ברזיל (סרט)

ברזיל (אנגלית: Brazil) הוא סרט קולנוע מז'אנר המדע הבדיוני, אשר בוים על ידי טרי גיליאם, ויצא לאקרנים בשנת 1985. הסרט נכתב על ידי טרי גיליאם, צ'ארלס מקיוון וטום סטופארד. מככבים בו ג'ונתן פרייס בתפקיד הראשי, ורוברט דה נירו, קים גריסט, מייקל פיילין, בוב הוסקינס ואיאן הולם בתפקידים המשניים. הסרט ידוע בשל מערכת הקרבות המסועפת וחסרת התקדים שערך טרי גיליאם כנגד האולפנים שהפיקו את הסרט.

ברזיל
Brazil

עטיפת ה-DVD של הסרט
בימוי	טרי גיליאם
הופק בידי	ארנון מילצ'ן ג'וזף פ' גרייס
תסריט	טרי גיליאם, טום סטופארד, צ'ארלס מק'קיאוון
עריכה	ג'וליאן דויל
שחקנים ראשיים	ג'ונתן פרייס רוברט דה נירו קים גריסט מייקל פיילין בוב הוסקינס איאן הולם קתרין הלמונד איאן ריצ'רדסון פיטר ווהן
מוזיקה	מייקל קאמן
צילום	רוג'ר פרט
מדינה	הממלכה המאוחדת, אוסטרליה
חברת הפקה	Regency Enterprises
חברה מפיצה	פוקס המאה ה-20 (אירופה) אולפני יוניברסל (ארצות הברית)
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	18 בדצמבר 1985
משך הקרנה	136 דקות 94 דקות (גרסת הטלוויזיה) 142 דקות (גרסת הבמאי)
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	נאו-נואר, סרט חג המולד, סרט דיסטופי, רטרו-פוטוריזם, סרט קומדיה, סרט פנטזיה, מדע בדיוני קומי, סרט מדע בדיוני, arthouse science fiction film
תקציב	15,000,000‏$
הכנסות	9,929,135‏$
הכנסות באתר מוג'ו	brazil
סרט קודם	שודדי הזמן
סרט הבא	הרפתקאות הברון מינכהאוזן
דף הסרט ב־IMDb

תקציר העלילה

העולם של ברזיל הוא עולם פוסט-אפוקליפטי, אורבני, ומבוסס כולו על בירוקרטיה, מסמכים וניירת. מתקפות טרוריסטים מתרחשות ללא הרף, וחיי התושבים קשים.

הסרט מגולל את סיפורו של סאם לאורי (פרייס), שעובד כפקיד במשרד בירוקרטי. סאם חי בעולם שסובב כולו סביב הבירוקרטיה, "אי שם במאה ה-20", והוא קורבן של פנטזיות וחלומות בהקיץ. שלא במתכוון, מסתבך סאם בפעילות טרוריסטית, כאשר הוא פוגש את הנערה עליה הוא חולם (גריסט), במסגרת ביקורו בביתה של אשה, שבעלה נלקח על ידי הממשלה ונהרג כתוצאה מטעות בירוקרטית. סם נשלח לבית המשפחה על מנת להעניק לה צ'ק תנחומים, אך בראותו את אשת חלומותיו, הוא פותח במרדף אחריה ובניסיון לברר מי היא.

פרשנויות

גיליאם רואה את הסרט הזה כשני בטרילוגיה שהחלק הראשון בה הוא "שודדי הזמן" (1981), והחלק השלישי בה הוא "הרפתקאות הברון מינכהאוזן" (1989). לפי גיליאם, כל הסרטים עוסקים ב"שגעון שבחברה המאורגנת שלנו והרצון לברוח בכל צורה אפשרית".

ברזיל גם הושווה לספרו של ג'ורג' אורוול "1984". גיליאם מודה ש-"1984" אכן שימש לו השראה, אך ברזיל נכתב כפרספקטיבה על ההווה, ולא על העתיד כפי שאורוול עשה. גיליאם אמר כי ברזיל הוא "'1984' של שנת 1984". למעשה, אחד השמות של הסרט בתחילת דרכו היה ½1984.

פסקול

הפסקול של הסרט הולחן על ידי המלחין מייקל קיימן. בבסיסו של הלחן כולו עומד השיר "Aquarela do Brasil", אשר היה חלק מחזונו של גיליאם כאשר הגה את הרעיון לסרט. בפסקול הערות הבמאי אשר נמצא בגרסת ה-DVD של הסרט (בהוצאת "Criterion"), מספר גיליאם כי לאחר שהפסקול הולחן, נאלץ קיימן לעבור על כל תו, ולסמן את הקטעים בלחן שבהם השתמש במלודיה של השיר "Aquarela do Brasil", וזאת כדי לשלם את הסכום הנכון על זכות היוצרים.

ההפצה והמאבק

הסרט הופק על ידי ארנון מילצ'ן, והופץ ברחבי העולם, פרט לארצות הברית, בגרסת 142 הדקות המקורית של גיליאם, בשנת 1985. בארצות הברית, חשבו אולפני יוניברסל, ובראשם מנהל האולפנים דאז סיד שיינברג, שהסרט ארוך מדי ושסופו האפל לא מתאים לקהל האמריקני. שיינברג שכר עורכים אשר ערכו את הסרט מחדש, לכדי מה שכונה "גרסת האהבה תמיד מנצחת".

מכאן והלאה פתח גיליאם, בתמיכה מלאה ממפיקו ארנון מילצ'ן, במערכה חסרת תקדים כנגד האולפנים ובראשם שיינברג. המערכה מתועדת בפרוטרוט בספרו של ג'אק מת'יוס, "הקרב על ברזיל". בשלב מסוים פרסם גיליאם מודעת ענק בעיתון, שקראה לסיד שיינברג להוציא את הסרט לאקרנים לקהל האמריקני, בגרסתו המקורית. הפרשה הסתיימה כאשר הקרין גיליאם הקרנה מחתרתית של "ברזיל" למבקרי הקולנוע האמריקנים, הקרנה שהובילה למועמדותו וזכייתו של ברזיל בפרס מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס. הזכייה הובילה בסופו של דבר להפצתו של הסרט בגרסתו המקורית.

הקרב שניהל גיליאם כנגד האולפנים היה נקודת מפנה ביחסים בין האולפנים ליוצרי הסרטים. למעשה הביע גיליאם את מחאתו על התופעה המתמשכת של שליטת האולפנים בתוכן הסרטים, וניצול כוחם על מנת לחולל שינויים שיתרמו לכלכלת הסרט, תוך כדי פגיעה קשה באמנותם של יוצרי הסרט. ניצחונו של גיליאם במערכה הראה שיש אפשרות למחות ולא לאפשר לאולפנים לקחת שליטה אמנותית על הסרט.

ביקורות

הרלן אליסון, מבקר קולנוע אמריקני, הכתיר את הסרט כ"סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר שנעשה". מגזינים רבים, במסגרת מצעדים שונים, הכתירו את "ברזיל" כאחד מהסרטים הטובים ביותר שנעשו. המבקר קנת' טוראן אמר כי ברזיל הוא הקומדיה השחורה הטובה ביותר שנעשתה מאז "דוקטור סטריינג'לאב".

לקריאה נוספת

• חיים כאלב, "פוסטמודרניזם כהתקף אוטואימוני בסרט "ברזיל"", בספר פוסטמודרניזם בקולנוע, חיים כאלב (עורך), הוצאת אופטימוס, תל אביב, 2010.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברזיל בוויקישיתוף

• "ברזיל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ברזיל", באתר נטפליקס
• "ברזיל", באתר AllMovie (באנגלית)
• "ברזיל", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "ברזיל", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "ברזיל", באתר Metacritic (באנגלית)
• "ברזיל", באתר אידיבי
• "ברזיל", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
• "ברזיל", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
• "ברזיל", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "ברזיל", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
• פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לסרט "ברזיל", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת, 11 בספטמבר 2017