ברניס לי בינג
ברניס לי בינג (באנגלית: Bernice Lee Bing; 1936 – 1998) הייתה ציירת אסייתית-אמריקאית, אשר ציוריה התאפיינו בסגנון אקספרסיוניסטי מופשט.[1][2] בינג פעלה בתקופת דור הביט והושפעה מהבודהיזם והקליגרפיה הסינית.[1] בעבודותיה של בינג ניתן לראות שילוב בין אידאולוגיה מערבית וטכניקות ציור סיניות.[3] בינג זכתה במספר פרסים, כדוגמת Lifetime Achievement Award (בשנת 1996) ופרס מטעם ה-Asian Heritage Council (בשנת 1990).[2]
 | |
| לידה |
10 באפריל 1936 סן פרנסיסקו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 1998 (בגיל 62) Philo, ארצות הברית |
| לאום |
Chinese Americans |
| מקום לימודים |
התיכון הטכני של אוקלנד |
| תחום יצירה |
צבע שמן |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם מופשט |
| פרסים והוקרה |
פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1996) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ברניס לי בינג נולדה בשנת 1936 בצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו והייתה בת דור שלישי למשפחה סינית אמריקאית. בגיל 6 אמה נפטרה ובינג עברה בין מספר מקומות מגורים, כדוגמת משפחות אומנה קווקזיות, בית אומנה בפרוורי צ'יינטאון של אוקלנד (Ming Quong Home). בגיל 7 בינג חיה אצל סבתה, שזיהתה את כישרונה האומנותי. יש הטוענים שבינג פתחה בקריירת אומנות בעקבות הכרה זו מסבתה.[2]
בינג למדה בתיכון Oakland Technical High School (אנ') וסיימה אותו בשנת 1955. כשלמדה בתיכון, היא זכתה במספר תחרויות אומנות מקומיות ואזוריות.[2] בשנת 1957 היא קיבלה את פרס National Scholastic Award. בעקבות כך, היא זכתה במלגה לCalifornia College of Arts and Crafts (אנ'). בתחילת לימודיה בקולג' היא למדה פרסום אך במהרה שינתה את התמחותה ללימודי ציור.[1]
לאחר סמסטר אחד ב-CCAC, בינג בחרה לעבור ללמוד במכון האומנות של סן פרנסיסקו (SFAI).[2] בשנת 1961, עם סיום לימודיה, היא החלה להיות חלק מתנועת דור הביט אשר התחילה בשנות החמישים בארצות הברית והתאפיינה בחופש ביטוי רב ללא מעצורים.[1]
בשנת 1967 בינג הייתה אחת מתוך קבוצה של שנים עשר אנשים אשר השתתפו בתוכנית לימודית במכון אסלן שבביג סור (אנ'), קליפורניה. התוכנית התמקדה בלימוד מקצועות הומניים.[2] בלימודיה בתקופה זו היא התוודעה לכתביו של קרל גוסטב יונג וציירה את אזורי הביג סור. שם החלה בינג לבצע מדיטציה בודהיסטית כשיטת טיפול פסיכולוגי.[1]
בין השנים 1984–1985 בינג טיילה בקוריאה, יפן וסין. כאשר שהתה בבייג'ינג היא הרצתה על האקספרסיוניזם האמריקאי המופשט לתלמידי אומנות.[3]
משנת 1985 ועד מותה בינג גרה בעיירה פילו (אנ') שבמחוז מנדוסינו, קליפורניה. בתקופה זו היא הצטרפה לארגונים בדלנים שונים, כגון Lesbian Visual Artists, Rural Women's Resources ו-Asian American Women's Artist Association (AAWAA)(אנ').[1]
לאחר פרישתה בשנת 1998 למקדש טיבטי שבצפון קליפורניה, בינג החלה להשתמש במדיטציה כדי לעזור לעצמה בהתמודדות עם הכאב שחוותה בעקבות בעיות רפואיות. בינג נפטרה באותה שנה ב-17 באוגוסט, בגיל 62, ממחלת הסרטן.[1]
תרומה לקהילה עריכה
כאשר בינג שהתה בביג סור בשנת 1967 היא למדה כיצד ליצור קשרים עם הקהילה על ידי שימוש במודעות חברתית. שהותה באזור השפיעה עליה רבות ובהמשך חייה היא הקדישה כשני עשורים לתרומה לקהילה.[1]
בינג הקימה ארגונים רבים למען הקהילה וביניהם המרכז התרבותי ללא מטרות הרווח South Market Cultural Center (SOMAR) והגלריה שלו. בשנת 1968 בינג שירתה כחברת צוות ב- National Endowment for the Arts Expansion Program. משנת 1969 עד 1971 היא עבדה עם Neighborhood Art Programs. בשנות ה-70 המוקדמות הייתה חלק מצוות פסטיבל האומנויות במרכז הקהילתי בסן פרנסיסקו.[3]
בשנת 1977, לאחר שכנופיה סינית ביצעה פיגוע בצ'יינטאון של סן פרנסיסקו, הקימה בינג, כפעולת מחאה כנגד הפיגוע, סדנת אומנות בשיתוף עם הכנופיה הסינית Baby Wah Chings. בשנים 1983 ו-1984 היא קיבלה פרסים על עבודתה הקהילתית.[2]
קריירה אומנותית עריכה
בינג פיתחה התעניינותה בסגנון האקספרסיוניזם המופשט במהלך לימודיה ב-CCAC. בנוסף, כפי שנהוג בפילוסופיות מזרחיות, היא למדה להסתכל בצורה מעמיקה בנושאי הציור שלה ולחפש את משמעותם.[1] את לימודיה ב-SFAI היא סיימה בהצטיינות וקיבלה את התואר האקדמאי B.F.A (Bachelor of Fine Arts) (אנ'). בשנת 1961 היא קיבלה את התואר M.F.A (Master of Fine Arts) (אנ').[2] כדי להתפתח בתחום הציור היא ניצלה את שהותה בסין ולמדה קליגרפיה סינית תחת הנחייתו של Wang Dong Ling וטכניקות סיניות לציור נופים מהפרופסור Yang מאקדמיית Zhejiang Art Academy שבהאנגג'ואו.[3][1]
למשך תקופה יחסית ארוכה בינג לא הוזמנה להשתתף בתערוכות גדולות והשתתפה רק בתערוכות קטנות. הקריירה האומנותית שלה חוותה פריחה כשהצטרפה לארגון AAWAA (אנ'), שמטרתו ליצור הכרה לאומניות אסייתיות אמריקאיות, שאפשר לה לקשר בין זהותה וכישוריה האומנותיים.[2]
ב-1990 היא קיבלה פרס מטעם ה-Asian Heritage Council וחזרה להשתתף בתערוכות.[2] באותה שנה היא הציגה את התערוכה "Complete the Circle" . בתערוכה זו השתתפו שש אומניות סיניות אמריקאיות אשר שילבו אלמנטים סיניים ומערביים וכך התחברו מחדש אל שורשיהן התרבותיים.[1]
בשנת 1991 בינג הוזמנה לעשות תערוכת סולו ב-SOMAR ובשנים 1995–1997 היא הוזמנה לתערוכות גדולות ברחבי ארצות הברית. בשנת 1996 היא נבחרה לקבל את הפרס Visual Arts Honor Award מטעם הארגון National Women Caucus for the Arts(אנ').[3]
בשנת 1997 היא הוזמנה להשתתף בתערוכה נודדת שנקראה "Asian Tradition/ Modern Expression, 1945-1970" . התערוכה עברה בניו יורק, שיקגו, לוס אנג'לס וטאיוואן. בשנת 1998 יצירותיה של בינג הוצגו בתערוכה נודדת של ציירים מופשטים שהושפעו מהתרבויות האסייתיות בשם "Women on the Silk Road". תערוכה זו טיילה לאורך דרך המשי.[3]
בשנת 2013 AAWAA הוציאו ביחד עם Queer Women of Color Media Arts Project (אנ') את הסרט "The Worlds of Bernice Bing" שהיה מחווה להישגיה.[2]
סגנון אומנותי עריכה
הז'אנר האומנותי בו ציירה בינג הוא אקספרסיוניזם מופשט. היא הושפעה מהציירים וילם דה קונינג, פרנז קליין (אנ'), רוברט מאתרוול (אנ') וקליפורד סטיל (אנ'); ביצירותיה ניתן לראות השפעה מתכנים של דור הביט. בינג, שנחשפה הן לתרבות הקווקזית והן לתרבות הסינית, חשה שמתעורר בה קונפליקט לגבי זהותה התרבותית. בהמשך חייה בינג ציינה כי האומנות עזרה לה לפתור את הקונפליקט בו הייתה שרויה.[1]
גם הקליגרפיה הסינית נתנה אותותיה בעבודתה של בינג. על אף שעבודותיה מזוהות בסגנון האקספרסיוניזם המופשט ניתן לראות בהן סממנים מהקליגרפיה המתבטאים במשיחות המכחול הנועזות שלה. לדוגמה, ביצירתה Cosmic Gap (1992) ניתן לראות משיחות מכחול שחורות מסתלסלות על כל הקנבס, כמו בקליגרפיה הסינית.[1]
שמות ציוריה של בינג מרמזים לצופה אודות המסר ביצירתה. למשל, ביצירתה Ideogram (1989), על הקנבס מצוירים רצף של סימנים, אשר מייצגים מושג כלשהו לא ידוע כמו המילה ideogram, אשר משמעותה סימן או מושג בלתי ידוע.[1]
עבודותיה של בינג שילבו בין האידאולוגיות המזרחיות והמערביות וכך בין שתי התרבויות בהן חיה.[3] עבודתה של בינג הוכרה על ידי מלומדים כחלק חשוב מהסגנון שמוכר כיום כ-Asian American Paintings.[1]