פתיחת התפריט הראשי
הלוגו של Wi-Fi

Wi-Fi היא טכנולוגיה המאפשרת למכשירים אלקטרוניים להעביר נתונים באופן אלחוטי באמצעות גלי מיקרו שהם חלק מספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית.

ארגון ה-WiFi קבע שהוא מתייחס לכל רשת אלחוטית במרחב המקומי (Wireless LAN), אך לרוב מבוססות רשתות אלה על תקני IEEE 802.11 ו-Wi-Fi מהווה שם נרדף להן. תקני 802.11 מאפשרים פריסת רשת תקשורת שבה משודרות חבילות נתוני IP בין הצרכנים השונים, למרחקים של כמה עשרות מטרים. טעות נפוצה היא שמקור השם Wi-Fi הוא בקיצור הביטוי Wireless Fidelity, על משקל הכינוי Hi-Fi שניתן בעבר למערכות סטריאו.

רשת Wi-Fi פועלת באחד משני מצבים:

  • רשת תשתית (Infrastructure) - מצב בו הרשת מנוהלת על ידי נקודת גישה אחת או יותר. נקודת הגישה בדרך כלל משולבת בנתב ואחראית על התקשורת במרחב. כל התחנות משדרות לנקודת הגישה ורק אליה והיא מנתבת את החבילות כנדרש.
  • רשת אד-הוק (Ad-Hoc) - מצב המתאר רשת בלתי מנוהלת שבה כל הצרכנים (מחשבים, מכשירים סלולרים התומכים בפרוטוקול וכן הלאה) מתקשרים בינם לבין עצמם ללא תשתית מאורגנת. כל אחת מהתחנות עשויה לשדר באותו זמן, אך היות שכולן מממשות את הפרוטוקול, על פי רוב נמנעות הפרעות הדדיות.

יתרונה הגדול של רשת Wi-Fi הוא בפשטות חיבור הציוד (אין צורך בפריסת כבלים והגדרות פרוטוקול מורכבות במחשב) ובמחירו הזול. מחשבים ניידים רבים נמכרים כשהם מכילים כרטיסי Wi-Fi, כך שניתן לחבר אותם בקלות לרשתות אלחוטיות.

פרוטוקולים במודל TCP/IP
שכבת יישום
HTTP, SMTP, FTP, DNS, DHCP, SSH, RTP, RTSP, IRC, SNMP, SIP, IMAP4, MIME, TELNET, RPC, SOAP, LDAP ...
שכבת תעבורה
TCP, UDP, SCTP, DCCP ...
שכבת רשת
IP, IPv4, IPv6, ICMP, IPX, IGMP ...
שכבת קשר
Ethernet, 10BASE-T, 802.11 WiFi, Token ring, FDDI, ARP...
נתב אלחוטי בטכנולוגיית 802.11b
מיניבוס המציע שירות Wi-Fi

תוכן עניינים

יישומיםעריכה

נקודה חמהעריכה

  ערך מורחב – נקודה חמה (אינטרנט)

נקודה חמה (Hotspot) היא הכינוי שניתן לנתב אלחוטי של רשת Wi-Fi שצרכנים מזדמנים יכולים להתחבר דרכו לאינטרנט. ברחבי העולם מותקנות במקומות ציבוריים רבים נקודות גישה בתקן Wi-Fi שפתוחות לציבור הרחב בחינם או תמורת תשלום נמוך. כל אדם יכול להתחבר דרך הנקודות באמצעות המחשב האישי, מחשב כף יד, או טלפון חכם אל האינטרנט. נקודות אלו נפוצות בשדות תעופה, בבתי קפה ובמקומות ציבוריים נוספים. נכון ל 2016, במדינות רבות, ישנן נקודות חמות גם ברכבות ואוטובוסים. בישראל העיר הראשונה שרושתה בנקודות חמות הייתה ירושלים (ב־20 באוקטובר 2004), ובעקבותיה רושתה גם תל אביב. באפריל 2005 נמצאו בישראל[1] 309 נקודות גישה, ובתחילת 2016 מעל ל-156,000 נקודות גישה[2].

תקניםעריכה

  ערך מורחב – 802.11 IEEE
  • 802.11a - תחום התדרים: 5GHz, קצב נתונים: 54 מגה סיביות לשנייה
  • 802.11b - תחום התדרים: 2.4GHz, קצב נתונים: 11 מגה סיביות לשנייה
  • 802.11g - תחום התדרים: 2.4GHz, קצב נתונים: 54 מגה סיביות לשנייה
  • 802.11n - תחום התדרים: 2.4GHz/5GHz, קצב נתונים: עד 450 מגה סיביות לשנייה
  • 802.11ac - תחום התדרים: 5GHz, קצב נתונים: עד 1.3 ג'יגביט לשנייה
  • 802.11ad - תחום התדרים: 60GHz, קצב נתונים: עד 7 ג'יגביט לשנייה
  • 802.11ay - תחום התדרים: 60GHz, קצב נתונים: עד 20 ג'יגביט לשנייה

ישנן הרחבות נוספות של תקן זה (כמו 802.11j) המיועדות לכסות מרחקים של עד 5 קילומטרים. כמו כן, יצרני ציוד רבים מוסיפים לציוד מתוצרתם יכולות שהן מעבר לתקן, כך שציוד מתוצרת אותו יצרן יכול לפעול בקצב כפול או במרחק רב יותר. תקן חדש בשם 802.22 מגיע במהירות של 22 מגה סיביות לשנייה עד למרחק של 100 קילומטרים.

סיכונים בריאותייםעריכה

לפי הסוכנות הבריטית להגנת הבריאות[3] אין הוכחות עקביות לנזק הנגרם מהשידורים החלשים של ציוד Wi-Fi. בקרב מדענים שוררת תמימות דעים באשר להיעדר הוכחות לנזק. עם זאת, בספטמבר 2007 הכריז משרד הסביבה הגרמני כי רצוי להקטין את החשיפה לקרינה מציוד Wi-Fi, ולבחור במידת האפשר בקישור מבוסס כבלים. עמדתו זו אינה נשענת על הוכחות,[4] אם כי מבוססת על עיקרון הזהירות המונעת.

סיכוני אבטחהעריכה

כיוון שהתקשורת האלחוטית מתבצעת בתווך ציבורי, המידע המועבר חשוף להאזנה. על מנת שהשימוש בתקשורת WiFi לא יחשוף מידע רגיש יש לנקוט אמצעי הגנה ואבטחה על הרשת האלחוטית. לשם כך נכללים בתקני ה-WiFi השונים אמצעי הצפנה המבטיחים שרק הצד המשדר והקולט יכולים לפענח את התוכן המשודר. בנוסף, ניתן לממש שורה של אמצעים נוספים שיקטינו את הסיכון לפריצת הרשת האלחוטית.[5]

גילוי רשתעריכה

גלאי רשת או תוכנות לגילוי רשת הם תוכניות מחשב שמסייעות בגילוי רשתות תקשורת מקומיות אלחוטיות תוך שימוש בתקני רשתות תקשורת מקומיות אלחוטיות ממשפחת 802.11. גילוי רשתות יכול להיעשות על ידי סריקה אקטיבית (פעילה) או פסיבית (סבילה):

  • סריקה אקטיבית - נעשית באמצעות שליחת בקשות בדיקה מרובות וניתוח התגובות. תגובת הבדיקה המתקבלת מכילה לרוב מזהה ערכת שירות בסיסית (BSSID) ומזהה הרשת האלחוטית (WLAN SSID). סריקה אקטיבית מוגבלת לגילוי רשתות המשדרות את מזהה הרשת שלהן.
  • סריקה פסיבית - נעשית על ידי האזנה למידע שנשלח החוצה על ידי נקודת הגישה (AP) בלבד. כדי לאפשר למשתמשים להתחבר, נקודת הגישה תשלח את מזהה הרשת שלה אל המשתמשים. באמצעות התחזות לנקודת הגישה על ידי זיוף כתובת ה-MAC, המחשב המריץ את הסורק יקבל את מזהה הרשת על ידי משתמשים מורשים.

אבטחהעריכה

היום רוב הרשתות wifi משתמשות באבטחת WPA2. בתחילת שנת 2018 נתגלו מספר חולשות אבטחה[6] בפרוטוקול WPA2 ובתגובה נמצא בשלבי פיתוח פרוטוקול אבטחה חדשה המכונה WPA3[7]. מוצרים ראשונים המבוססים על פרוטוקול זה צפויים לצאת בראשית שנת 2019.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על פי נתוני חברת מפה[דרוש מקור]
  2. ^ על-פי נתונים מהאתר Wigle
  3. ^ הסוכנות הבריטית להגנת הבריאות, בוויקיפדיה האנגלית
  4. ^ Germany warns citizens to avoid using Wi-Fi
  5. ^ אבטחת רשתות אלחוטיות, אתר NetCHEIF
  6. ^ "נמצאה חולשת אבטחה במנגנון ההצפנה WPA2". NetCHEIF Blog (בעברית). 16 באוקטובר 2017. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2018. 
  7. ^ Security | Wi-Fi Alliance, www.wi-fi.org (באנגלית)