ויקיפדיה

בריונות והטרדות נגד להט"ב

התעללות/בריונות מילולית או פיזית נגד להט"בים

בריונות והטרדות נגד להט"ב (באנגלית: gay bashing או gay bullying) הן שם כולל לכל פגיעה, התעללות, או תקיפה שבוצעה נגד מי שנתפס/ת על ידי התוקף כהומוסקסואל, לסבית, ביסקסואל/ית, או טרנסג'נדר/ית. הפגיעה יכולה להיות פיזית או מילולית. ניתן לכלול תחת הגדרה זו גם התעללות, בריונות או תקיפות שבוצעו נגד הטרוסקסואל/ית שנתפס/ת על ידי התוקף כלהט"ב.

המונח המקביל באנגלית הוא gay bashing, כאשר הכוונה ב-bashing היא לאירוע אלים ספציפי, לצד שימוש בצורת הפועל bash (למשל במשפט "I was gay bashed"). פגיעות פיזיות נגד להט"בים כוללות לעיתים אלימות קיצונית ואף רצח, כמו במקרה של מת'יו שפרד, שהוכה באלימות קשה שהובילה למותו. פגיעות מילוליות כוללות שימוש בהשמצות מיניות, גידופים, איומים ואיומים בנקיטת אלימות. מצב כזה עשוי להתרחש גם בדיון פוליטי ולכלול סיסמאות אנטי-להט"ביות נפוצות.

בריונות נגד להט"בים כוללת פעולות מכוונות כלפי הקורבן, פעולות שליליות חוזרות ונשנות של אדם אחד או יותר כנגד אדם אחר, וחוסר איזון של כוח פיזי או פסיכולוגי.[1] קיימים מונחים דומים לכך, כמו בריונות נגד הומוסקסואלים (gay bullying), בריונות נגד לסביות (lesbian bullying), בריונות/פגיעות נגד קווירים (queer bullying/bashing) וכו'.[2]

רקע עריכה

הומופוביה ובריונות נגד להט"ב הם נושאים ארוכי שנים שרלוונטיים גם בימינו, ותועדו רשמית ברחבי העולם מאז תועדו להט"בים.[3] הומופוביה בארצות הברית תועדה היטב בעיתונות של שנות ה-40 של המאה העשרים ותחילת שנות החמישים, כאשר הומוסקסואלים רבים אולצו לצאת מהממשלה על ידי ועדות שהוקמו על ידי הנשיאים הארי ס. טרומן ודווייט ד. אייזנהאואר.[4] וכפי שההיסטוריון דייוויד ק. ג'ונסון מסביר:

בהלת הלבנדר עזרה ללבות את האש של הבהלה האדומה. בשיח העממי התארגנו קומוניסטים והומוסקסואלים לעיתים קרובות. שתי הקבוצות נתפסו כתתי-תרבויות נסתרות עם מקומות מפגש משלהן, ספרות, קודים תרבותיים וקשרי נאמנות. שתי הקבוצות נחשבו בגיוס לשורותיהן של אנשים חלשים או מעורערים מבחינה פסיכולוגית. ושתי הקבוצות נחשבו בלתי מוסריות וכופרות. אנשים רבים האמינו ששתי הקבוצות פועלות יחד על מנת לערער את הממשלה.[5]

המקור באנגלית
The Lavender Scare helped fan the flames of the Red Scare. In popular discourse, communists and homosexuals were often conflated. Both groups were perceived as hidden subcultures with their own meeting places, literature, cultural codes, and bonds of loyalty. Both groups were thought to recruit to their ranks the psychologically weak or disturbed. And both groups were considered immoral and godless. Many people believed that the two groups were working together to undermine the government.

ג'ונסון מסיק כי הסנטור ג'ו מקארתי, הידוע לשמצה בהתקפותיו על קומוניסטים לכאורה בממשלה, הופעל לעיתים קרובות על ידי בעלי בריתו על מנת להוקיע הומוסקסואלים בממשלה, אך הוא התנגד ולא עשה זאת.[5] בהתבסס על שמועות שנאספו על ידי דרו פירסון, כתב אחד המוציאים לאור בנבדה בשנת 1952 כי גם מקארתי וגם יועצו הראשי, רוי כהן, היו הומוסקסואלים.[א] עורך וושינגטון פוסט, בנג'מין ק. בראדלי, אמר כי "הושקע זמן רב בחקירת [אותן טענות], אף על פי שאיש לא התקרב ללהוכיח זאת". שום ביוגרף מכובד של מקארתי לא קיבל את זה כסביר.[ב]

בריונות נגד נערים להט"בים עריכה

הארגון הקנדי Egale Canada למען זכויות להט"ב ערך סקר בקרב מעל ל-3,700 תלמידי תיכון בקנדה מדצמבר 2007 ליוני 2009. הדו"ח הסופי של הסקר, "Every Class in Every School",[6] שפורסם בשנת 2011, מצא כי 70% מכלל התלמידים שהשתתפו שמעו מדי יום בבית הספר את האמירה "זה כל כך הומואי" (that's so gay), ו-48% מהמשיבים שמעו מדי יום את מילות הגנאי "faggot" (מתרומם), "lezbo" (לסבית) ו-"dyke" (לסבית). 58% מהתלמידים ההטרוסקסואלים שהשתתפו בסקר (1,400 מתוך 2,400) מוצאים הערות הומופוביות כמרגיזות. בנוסף, הארגון מצא כי סטודנטים שלא מושפעים ישירות מהומופוביה, ביפוביה או טרנספוביה היו פחות מודעים לכך. הממצא הזה קשור למחקר שמתבצע באזור של פערים באמפתיה לכאב חברתי, שמצביע על כך שאלה שאינם חווים באופן ישיר כאב חברתי (במקרה הזה, בריונות) ממעיטים בעקביות בערכן של ההשפעות שלו, ולפיכך הם עשויים שלא להגיב כראוי לצרכים של אחד שחווה כאב חברתי.[7]

Eagle, יחד עם מחקרים קודמים,[8][9][10][11] מצא כי מורים והנהלת בית ספר עשויים להיות שותפים לבריונות נגד להט"ב, באמצעות שתיקתם או אי-התערבותם בנושא.

גרפיטי שנמצא בשטח בית הספר וברכוש, וה"תמידיות היחסית" שלו,[10] הם צורה נוספת של בריונות נגד להט"ב.

יש חוקרים שמציעים לכלול בני נוער שמטילים ספק במיניות שלהם בכל מחקר על בריונות נגד להט"ב, כי גם הם יכולים להיות רגישים להשפעותיה[11][12][13] כמו תלמידים להט"בים.

מחקר שנערך על 78 נערים בני 11 עד 14 בשנים עשר בתי ספר בלונדון בין השנים 1998 ל-1999[9] העלה כי משיבים שהשתמשו במילה "גיי" כדי לתייג ילד אחר באופן מעליב התכוונו למילה כ"סתם בדיחה" או "סתם קללה", ולא כהצהרה על נטייתו המינית הנתפסת.[10][14] הסוציולוג האמריקאי מייקל קימל והפסיכולוג האמריקאי גרגורי הרק כתבו כי גבריות היא התנכרות לדברים נשיים וכי גברים מגבירים את תחושת הגבריות שלהם בכך שהם מכפישים את הנשי ובסופו של דבר את ההומוסקסואלים.[15][16] בהתבסס על רעיון הגבריות, שמגדירה את עצמה על פי מה שהיא לא, יש חוקרים שמציעים שלמעשה ההתנכרות לנשי עשויה להיות מיזוגיניה.[9][10] הנושאים הללו שלו נבחנו בשנת 2007, כאשר הסוציולוגית האמריקאית ש. ג. פסקו תיארה בספרה Dude, You're a Fag את מה שהיא מכנה "שיח המתרוממים" (fag discourse) בתיכון אמריקאי.

לנערים ונערות הומוסקסואלים ולסביות יש סיכוי גבוה יותר לדווח על בריונות.[17] באחד המחקרים, בנים שהיו קורבן לבריונות שכללה הקנטות על היותם הומוסקסואלים סבלו יותר מבריונות ומהשפעות שליליות בהשוואה לבנים שהיו קורבן לבריונות שכללה הקנטות מסוגים אחרים.[18]

מתח, חרדה ודיכאון בקרב להט"בים עריכה

נערים ונערות הומוסקסואלים ולסביות יכולים לפתח צורות חמורות של דיכאון וחרדה כשהם גדלים. כ-70% מהלהט"בים חווים הפרעה דיכאונית מז'ורית (MDD) בשלב כלשהו בחייהם.[19] עבור להט"בים, דיכאון יכול להיגרם על ידי כל אחד מהבאים: הערכה עצמית, לחץ להתאמה (לציפיות חברתיות וכו' – pressure to conform), דחק של המיעוט (Minority stress), יציאה מהארון, דחייה של המשפחה, הורות, יצירת קשרים ואלימות.[20] הערכה עצמית ולחץ להתאמה יכולים לגרום לחרדות בקרב בני נוער להט"בים. כאשר אומרים להם איך להיראות ואת מי לאהוב, זה מכביד על ההערכה העצמית שלהם. כשאנשים מעירים הערות על מי שהם, איך הם נראים, את מי הם אוהבים וכו' זה מתחיל לגרום להם להרגיש חוסר ביטחון, וכאילו הם לא מספיק טובים כפי שהם.

"יציאה מהארון" היא כאשר אדם להט"ב מצהיר/ה כי הוא/היא הומוסקסואל, לסבית וכו'. יציאה מהארון יכולה להיות מאוד מלחיצה, ובני נוער זקוקים לתמיכה משפחתית בשלב הזה. אך לעיתים קרובות הם חווים דחייה, ונשארים בהרגשה שהם לא רצויים ולא אהובים. זה יכול להפוך אותם לספירלה יורדת של דיכאון. הורות וגיבוש קשרים קשורים זה לזה מאוד. רק במרץ 2016 אימוץ על ידי הורים להט"בים הפך לחוקי בכל 50 מדינות ארצות הברית.[21] אי היכולת להרות את ילדם שלהם יכולה כבר לגרום לדיכאון, אך שלילת הזכות לאמץ במדינות רבות בעולם גורמת ללהט"בים כאב ומתח נוספים. דחק של המיעוט הוא מתח שחווים מיעוטים (במקרה זה להט"בים) בשל תכונותיהם (במקרה זה בשל נטייתם המינית או זהותם המגדרית).[22] אלימות יכולה להכניס כל אחד לדיכאון, בין אם האלימות היא סוג של התעללות פיזית, התעללות נפשית או התעללות מילולית. אדם יכול להיות מוטרד (על ידי אחרים) עד כדי מצב שקשה לו לשאת את הדיכאון שלו, והוא כבר לא חווה שום אושר. כל הגורמים הללו עובדים יחד ומקשים מאוד על התרחקות מדיכאון.[20]

השפעות של בריונות על צעירים להט"בים עריכה

בריונות יכולה לגרום לקורבנות להרגיש עצובים באופן כרוני ולא בטוחים בעולם.[23][24] בריונות תשפיע על חוויתו של תלמיד בבית הספר. חלק מהקורבנות עלולים לחוש משותקים ולהפסיק להשתלב בחברה כמנגנון התמודדות.[8] קורבנות אחרים של בריונות נגד להט"ב עשויים להתחיל לחיות עם ההשפעות של חוסר אונים נרכש.[24] סטודנטים להט"בים או כאלה שמטילים ספק במיניותם עשויים לנסות להתחזות להטרוסקסואלים על מנת למנוע בריונות נגד להט"ב. התחזות כזו מבודדת את התלמיד מסטודנטים להט"בים (או כאלה שמטילים ספק במיניותם) אחרים, מבעלי ברית פוטנציאליים ומתמיכה.[10] גם מבוגרים שמנסים להתחזות להטרוסקסואלים עשויים לחוש את ההשפעות, מבחינה רגשית ופסיכולוגית, של מאמץ זה להסתיר את זהותם האמיתית.[16] אצל בני נוער להט"בים וכאלה שמטילים ספק במיניותם שחווים בריונות קיימת שכיחות גבוהה יותר של שימוש בסמים והידבקות במחלות מין וב-HIV,[12][25][26] שעשויות להישאר איתם גם בבגרותם. בריונות נגד להט"ב עשויה להיתפס גם כביטוי של מה שהאקדמאי האמריקאי אילן מאייר מכנה דחק של המיעוט (Minority Stress),[27] שמשמעו עקה פסיכולוגית הנובעת מהשתייכות למיעוט מסוים המנסה להתקיים בתוך חברה רחבה יותר ומאתגרת.

במסגרות חינוכיות עריכה

ניתן לחלק את האלימות הלהט"בפובית במסגרות חינוכיות למפורשת ומרומזת. אלימות להט"בפובית מפורשת כוללת מעשים גלויים שגורמים ללהט"בים להרגיש לא נעים, פגועים, מושפלים או מאוימים. החברים והצוות החינוכי לרוב לא יתערבו כאשר הם עדים לתקריות אלה. הדבר תורם לנרמול של מעשים כאלה, שהופכים למקובלים כאמצעי משמעת שגרתי או כאמצעי לפתרון סכסוכים בין התלמידים. אלימות להט"בפובית – כמו בכל אלימות מגדרית הקשורה לבית הספר – אינה מדווחת דיו בגלל החשש מהקורבנות לנקמה, בשילוב עם מערכות דיווח, תמיכה ופיצוי לקויות או לא קיימות.[28][29][30][31] היעדר מדיניות, הגנה או פתרונות יעילים תורם למעגל אכזרי בו אירועים מסוג זה הופכים להיות נורמליים יותר ויותר.[32]

אלימות להט"בפובית מרומזת, המכונה לעיתים 'אלימות סמלית' או אלימות 'מוסדית', עדינה יותר מאלימות מפורשת. הוא כוללת ייצוגים או עמדות נרחבים שנראים בלתי מזיקים או טבעיים לקהילת בית הספר, אך מאפשרים או מעודדים הומופוביה וטרנספוביה, כולל הנצחת סטריאוטיפים מזיקים. מדיניות והנחיות יכולות לחזק או להטמיע ייצוגים או עמדות אלה, בין אם במוסד בודד ובין אם במגזר חינוך שלם. בדרך זו הם יכולים להפוך לחלק מהמנהגים והכללים היומיומיים שמנחים את ההתנהגות בבית הספר.[33][34][32] דוגמאות לאלימות להט"בפובית משתמעת כוללות:

  • הקביעה כי חלק מהמקצועות מתאימים יותר לתלמידים מסוימים על סמך נטייתם המינית או זהותם/ביטוים המגדרי (למשל, מדע לתלמידים גברים הטרוסקסואלים, ודרמה לסטודנטים גברים הומוסקסואלים).
  • לטעון כי זה נורמלי שלתלמידים הטרוסקסואלים תהיה יותר עשייה או השפעה (למשל, לדעותיהם של תלמידים להט"בים מתייחסים כשוליות ולא חשובות).
  • חיזוק סטריאוטיפים הקשורים לנטייה מינית או לזהות/ביטוי מגדרי בתוכנית הלימודים או בהכשרת מורים, כגון באמצעות דימויים ושיח (למשל, התייחסות להטרוסקסואליות כ'נורמלית').
  • חיזוק סטריאוטיפים הקשורים לנטייה מינית או לזהות/ביטוי מגדרי במדיניות, בכללים ובנהלים החינוכיים (למשל, אף על ידי אי-הכרה בכך שתלמידים להט"בים הם חלק מקהילת בית הספר ועל ידי אי-פירוטם במדיניות הרלוונטית).[32]

סטטיסטיקות ודוגמאות עריכה

בני נוער להט"בים מתמודדים עם הטרדות, איומים ואלימות. מחקר שנערך בארצות הברית בשנת 1998 על ידי עמותת Mental Health America מצא כי סטודנטים שמעו עלבונות נגד הומוסקסואלים, כמו "הומו" (homo), "מתרומם" (faggot) ו"נקבה" (sissy), בערך 26 פעמים ביום בממוצע, או אחת ל-14 דקות.[35] במחקר שערך איגוד המורים והמרצים (Association of Teachers and Lecturers), איגוד של אנשי מקצוע בבריטניה, דווח כי המילה "גיי" (gay) היא המונח הפופולרי ביותר עבור גידופים שנשמע על ידי מורים על בסיס קבוע.[36]

כשני שלישים מהתלמידים ההומוסקסואלים והלסביות בבתי ספר בריטיים סבלו מבריונות אנטי-הומוסקסואלית בשנת 2007, לפי מחקר שנערך על ידי יחידת החינוך בבתי הספר של קבוצת פעילי הלהט"ב סטונוול. כמעט כל אלה שהיו הקורבנות לבריונות חוו תקיפות מילוליות, 41% הותקפו פיזית ו-17% קיבלו איומי מוות. המחקר העלה גם כי למעלה מ-50% מהמורים לא הגיבו לשפה הומופובית שנשמעה בכיתה במפורש, ורק 25% מבתי הספר אמרו לתלמידיהם כי בריונות הומופובית היא שגויה, והראה "תמונה מזעזעת של היקף הבריונות ההומופובית שבוצעה על ידי חבריהם לספסל הלימודים, ובאופן מדאיג, גם על ידי צוות בית הספר",[37] כאשר מחקרים נוספים שנערכו על ידי אותה עמותה בשנת 2012 העלו כי 90% מהמורים לא עברו הכשרה למניעת בריונות הומופובית. עם זאת, המסגרת החדשה לשנת 2012 של אופסטד, מערכת הפיקוח הקיימת על בתי הספר, אכן שאלה את בתי הספר מה הם יעשו על מנת להילחם בנושא.[38]

שיעור ההתאבדויות גבוה יותר בקרב להט"בים. על פי מחקר של Jay and Young שנערך בשנת 1979, 40% מהגברים ההומוסקסואליים ו-39% מהנשים הלסביות בארצות הברית ניסו או חשבו ברצינות להתאבד.[39] באותו מחקר שנערך על ידי היחידה לחינוך בבתי הספר של קבוצת פעילי הלהט"ב סטונוול, סקר מקוון דיווח כי 71% מהמשתתפות שהזדהו כלהט"ביות ו-57% מהמשתתפים שהזדהו כלהט"בים שקלו ברצינות להתאבד.[40] בשנת 1985 העריך פ. פריז כי התאבדויות של בני נוער הומוסקסואלים מהוות עד 30 אחוזים מכלל התאבדויות הנוער בארצות הברית. הדבר תורם לכך שהתאבדות היא הגורם השלישי למוות בקרב בני נוער בגילאי 10–24, על פי דיווח ה-CDC.[41] הארגון האמריקאי למניעת התאבדויות מצא כי בני ובנות נוער הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים מנסים להתאבד בשיעור גדול פי שלושה עד שישה מזה של צעירים הטרוסקסואלים בגילים דומים.[42] היחידה לחינוך בבתי הספר מדווחת גם כי באותו סקר מקוון, 25 אחוז מהאנשים שהזדהו כלהט"בים ניסו להתאבד.[40]

מקרים עריכה

  • בשנת 1996, זכה ג'יימי נבוזני בתביעה בולטת (נבוזני נ' פודלסני) נגד גורמים בתיכון ציבורי באשלנד, ויסקונסין בו למד בעבר, על סירובם להתערב ב"ההתעללות המילולית והפיזית חסרת הרחמים על ידי חבריו ללימודים" אליה היה נתון ואשר הביאה לאשפוזו.[43] הנהלת בית הספר ידעה תקופה ממושכת אודות התקיפות ההומופוביות האלימות, אשר התרחשו בחלקן בזמן השיעורים, ואשר הלכו והחמירו עד למקרה תקיפה שבו נפצע נבוזני קשות מבעיטות רבות בבטנו, אושפז ונאלץ לעבור ניתוח. אחרי המקרה נבוזני עזב את בית הספר וניסה להתאבד מספר פעמים. בסופו של דבר הוא החליט לתבוע את הנהלת בית הספר. במהלך המשפט, בית הספר התנער מאחריות, וטען להגנתו כי נבוזני הביא על עצמו את האלימות בשל היותו הומוסקסואל מוצהר. בית המשפט קיבל את טענת בית הספר ודחה את התביעה. ארגון למבדה (Lambda Legal), המתמחה במאבק על זכויות משפטיות של להט"ב ונשאי HIV, לקח על עצמו את המשך הייצוג המשפטי, ערער לבית המשפט המחוזי וזכה בניצחון גדול, כאשר בית המשפט קבע את אחריות הנהלת בית הספר לתלמיד, ופסק עליהם לשלם לנבוזני פיצויים בסך הקרוב למיליון דולר. בעקבות הפסיקה, שהייתה נקודת המפנה בנושא זה, הגישו תלמידים רבים אחרים תביעות נגד בתי הספר שבהם למדו והותקפו, וכן חל שינוי עמוק בהתייחסות של המחוקקים ושל בתי המשפט והמחוקקים לזכויות התלמידים והחובה להגן עליהם.[44]
  • מת'יו שפרד היה סטודנט אמריקאי באוניברסיטת ויומינג שעונה ונרצח בלאראמי, ויומינג באוקטובר 1998, בשל נטייתו המינית. מותו הביא בסופו של דבר לחקיקה נגד בריונות כמו חוק מתיו שפרד וג'יימס בירד ג'וניור למניעת פשעי שנאה (Matthew Shepard and James Byrd Jr. Hate Crimes Prevention Act).[45]
  • תלמיד התיכון דרק הנקל התמודד עם אי-התערבות מצד צוות בית הספר כאשר הוטרד שוב ושוב על ידי חבריו ברינו, נבדה. תביעתו נגד בית הספר המחוזי וכמה מהמנהלים הסתיימה בפשרה בשנת 2002, בה הסכים בית הספר ליצור סדרה של מדיניות שתגן על תלמידים ותלמידות הומוסקסואלים ולסביות, ותשלם להנקל 451,000 דולר.[46]
  • דמילולה טיילור הותקף על ידי כנופיית נערים מקומית ב-27 בנובמבר 2000 בפקהאם, דרום לונדון; הוא דימם למוות לאחר שנדקר בבקבוק שבור בירך, שניתק את עורק הירך. BBC, דיילי טלגרף, הגרדיאן ואינדפנדנט דיווחו אז כי במהלך השבועות שבין הגעתו לבריטניה מניגריה לתקיפה הוא חווה בריונות ומכות, שכללו התבטאויות הומופוביות של קבוצת נערים בבית ספרו. "הבריונים אמרו לו שהוא הומו".[47] הוא "אולי לא הבין מדוע מציקים לו בבית הספר, או מדוע ילדים אחרים התגרו בו על היותו 'גיי' – המילה הייתה חסרת משמעות עבורו".[48] הוא היה צריך לשאול את אימו מה המשמעות של המילה 'גיי', היא אמרה "בנים קיללו אותו ואמרו המון מילים איומות. הם קראו לו בשמות".[48] אימו דיברה על הבריונות הזו, אך המורים לא הצליחו להתייחס לזה ברצינות. "היא אמרה שתלמידים האשימו את בנה בהומוסקסואליות והכו אותו ביום שישי האחרון".[49] חודש לאחר הרצח, אמר אביו, "דיברתי איתו והוא בכה שמציקים לו וקוראים לו בשמות. קראו לו 'גיי' [במקום שמו האמיתי]".[50] שנתיים לאחר מכן, כשעוד לא היו הרשעות על העבירה, אמר פיטר טאצ'ל, פעיל למען זכויות להט"ב, למגזין New Statesman "בימים שקדמו לרצח שלו בדרום לונדון בנובמבר 2000, הוא היה נתון להתעללות ותקיפות הומופוביות אכזריות",[51] ושאל מדוע הרשויות התעלמו מכך לפני מותו ואחריו.
  • בשנת 2009, קארל ג'וזף ווקר הובר, ילד בן 11 מספרינגפילד, מסצ'וסטס, תלה את עצמו עם כבל חשמל. אימו אמרה שחבריו לכיתה בחטיבת הביניים בה למד הציקו לו וקראו לו "גיי" על בסיס יומי.[52]
  • בשנת 2010, גבר הומוסקסואל מקמרון קיבל מקלט בבריטניה לאחר שדיווח כי הותקף על ידי אספסוף זועם בקמרון שראה אותו מנשק את בן זוגו. שר התקשורת של קמרון, עיסא צ'ירומה, הכחיש את הטענה של רדיפת הומוסקסואלים.[53]
  • טיילר קלמנטי התאבד ב-22 בספטמבר 2010, לאחר ששותפו לחדר באוניברסיטת ראטגרס הקליט בסתר את מפגשו המיני עם גבר אחר.[54]
  • גבר בן 32 מפייזלי, סקוטלנד היה קורבן לבריונות והטרדות מצד המעסיק שלו בחברת הוצאה לאור בגלאזגו, לפני שפוטר. מאוחר יותר הוא תבע את החברה וזכה ב-120,000 ליש"ט.[55]
  • ב-14 באוקטובר 2011, הנער הקנדי ג'יימי האבלי, בנו של חבר מועצת העיר אוטווה אלן האבלי, התאבד לאחר שכתב בלוג במשך חודש על הבריונות האנטי-הומוסקסואלית איתה התמודד בבית הספר.[56] הבריונות החלה כבר בכיתה ז', כאשר התלמידים באוטובוס בו נסע ג'יימי ניסו להכניס סוללות לפיו מכיוון שהוא העדיף החלקה אומנותית על פני הוקי.[57]
  • פיליפ פרקר, תלמיד הומוסקסואל מוצהר בן 14 בגורדונסוויל, טנסי, נמצא מת ב-20 בינואר 2012. הוא התאבד בשל בריונות שחווה בשל היותו הומוסקסואל. אביו, שנקרא גם פיליפ, אמר ש"זה הבן שלי. אני אוהב אותו. אני מתגעגע אליו. הוא לא היה צריך להרוג את עצמו כדי להתעורר לחיים". לצד גופתו הונח מכתב, בו נכתב "בבקשה תעזרי לי אמא".[58][59]
  • קנת וייסיון, תלמיד כיתה ט' בן 14 מתיכון דרום או'בריאן שבאיווה, תלה את עצמו במוסך של משפחתו לאחר בריונות אינטנסיבית שחווה בשל היותו הומוסקסואל, בריונות ברשת ואיומים על חייו בשנת 2012. התאבדותו סוקרה ברחבי המדינה והעלתה שאלות לגבי איזו אשמה יש לבריונים בהתאבדויות.[60][61]
  • ג'יידן בל, נער בן 15 מלה גרנדה, אורגון, ניסה להתאבד בתלייה לאחר בריונות שחווה בשל היותו הומוסקסואל בשנת 2013. לאחר שנותקו ממנו מכשירי ההחייאה, בל מת בבית החולים OHSU. אביו, ג'ו בל, החל בצעידה לאורך אמריקה, עבור העלאת המודעות בנושא בריונות נגד הומוסקסואלים, אך נפגע ונהרג על ידי משאית, כשהיה בחצי הדרך של המסע שלו.[62][63]
  • עלי "עלי-רזא" פאזלי מונפרד היה צעיר איראני בן 20, שנחטף ונרצח באכזריות במאי 2021 על ידי שלושה קרובי משפחתו, סמוך לעיר אהוואז בפרובינציית ח'וזסתאן שבאיראן.[64]
  • פטר קארלסון נרצל בשנת 1995 בשוודיה על רקע הומופובי.[65]

חקיקה עריכה

 
כמה מדינות בארצות הברית יישמו חוקים לטיפול בבריונות בבתי הספר.
  החוק אוסר על אפליה של תלמידים על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית
  החוק אוסר על אפליה של תלמידים על רקע נטייה מינית בלבד
  החוק אוסר על בריונות של תלמידים בשל נטייה מינית וזהות מגדרית
  רגולציה בבתי ספר או קוד אתי למורים שמתייחס לאפליה או בריונות של תלמידים על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית
  על רקע נטייה מינית בלבד
  החוק אוסר על הוראה בית ספרית של נושאי הלהט"ב בצורה חיובית
  החוק אוסר על בריונות בבית הספר אך לא מפרט סוגים של הגנה
  אין חוק ברחבי המדינה שאוסר במפורש על בריונות בבתי ספר

ביוני 2010, מדינת אילינוי שבארצות הברית העבירה חוק (SB3266) שאוסר על בריונות נגד להט"ב וכל צורה אחרת של בריונות בבתי ספר.[66]

בפיליפינים, יישמו המחוקקים את חוק הרפובליקה מס' 10627, הידוע גם בשם חוק נגד בריונות משנת 2013 (Anti-Bullying Act of 2013), בבתי ספר. על פי החוק האמור, בריונות על רקע מגדרי מוגדרת כ"כל מעשה המשפיל או מדיר אדם על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית נתפסת או ממשית (SOGI)".[67]

תמיכה עריכה

באירופה, פועלות העמותות סטונוול[68] ו-Anti-Bullying Network[69] שפועלות בבריטניה, והארגון Russian LGBT Network (אנ') שפועל ברוסיה.[70]

בארצות הברית בולט פרויקט It Gets Better, בו ידוענים ולהט"בים מן השורה מייצרים סרטוני יוטיוב ומשתפים מסרים של תקווה לבני ובנות נוער להט"בים.[71][72][73] הארגון עובד עם ארצות הברית, פרויקט טרוור[72] ו-GLSEN.[73] קואליציית בתי הספר הבטוחים מספקת משאבים למורים ולתלמידים למקרה של בריונות. Egale Canada עובדת עם להט"בים קנדים.[74] בברזיל, הקבוצה הגאה של באהיה (Grupo Gay da Bahia) מספקת תמיכה.[75][76][77] להט"בים דרום אפריקאים יכולים לפנות לנציבות זכויות האדם של דרום אפריקה.[78]

ראו גם עריכה

עיינו גם בפורטל:
  פורטל להט"ב

לקריאה נוספת עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ לאחר שמקארתי כינה אותו קומוניסט לשעבר, כתב האנק גרינשפן: "מקובל לדבר בקרב הומוסקסואלים במילווקי שנפגשים בפונדק הסוס הלבן, כי הסנטור ג'ו מקארתי עסק לא פעם בפעילות הומוסקסואלית". לאס וגאס סאן, 25 באוקטובר 1952. מאוחר יותר הסביר מקארתי שהוא התכוון לקרוא לגרינספון אסיר לשעבר (מה שהיה נכון), ולא קומוניסט לשעבר (מה שהיה שקר).
  2. ^ הטענות נדחות במפורש בספרו של ריצ'רד רובר, Senator Joe McCarthy‏ (1969) [עמוד 68]; ראו גם רוברט ד. דין, Imperial Brotherhood: Gender and the Making of Cold War Foreign Policy‏ (2001) [עמוד 149] (כולל ציטוטים של ברדלי); קייל א' קורדילאונה, Manhood and American Political Culture in the Cold War‏ (2003) [עמוד 94]; תומאס פטריק דוהרטי, Cold War, Cool Medium: Television, McCarthyism, and American Culture‏ (2003) [עמוד 228]; ג'וף שומאכר, Sun, Sin & Suburbia: An Essential History of Modern Las Vegas‏ (2004) [עמוד 144], מסכם, "גרינספן ירד לרטוריקת פליטת בוץ שתגרום לנשיונל אינקוויירר להחוויר". בידיעה שמקארתי לא יעז להיכנס לנבדה, שם תוגש לו תביעה בגין השמצת גרינספן, העניש גרינספן את מקארתי עם הנשק שלו, של האשמות אנונימיות שערורייתיות.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Bullying Myths and Facts". US Dept of Education. אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2010. נבדק ב-2 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Meyer, Doug (2015). Violence against Queer People. Rutgers University Press.
  3. ^ Rogers, Thomas (2010-12-12). "Explaining American schools' gay bullying epidemic". Salon.com. נבדק ב-12 בדצמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Sears, Brad; Hunter, Nan D.; Mallory, Christy (בספטמבר 2009). Documenting Discrimination on the Basis of Sexual Orientation and Gender Identity in State Employment (PDF). Los Angeles: The Williams Institute on Sexual Orientation and Gender Identity Law and Public Policy at UCLA School of Law. p. 5–3. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2019-08-02. נבדק ב-2020-12-20. From 1947 to 1961, more than 5,000 allegedly homosexual federal civil servants lost their jobs in the purges for no reason other than sexual orientation, and thousands of applicants were also rejected for federal employment for the same reason. During this period, more than 1,000 men and women were fired for suspected homosexuality from the State Department alone—a far greater number than were dismissed for their membership in the Communist party. The Cold War and anti-communist efforts provided the setting in which a sustained attack upon gay men and lesbians took place. The history of this 'Lavender Scare' by the federal government has been extensively documented by historian David Johnson. Johnson has demonstrated that during this era government officials intentionally engaged in campaigns to associate homosexuality with Communism: 'homosexual' and 'pervert' became synonyms for 'Communist' and 'traitor.' LGBT people were treated as a national security threat, demanding the attention of Congress, the courts, statehouses, and the media. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 "An interview with David K. Johnson". University of Chicago Press.
  6. ^ Every Class in Every School, Final Report on the First National Climate Survey on Homophobia, Biphobia, and Transphobia in Canadian Schools, Egale Canada
  7. ^ Nordgren, L. F.; Banas, K.; MacDonald, G. (2011). "Empathy Gaps for Social Pain: Why People Underestimate the Pain of Social Suffering". Journal of Personality and Social Psychology. 100 (1): 120–128. doi:10.1037/a0020938. PMID 21219077.
  8. ^ 1 2 Crozier, W. R.; Skliopidou, E. (2002). "Adult Recollections of Name-calling at School". Educational Psychology. 22 (1): 113–124. doi:10.1080/01443410120101288.
  9. ^ 1 2 3 Phoenix, A.; Frosh, S.; Pattman, R. (2003). "Producing Contradictory Masculine Subject Positions: Narratives of Threat, Homophobia and Bullying in 11-14 Year Old Boys". Journal of Social Issues. 59 (1): 179–195. doi:10.1111/1540-4560.t01-1-00011.
  10. ^ 1 2 3 4 5 Smith, G. W. (1998). "The Ideology of "Fag": The School Experience of Gay Students". The Sociological Quarterly. 39 (2): 309–335. doi:10.1111/j.1533-8525.1998.tb00506.x.
  11. ^ 1 2 Swearer, S. M.; Turner, R. K.; Givens, J. E.; Pollack, W. S. (2008). "You're So Gay!": Do Different Forms of Bullying Matter for Adolescent Males?". School Psychology Review. 37 (2): 160–173.
  12. ^ 1 2 Russell, S. T.; Joyner, K. (2001). "Adolescent Sexual Orientation and Suicide Risk: Evidence From a National Study". American Journal of Public Health. 91 (8): 1276–1281. doi:10.2105/ajph.91.8.1276. PMC 1446760. PMID 11499118.
  13. ^ Williams, T.; Connolly, J.; Pepler, D.; Craig, W. (2005). "Peer Victimization, Social Support, and Psychosocial Adjustment of Sexual Minority Adolescents" (PDF). Journal of Youth and Adolescence. 34 (5): 471–482. doi:10.1007/s10964-005-7264-x. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 באוגוסט 2017. נבדק ב-1 בנובמבר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Pascoe, C. J. (2007). Dude You're a Fag, Masculinity and Sexuality in High School. Berkeley & Los Angeles, CA: University of California Press
  15. ^ Kimmel, M. (2010). Masculinity as Homophobia, Fear, Shame and Silence in the Construction of Gender Identity. In M. S. Kimmel & A. L. Ferber (Eds.), Privilege, A Reader (pp.107-131). Boulder: Westview Press
  16. ^ 1 2 Herek, G. M. (1986). "On Heterosexual Masculinity, Some Psychical Consequences of the Social Construction of Gender and Sexuality". American Behavioral Scientist. 29 (5): 563–577. doi:10.1177/000276486029005005.
  17. ^ Berlan, ED; Corliss, HL; Field, AE; et al. (באפריל 2010). "Sexual Orientation and Bullying Among Adolescents in the Growing Up Today Study". Journal of Adolescent Health. 46 (4): 366–71. doi:10.1016/j.jadohealth.2009.10.015. PMC 2844864. PMID 20307826. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Swearer, SM; Turner, RT; Givens, JE (2008). ""You're so gay!": Do different forms of bullying matter for adolescent males?". School Psychology Review. 37.
  19. ^ Sweet, Matt. "Depression and Anxiety in LGBT People: What You Need to Know" (PDF). נבדק ב-18 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 Sweet, Matt. "Depression and Anxiety in the LGBT People: What You Need to Know" (PDF).
  21. ^ Reilly, Mollie (באפריל 2016). "Same-Sex Couples Can Now Adopt Children in All 50 States". Huffington Post. נבדק ב-18 ביולי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Meyer, Ilan (במרץ 1995). "Minority Stress and Mental Health in Gay Men". Journal of Health and Social Behavior. 36 (1): 38–56. doi:10.2307/2137286. JSTOR 2137286. PMID 7738327. נבדק ב-24 ביולי 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Glew, G. M.; Fan, M.; Katon, W.; Rivara, F. P.; Kernic, M. A. (2005). "Bullying, Psychosocial Adjustment, and Academic Performance in Elementary School". Archives of Pediatrics & Adolescent Medicine. 159 (11): 1026–1031. doi:10.1001/archpedi.159.11.1026. PMID 16275791.
  24. ^ 1 2 Roth, D. A.; Coles, M. E.; Heimberg, R. G. (2002). "The relationship between memories for childhood teasing and anxiety and depression in adulthood". Journal of Anxiety Disorders. 16 (2): 149–164. doi:10.1016/s0887-6185(01)00096-2. PMID 12194541.
  25. ^ Russell, S. T.; Ryan, C.; Toomey, R. B.; Diaz, R. M.; Sanchez, J. (2011). "Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Adolescent School Victimization: Implications for Young Adult Health and Adjustment". Journal of School Health. 81 (5): 223–230. doi:10.1111/j.1746-1561.2011.00583.x. PMID 21517860.
  26. ^ Rivers, I (2004). "Recollections of Bullying at School and Their Long-Term Implications for Lesbians, Gay Men and Bisexuals". Crisis. 25 (4): 169–175. doi:10.1027/0227-5910.25.4.169. PMID 15580852.
  27. ^ Meyer, I. H. (1995). "Minority Stress and Mental Health in Gay Men". Journal of Health and Social Behavior. 36 (1): 38–56. doi:10.2307/2137286. JSTOR 2137286. PMID 7738327.
  28. ^ GMR, UNESCO, and UNGEI, ‘School-related gender-based violence is preventing the achievement of quality education for all: Policy Paper 17 at 59th session of the Commission on the Status of Women in New York City’, 59th session of the Commission on the Status of Women in New York City. UNESCO, p. 16, 2015.
  29. ^ Plan International, ‘A Girl’s Right to Learn Without Fear: Working to end gender-based violence at school’, Plan Limited, Surrey, 2013.
  30. ^ S. Bloom, J. Levy, N. Karim, L. Stefanik, M. Kincaid, D. Bartel, and K. Grimes, ‘Guidance for Gender Based Violence (GBV) Monitoring and Mitigation within Non-GBV Focused Sectoral Programming’, CARE USA, 2014.
  31. ^ Plan UK, ‘Ending school-related gender-based violence: Brie ng paper’, London, 2013.
  32. ^ 1 2 3 UNESCO (2016). Out in the Open: Education sector responses to violence based on sexual orientation and gender identity/expression (PDF). Paris, UNESCO. p. 26. ISBN 978-92-3-100150-5.
  33. ^ ICGBV, ‘Addressing School Related Gender Based Violence: Learning from Practice: Learning Brief No. 10’, Irish Consortium on Gender Based Violence, Dublin, 2013.
  34. ^ F. Leach, M. Dunne, and F. Salvi, ‘School-Related Gender based Violence: A global review of current issues and approaches in policy, programming and implementation responses to School-Related Gender-Based Violence (SRGBV) for the Education Sector’, UNESCO, 2014.
  35. ^ "Mental Health American, Bullying and Gay Youth". National Mental Health Association. אורכב מ-המקור ב-14 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "How 'gay' Became Children's Insult of Choice". BBC News. 2008-03-18.
  37. ^ "Gay Bullying in Schools Common". BBC News. 26 ביוני 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Homophobic bullying". stonewall.org.uk. Stonewall. נבדק ב-25 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Gay Male and Lesbian Youth Suicide" (PDF). 1989. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ 1 2 "The School Report" (PDF). Stonewall.(הקישור אינו פעיל, 11.2.2022)
  41. ^ "Suicide Prevention". Center for Disease Control and Prevention. 2019-02-05. אורכב מ-המקור ב-4 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Statistics". American Foundation for Suicide Prevention. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2010. נבדק ב-2 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Nabozny v. Podlesny". Lambda Legal. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2012. נבדק ב-12 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ ניצן אביב הגיב, הבנ"ה - IDAHO | בריונות בבית הספר והתלמיד שעשה היסטוריה, באתר www.havana.org.il
  45. ^ "About Us - Matthew Shepard Foundation".
  46. ^ Merjian, Armen H. (Fall 2009). "Henkle v. Gregory: A Landmark Struggle against Student Gay Bashing" (PDF). Cardozo Journal of Law & Gender. 16 (1): 41–64. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 במרץ 2014. נבדק ב-4 בספטמבר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  47. ^ "Damilola's grieving father speaks out". BBC News. 30 בנובמבר 2000. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ 1 2 Hopkins, Nick (29 בנובמבר 2000). "Death of a schoolboy". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ (הקישור אינו פעיל, 11.2.2022)Bennetto, Jason (29 בנובמבר 2000). "His mother told teachers he was being bullied. Now she must bury him". Independent. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^   John Steele, Crime Correspondent, ‏Damilola's father attacks loss of values, The Telegraph, 7 December 2000
  51. ^ Tatchell, Peter (13 בינואר 2003). "A victim of homophobia?". New Statesman. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ "Hoover". WCVB TV, Boston. אורכב מ-המקור ב-5 באוקטובר 2010. נבדק ב-20 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Cameroon Denies Homosexuals Face Persecution". BBC News. 8 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Parker, Ian (6 בפברואר 2012). "The Story of a Suicide". The New Yorker. נבדק ב-5 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "Harassed gay man's £120,000 award". BBC News. 2 באוקטובר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "15-year-old Jamie Hubley's lonely cry for acceptance". Ottawa Citizen, October 17, 2011.
  57. ^ "Mallick: Meet the boy the bullies broke". Toronto Star, October 18, 2011.
  58. ^ "Phillip Parker, Gay Tennessee Teen, Commits Suicide After Enduring Bullying (VIDEO)". Huffington Post. Huffigton Post. 23 בינואר 2012. נבדק ב-16 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ "Phillip Parker Suicide: Bullied Teen's Final Words Were 'Please Help Me Mom'". International Business Times. 23 בינואר 2012. נבדק ב-16 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ "Kenneth Weishuhn, Gay Iowa Teen, Commits Suicide After Allegedly Receiving Death Threats". Huffington Post. 2012-04-17. נבדק ב-21 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ Mulvihill, Evan (2012-04-18). "Heartbreaking Details Emerge In Suicide Of Out Iowa Teen Kenneth Weishuhn". Queerty. נבדק ב-21 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ Nichols, James (2013-10-10). "Jadin Bell's Father, Joe Bell, Killed While Walking Cross Country For Tribute To Dead Gay Teen". Huffington Post. נבדק ב-20 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ "Jadin Bell's father Joe Bell of La Grande killed by truck while walking in memory of son". Oregon Live. 10 באוקטובר 2013. נבדק ב-20 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ "Gay Iranian man dead in alleged 'honor killing,' rights group says". NBC News (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2021-05-12. נבדק ב-2021-05-12.
  65. ^ League @ NCR - Library - History - Our Gay and Lesbian Heritage, web.archive.org, ‏2007-08-25
  66. ^ "SB3266 Text". אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "Implementing Rules and Regulations of Republic Act No. 10627". Official Gazette of the Republic of the Philippines. Government of the Philippines. נבדק ב-10 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "Stonewall, Mayor of London Launch Anti-Homophobic Bullying DVD". Uk gay news. אורכב מ-המקור ב-28 במרץ 2012. נבדק ב-21 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "Information for Schools on Homophobic Bullying". www.antibullying.net.
  70. ^ "The Russian LGBT Network". Ilga. אורכב מ-המקור ב-20 במרץ 2012. נבדק ב-21 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "CBS employees join the It Gets Better Project". CNET. נבדק ב-21 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ 1 2 "Adam Lambert Revamps 'Aftermath' for The Trevor Project". MTV. נבדק ב-21 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ 1 2 "Dan Savage: For Gay Teens, Life 'Gets Better'". NPR. נבדק ב-21 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ "Gay Rights Organization Egale Canada Applauds Decision On Dire Straits Song". City news. אורכב מ-המקור ב-27 בינואר 2012. נבדק ב-21 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "Grupo Gay da Bahia - GGB". www.ggb.org.br.
  76. ^ "Grupo Gay da Bahia "premia" Dilma como inimiga número 1 dos homossexuais". Repórter Alagoas (בפורטוגזית). 9 במרץ 2012. אורכב מ-המקור ב-16 במאי 2013. נבדק ב-25 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "kit anti-homofobia: grupo Gay da Bahia dá troféu de "inimiga da causa" a presidente Dilma Rousseff". TV Recôncavo (בפורטוגזית). 3 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור ב-4 באפריל 2013. נבדק ב-25 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-7 במרץ 2013. נבדק ב-2013-03-30. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בריונות_והטרדות_נגד_להט%22ב&oldid=38356106"