אעג'אז אל-קוראן

אעג'ז אל-קוראן, או פלאיותו של הקוראן (בערבית: إعجاز القرآن) הוא עקרון באסלאם הקובע כי לקוראן יש איכות פלאית, חד פעמית שלא ניתן לחקותה. איכות זו באה לידי ביטוי בכך ששום יצירה אנושית אינה יכולה להשתוות לקוראן בתוכן או בצורה, כל עוד הוא כתוב בשפה הערבית. הקביעה כי הקוראן הוא נס מהווה בעיני מוסלמים ראיה הן לאמיתות שליחותו של מוחמד, והן לעצם קיומו של אלוהים, ושורשיו של הרעיון מצויים כבר בקוראן עצמו. במידה מסוימת, בעת החדשה נוספו לתפיסה זו גם רעיונות העוסקים במדע בקוראן ובתחזיות היסטוריות.

כתב צנעא, כתב היד הקדום ביותר של הקוראן שנמצא ומתוארך לאמצע המאה ה-7

בקוראן

הרעיון של פלאיותו וחד-פעמיותו של הקוראן הוזכר בחמישה איאת (פסוקים) שונים בקוראן עצמו. מתנגדי הנביא מוחמד אותגרו ליצור משהו דומה לקוראן.

• ”אֱמֹר: אָכֵן לוּ הַתְאַסְּפוּ הָאָדָם וְהַגִּ'ין, לְמַעַן הָבִיא כַּקֻּרְאָן הַזֶּה, לֹא יָבִיאוּ כָמוֹהוּ, וְאִם גַּם יַעַזְרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ”
• ”אִם יֹאמְרוּ: (מִלִבּוֹ) בְּדָאוֹ" אֱמֹר: "הָבִיאוּ אֵפוֹא עֶשֶר שׂוּרוֹת כָּמוֹהוּ בְּדוּיוֹת, וְקִרְאוּ אֵת אֲשֶׁר תּוּכְלוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ: אַךְ אִם לֹא יֵעָנוּ לָכֶם, כִּי אָז דְּעוּ כִּי אָכֵן הוּרַד בְּדַעַת אֱלֹהִים וְכִי אֵין אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ, הֲתִהְיוּ אָז תְּמִימִים (עִמּוֹ)?”
• ”אִם יֹאמְרוּ: “מִלִּבּוֹ בְּדָאוֹ”, אֱמֹר: “הָבִיאוּ נָא שׂוּרָה כָּמוֹהוּ וְקִרְאוּ (לְעֵדִים) אֵת אֲשֶׁר תּוּכְלוּ אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ””
• ”אוֹ יֹאמְרוּ: “מִלִּבּוֹ יְדַבֵּר זֹאת”. לֹא כִי לֹא יַאֲמִינוּ: יָבִיאוּ נָא דְבָרִים כָּמוֹהוּ אִם אֱמֶת יְדַבֵּרוּ”
• ”וְכִי תָפוּנוּ בַּאֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ עַל יַד עַבְדֵּנוּ, הָבִיאוּ נָא שׂוּרָה כָּמוֹהוּ וְקִרְאוּ עֵדֵיכֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ: אַךְ אִם לֹא תַעֲשׂוּ (כָזֹאת), וְאָכֵן לֹא תַעֲשׂוּ, הִנֵּה גוּרוּ מִפְּנֵי הָאֵשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל אֶת הָאֲנָשִׁים וְאֶת הָאֲבָנִים, לַכּוֹפְרִים הוּכָנָה”

בפסוקים הללו, מתנגדיו של מוחמד מוזמנים לנסות להפיק טקסט כמו הקוראן, ואפילו עשרה פרקים או פרק בודד הדומה לו. בקרב המוסלמים מקובל שהאתגר לא נענה מעולם.

פרשנות

לפי חוקי האסלאם, הקוראן הוא ספר טהור שירד לידי מוחמד מהשמים, בשפה ערבית טהורה. מכאן שלא ניתן לחקותו ואין זה ראוי לקרוא או לתרגם אותו לשפה אחרת שאינה שפת המקור, בצורה בה בחר האל להעביר את המסר, משום שהערבית מכילה ביטויים מיוחדים, וניסיון תרגום יוביל לעמעום או שינוי המסר שרצה האל להעביר.

בעוד שבמערב מייחסים בדרך כלל סיבות חברתיות, אידאולוגיות, פוליטיות או צבאיות להצלחת האסלאם הקדום, מקורות מוסלמים רואים באיכות הספרותית של הקוראן בשפה הערבית גורם מכריע לאימוץ האמונה האסלאמית במאה ה-7.

פרשנים מוסלמים רבים עסקו בשאלת ייחודיותו של הקוראן ובמה מתבטאת חד-פעמיותו. הדעה הרווחת אצלם היא כי הקוראן ניחן ברהיטות יוצאת דופן, הן בניסוח ובז'אנר, והן במשמעות ובתוכן, שכן סגנונו אינו ניתן לסיווג בשום סוגה ספרותית כגון שירה או פרוזה המובעים בדרך כלל בכל השפות. לעומת זאת, חלק מהפרשנים טענו כי לאחר מסירת הקוראן, אלוהים יצר את הנס וגורם לאנשים לא לחקות את הקוראן, אך רעיון זה לא זכה לפופולריות.

אבו בכר אל-בקילאני כתב ספר בשם "אעג'אז אל-קוראן" ("פלא ייחודיותו של הקוראן") והדגיש כי לא ניתן לסווג את סגנון הקוראן, והניסוח שלו קוהרנטי ועקבי לכל אורכו, למרות המעבר בין נושאים שונים. הנקודה של אל בקילאני הייתה שהקוראן פרץ דרך בסוגות הספרותיות על ידי יצירת ז'אנר ביטוי חדש, שאינו נכנס לקטגוריות הספרותיות האנושיות.

פרשנים אחרים ראו בעובדת היותו של מוחמד אנאלפבית מקור לפלא, מאחר שכך מתחדדת ההבנה כי הוא לא היה יכול להמציא את הקוראן מעצמו.

הפלא המדעי

בעת החדשה עלו טענות כי פסוקים מסוימים בקוראן מכילים תאוריות מדעיות שהתגלו רק בעידן המודרני, והן מאששות את פלאיותו של הקוראן. לדוגמה, הקוראן ניבא את הפיזיקה המודרנית ואת גילוי תאוריית המפץ הגדול: ”כִּי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הָיוּ שְׁנֵיהֶם מוּצָקִים, וַנִּפְצְמֵם” (מחוברים, ואנו הפרדנו אותם), או את מוצא המינים באבולוציה: ”הֵן יָצַר אֶתְכֶם שׁוֹנוֹת, שלב אחרי שלב”. הטענות מצביעות על פסוקים רבים נוספים המנבאים את התגליות בנושאים מדעיים כמו טקטוניקת הלוחות, התפשטות היקום, חורים שחורים, ביולוגיה, מוצא האדם, ההיסטוריה של כדור הארץ ועוד.

טענות אלה זכו לביקורת מצד הקהילה המדעית בשל העובדה שהפסוקים מכילים כשלים וטעויות, ואינם מדעיים באמת.

הפלא הנבואי

בדומה לטענות על ה'פלא המדעי' של הקוראן, פרשנים ניסו גם להראות שהקוראן מנבא את העתיד. כך לדוגמה לאחר כיבוש ירושלים בידי הפרסים, לפי הטענה הקוראן ניבא את תבוסת האימפריה הסאסאנית לביזנטים בראשות הרקליוס, ולאחר מכן גם תבוסת הביזנטים לצבאות הראשידון בקרב הירמוך: ”גָּבְרוּ עַל הָרוֹמִים. בַּקְּרוֹבָה בָאֲרָצוֹת. וְאוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּבְרוּ עֲלֵיהֶם, יִגְבְּרוּ הֵם, בִּשְׁנוֹת מִסְפָּר, לֵאלֹהִים הַפְּקֻדָּה מֵרֵאשִׁית וּמֵאַחֲרִית. וּבַיּוֹם הַהוּא יִשְׂמְחוּ הַמַּאֲמִינִים”.

פסוקים מסוימים קיבלו גם פרשנות מודרנית כנבואות, לדוגמה המרוץ לחלל, והנחיתה על הירח בתוכנית אפולו: ”וּבלַּיְלָה וּבַאֲשֶׁר יָעֵז, וּבַיָרֵחַ בְּהִלּוֹ, כִּי אָכֵן תִּסְעוּ מִמַּעֲרָכָה אֶל מַעֲרָכָה”.

צופן הקוראן

ערך מורחב – צופן הקוראן

בשנת 1974 טען ביוכימאי מצרי בשם רשאד ח'ליפה כי גילה את צופן הקוראן, צופן מתמטי המבוסס על המספר 19 שחבוי בקוראן, ומתבסס בין היתר על הבסמלה הנאמרת בתחילת כל סורה, ועל המֻקַטַּעָאת (مقطعات), האותיות הקטועות שמופיעות ב-29 מהסורות בקוראן. ח'ליפה הסתמך על סורה 74, איה 30, כדי להוכיח את משמעות המספר: "תשעה עשר שומרים שמנו עליו".

דוגמאות לצופן זה ניתנו בכך שהבסמלה מורכבת מ-19 אותיות בדיוק; המילה הראשונה של הבסמלה, איסם (שם), ללא התכווצותה, מופיעה 19 פעמים בקוראן; והמילים השניה, השלישית והרביעית (אללה, רחמן, רחים) מופיעות בקוראן רק מספר פעמים שיכול להתחלק ב-19 (2698, 57, 114 בהתאמה).