X-23

מטוס ניסוי אמריקאי

מרטין X-23 פרייםאנגלית: Martin X-23 PRIME) הוא מטוס ניסוי לבחינת חדירה לאטמוספירה, שנבנה עבור חיל האוויר האמריקאי באמצע שנות ה-60. בשונה ממטוס ה-ASSET, שנבנה כדי לבדוק טכנולוגיות ועמידות בחום בכניסה לאטמוספירה, ה-X-23 נבנה כדי לבדוק אפשרויות תמרון בעת החדירה לאטמוספירת כדור הארץ.

מרטין X-23 PRIME
Martin X-23 PRIME
הX-23 במוזיאון חיל האוויר האמריקאי
הX-23 במוזיאון חיל האוויר האמריקאי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס ניסוי
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן מרטין מריאטה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת שירות 1967 – 19 באפריל 1967 עריכת הנתון בוויקינתונים
צוות ללא
יחידות שיוצרו 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ממדים 
אורך 2.07 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 0.64 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוטת כנפיים 1.16 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל טעון 405 kg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות מרבית 25 מאך
טווח טיסה מרבי 1,143 km
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
Nitrogen-gas reaction control thrusters
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עיצוב עריכה

מטוסי ה-X-23 נבנו מטיטניום, בריליום, פלדת אל-חלד ואלומיניום. המטוס היה בעל שני חלקים עיקריים, ה"ירכתיים" והחלק הקדמי שהיה חרוטי. המטוס כולו צופה במגיני חום שפיתחה חברת מרטין, בעובי של 20–70 מ"מ, והחלק הקדמי נבנה מחומר פחמני פנולי (PICA).

שליטה אווירודינמית הושגה על ידי זוג מדפים רבועים בגודל 30 ס"מ, והגאים קבועים. לאחר הכניסה לאטמוספירה, במהירות של 2 מאך, שרוולי רוח קטנים נפרשו והאטו את מהירות המטוס. לאחר מכן נפרס מצנח שהאט את המטוס עוד יותר. המטוס נאסף בעודו צונח על ידי מטוס הרקולס שצויד בכלים מתאימים.

מבחני הטיסה עריכה

ה-X-23 הראשון שוגר מבסיס חיל האוויר ונדנברג על גבי טיל אטלס SLV-3 ב-21 בדצמבר 1966. המשימה דימתה חזרה לכדור הארץ ממסלול נמוך. השרוולים נפרסו בגובה 99,850 רגל (30,430 מטר) אבל המצנח הראשי לא נפרס ולכן המטוס התרסק לתוך האוקיינוס השקט.

ה-X-23 השני יצא לדרך ב-5 במרץ 1967. טיסה זו דימתה חדירה לכדור הארץ עם טווח של 1,053 ק"מ, וטיסה במהירות על קולית. גם הפעם המצנח לא נפרס כראוי והמטוס התרסק באוקיינוס השקט.

ה-X-23 האחרון שוגר ב-19 באפריל 1967, הטיסה דימתה חזרה לכדור הארץ על פני 1,143 ק"מ. הפעם, כל המערכות פעלו כשורה וה-X-23 נתפס על ידי מטוס ההרקולס. צוות של חיל האוויר האמריקאי דיווח שהמטוס כשיר לטוס שוב אבל אף משימה נוספת לא בוצעה. ה־X-23 השלישי מוצג כיום במוזיאון חיל האוויר האמריקאי

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא X-23 בוויקישיתוף