקה הנעה במעגל מסחרר. מרטין השיג את האפקט על ידי גזירה והדבקה של עשרות מקטעי-סרט המושמעים במהירות לאחור, מצילתיים, הכפלות קול ושימוש בכלי נגינה מיוחדים כהרמוניום, גלוקנשפיל ואקורדיון.

צד ב' נפתח עם משהו שונה לחלוטין, שירו היחיד של ג'ורג' האריסון בתקליט, Within You Without You (הידוע גם בשם "הסיטאר המיותר"). שיר הודי מבוסס ראגה ומנוגן בכלי נגינה הודים, גיטרה חשמלית, צ'לו וכינורות מערביים. השיר הקפיץ את מעמדו של האריסון לאחר שנים שהיה חבר שולי בלהקה הן בעיני חבריו, הן בעיני ג'ורג' מרטין והן בעיני הקהל הרחב.

השירים הבאים בצד ב' מבטאים פנים שונות של ההוויה הבריטית. When I'm Sixty-Four בנוי על דיקסילנד ג'אז, עם נגני קלרינט ופסנתר בנוסח הונקי טונק. השיר נכתב על ידי מקרטני לכבוד יום הולדתו ה-64 של אביו והוקלט לפני תחילת ההקלטות של סרג'נט פפר.

השיר הבא בתקליט, Lovely Rita, הוא דוגמה מובהקת לשיר של פול מקרטני הן בסגנון השואב את השראתו מרגטיים ומיוזיק-הול (הגרסה הבריטית לוודוויל) והן בתוכן הבורא דמות של בחורה צעירה, נערת מדחן, הרושמת דו"ח תנועה למספר, שבמקום לשנוא אותה על כך, מתאהב בה. השיר מסתיים בקודה המורכבת ממקצב ומאנחות ומספר ללא מילים מה קרה לאחר מכן בין המספר לריטה.

הקודה נחתכת ללא הפרדה בקרקור תרנגול המבשר על השיר הבא, Good Morning, Good Morning. השיר נכתב על ידי ג'ון לנון, שלא ייחס לו כל חשיבות. ההשראה לשיר הגיעה מתשדיר פרסומת לדגני בוקר. קולות החיות בסוף השיר נדגמים באופן שמשלב אותם עם הצלילים המקוטעים של הגיטרה החשמלית בתחילת שיר הפתיחה החוזר על עצמו. בנוסף, ג'ון רצה שסדר הופעתן של החיות בשיר יהיה מין סדר כרונולוגי, לפי סדרן בשרשרת המזון. (כך שזה מתחיל עם קרקור תרנגול ונגמר בשאגת אריה).

לכאורה בחזרה על שיר הפתיחה תמה מסגרת התקליט, אך לאחר "סגירת המסגרת" מופיע השיר החשוב ביותר בתקליט: A Day in the Life (יום בחיים). השיר הוא שילוב של שני שירים נפרדים, שנכתבו על ידי ג'ון לנון (בתים 1, 2 ו-4) ופול מקרטני (בית 3). מלבד הביטלס, משתתפת בנגינת השיר תזמורת בת 41 נגנים. השיר מסתיים באקורד בנמשך כביכול לנצח שנוצר כאשר ארבעת חברי הלהקה, יחד עם מל אבנס, ניגנו בו זמנית אקורד אחד בפסנתר (E מז’ור) כסיום לשיר. מאוחר יותר באותו יום הוסיף ג'ורג' מרטין גם צלילי הרמוניום והכפיל את צלילי הפסנתר המוקלטים.

התקליט לא מסתיים בסוף השיר האחרון. ברצועה האחרונה של התקליט, שבה סובבת מחט הפטפון במעגל, הוקלט קטע מוזר. בהשמעה של הקטע המוזר לאחור נשמעים חברי הביטלס כביכול הם אומרים ביטוי גס "We'll fuck you like a Superman". הביטלס הכחישו בכל תוקף שזו הייתה כוונת הדבר.

בנוסף הוקלט לאלבום שירו של ג'ורג' האריסון Only a Northern Song שיכול להיתפס כביקורת מוסווית על יחסיהם של חברי הלהקה האחרים לשיריו של האריסון. הנבואה שבשיר הגשימה את עצמה, וג'ון לנון הוציא את השיר מהאלבום, רק כדי לכלול אותו עם שירים דחויים אחרים באלבום מאוחר של הביטלס, Yellow Submarine‏.^[4]

העטיפה עריכה

מעבר לגיוון במוזיקה ובאמצעי ההקלטה, היווה סרג'נט פפר פריצת דרך גם בתחום עטיפות האלבומים. עד היום התמונה על התקליט נחשבת ייחודית וזוכה למחוות רבות מצד אומנים רבים בעולם כולו. העטיפה זכתה בפרס גראמי באותה שנה, אחד מארבעה פרסי גראמי שהוענקו לתקליט. האלבום אף זכה בפרס גראמי לאלבום השנה.

צילום העטיפה, שנערך על ידי פיטר בלק, הוא קולאז' המורכב מ-57 דמויות שהיוו עבור חברי הלהקה גיבורים בשלב כלשהו בחייהם וחפצים שונים, בהם תשע בובות. במרכז הצילום ניצבים ארבעה חברי הלהקה, לבושים במדים צבעוניים ועטויי שפם, המגלמים את חברי "תזמורת הלבבות הבודדים". לידם עומדות בובות הביטלס מהתקופה הראשונה ממוזיאון מאדאם טוסו. בין האישים המופיעים בתמונה ניתן למנות את אלברט איינשטיין, פרד אסטר, ויליאם ס. בורוז, אוברי בירדסלי, לני ברוס, מרלון ברנדו, מרלן דיטריך, בוב דילן, ג'יימס דין, אלדוס האקסלי, אוליבר הארדי, אוסקר ויילד, ג'וני וייסמילר, הרברט ג'ורג' ולס, שירלי טמפל, קרל גוסטב יונג, סטן לורל, לורנס איש ערב, דייוויד ליווינגסטון, מרילין מונרו, קרל מרקס, אדגר אלן פו, זיגמונד פרויד, לואיס קרול, טוני קרטיס, ג'ורג' ברנרד שו, קרלהיינץ שטוקהאוזן, וו. סי. פילדס, סוני ליסטון ודילן תומאס.

דמות נוספת המופיעה על העטיפה היא דמותו של סטיוארט סאטקליף, הבסיסט המקורי של הביטלס. חברי הלהקה הוסיפו את דמותו לזכרו של סאטקליף, בשורה השלישית בקצה השמאלי לפני דמותו של האמן אוברי בירדסלי (מספר 35).

בתמונה המקורית מופיע גם מהטמה גנדי על העטיפה, אך חברת התקליטים חששה כי הקהל ההודי ייעלב מכך ולכן הוא נחתך.

העציצים שלרגלי חברי הלהקה הם שתילים של קנאביס. אמנים רבים ושונים התייחסו לעטיפה, שהפכה לאיקון תרבותי. פרנק זאפה, למשל, לגלג על עטיפת האלבום, במסגרת עטיפת We're Only in it for The Money שלו.

רשימת הרצועות עריכה

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי לנון ומקרטני (למעט היכן שמצוין אחרת).

צד א'
מס'	שם	שירה מובילה	משך
1.	Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band	מקרטני	2:02
2.	With a Little Help from My Friends	סטאר	2:44
3.	Lucy in the Sky with Diamonds	לנון	3:28
4.	Getting Better	מקרטני	2:47
5.	Fixing a Hole	מקרטני	2:36
6.	She's Leaving Home	מקרטני ולנון	3:35
7.	Being for the Benefit of Mr. Kite!	לנון	2:37
משך כולל:			19:36

צד ב'
מס'	שם	שירה מובילה	משך
1.	Within You Without You (נכתב על ידי האריסון)	האריסון	5:05
2.	When I'm Sixty-Four	מקרטני	2:37
3.	Lovely Rita	מקרטני	2:42
4.	Good Morning Good Morning	לנון	2:41
5.	Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band (Reprise)	לנון, מקרטני, האריסון וסטאר	1:18
6.	A Day in the Life	לנון ומקרטני	5:33
משך כולל:			20:02

מכירות והשפעה עריכה

מכירות ומצעדים עריכה

הוצאת האלבום הייתה אירוע שלו ציפו מיליונים ברחבי העולם במשך זמן רב, שנה חלפה מאז יצא לאור תקליטה הקודם, Revolver ושמועות על תקליט חדשני ופורץ-דרך החלו נפוצות. בארצות הברית הוזמנו מראש מיליון עותקים עוד בטרם יצא האלבום לאור. בבריטניה נמכרו רבע מיליון עותקים בשבוע הראשון בלבד וחצי מיליון עד סוף יוני. בשנת 1973 נמכר העותק המיליון בבריטניה, דבר שהפך את התקליט לנמכר ביותר בכל הזמנים בבריטניה.

התקליט שהה בראש המצעד הבריטי במשך 23 שבועות רצופים ב-1967 (ו-27 בסה"כ). במהלך השנים, כולל הוצאות מחודשות של התקליט, שהה התקליט 206 שבועות במצעד (16 שבועות ב-1987, לרגל הוצאת התקליטור בסיסמה "זה היה לפני 20 שנה", 33 ב-1992 לרגל יובל ה-25 ו-4 ו-5 שבועות ב-2007 ו-2009 בהתאמה).^[5]

האלבום זכה בארבעה פרסי גראמי, האלבום הטוב ביותר, הביטלס כלהקה המבצעת הטובה ביותר, העטיפה הטובה ביותר וההקלטה הטובה ביותר.

השפעה חברתית וסמלית עריכה

השפעתו החברתית והתרבותית של התקליט הייתה אף גדולה יותר מהשפעתו המוזיקלית. הוא פתח בפני להקות ואמני רוק אפקים חדשים של יצירה. לאחר התקליט היה ברור שכל נושא מתאים לפזמון רוק וניתן לשלב בו כל סגנון מוזיקלי, גם סגנונות שנראים מרוחקים מרוח הרוק, ובכך פתח את השער לפרוגרסיב רוק. האלבום השפיע על התפיסה המקובלת בקשר למבנה של פזמון רוק ופתח כיוונים חדשים לשילוב קטעים אינסטרומנטליים בתוך פזמון רוק, למשל. בפרט שינתה דרך העבודה על האלבום את כל סגנון העבודה של להקה באולפן. באחת מן ההקלטות התארחו באולפן ארבעת חברי להקת פינק פלויד, שלמדו מכלי ראשון כיצד עובדת להקה באולפן.

היה זה הניסיון הראשוני והבולט ביותר ליצירת אמנות מודעת לעצמה בתוך המסגרת של מוזיקת רוק ודרש הכרה בה כאמנות שיש בה קסם, חכמה ומסתורין. האלבום, שלא התחשב בשיקולי דעת הקהל או שיקולי מכירה ובכל זאת הצליח מסחרית באופן מזהיר הדגים לחברות התקליטים שניתן ורצוי להעז עם חומרים ולהקות ושיש ליצירות מגוונות שוק בקרב הדור הצעיר. בכך פרץ האלבום דרך ללהקות ויוצרים כג'טרו טול, בריאן אינו, רנסאנס, מחתרת הקטיפה, פינק פלויד, מודי בלוז, פרוקול הארום, דייוויד בואי, אמרסון, לייק ופאלמר, ג'נטל ג'ייאנט, קינג קרימזון, ג'נסיס, ELO, קצפת, סופרטרמפ ורבים אחרים, חלקם יצרו לפניו, אך האלבום המצליח סיפק להם הן נקודת התייחסות אמנותית והן פריצה מסחרית. האבנים המתגלגלות, למשל, יצרו את התקליט "Their Satanic Majesties Request", תקליטם הפסיכדלי היחיד והכושל, כמענה מודע, אפל, לקסם הבהיר של "סרג'נט פפר".

האלבום היווה סמל ואות פתיחה ל"קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ושלטו בו חדוות חיים, תקווה, צבעוניות ופסיכדליה, אופטימיות, זיקה לתורות ומוזיקה מהודו ומוזיקת רוק מגוונת. התקליט יצר אחדות בפסקול החיים של צעירים בכל רחבי העולם. בשבוע הראשון של יוני נסע כתב ה"רולינג סטון" ריצ'רד מיצ'נר לאורך ארצות הברית. בכל עיירה ובכל תחנת דלק נשמעו ממקלטי הרדיו צלילי האלבום.^[6]

השפעה על הביטלס עריכה

הוצאת התקליט השפיעה רבות על הביטלס עצמם. הם הגיעו לשיא משותף שמאז נמדדו תמיד למולו. הסטנדרט שהציגו בפני עצמם בתקליט, ליצור ולחדש, לחבר מגוון שירים במגוון סגנונות וכדומה היווה אתגר שקשה לעמוד בו ומעמסה יצירתית. הקלטות האלבום נעשו ללא מעורבותו של אמרגן הביטלס בריאן אפשטיין ובניגוד לדעתו. הדבר הוביל לדיכאון בו שקע אפשטיין ואולי אף למותו (אם אכן נגרם עקב התאבדות). ג'ון לנון אמר בראיון מאוחר כי מותו של אפשטיין גרם להשתלטותו של מקרטני על הלהקה ולהתנתקות רגשית של לנון מהלהקה, שהיוותה עבורו מאז מקום עבודה גרידא. עקב ההצלחה, וללא אפשטיין, סברו הביטלס שהם יצליחו בכל מקרה וכך קרה שהתרסקו סמוך לאחר מכן עם הסרט והאלבום הכושלים Magical Mystery Tour.

באחד הראיונות שהעניק פול מקרטני בעקבות האלבום, הצהיר שעל מנת להגיע להישגים האמנותיים שבו עשו חברי הלהקה שימוש ב-LSD. ההצהרה, שנתפסה כהטפה לשימוש בסם, סמוך לתקופה בה הוצא אל מחוץ לחוק, גרמה לסערת רגשות וביקורת עזה כלפי מקרטני, שנאלץ להתנצל. חברי הלהקה נזהרו מאז מאוד שלא להתייחס לרמזים על שימוש בסמים ולא להיתפס כמטיפים לשימוש בהם. עם זאת בקרב הציבור הם נחשבו לסמל להטפה לשימוש בסמים "מרחיבי תודעה" וליכולות הסמים לשפר את היצירתיות.^[7]