אלון הראל

פרופסור ישראלי למשפטים

אלון הראל (נולד ב-7 בדצמבר 1957) הוא מופקד הקתדרה למשפט פלילי ומינהלי ופרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

אלון הראל
לידה 1957 (בן 67 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי תורת המשפט, משפט חוקתי, משפט פלילי, מחשבה מדינית, ניתוח כלכלי של המשפט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט יוסף רז עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט יוסף זהר, יהודה כהן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס צלטנר (2008) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אלון הראל נולד וגדל בתל אביב לאב שמוצאו מפולין ואם שמוצאה מגרמניה, הוריו נפטרו בנערותו. אביו, ישעיהו הראל (1922–1974), היה שופט שלום ואחר-כך עורך דין. במהלך עבודתו כתב כמה ספרים ובאחד מהם, "עמך בערכאות", תיאר את בית המשפט.[1] אלון הראל למד בגימנסיה הרצליה ובצה"ל היה סגן בחיל הקשר.

הראל הוא בעל תואר ראשון (1983) ותואר שני (1985) במשפטים (שניהם בהצטיינות) מהאוניברסיטה העברית, ותואר שלישי בפילוסופיה של המשפט מבייליול קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד (1988). נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "הסמכות הפוליטית של המדינה". מנחהו בעבודה היה פרופ' יוסף רז. הראל קיבל תואר שני נוסף במשפטים באוניברסיטת ייל בשנים 1988–1989. ב-1990 מונה למרצה באוניברסיטה העברית, ב-1996 מונה למרצה בכיר. ב-2000 עלה לדרגת פרופסור חבר. ב-2003 עלה לדרגת פרופסור מן המניין והופקד על הקתדרה על שם וולטר א' מאייר וב-2006 הופקד על הקתדרה על שם פיליפ ואסטל מיזוק למשפט פלילי ומינהלי.

שהה בשבתון באוניברסיטת דרום קליפורניה וכן כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת שיקגו ואוניברסיטת טקסס, ובמכון למחקר מתקדם בברלין. הראל היה עמית מחקר בכיר בתוכנית לאתיקה מקצועית ובבית הספר למדיניות ציבורית על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד. כמו כן היה עמית במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית. בשנת 2009 שהה ב-CTLS בלונדון, בתוכנית הגלובלית ללימודי משפטים מטעם אוניברסיטת ג'ורג'טאון.

הראל היה נשיא האגודה הישראלית לניתוח כלכלי של המשפט, הוא אחד מעורכי כתב העת "קתרסיס" וחבר במרכז לחקר הרציונליות שבאוניברסיטה העברית. הוא חבר במערכת כתב העת "Criminal Law and Philosophy" וכן חבר במערכת כתב העת "New Criminal Law Review". הוא היה גם חבר מערכת כתבי העת "Democratic Culture" ו"משפטים".

היה ממקימי התא הלהט"בי באוניברסיטה העברית, העשירון האחר בשנת 1990, ובמשרדו התקיימו הפגישות הראשונות.

הראל היה בשנים 1997–1998 ו-2003–2004 חבר בהנהלת "האגודה לזכויות האזרח", ובעבר היה גם פעיל בארגון "אמנסטי אינטרנשיונל". הוא כותב מאמרים פובליציסטיים בעיתון "הארץ".

הראל הוא מייסדו ועורכו של כתב העת "Jerusalem Review of Legal Studies", ביחד עם פרופסור דוד אנוך.

חבר באקדמיה לשוויון, ארגון הפועל למען דמוקרטיזציה של המרחב האקדמי בישראל.

בשנת 2008 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט, המוענק מדי שנה על ידי תנועת רוטרי והפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2013 זכה בפרס חשין, המוענק על ידי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

מחקריו עריכה

תחומי מחקריו עריכה

מחקריו של אלון הראל עוסקים בשני נושאים: האחד הוא תאוריה של המשפט וליבונן של שאלות באתיקה ובתאוריה פוליטית. השני הוא ניתוח כלכלי של המשפט, במיוחד של משפט פלילי. פרט לכך כתב גם על זכויות אדם ושאלות של תאוריה פוליטית וכן עסק בניתוח משפטי של אירועים אקטואליים.

תאוריה של המשפט: ביקורת שיפוטית עריכה

יש רבים הסבורים כי ביקורת שיפוטית על חוקים היא לא דמוקרטית, משום שהשופטים פוסלים חוקים שהתקבלו באופן דמוקרטי. ההצדקה הסטנדרטית של ביקורת שיפוטית על חוקים של הפרלמנט היא הצדקה אינסטרומנטלית המבוססת על ההנחה כי (בדרך כלל) השופטים מגנים באופן טוב יותר על ערכים חוקתיים שונים כמו זכויות אדם, דמוקרטיה, יציבות פוליטית ועוד. כך למשל הפילוסוף הידוע רונלד דבורקין טען כי יש לאפשר לשופטים לפסול חוקים משום שהשופטים מגנים טוב יותר על זכויות אדם[2] ולכן יש להעניק להם סמכות לפסול חוקים. המלומד האמריקאי ג'ון הארט אלי (John Hart Ely) גרס כי ביקורת שיפוטית מוצדקת משום שהשופטים מגנים על ההליך הדמוקרטי.[3] גם השופט אהרן ברק, שהיה נשיא בית המשפט העליון הישראלי, סבור כי את ההגנה על הדמוקרטיה יש להפקיד בידי השופטים משום שהשופטים אינם נבחרים ולכן מגנים טוב יותר על זכויות מיעוטים.

בשורת מאמרים[4] טען הראל שטיעון זה הוא שגוי. עם זאת הראל גם טען כי ניתן להגן על ביקורת שיפוטית מבלי להניח שהשופטים מגנים טוב יותר על זכויות אדם, על דמוקרטיה או על ערכים אחרים.

הראל יצא כנגד הטענה המסורתית האינסטרומנטלית לפיה ההצדקה לביקורת שיפוטית היא איכות ההחלטות של השופטים משתי סיבות: ראשית כי לא ניתן להוכיח היסטורית או אמפירית כי השופטים מחליטים נכון יותר או צודק יותר. שנית אפילו אם נניח כי השופטים טובים יותר בהחלטות בנושאי זכויות אדם קשה מאוד להסיק מעובדה זו שיש להעניק להם כוחות להכריע בשאלות אלה. גם אם יוכח מעבר לכל ספק סביר כי הרבי מלובביץ' או נציגיו הרבים עלי אדמות הוא מומחה עולמי לענייני השטחים לא יוכלו אזרחי ישראל גם אם ירצו להפקיד בידיו את הכוח להכריע בענייני השטחים. מתן כוח כזה איננו מתיישב עם התפישה לפיה כולנו בני אנוש שניחנו בתבונה אנושית ומסוגלים לבצע הכרעות מוסריות.

הראל טוען במאמריו שיש הצדקה אחרת לביקורת שיפוטית, והיא הצדקה לא אינסטרומנטלית, הצדקה המבוססת על זכות השימוע. טענתו המרכזית היא שכאשר אדם פוגע בזכות של אדם אחר בין בצדק ובין שלא בצדק עליו לאפשר לנפגע להישמע. זכות השימוע מכילה שלושה מרכיבים:

  1. הזכות של הנפגע להשמיע את טענותיו
  2. החובה של הפוגע להגן על החלטתו
  3. הנכונות של הפוגע לשקול מחדש את ההחלטה לאור ההתדיינות המוסרית הזו

ביקורת שיפוטית היא מכשיר להגנה על זכות השימוע. בתי המשפט ובתי המשפט בלבד מאפשרים לכל אדם ואדם פריבילגיה יחידה במינה ונדירה: הפריבילגיה לערער על ההחלטות של קולקטיב, לתבוע מן הקולקטיב הסבר וצידוק להחלטות אלה וכן לחייב את הקולקטיב לשקול מחדש את החלטותיו. הביקורת השיפוטית היא לפיכך מכשיר למתן קול לקרבנות של החקיקה; קול המלווה גם בנכונות אמיתית (נכונות מן הסוג שהמשפטנים מכנים "בלב פתוח ובנפש חפצה") לשנות את ההחלטה אם הבירור הפארטיקולארי מחייב מסקנה כזו.

הביקורת השיפוטית לדעת הראל איננה מבוססת לפיכך על האיכות של ההחלטות השיפוטיות, התבונה השיפוטית או היכולות המיוחדות של הגוף השיפוטי להחליט החלטות צודקות, להגן על זכויות אדם או על הדמוקרטיה. הביקורת השיפוטית איננה אלא ביטוי ומימוש של זכות השימוע, דהיינו ההזדמנות להגן על מה שנתפש (בצדק או שלא בצדק) בעיני הקורבן כזכות של הנפגע. זכות השימוע איננה משרתת מטרות אינסטרומנטליות כמו הגנה על זכויות אדם או על הדמוקרטיה. זכות השימוע היא זכות בעלת ערך עצמאי המושתת על ההבנה כי המדינה חייבת להסביר את החלטותיה ולתת עליהם דין וחשבון בפני אלו שנפגעים מהחלטות אלה.

הניתוח הכלכלי של המשפט עריכה

הראל חקר וכתב בשני התחומים של הניתוח הכלכלי של המשפט: ניתוח כלכלי מסורתי וניתוח כלכלי התנהגותי.

בסדרה של שני מאמרים, אחד תאורטי והשני ניסויי, בחן הראל את אופי העונש הפלילי האופטימלי וטען שהרתעה יותר טובה תושג אם עבריינים ידעו מראש שעל מעשה מסוים יינתן עונש קבוע (נניח שנתיים מאסר) מאשר אם על אותו מעשה יינתנו עונשים שונים שממוצעם הוא העונש הקבוע (שנתיים מאסר).[5]

במאמר התנהגותי אחר בחן הראל את ההשלכות המשפטיות של תופעה פסיכולוגית ידועה הנוגעת לאי ודאות. אי ודאות יכולה לחול על אירועים שחלו בעבר (האם היה גשם בירושלים ב-1 בדצמבר 2000) או על אירועים בעתיד (האם יהיה גשם בירושלים ב-1 בדצמבר 2100). מחקרים פסיכולוגים מצביעים כי אנשים מגיבים באופן שונה להימורים ביחס לעתיד מאשר להימורים ביחס לעבר.

הניחו שאתם מתבקשים להמר על השאלה מהו המספר שיתקבל בעקבות השלכת קובייה בעתיד מול המקרה בו אתם מתבקשים להמר על השאלה מהו המספר שהתקבל בעקבות השלכת קובייה בעבר. אם אתם מנחשים נכונה תקבלו סכום כסף נכבד. על מנת להיכנס להימור עליכם לשלם דמי השתתפות (פרמיה). מחקרים רבים הראו כי אנשים מוכנים בקלות יחסית (תמורת פרמיה נמוכה) להיכנס להימורים על העתיד אך מתקשים (דהיינו דורשים פרמיה גבוהה) כדי להמר על העבר גם כאשר ההסתברות להצלחה זהה בשני המקרים. אנשים ישלמו פרמיה הרבה יותר נמוכה כדי להיכנס להימור ביחס למה שקרה בעבר, מאשר להימור ביחס למה שיקרה בעתיד.[6]

הראל בחן את הרלוונטיות של התופעה ביחס לשאלות של מדיניות משפטית. כך למשל יש מקרים בהם השאלה אם אדם ייתפס או לא נקבעת כבר בזמן שהוא מבצע את העברה. למשל אם יש מצלמה הוא נתפש ואם אין הוא איננו נתפש. במקרים מעין אלו ההימור הוא על העבר דהיינו על השאלה אם יש מצלמה או לא. לעומת זאת עבריינים מהמרים לעיתים על השאלה האם יהיו (בעתיד) פטרולים של המשטרה אשר מחפשים עבריינים. אי-הוודאות במקרה שני זה מתייחסת לעתיד. מכאן הראל גזר את המסקנה כי אמצעים כמו מצלמה הם יעילים יותר מאמצעים כמו פטרולים גם אם הסתברות התפישה זהה בשני המקרים. האפקט ההרתעתי שונה בשני המקרים של הנטייה הפסיכולוגית של פרטים שלא להמר על אירועים שקרו בעבר.

פעילות ציבורית עריכה

הראל משתייך לצד השמאלי של המפה הפוליטית. באוקטובר 2018, לאחר פיגוע הירי באזור התעשייה ברקן, כתב הראל: "זה ללא ספק רצח בדם קר, בכך הוא דומה מאוד למעשי הרצח שצה"ל מבצע בגבול הדרום. הגיע העת להפסיק את מעשי הטבח". לאחר סערה ציבורית שקמה בעקבות ההתבטאות, מחק הראל את דבריו ופרסם התנצלות על דבריו בעמוד הפייסבוק שלו.[7][8]

במאי 2021 נמנה עם החותמים על מכתב המופנה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בנוגע לשלטון הישראלי ביהודה ושומרון, ובו קריאה לבית הדין שלא לסמוך על הגופים הרשמיים של מדינת ישראל, ולחקור בעצמו את הנעשה.[9]

על הראל נמתחה ביקורת ציבורית כאשר תועד בנובמבר 2010 בכתבה ששודרה בערוץ 10, כשהוא צועק לעבר מתיישבי שכונת שמעון הצדיק בירושלים במהלך ויכוח, "התנ"ך בתחת שלי".[10] בעקבות האירוע הוגשה תלונה נגד הראל על ידי הפורום המשפטי למען ארץ ישראל בגין פגיעה ברגשות דתיים, אך הפרקליטות החליטה שלא לפתוח נגדו בחקירה מכיוון ש"חופש הביטוי מחייב הבלגה גם נוכח גסות רוח מעין זו".[11]

ב 18 בינואר 2023 עורר סערה נוספת, עם פרסום כי על דלת משרדו של אלון, נתלה שלט האוסר על כניסתם של סטודנטים המזוהים עם ארגון 'אם תרצו'.[12]

בנוסף, לאחר הטבח של 7 באוקטובר 2023, האשים את ה"מתנחלים" שהם אשמים בטבח, ושהם כמו המחבלים של חמאס. האשמה זו גררה את הבקשה לפטר אותו מצד סטודנטים באוניברסיטה העברית[13].

זכויות אדם עריכה

במאמר "עלייתה ונפילתה של המהפכה ההומוסקסואלית"[14] הראל מתבונן על ההתפתחות ההיסטורית של הזכויות המשפטיות של ההומוסקסואלים בישראל. התזה המרכזית של המאמר היא שמה שאיפשר את המהפכה המשפטית הזו לא היה הניצחון של הליברלים הנאורים (שגורסים כי הומוסקסואליות איננה מגונה וכי קשר הומוסקסואלי ראוי להכרה כמו קשר הטרוסקסואלי) אלא התבסס על סובלנות דהיינו על התפישה כי המדינה לא צריכה להתערב בהתנהגות הומוסקסואלית גם אם ההתנהגות הזו היא בלתי מוסרית ובלתי ראויה. שיח הסובלנות איפשר תמיכה רחבה של אנשים כולל אנשים שמרניים ברפורמות המשפטיות הליברליות בנושא ההומוסקסואליות בשנות השמונים. הראל מנתח את האופן שבו טרנספורמציות חברתיות מתרחשות וטוען שלקראת אמצע שנות התשעים שיח הסובלנות נעלם. הוויכוח הפך לפיכך לוויכוח בין ליברלים נאורים לבין שמרניים המתנגדים לסובלנות.

הראל הוא חבר בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, הפועל נגד הרפורמה המשפטית בישראל (2023).[15]

ספרו עריכה

  • Why Law Matters, Oxford, New York: Oxford University Press, 2014-04-13, Oxford Legal Philosophy

הספר תורגם לספרדית וגרמנית.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלון הראל בוויקישיתוף

ממחקריו

בתקשורת

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הספר '"עמך" בערכאות' מאת ישעיהו הראל
  2. ^ RONALD DWORKIN, TAKING RIGHTS SERIOUSLY (1977)
  3. ^ John Hart Ely, Democracy and Distrust: A Theory of Judicial Review (1980).
  4. ^ כמו Yuval Eylon & Alon Harel, The Right to Judicial Review 92 VIRGINIA. L. REV. 991 (2006).
  5. ^ Alon Harel, Criminal Law and Behavioral Law and Economics: Observations on the Neglected Role of Uncertainty in Deterring Crime 1 American Law and Economics Review 276-312 (1999) (with Uzi Segal); Alon Harel, The Virtues of Uncertainty in Law: An Experimental Approach 89 Iowa L. Rev. 443-494 (2004) (with Tom Baker and Tamar Kugler)
  6. ^ ראו למשל Myron Rothbart & Mark Snyder, Confidence in the Prediction and Postdiction of an Uncertain Outcome, 2 CANADIAN JOURNAL OF BEHAVIORAL SCIENCE 38 (1970). או Wibecke Brun & Karl H. Teigen, Prediction and Postdiction Preferences in Guessing, 3 JOURNAL OF BEHAVIORAL DECISION MAKING 17 (1990).
  7. ^ אלירן קרסנטי, הפרופ' שהאשים את צה"ל במעשי טבח - מתנצל, באתר www.20il.co.il (ארכיון)
  8. ^ נועם (דבול) דביר, פרופסור באונ' העברית: הפיגוע בברקן - דומה לרצח שצה"ל מבצע, באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2018
  9. ^   ניר חסון, כ-180 מדענים ואנשי רוח מישראל פנו להאג: אל תאמינו לרשויות בנוגע לחקר פשעי מלחמה, באתר הארץ, 6 במאי 2021
    כ-180 מדענים, אנשי רוח ואישי ציבור מישראל פנו להאג: אל תאמינו לרשויות בנוגע לחקר פשעי מלחמה - חדשות רוטר, באתר Rotter.net
  10. ^ קובי נחשוני, פרופ' שצעק "התנ"ך בתחת שלי" לא ייחקר, באתר ynet, 15 ביוני 2011]
  11. ^ רשת ב', "התנ"ך בתחת שלי" לא עילה לחקירה, 16.6.2011
  12. ^ מילן מועלם, אין כניסה: שלט שנתלה בלשכת פרופ' מהאוניברסיטה העברית – עורר סערה, באתר עכשיו 14, 18 בינואר 2023
  13. ^ ישי אלמקייס, ‏מרצה באוניברסיטה העברית התבטא על "החמאס היהודי", תלמידיו דורשים את פיטוריו, בעיתון מקור ראשון, 2 בנובמבר 2023
  14. ^ עלייתה ונפילתה של המהפכה ההומוסקסואלית המשפט ז 195 (2002)
  15. ^ "מי אנחנו", פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה.