סווייד

**סווייד**
**Suede**
מקום הקמה	לונדון
מוקד פעילות	לונדון, אנגליה
תקופת הפעילות	1989–2003; 2010
סוגה	רוק אלטרנטיבי ; בריטפופ
חברת תקליטים	SonyBMG; Columbia ; Nude
	www.suede.co.uk
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	ברט אנדרסון ; מאט אוסמן ; סיימון גילברט; ריצ'רד אוהקס ; אלכס לי ; ברנרד באטלר; ניל קודלינג ; ג'סטין פרישמן

סווייד (באנגלית: Suede) היא להקה בריטית, הנחשבת לאחת מלהקות היסוד של זרם הבריטפופ. הלהקה הצליחה בבריטניה ואירופה במהלך שנות ה-90, בדומה לסמית'ס בשנות ה-80 ולרוקסי מיוזיק בשנות ה-70. סווייד הפכה לאחת החלוצות של הבריטפופ וזכתה לשבחי הקהל והביקורת כאחד. הלהקה התפרקה במהלך 2003 אך התאחדה מחדש ב-2010.

היסטוריה עריכה

השנים הראשונות עריכה

סווייד נוסדה ב-1989 על ידי הבסיסט מאט אוסמן, הסולן ברט אנדרסון ובת-זוגו, ג'סטין פרישמן שניגנה בגיטרת קצב. השלושה פרסמו מודעה במגזין המוזיקה NME בחיפוש אחר גיטריסט נוסף, וכך מצאו את ברנרד באטלר שהצטרף כנגן גיטרה ראשית. עם מכונת תופים במקום מתופף, חתמה הלהקה בלייבל RML Records מהעיר ברייטון.

עם הצטרפותו של מייק ג'ויס (מי שהיה מתופף הסמית'ס לשעבר) כמתופף של הלהקה, סווייד הקליטה את הסינגל Be My God/Art. סינגל זה הודפס אך לא יצא מעולם לחנויות בעקבות ויכוח של הלהקה עם הלייבל. העותקים המעטים שנשארו מאותה הקלטה, נחשבים היום כפריט אספנים נדיר. עקב הוויכוח, סווייד עזבה את RML Records ולאחר צירופו של סיימון גילברט כמתופף קבוע, הוחתמה בלייבל Nude .Records בשלב זה, ג'סטין פרישמן, עזבה את הלהקה והקימה את אלסטיקה. אחת הטענות היא שפרישמן עזבה כי שאר חברי הלהקה סירבו לנגן שירים שכתבה. ידוע גם, כי פרישמן ואנדרסון נפרדו, ופרישמן החלה לצאת עם סולן להקת בלר, דיימון אלברן באותה תקופה.

הלהקה זכתה לכיסוי תקשורתי רב, עוד בטרם הוציאה סינגל או אלבום. בעיצומה של קלחת תקשורתית סביב הלהקה, סווייד הוציאה את הסינגל הראשון, The Drowners. שני הבי-סיידים של הסינגל שאף הם זכו לאהדת המבקרים היו My Insatiable One ו-To The Birds.

The Drowners זכה להצלחה במכירות, אך שני הסינגלים הנוספים מאלבום הבכורה, Metal Mickey ו-Animal Nitrate, הם שהפכו ללהיטים גדולים שזיכו את הלהקה גם בפופולריות בקרב הקהל הרחב. עם יציאתו של הסינגל, עיתון המוזיקה הוותיק מלודי מייקר הציג את סווייד על שער העיתון וזיכה אותה בתואר "הלהקה החדשה הטובה ביותר בבריטניה".

אלבום הבכורה של הלהקה, ששמו כשמה, Suede, הפך לאלבום הבכורה בעל המכירות המהירות ביותר מאז אלבומם של פרנקי הולך להוליווד, Welcome To The Pleasuredome, ופרץ למצעדים לאחר הופעת הבכורה של הלהקה בטקס פרסי המוזיקה הבריטית בשנת 1993. סווייד זכתה בפרס מרקיורי לאלבום הטוב ביותר לאותה שנה וזכתה לפופולריות גדולה בבריטניה וגם באירופה ובישראל (אליה הגיעה הלהקה ארבע פעמים. לפני איחודה הגיע ברט אנדרסון להופעת סולו ב-2007), אך לא בארצות הברית. הצלחתה של הלהקה בארצות הברית הייתה מוגבלת מאוד, למרות שהופיעו ביחד עם להקת הקרנבריז שזכתה לתמיכה מערוץ MTV. את אחת הסיבות לחוסר הצלחתה של סוייד בארצות הברית תולים בפופולריות הגדולה שזכה הגראנג' באותן שנים. בנוסף, זמרת לאונג' אמריקאית שהשתמשה בשם הבמה "סווייד" תבעה את הלהקה על השימוש במותגהּ, ובעקבות זכייתה נאלצה הלהקה להפיץ את הקלטותיה בתחומי ארצות הברית תחת הכינוי The London Suede.

הלהקה בין השנים 1993-1999 עריכה

בשנת 1993 הוציאה הלהקה את הסינגל Stay Together שהגיע למקום השלישי והיה לסינגל המצליח ביותר במצעדים של הלהקה עד לאותו זמן. בתקופת הקלטות האלבום השני, החל מתח בין חברי הלהקה, ובטלר ואנדרסון התווכחו רבות על הפקת האלבום. בסופו של דבר, בטלר עזב את הלהקה באמצע הקלטות האלבום השני כאשר הוא משאיר מאחריו קלטות בהם רעיונותיו לביצוע השירים. המקורות חלוקים ואין תשובה חד משמעית לגבי השאלה מי ניגן בגיטרה באלבום השני, אחת הטענות היא כי היה זה ברט אנדרסון בעצמו ומקורות אחרים טוענים כי על יתר נגינת הגיטרה באלבום אחראים היו נגני אולפן שונים. האלבום Dog Man Star יצא ב-1994 וקיבל לרוב ביקורות חיוביות, אך לא זכה להצלחה גדולה מאוד במכירות כפי שציפו.

בקיץ 1995 הגיעה הלהקה לישראל לשתי הופעות באולם הסינרמה בתל אביב^[1].

סווייד החליפו את באטלר בריצ'רד אוקס, שהיה אז בן 17 והצטרף לסיבוב הופעות עולמי לקידום האלבום. רבים ממבקרי המוזיקה והקהל של הלהקה הביעו חשש כי עזיבתו של באטלר מהווה את סוף דרכה של הלהקה מאחר שבאטלר היה חלק בלתי נפרד מהסגנון המוזיקלי של הלהקה ולקח חלק גדול בכתיבת שיריה. אך סווייד המשיכה להרחיב את הצליל שלה עם צירופו של הקלידן וזמר הרקע ניל קודלינג לאלבומה המצליח ביותר, Coming Up. האלבום יצא ב-1996 והיה ללהיט באירופה, אסיה וקנדה, אך עדיין לא בארצות הברית. באלבום החדש, שינתה הלהקה את הצליל שלה בצורה דרסטית והשתמשה בפופ\רוק עם מאפייני גלאם. האלבום סיפק ללהקה 5 סינגלים שונים שהצליחו אחד אחרי השני להיכנס הישר לעשרת הגדולים של המצעד הבריטי. לאחר מכן, הלהקה הוציאה אוסף בי-סיידים ושירים אחרים שלא הופיעו באלבומים האחרים, אוסף זה נקרא Sci-Fi Lullabies ואף הצליח במכירות.

ב-1997, הבריטפופ החל לדעוך, והלהקה החליטה להיפרד מהמפיק אד ביולר, איתו עבדו תקופה ארוכה, לקראת תחילת העבודה על האלבום הבא שיצא ב-1999 תחת השם Head Music ונחשב לאכזבה בקרב המבקרים למרות שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים. האלבום היה מלא באלקטרוניקה והתמקד בסינטיסייזר יותר מאשר בגיטרות. הוא הופק על ידי סטיב אוסבורן, מפיק שעבד בעבר עם ההאפי מאנדייס וניו אורדר. בינואר 2000 הגיעה הלהקה שוב להופעות בישראל באולם "הסינרמה", כחלק מסיבוב עולמי לקידום האלבום^[1].

פירוק ופעילות בנפרד עריכה

אחרי האלבום Head Music החליטה הלהקה להיפרד מהלייבל Nude Records ועברה לעבוד עם סוני לאלבומה החמישי, A New Morning מ-2002. ניל קודלינג עזב את הלהקה בעקבות מחלה, ואת מקומו לקח חבר ותיק של הלהקה בשם אלכס לי. בהופעות, ניגן לי בגיטרה משנית, בקלידים, שר קולות רקע ובשלב מסוים אף ניגן במפוחית^[2].

האלבום הפך לאכזבה מסחרית ולא הצליח להיכנס אפילו ל-20 הגדולים במצעד. הוא הופק על ידי מפיקי הבריטפופ המפורסמים ג'ון לקי (שעבד עם רדיוהד ומיוז) וסטיבן סטריט (שעבד עם בלר והסמית'ס), ונחשב לאלבום טוב בעיני מעריצים, אך העניין הציבורי בלהקה דעך. בנוסף, אנדרסון היה מכור באותה תקופה להרואין וקוקאין מזה שנים, ומצבו הבריאותי הלך והחמיר.

בסתיו 2003, לאחר שהוציאו רטרוספקטיבה רחבה של עבודתם, ניגנה הלהקה חמישה לילות רצופים ב-Institure of Contemporary Arts בלונדון, אלבום שלם כל לילה - עם בי-סיידים ושירים נדירים כהדרן - בסדר כרונולוגי. עם הוצאת אלבומם Singles וסינגל שנקרא Attitude, הכריזה הלהקה כי לא יהיו יותר פרויקטים תחת השם סווייד - ובכך התפרקה הלהקה^[3].

במאי 2004 אנדרסון ובאטלר חזרו לעבוד יחד - הם הקליטו 15 שירים והחלו להקים להקה. השניים החליטו לקרוא ללהקתם החדשה The Tears ולא סווייד. בנוסף, סירבו השניים לשיר את שירי סווייד בהופעותיהם. באחד מהראיונות שנתן אנדרסון, הוא טען כי אינו מאמין שהלהקה תתאחד, אם כי לא סתם את הגולל על סווייד וטען כי לא ניתן לדעת מה ילד היום.

במרץ 2007 הוציא ברט אנדרסון אלבום סולו הנושא את שמו^[4].

איחוד מחודש החל מ-2010 עריכה

בשנת 2010 התאחדה הלהקה, אך ללא נגן הגיטרה המקורי של הלהקה ברנרד באטלר, לצורך מופע צדקה^[5]. המופע הבודד הפך עד מהרה לסדרת הופעות, והחל מאותה עת החלה הלהקה להופיע באופן סדיר. במסגרת זו הוחלט להוציא את כל אלבומי הלהקה במהדורה חדשה, כשכל אלבום יכיל קטעי בונוסים רבים. מהדורה זו יצאה ביוני 2011^[6]. ב-1 ביולי 2011 שבה הלהקה והופיעה בישראל, בגני התערוכה, כחלק ממסע ההופעות האירופאי של הלהקה^[7]. בראיונות עם אנדרסון, הוא הדגיש כי הלהקה לא תוסיף להקליט עוד חומר חדש ובמהלך סיבוב ההופעות הוציא אנדרסון את אלבום הסולו הרביעי שלו Black Rainbows.

במרץ 2012 יצא בהוצאה מוגבלת מארז שכולל את הופעת האיחוד שקיימה סוויד באלברט הול בשנת 2010. המארז כולל DVD המתעד את המופע ואת אחורי הקלעים, שני תקליטורי שמע וספר. באותה שנה חזרה הלהקה להקליט אלבום שעתיד לצאת בסוף השנה, בהפקת אד באטלר שהפיק את ארבעת אלבומיה הראשונים של הלהקה. בינואר 2013 הוציאה הלהקה את השיר "Barriers" מתוך האלבום "Bloodsports" שיצא לאחר מכן וזכה לביקורות חיוביות ולמסע הופעות מצליח. מתוך האלבום יצאו הסינגלים "It Starts and Ends with You", "Hit Me" ו-"For the Strangers"^[8].

בחורף 2014 החלה הלהקה לעבוד על אלבום אולפן שביעי. ב-30 ביולי 2015 הופיעה הלהקה בישראל בפעם החמישית^[9]^[10]. בינואר 2016 יצא אלבומה השביעי של הלהקה Night Thoughts, שזכה לביקורות חיוביות מצד מבקרי המוזיקה וכן להצלחה מסחרית גדולה אף יותר מקודמו. האלבום יצא במהדורה רגילה ובמקביל במהדורה מיוחדת הכוללת סרט באורך 56 דקות^[11].

בספטמבר 2018 יצא "The Blue Hour" - אלבומה השמיני של הלהקה^[12]. לאלבום זה קדמו הסינגלים "The Invisibles" ביוני 2018 ו-"Don't Be Afraid If Nobody Loves You" ביולי באותה שנה. בספטמבר 2019 הופיעה הלהקה בפעם השישית בישראל^[13]. ב-2022 יצא אלבומה Autofiction שהתאפיין בשינוי כיוון קרוב לסגנון הפאנק והוקלט בלונדון במהלך מגפת הקורונה. בהמשך אותה שנה יצאה הלהקה למסע הופעות משותף עם להקת מאניק סטריט פריצ'רז.

דיסקוגרפיה עריכה

כל המקומות המצוינים הם במצעד הבריטי.

אלבומים עריכה

1993 - Suede (מקום 1)
1994 - Dog Man Star (מקום 3)
1996 - Coming Up (מקום 1)
1999 - Head Music (מקום 1)
2002 - A New Morning (מקום 24)
2013 - Bloodsports (מקום 10)
2016 - Night Thoughts (מקום 6)
2018 - The Blue Hour (מקום 5)
2022 - Autofiction

אוספים עריכה

1997 - Sci-Fi Lullabies (מקום 9)
2003 - Singles (מקום 31)

וידאו ודייווידי עריכה

1993 - Love and Poison (הופעה חיה)
1995 - Introducing The Band (הופעה חיה)
2001 - Lost In TV (אסופת וידאו-קליפים)

סינגלים עריכה

מתוך האלבום Suede
- 1992 - The Drowners (מקום 49)
- 1992 - Metal Mickey (מקום 17)
- 1993 - Animal Nitrate (מקום 7)
- 1993 - So Young (מקום 22)
סינגל עצמאי
- 1994 - Stay Together (מקום 3)
מתוך האלבום Dog Man Star
- 1994 - We Are The Pigs (מקום 18)
- 1994 - The Wild Ones (מקום 18)
- 1995 - New Generation (מקום 21)
מתוך האלבום Coming Up
- 1996 - Trash (מקום 3)
- 1996 - Beautiful Ones (מקום 8)
- 1997 - Saturday Night (מקום 6)
- 1997 - Lazy (מקום 9)
- 1997 - Filmstar (מקום 9)
מתוך האלבום Head Music
- 1999 - Electricity (מקום 5)
- 1999 - She's In Fashion (מקום 13)
- 1999 - Everything Will Flow (מקום 24)
- 1999 - Can't Get Enough (מקום 23)
מתוך האלבום A New Morning
- 2002 - Positivity (מקום 16)
- 2002 - Obsessions (מקום 29)
מתוך האלבום Singles
- 2003 - Attitude (מקום 14)
מתוך האלבום Bloodsports
- 2013 - Barriers (שיר פותח, הורדה בחינם)
- It Starts and Ends with You - 2013
- Hit Me - 2013
- For the Strangers - 2013
מתוך האלבום Night Thoughts
- 2015 - Outsiders
- 2015 - Like Kids
- 2016 - Pale Snow
- 2016 - No Tomorrow
- 2016 - What I'm Trying To Tell You
מתוך האלבום The Blue Hour
- 2018 - The Invisibles
- 2018 - Don't Be Afraid If Nobody Loves You