אירואל תעופה

חברת תעופה ישראלית

אירואל נתיבי אוויר הייתה חברת תעופה ישראלית שהוקמה בשנת 1993 ופשטה רגל בשנת 2000.

אירואל נתיבי אוויר
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 19932000 (כ־7 שנים)
נתוני חברת תעופה
יאט"א
ICAO
ROL
אות קריאה
AEROEL

היסטוריה עריכה

החברה הוקמה בשנת 1993 על ידי מיקי ויינשטיין[1]. בשנת 1997 רכש מנכ"ל אל על לשעבר רפי הר-לב 25% מהמניות[2].

בתחילת דרכה נחכרו 3 מטוסי גראמן גאלפסטרים 1 ששימשו עבור טיסות בקווים קצרים ופנים ארציים. החברה גם הפעילה מטוס מנהלים מדגם וסטווינד מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. המטוס שימש לטיסות מנהלים ונשכר מספר פעמים לצורך הטסת ראשי הממשלה יצחק רבין ובנימין נתניהו[3].

בשנת 1997 החברה חכרה מטוסי בומברדיה דאש 8 מחברה קנדית, גם הם שימשו עבור קווים קצרים ופנים ארציים. בין השאר ביצעה אירואל במטוסי הדאש 8 טיסות עבור אל-על בין נמל התעופה חיפה ללרנקה[4].

במרץ 1998, התמודדה במכרז למפעיל קו טיסות שני לשדה התעופה ראש פינה ומנחת קריית שמונה, אך לא זכתה בו[5].

בקיץ 1998 הייתה אירואל חברת השכר הישראלית השנייה בגודלה לאחר סאן-דור, והטיסה 40 אלף נוסעים ליעדים קרובים (יוון וטורקיה)[6]. היא הפעילה גם את הקו בין תל אביב לניקוסיה עבור אל-על וסייפרוס-איירווייס הקפריסאית.

באפריל 1999, החלה להפעיל עבור אל-על את קו הטיסות הסדיר מתל אביב לעמאן שכלל 3 טיסות שבועיות. הקו פעל עד נובמבר 1999, לאחר שחברת אירואל הפסיקה את פעילותה[7].

ביול 1999, נחתמה גם עסקה עם אל על לרכישת שני מטוס בואינג 737-200, לאחר משא ומתן של מספר חודשים, תמורת כ-13 מיליון דולר, שכל אחד מהם מסוגל לשאת 120 נוסעים לטווחים בינוניים[8]. העסקה כללה במקור שני מטוסים שהיו אמורים לשרת את החברה, אך רק מטוס אחד שירת את החברה. המטוס שימש לטיסות שכר להונגריה[9].

בנובמבר 1999, בקשה צו להקפאת הליכים עקב חובות של 4.5 מיליון דולר, זמן קצר אחר כך נסגרה[10].

צי המטוסים עריכה

צי המטוסים של אירואל נתיבי אוויר כלל את המטוסים הבאים:

דגם מספר מטוסים זיהוי כלי טיס ("זנב")
בואינג 737-200 1 4X-ABN
דה הבילנד דאש 8-300 2 4X-ARP, 4X-ARU
גראמן גאלפסטרים 1 3 4X-ARV, 4X-ARG, F-GFIB

מטוס הבואינג 737-200 של החברה התחיל את שירותו באל על בשנת 1982, בשנת 1988 הוא הוחכר לחברת Lan Chile ובאותה שנה חזר לשרת באל על[11]. בשנת 1989 המטוס הוחכר לארקיע ובשנת 1999 הוא הוחכר לאירואל נתיבי אוויר, אך מכיוון שזו פשטה רגל הוא הוחזר למפעיל המקורי ונמכר לחברה דרום אפריקאית בשם Nationwide Air Charter והוצא משירות בשנת 2008 עקב פשיטת הרגל של החברה[12].

מטוסי הדאש 8 התחילו את שירותם בחברת TABA בשנת 1991, לאחר מכן בשנת 1996 שירתו בחברת DAC Air, בשנת 1998 חכרה אירואל נתיבי אוויר את המטוסים ובשנת 2000, בסמוך לפשיטת הרגל של החברה, הם הועברו לחברות תעופה אחרות. החל משנת 2007 הם שירתו בחברת LIAT עד שהוצאו משירות בשנת 2015.

מטוסי הגראמן גאלפסטרים 1 היו חכורים מחברת תעופה צרפתית, המטוס שהושאר עם אות קריאה צרפתי (F-GFIB) התחיל לשרת בשנת 1988, המטוסים האחרים שהיו רשומים עם אות קריאה ישראלי (4X-ARG, 4X-ARV) התחילו לשרת בשנת 1964.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דרור מרום, ‏מיקי ויינשטיין, מנכ"ל חברת התעופה אירואל:"הרעיון בא לי בחדר האטום", באתר גלובס, 13 בספטמבר 1999
  2. ^ דרור מרום, ‏מקלות בגלגלי המטוסים, באתר גלובס, 25 ביולי 1999
  3. ^ דרור מרום, ‏הטיסה ראשי ממשלה, באתר גלובס, 26 ביוני 2000
  4. ^ דרור מרום ודוד חיון, ‏רשות שדות התעופה החלה לתקן את הליקויים הבטיחותיים בשדה בחיפה, באתר גלובס, 10 ביולי 1997
  5. ^ דרור מרום, ‏המונופול נשבר בצפון, באתר גלובס, 31 במרץ 1998
    דרור מרום, ‏ישראייר זכתה במיכרז מפעיל הטיסות השני לצפון הארץ, באתר גלובס, 31 במרץ 1998
  6. ^ דרור מרום, ‏אירואל במגעים מתקדמים לרכישת שני מטוסי בואינג ישנים מחברת אל-על, באתר גלובס, 14 בפברואר 1999
  7. ^ דרור מרום, ‏אירואל תחליף את ישראייר בטיסות הסדירות בין נתב"ג לעמאן עבור אל-על, באתר גלובס, 28 באפריל 1999
    דרור מרום, ‏חברת ישראייר חוזרת להפעיל את טיסות אל-על לעמאן במקום אירואל, באתר גלובס, 8 בנובמבר 1999
  8. ^ אירואל רכשה מאל-על שני מטוסי בואינג ב-13 מיליון שקל, באתר גלובס, 5 ביולי 1999
  9. ^ מאת דרור מרום, הונגריה, ‏יוסי טורס ואירואל החלו לראשונה בהפעלת טיסות שכר להונגריה, באתר גלובס, 21 ביולי 1999
  10. ^ מאת יצחק דנון, ‏חברת טיסות השכר אירואל מבקשת הקפאת הליכים; טוענת לחובות של 4.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 21 בנובמבר 1999
  11. ^ דרור מרום, ‏אירואל במגעים מתקדמים לרכישת שני מטוסי בואינג ישנים מחברת אל-על, באתר גלובס, 14 בפברואר 1999
  12. ^ דרור מרום, ‏אל-על מכרה 2 מטוסי בואינג לחברה מדרא"פ ב-4 מיליון דולר פחות מהצעת אירואל, באתר גלובס, 16 באפריל 2000