ויקיפדיה

אישטוואן החמישי, מלך הונגריה

מלך הונגריה (1272-1239)
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

אישטוואן החמישי (בהונגרית: István az Ötödik; נולד לפני 18 באוקטובר 1239 – 6 באוגוסט 1272 באי צ'פל) היה מלך הונגריה וקרואטיה בשנים 1270–1272 ודוכס שטיריה בשנים 1260–1268. הוא היה בנו הבכור של המלך בלה הרביעי ושל מריה לסקרינה. בלה הרביעי המליך את בנו עוד בגיל שש ומינה אותו כדוכס סלבוניה. בילדותו השיאו אותו לאליזבט, בת של אחד מראשי הקומנים שהתיישבו בימי שלטונו של בלה הרביעי במישור ההונגרי הגדול. ב-1257 המלך מינה אותו כדוכס טרנסילבניה וב-1258 כדוכס שטיריה. האצילים המקומיים בשטיריה, שסופחה לממלכת הונגריה לפני ארבע שנים, התנגדו למושל החדש. בעזרת מלך בוהמיה, אוטוקר השני הם התקוממו וגרשו את צבאו של אישטוואן ממרבית אזורי שטיריה. אחרי שאוטוקר השני נחל תבוסה כואבת לצבאות המאוחדים של אישטוואן ושל בלה הרביעי בקרב קרסנברון ב-12 ביולי 1260 עזב אישטוואן את שטיריה ושב לטרנסילבניה. אישטוואן הכריח את אביו להעניק לו את כל חלקי הונגריה ממזרח לדנובה ויחד עם התואר "המלך הצעיר" של הונגריה (1262). כעבור שנתיים פרצה מלחמת אזרחים בין בלה הרביעי לבנו, אחרי שאישטוואן האשים את אביו שתכנן לנשל אותו מכל ירושתו. ב-1266 הם חתמו בסופו של דבר על הסכם שלום, אולם האמון התערער ביניהם לצמיתות. כשבלה הרביעי הלך לעולמו ב-3 במאי 1270 ירש אישטוואן את הממלכה ללא בעיות. אבל אחתו אנה ויועציו הקרובים ביותר שלאביו נמלטו לממלכת בוהמיה. אוטוקר השני פלש להונגריה באביב 1271 אך הובס על ידי אישטוואן. בקיץ שלאחר כך, מגנאט מורד לקח בשבי את בנו של אישטוואן, לאסלו. כעבור זמן קצר אישטוואן חלה לפתע ומת.

אישטוואן החמישי, מלך הונגריה
István az Ötödik
אישטוואן החמישי ב"כרוניקה המאויירת" של טורוצי
אישטוואן החמישי ב"כרוניקה המאויירת" של טורוצי
לידה 18 באוקטובר 1239
בודה, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוגוסט 1272 (בגיל 32)
צ'פל, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה המנזר הדומיניקני באי מרגיט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה politician before the emergence of political parties עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ארז'בט "הקומנית" (1255–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית ארפאד
אב בלה הרביעי, מלך הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מריה לסקרינה, עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אליזבטה, מלכת סרביה
אנה מהונגריה
לסלו הרביעי
מריה מהונגריה, מלכת נאפולי
קתרינה, מלכת סרביה
אנדראש , דוכס סלבוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך הונגריה
3 במאי 1270 – 6 באוגוסט 1272
(שנתיים ו־13 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו עריכה

ילדותו עריכה

אישטוואן נולד בשנת 1239[1] כילדו השמיני ובנו הראשון של מלך הונגריה, בלה הרביעי, ושל אשתו, מריה לסקרינה, שהייתה בתו של הקיסר הביזנטי של ניקאיה, תאודורוס הראשון לסקריס.[2] הוא הוטבל לנצרות ב-18 באוקטובר 1239 על ידי רוברט, ארכיבישוף אסטרגום,[3] הילד שנועד להיות יורש המלך נקרא לכבוד אישטוואן הקדוש, המלך הראשון של ההונגרים.[4] בלה ומשפחתו, יחד עם התינוק, נמלטו לזגרב אחרי שהפולשים המונגולים-טטרים מיגרו את הצבא המלכותי בקרב מוהי ב-11 באפריל 1241[5] בפברואר 1242 המונגולים חצו את הדנובה הקפואה והמשפחה המלכותית נמלטה אל העיר המבוצרת היטב טרוגיר.[6] אחרי שבמרץ 1242 באופן מפתיע נסוגו המונגולים מהונגריה, שבו המלך ומשפחתו מדלמטיה.[7][8]

"המלך הצעיר" השותף לכתר עריכה

דוכס סלבוניה 1257-1245 עריכה

 
בלה הרביעי ,אביו של אישטוואן החמישי, בכרוניקה המצוירת של הונגריה

צ'רטר מלכותי בשנת 1246 מזכיר את אישטוואן בתור "מלך ודוכס סלבוניה".[4] ככל הנראה, בשנה הקודמת, לפי ההיסטוריונים גיולה קרישטו ופרנץ מאקו, הכתיר בלה את בנו כ"מלך הצעיר" (rex iunior) והעניק לו את האדמות שבין הנהר דראווה והים האדריאטי.[4][9] בגיל שבע היה אישטוואן אחראי על קרואטיה, דלמטיה וסלבוניה שבראש כל אחת מחבלים אלה עמד מושל מלכותי המכונה "באן"[4] }[10] במכתב אל האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי בשלהי שנות ה-1240 ציין בלה הרביעי ש"בשם הנצרות השאנו את בננו עם צעירה קומנית.[11] הכלה הייתה ארז'בט (אליזבת) המכונה "הקומנית", בת של מנהיג קומני שאותו הזמין בלה להתיישב במישורים שלאורך הנהר טיסה.[12][13] ארז'בט הטובלה לנצרות, אולם עשרה מנהיגים קומנים שנכחו בטקס לא ויתרו על שבועתם המסורתית על כלב שנכרת לשתיים על ידי חרב[14]

דוכס טרנסילבניה ושטיריה 1260-1257 עריכה

כשהגיע אישטוואן לפרקו בשנת 1257 אביו מינה אותו כדוכס טרנסילבניה.[15][16] שלטונו בטרנסילבניה לא האריך ימים, מכיוון שבשנת 1258 אביו הפקיד בידיו את דוכסות שטיריה.[9][16] שטיריה סופחה להונגריה בשנת 1254, אולם המגנטים המקומיים התקוממו וגרשו את אישטוואן גוטקלד, המושל שהתמנה על ידי בלה הרביעי לפני מינוי בנו.[17] אישטוואן ואביו פלשו אז לשטיריה והכניעו את המורדים.[18] בנוסף לשטיריה קיבל אישטוואן מידי אביו עוד שני מחוזות סמוכים - ואש וזאלה.[18][19] באביב 1259 הוא יצא למסע שוד בדוכסות קרינתיה על מנת לנקום בדוכס הקרינתי אולריך השלישי שתמך במורדים בשטיריה.[18][20] שלטונו של אישטוואן נשאר בלתי אהוד בשטיריה. בתמיכת אוטוקר השני, מלך בוהמיה המגנטים המקומיים התקוממו שוב.[21] אישטוואן הצליח לשמור לעצמו רק עת היישוב פטאו (כיום פטוי בסלובניה) ואת הסביבה.[22] ב-25 ביוני 1260 הוא חצה את הנהר מוראבה כדי לפלוש לממלכה הצ'כית. צבאו שכלל סקלרים, רומנים וקומנים, הביס את אחד הכוחות האוסטריים.[22][23] עם זאת בקרב המכריע - קרב קרסנברון ב-12 ביולי נוצחו הצבאות המאוחדים של בלה הרביעי ושל אישטוואן, במידה הרבה בגלל איחור הגעתו של הכוח המרכזי שבפיקוד המלך בלה.[24][23] אישטוואן שעמד בראש כוח החלוץ נס על נפשו.[25] ב-31 במרץ 1261 נחתם הסכם השלום ששם קץ למלחמה בין הונגריה לבוהמיה, כשהמלך בלה הרביעי נאלץ לוותר על שטיריה לטובת אוטוקר השני.[26]

עימותים צבאיים ומלחמת אזרחים עריכה

 
מצודת באבה וידה בווידין, שנכבשה בשנת 1261 על ידי אישטוואן החמישי

איטשוואן חזר לטרנסילבניה ומשל בה בשנית החל מ-20 באוגוסט 1260.[27][28] ביחד עם אביו פלש לבולגריה ב-1261 וכבש את וידין.[29] אישטוואן המשיך בפלישה לבד אחרי שאביו שב להונגריה.[30] הוא הטיל מצור על העיר הבולגרית לום, שעל גדת הדנובה והתקדם אל וליקו טרנובו תוך כדי מרדף אחרי הצאר הבולגרי קונסטנטין טיך. אולם הצאר הצליח להתחמק מעימות ישיר עם ההונגרים ועד סוף השנה ראה אישטוואן לנכון להסיג את כוחותיו מבולגריה.[30]

בתחילת שנות ה-1260 יחסיו של אישטוואן עם אביו בלה הרביעי התערערו.[31] הצ'רטרים של אישטוואן חושפים את פחדיו מפני נישול מהירושה וגירוש על ידי אביו.[31] הוא האשים מספר ברונים בלי לנקוב בשמותיהם, כי הסיתו את המלך הזקן נגדו.[31] מצד שני צ'רטרים של אישטוואן מוכיחים שהוא העניק אחוזות ברוזנויות (מחוזות היסטוריים) ביהר, סטמר אוגוצ'ה ואחרים מחוץ לטרנסילבניה.[32]

בעקבות כמה עימותים בין תומכי המלך הבכיר ואלו של המלך הצעיר בסתיו 1262 תיווכו הארכיבישופים פיליפ טירייה מאסטרגום וזמרגד של קלוצ'ה בין המחנות היריבים.[33][34] ב-25 בנובמבר 1262 הסכם השלום בפרסבורג (ברטיסלבה) ציין את חלוקת הממלכה, לפיה קיבל אישטוואן את האזורים ממזרח לדנובה.[35][36] באשרו את ההסכם ב-5 בדצמבר הבטיח אישטוואן, בין השאר, שלא יפלוש לדוכסות סלבוניה, שהוענקה על ידי בלה הרביעי לאחיו הצעיר של אישטוואן, בלה.[33] באותם הימים הציג אישטוואן את עצמו בתארים "מלך צעיר, דוכס טרנסילבניה ושליט הקומנים".[36][33] אציל בולגרי בשם הדספוט יאקוב סבטוסלב קרא לעזרתו של אישטוואן אחרי שאחוזותיו באזור מדרום לווידין נכבשו על ידי כוחות ביזנטים במחצית השנייה של שנת 1263.[37][38] אישטוואן שלח לבולגריה תגבורות בפיקודו של ווייבוד טרנסילבניה, לסלו השני קאן, ווייבוד טרנסילבניה.[38] הוויבוד גבר על הביזנטים וגירש אותם מבולגריה.[30] אישטוואן העניק את וידין ליאקוב סבטוסלב[30]

הפיוס בין אישטוואן לאביו לא ארך ימים.[39] אישטוואן הפקיע אחוזות של אמו ושל אחותו, אנה, לרבות בסטרצה (כיום ביסטריצה, ברומניה) ופיזר שנמצאו בחבלי הארץ הנתונים בשליטתו.[32] בשלהי שנת 1264 צבאו של בלה הרביעי חצה את הדנובה תחת פיקודה של אנה,[40][41] היא הטילה מצור על שארושפטק וכבש אותה, ולקחה בשבי את אשתו ואת ילדיו של אישטוואן.[41] הוויבוד של טרנסילבניה, לסלו קאן קם הפעם נגד אישטוואן כשהוא עומד בראש צבא של קומנים.[42] אישטוואן הביס אותו בקרב במצודת דווה.[36][41] השופט העליון המלכותי לרינץ, בן למשפחת קֶמֵן (Kemény) הגיע בשמו של בלה, בראש צבא חדש ואילץ את אישטוואן להימלט לפקטהלום, כיום קולדיה, ברומניה.[43] לרינץ הטיל מצור על המצודה, אולם תומכיו של אישטוואן הבריחו את הנסיך משם.

אישטוואן יצא למתקפת נגד והכריח את לוחמי אביו לסגת.[39][44] הוא הכריע את צבא אביו בקרב אישאסג במרץ 1265.[21][41] שני הארכיבישופים תיווכו הסכם פיוס חדש בין המלך לבנו, שנתן תוקף לחלוקת הממלכה משנת 1262.[45] ב-23 במרץ 1266 חתמו בלה הרביעי ואישטוואן על הסכם שלום במנזר הבתולה הקדושה באי הארנבים (כיום האי מרגיט בבודפשט).[46][39]

בעת מלחמת האזרחים בהונגריה, בן החסות של אישטוואן, הדספוט יאקוב סבטוסלב הכיר בחסותו של הצאר קונסטנטין טיך של בולגריה.[47] בקיץ 1266 פלש אישטוואן לבולגריה וכבש את וידין, פלבן ומבצרים אחרים והביס את הבולגרים בחמישה קרבות.[46][48] יאקוב סבטוסלב הסכים להיות תחת חסותו אל אישטוואן וחזר להיות שליט בווידין.[48] מאז השתמש אישטוואן בצוויו בתואר "מלך בולגריה"[21] בשנת 1267 הכירו בלה ואישטוואן יחדיו בחירויות האצילים כ"משרתי מלכות".[49] בשנת 1269 ברית נישואים כפולה בין אישטוואן לקרלו האראשון, מלך סיציליה. בנו של אישטוואן, לסלו, התחתן עם בתו של קרלו, אליזבת מסיציליה ובנו של קרלו הראשון, קרלו השני, קיבל את ידה של בתו של אישטוואן, מריה, לימים מריה מהונגריה, מלכת נאפולי. אירועים אלה חיזקו את מעמדו של אישטוואן בזירה הבינלאומית. [49][50] חוסר האמון בין בלה לאישטוואן לא השתנה.[50] על ערש דוויי ביקש המלך בלה מאוטוקר השני, מלך בוהמיה, להעניק מקלט לבתו אנה ולתומכיה אחרי מותו.[50][51]

מלך הונגריה 1272-1270 עריכה

 
מפת ממלכת הונגריה במחצית השנייה של המאה ה-13. במפה נראים כמה שטחים אוטונומיים - של הקומנים, הסקלרים וכו', כמו כן ממלכת קרואטיה שהייתה כפופה למלך הונגריה

בלה הרביעי נפטר ב-3 במאי 1270.[21] בתו, אנה, תפסה את האוצר המלכותי ונמלטה איתו לבוהמיה.[21][52] הצטרפו אליה יועציו הקרובים של בלה הרביעי, הנריק קסגי, מיקלוש גרגייה ולרינץ אבא. הם מסרו למלך הצ'כי את האחוזות קסג, בורושטיאנקה (Borostyánkő) (ברנשטיין, אוסטריה) ואת טירותיהם האחרות לאורך הגבול המערבי.[21][53] במקום לעזוב את הונגריה, מיקלוש ההוט הציב במבצרו בפלשקה (Pölöske) חיל מצב מורכב מחיילים משטיריה וארגן פשיטות שוד נגד הכפרים בסביבה.[54] המלך אישטוואן מינה את תומכיו בתפקידים הבכירים ביותר: למשל, את לסלו גוטקלד מינה כבאן סלבוניה ואת מאתה השני צ'אק כווייבוד טרנסילבניה.[53] לארכיבישוף פיליפ שהכתיר אותו כמלך בקתדרלת אסטרגום העניק אישטוואן את הרוזנות אסטרגום.[55][56]

הכרוניקן הפולני יאן דלוגוש כותב שאיטשוואן עלה לרגל אל קברו של סטניסלב הקדוש בקרקוב[57] ובסוף אוגוסט 1270 ביקר אצל גיסו, בולסלב הטהור, דוכס קרקוב,.[57][53] שניהם חידשו את "הברית הישנה בין הונגריה לפולין" והבטיחו זה לזה בריתות "עם אותם הידידים נגד אותם האויבים"..[57][53] אישטוואן פגש על אי בדנובה על יד ברטיסלבה גם את המלך אוטוקר השלישי אבל הם חתמו רק על שביתת נשק.[55][52]

בסביבות 21 בדצמבר 1270 יצא אישטוואן לפשיטת שוד באוסטריה. [58] באפריל 1271 מצידו, פלש המלך אוטוקר לשטחים מצפון לדנובה וכבש מספר מבצרים, לרבות דווין (כיום בסלובקיה, בהונגרית דוון Dévény), ברטיסלבה ונאג'סומבאט, כיום טרנבה בסלובקיה, [56]. ב-9 במאי אוטוקר הביס את אישטוואן בברטיסלבה [59] וב-15 במאי במושונמדיארוואר, אבל ב-21 במאי נחל אישטוואן את הניצחון המכריע על הנהר ראבצה [59]. אוטוקר הסיג את כוחותיו מהונגריה ואישטוואן רדף אחריו עד לווינה. [59] ב-2 ביולי שליחי המלכים השיגו הסכם שלום בברטיסלבה. [56] [59] הסכם זה כלל הבטחה של אישטוואן שלא יסייע למתנגדי המלך הצ'כי בקרינתיה וויתור של אוטוקר על הטירות שהוא ואנשיו החזיקו בהונגריה.[21] ההונגרים נכנסו במהרה [59] למבצרים קסג, בורושטיאנקה ואחרים לאורך הגבול המערבי של הונגריה. [59]

לפי המסופר ב"חיי מרגיט הקדושה", אחותו של אישטוואן, שהלכה לעולמה ב-18 בינואר 1270 [60], אישטוואן נכח בנס הראשון המיוחס לה, שהתרחש ביום השנה הראשון למותה. [61] הוא התחיל ב-1271 את תהליך הקנוניזציה שלה ברומא. [61]

 
הכתר שנשא אישטוואן החמישי בשעת לווייתו

באותה שנה העניק אישטוואן זכויות עירוניות פריבילגיות ("חוקי סקשפהרוואר) לתושבי העיר גייר [59] . הוא אישר גם את חרויות ה"אורחים" הציפסרים שהתנחלו בחבל ציפס (ספשג) ופיתחו בעזרת המלך קהילה אוטונומית במקומות אלה.[62]. מצד שני הגן המלך גם את זכויות ארכיבישוף אסטרגום מול אותם "אצילי כנסייה" שניסו להיפטר מהתחייבויותיהם כלפי הכנסייה. [59] .

בקיץ 1272 הבאן יואכים גוטקלד חטף את לסלו, בנו ויורשו של המלך, שהיה בן עשר, וכלא אותו בטירת קופריבניצה. [21] [63]. אישטוואן הטיל מצור על המבצר אך לא הצליח לכובשו. [63] . אישטוואן נפל למשכב ונלקח לאי צ'פל. הוא נפטר ב-6 באוגוסט 1272. [56] . אישטוואן החמישי הובא לקבורה על יד קבר אחותו,מרגיט, במנזר הבתולה המבורכת באי הארנבים. [64][65]

משפחתו עריכה

 
מריה, בתו השנייה של אישטוואן החמישי עם בעלה, קרלו השני, מלך נאפולי
  • ארז'בט (אליזבת "הקומנית"), המלכה הרעיה - (ילידת 1239 לערך- אחרי 1290) , לפי ההיסטוריון דיולה קרישטו [66]

מאחד הצ'רטרים של חמיה, בלה הרביעי, יוצא שהקומני סייהאן היה אביה. [67] , [66]. התחתנה עם אישטוואן ב-1253.

נכדם ,קארוברטו היה למלך הונגריה בעשור הראשון של המאה ה-14 תחת השם קארוי הראשון או קארוי רוברט. [69]

    • בת שלישית, ששמה אינו ידוע, הייתה , לפי קרישטו, אשתו של הדספוט הסרבי יאקוב סבטוסלב [69]
    • ארז'בט - בת שלישית או הרביעית , ילידת 1260 לערך, וידועה כאליזבטה, מלכת סרביה, הפכה לנזירה דומיניקנית במנזר הבתולה המבורכת באי הארנבים

[69]. ב-1277 הייתה לאם המנזר, אבל אחיה המלך לסלו, חטף אותה והשיאה אותה ב-1288 לברון הצ'כי זאוויש מפלקנשטיין.[70][71] . אחר כך הייתה למלכה רעייה של סטפן אורוש השני, מלך סרביה

לקריאה נוספת עריכה

 
חותם של אישטוואן החמישי
  • The Annals of Jan Długosz (An English abridgement by Maurice Michael, with commentary by Paul Smith) 1997 IM Publications. ISBN 1-90101-900-4. (ספרי השנים של יאן דלוגוש - תקציר באנגלית מאת מוריס מייקל, עם ביאור מאת פול סמית')
  • Bárány, Attila "The Expansion of the Kingdom of Hungary in the Middle Ages (1000–1490)". In Berend, Nóra (ed.). The Expansion of Central Europe in the Middle Ages. Ashgate Variorum. pp. 333–380.2012, ISBN 978-1-4094-2245-7. (אטילה באראן - התפשטות ממלכת הונגריה בימי הביניים 1000–1490) ב-נורה ברנד (עורכת) - התפשטות מרכז אירופה בימי הביניים)
  • Július Bartl, ViliamČičaj, Maria Kohútova, Robert Letz, Vladimír Segeš, Dušan Škvarna. Slovak History: Chronology & Lexicon. Bolchazy-Carducci Publishers, Slovenské Pedagogické Nakladatel'stvo. 2002, ISBN 0-86516-444-4
  • Nora Berend,-At the Gate of Christendom: Jews, Muslims and 'Pagans' in Medieval Hungary, c. 1000–c. 1300. Cambridge University Press.2001, ISBN 978-0-521-02720-5. (בשער הנצרות:יהודים, מוסלמים ופאגאנים בהונגריה של ימי הביניים, 1300-1000) (באנגלית)
  • Pál Engel,- The Realm of St Stephen: A History of Medieval Hungary, 895–1526. I.B. Tauris Publishers.2001, ISBN 1-86064-061-3. (ממלכתו של אישטוואן הקדוש: היסטוריה של הונגריה בימי הביניים) (באנגלית)
  • Érszegi, Géza; Solymosi, László. "Az Árpádok királysága, 1000–1301 [The Monarchy of the Árpáds, 1000–1301]". In Solymosi, László (ed.). Magyarország történeti kronológiája, I: a kezdetektől 1526-ig [רונולוגיה היסטורית של הונגריה כרך א: ההתחלות עד 1526]. Akadémiai Kiadó.1981, pp. 79–187. ISBN 963-05-2661-1.(בהונגרית)
  • Kristó, Gyula; Makk, Ferenc. Az Árpád-ház uralkodói I.P.C. Könyvek. 1996, ISBN 963-7930-97-3. (בהונגרית)
  • Kristó, Gyula. Háborúk és hadviselés az Árpádok korában [מלחמות וטקטיקות (בהונגרית). Szukits Könyvkiadó. 2003, ISBN 963-9441-87-2.
  • Makk, Ferenc. "V. István". In Kristó, Gyula; Engel, Pál; Makk, Ferenc (eds.). Korai magyar történeti lexikon (9–14. század). Akadémiai Kiadó.1994 p. 294. ISBN 963-05-6722-9. "אישטוואן החמישי " באנציקלופדיה של ההיסטוריה המוקדמת של הונגריה (המאות 9-14) (בהונגרית)
  • Tudor Sălăgean, "Regnum Transilvanum. The assertion of the Congregational Regime". In Ioan-Aurel Pop, Thomas I.Nägler (eds.). The History of Transylvania, Vol. I. (Until 1541). Romanian Cultural Institute (Center for Transylvanian Studies).2005, pp. 233–246. ISBN 973-7784-00-6.
  • Zsoldos, Attila. Családi ügy: IV. Béla és István ifjabb király viszálya az 1260-as években História, MTA Történettudományi Intézete.2007, ISBN 978-963-9627-15-4 (פרשה משפחתית: הסכסוך בשנות ה-1260 בין בלה הרביעי ל"מלך הצעיר" אישטוואן) (בהונגרית)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אישטוואן החמישי, מלך הונגריה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Makk 1994 עמ' 294
  2. ^ Kristo, Makk 1996 עמ' 267 נספח 4
  3. ^ Érszeg, Solymosi 1981 עמ' 146
  4. ^ 1 2 3 4 Kristó, Makk 1996 עמ' 267
  5. ^ Érszeg, Solymosi 1981 עמ' 148
  6. ^ קרישטו מאק 267
  7. ^ Érszeg, Solymosi 1981 עמוד 149-148
  8. ^ Érszeg, Solymosi 1981 עמ' 149
  9. ^ 1 2 Bartl, Čičaj, Kohútova, Letz 2002 עמ' 32
  10. ^ Zsoldos 007 עמ' 13
  11. ^ Bárány 2012 עמ' 353
  12. ^ Berend 2001 עמ' 261
  13. ^ Engel 2001 עמ' 105
  14. ^ Berend 2001 עמ' 98,261
  15. ^ מאק 294
  16. ^ 1 2 Sălăgean 2005 עמ' 234
  17. ^ Érszegi, Solymos1981 עמ' 156,154
  18. ^ 1 2 3 Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 156
  19. ^ Zsoldos 2007 עמ' 16-17
  20. ^ Kristó 2003 עמ' 177
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Engel 2001 עמ' 107
  22. ^ 1 2 Kristó 2003 עמ' 178
  23. ^ 1 2 Sălăgean 2005 עמ' 235
  24. ^ Erszegi, Solymosi 1981 עמ' 157
  25. ^ Zsoldos 2007 עמ' 17
  26. ^ ארסגי, שוימושי 1981 עמ' 157
  27. ^ Sălăgean 2005 עמ' 234
  28. ^ ארסגי,שוימושי
  29. ^ Makk 1994
  30. ^ 1 2 3 4 Fine 1994 עמ' 177
  31. ^ 1 2 3 Zsoldos 2007 עמ' 11
  32. ^ 1 2 Zsoldos 2007 עמ' 23-21
  33. ^ 1 2 3 Érszegi Solymos 1981 עמ' 158
  34. ^ Zsoldos 2007 עמ' 21-19
  35. ^ Zsoldos 2007 עמ' 21
  36. ^ 1 2 3 Sălăgean 236 עמ' 236
  37. ^ Fine 1994 עמ' 176-175
  38. ^ 1 2 Érszegi Solymos 1981 עמ' 159
  39. ^ 1 2 3 Kristó, Makk 1996 עמ' 270
  40. ^ ז'ולדוש 21
  41. ^ 1 2 3 4 Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 160
  42. ^ Zsoldos 2007 עמ' 48
  43. ^ Makkai 1994 עמ' 203
  44. ^ Engel 2001 עמ' 107-106
  45. ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 161-160
  46. ^ 1 2 Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 161
  47. ^ Fine 1994 עמ' 178
  48. ^ 1 2 Fine 1994 עמ' 179
  49. ^ 1 2 Engel 2001 עמ' 120
  50. ^ 1 2 3 Kristó, Makk 1996 עמ' 271
  51. ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 163
  52. ^ 1 2 Kristó, Makk 1996 עמ' 272
  53. ^ 1 2 3 4 Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 164
  54. ^ Zsoldos 2007 עמ' 127
  55. ^ 1 2 ארסגי, שוימושי 164
  56. ^ 1 2 3 4 Bartl, Čičaj,Kohútova, Letz 2002 עמ' 33
  57. ^ 1 2 3 יאן דלוגוש 1270 ספרי השנים, עמ' 213
  58. ^ עמ' 164-165 Érszegi,Solymosi1981
  59. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 1981 Érszegi Solymosi עמ' 165
  60. ^ אש 163
  61. ^ 1 2 Klaniczay 2002 עמ' 224
  62. ^ Segeš 2011 עמ' 44
  63. ^ 1 2 Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 166
  64. ^ Kristo, Makk 1996 עמ' 273
  65. ^ 2002 Klaniczay עמ' 225
  66. ^ 1 2 Kristó,Makk 1996 עמ' 268
  67. ^ Klaniczay 2002 עמ' 439
  68. ^ Kristó Makk1996 עמ' 268 נספח 5
  69. ^ 1 2 3 4 Kristó Makk1996 עמ' 271 נספח 5
  70. ^ Klaniczay 2002 עמ' 262
  71. ^ 1 2 3 Kristó Makk1996 עמ' 279 נספח 5
  72. ^ 1 2 3 Kristó Makk1996 עמ' 274 נספח 5
  73. ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 173
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אישטוואן_החמישי,_מלך_הונגריה&oldid=38527778"