איי דחלק
איי דהלכּ הם ארכיפלג הנמצא בים סוף, לא הרחק מהעיר מאסאווה, המהווים חלק מאריתריאה. בארכיפלג ישנם שני איים גדולים בנוסף ל-124 איים קטנים יותר. הארכיפלג היה ידוע לרומאים בשם "דגת הפנינה" בגלל הפנינים הרבות המצויות בו. רק ארבעה מהאיים מיושבים, והמאוכלס ביותר הוא דחלק כאביר שהוא גם האי הגדול ביותר. תושבי האי דוברים שפה המיוחדת לאזור הנקראת דחלקית המשתייכת למשפחת השפות שמיות.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
ים סוף  |
| קואורדינטות | 15°50′00″N 40°12′00″E / 15.833333333333°N 40.2°E |
| שטח | 900 קילומטר רבוע |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 אריתריאה |
| אזור זמן | UTC+3 |
  | |
היסטוריה עריכה
החוקר האנטינגפורד, מזהה עם דחלק את האיים הנקראים "אליו" ב"פֶריפְּלוּס הים האריתראי" (אנ') (פריפלוס - קובץ הוראות שיוט), אשר היוו מקור לשריון צבים. לפי ההיסטוריון אדוארד אולנדורף תושבי דחלק היו הראשונים[דרוש מקור] במזרח אפריקה שהתאסלמו ומספר כתובות בכתב כופי מצביעות על כניסה של תרבות ערבית לאזור. במאה ה-7 מדינה אסלאמית הוקמה בארכיפלג, אך נכבשה על ידי תימן, ויותר מאוחר על ידי האימפריה האתיופית. לאחר מכן הייתה תחת שליטתם של ממלכות האימפריה האתיופית האוטונומיות כגון מדיר בהר, ובסופו של דבר נכבשו האיים על ידי האימפריה העות'מאנית ב-1559 והיו תחת שלטונו של הפחה של עיר הנמל סואכין.
בסוף המאה ה-19 האיים נהפכו לחלק מקולונית אריתריאה שהקימו האיטלקים ב-1890. בתקופה זו היו האיים לבתי מאסר של הצבא הקולוניאלי האיטלקי. בעקבות עלייתה של החונטה הצבאית האתיופית ושיתוף הפעולה האתיופי-סובייטי באיים הוקם בסיס צבאי של ברית המועצות[1]. במלחמת העצמאות של אריתריאה נכבשו האיים על ידי ארגון השעביה יחד עם שאר אריתריאה ואתיופיה איבדה את שליטת באיים. בעקבות הכרזת העצמאות של אריתריאה ב-1993 היו האיים לחלק מהמדינה.
בשנת 2012 דווח בארצות הברית כי ישראל מחזיקה בסיס צבאי (מעגן) באיים[2].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ כתבה על צבא אתיופיה
- ^ אנשיל פפר, דיווחים: איראן וישראל מחזיקות בסיסים באריתריאה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2012