ג'ימי קוב
וילבור ג'ימי (ג'יימס) קוב (20 בינואר 1929 – 24 במאי 2020) היה מתופף ג'אז אמריקאי.[1]
 | |
| קוב מתופף 2008 | |
| לידה |
20 בינואר 1929 וושינגטון די.סי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
24 במאי 2020 (בגיל 91) מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה | וילבור ג'יימס קוב |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות |
מ-1949 |
| עיסוק | מוזיקאי |
| סוגה | ג'אז |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | תופים |
| חברת תקליטים |
צ'סקי רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | מיילס דייוויס |
| בת זוג | אלינה שטיינברג |
| צאצאים | סרינה וג'יימה |
| מספר צאצאים | 2 |
| פרסים והוקרה | פרס מורשת דון רדמן (2008), פרס האקדמיה הלאומית NEA (2009) |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
הוא היה חלק מהרכב השישייה הראשונה של מיילס דייוויס. בזמן מותו היה קוב החבר האחרון של הלהקה שנותר בחיים זה קרוב לשלושים שנה. בשנת 2009 זכה בפרס "Jazz Masters" (אנ') של הקרן הלאומית לאמנויות.
קורות חיים המוקדמות עריכה
קוב נולד בוושינגטון די. סי ב־20 בינואר 1929.[2] לפני שהחל את דרכו במוזיקה, נהג להאזין לאלבומי ג'אז והקשיב, עד שעות הלילה המאוחרות לתקליטן הג'אז המפורסם של אותה תקופה "Symphony Sid",[3] ששידר בעיר ניו יורק. קוב החל את הקריירה שלו בשנת 1950 בסיורים עם הסקסופוניסט ארל בוסטיק.
לאחר מכן הופיע עם הזמרת דיינה וושינגטון, הפסנתרן והמלחין וינטון קלי, נגן סקסופון האלט קנונבול אדרלי,[4] הבסיסט קטר בטס, הסקסופוניסט והחלילן פרנק ווס,[5] נגן סקסופון הבריטון ליאו פרקר ונגן הסקסופון צ'ארלי ראוז.
באתר האינטרנט שלו מסופר על הופעות מוזיקליות עם זמרת הג'אז בילי הולידיי, השחקנית והזמרת פרל ביילי והחצוצרן דיזי גילספי, שהתרחשו לפני 1957.
קריירה עריכה
קוב הצטרף למיילס דייוויס בשנת 1958 כחלק מהרכב השישייה שלו, לאחר שאדרלי המליץ עליו בפני דייוויס. יצירתו המוקלטת הידועה ביותר של קוב היא Kind of Blue של דייוויס (1959). קוב היה האחרון שנשאר בחיים מהרכבים אלה. למעשה הוא חי אחריהם במשך שלושה עשורים. הוא ניגן גם באלבומי דייוויס אחרים, וביניהם: "Sketches of Spain" (1960), "Someday My Prince Will Come" (1961), "Miles Davis at Carnegie Hall" (1962), "In Person Friday and Saturday Nights at the Blackhawk, Complete", ומעט באלבומים Porgy and Bess" (1959)" ו-"Sorcerer". התנהגותו העדינה והמאופקת הביאה לכך שרבים, וביניהם דייוויס,[6] העריצו אותו על כך. עם זאת, גרם הדבר לכך שהוא לא זכה לאותה הכרה שהמתופפים האחרים קיבלו. לקוב היה נטייה להימנע מפרסום ולכן הוא לא הקליט את הסט הראשון שלו כמוביל הלהקה עד 1983, עם צאתו של So Nobody Else Can Hear.
קוב עזב את הלהקה בשנת 1963, כאשר טוני ויליאמס הובא על ידי דייוויס. הוא הקים שלישייה עם הפסנתרן וינטון קלי והבסיסט פול צ'יימברס, שהיו חלק מיחידת הקצב של דייוויס. הלהקה הקליטה עם קני בורל (גיטרה) וג'יי ג'יי ג'ונסון (טרומבון), לפני שנפרדה בסוף העשור.[7] קוב המשיך והצטרף לשלישיית ג'אז, יחד עם האנק ג'ונס בפסנתר ואדי גומז בבס. הוא גם סייר עם שרה ווהן במהלך שנות השבעים, ולימד באוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת צפון קרוליינה בגרינסבורו ובמכללת ברקלי למוזיקה. הוא ניגן ב"להקת מחווה" בשם "4 דורות של למיילס", יחד עם רון קרטר (בס), מייק סטרן (גיטרה) וג'ורג' קולמן (סקסופון טנור).[8]
במהלך הקריירה שלו עבד קוב עם ביל אוונס, קלארק טרי, סטן גץ, ג'ון קולטריין, ווס מונטגומרי, ארט פפר, וויין שורטר, בני גולסון, גיל אוונס, קני דורהאם, פרנק סטרוזייר, בובי טימונס, בוקר ליטל, ג'וני גריפין, אקיקו טסורוגה, ברטה הופ, חאמיט בלויט, נט אדרלי, מארק מרפי, ג'ון הנדריקס, ג'ו הנדרסון, דייוויד (פת'הד) ניומן, גרי אלן, לארי וויליס, וולטר בוקר, רד גרלנד, ריצ'י קול, ארני רויאל, ג'רום ריצ'רדסון, ג'ימי קליבלנד, פילי ג'ו ג'ונס, סאני סטיט, ננסי וילסון, ריקי פורד, ריצ'רד ווינדס, ג'ון וובר, פיטר ברנשטיין, ועוד רבים אחרים.
פרסים עריכה
ביוני 2008 זכה ג'ימי קוב בפרס "מורשת דון רדמן".[9] ב־17 באוקטובר 2008, קוב היה אחד משישה אמנים שקיבלו את פרס "Jazz Masters" של הקרן הלאומית לאמנויות לשנת 2009.[5]
חיים אישיים עריכה
קוב היה נשוי לאלינה שטיינברג קוב עד מותו. היו להם שתי בנות, סרינה וג'יימה. קוב נפטר ב־24 במאי 2020, בביתו במנהטן.[10] הוא היה בן 91 וסבל מסרטן הריאות.[11]
דיסקוגרפיה (רשימה חלקית) עריכה
- So Nobody Else Can Hear (Contempo Vibrato, 1983)
- Encounter (Philology, 1994)
- Only for the Pure of Heart (Fable/Lightyear, 1998)
- Four Generations of Miles: A Live Tribute to Miles (Chesky, 2002)
- Cobb's Groove (Milestone, 2003)
- Yesterdays (RteesanCobb Music, 2003)
- Tribute to Wynton Kelly & Paul Chambers (Sound Hills, 2004)
- Cobb Is Back in Italy! (Azzurra, 2005)
- Marsalis Music Honors Series: Jimmy Cobb (Marsalis/Rounder, 2006))
- Taking a Chance on Love (Azzurra, 2006)
- New York Time (Chesky, 2006)
- Cobb's Corner (Chesky, 2007)
- Jazz in the Key of Blue (Chesky, 2009)
- Live at Smalls (Smallslive, 2010)
- Remembering Miles 'Tribute to Miles Davis' (Sony Music, 2011)
- The Original Mob (Smoke Sessions, 2014)
- You'll See (SteepleChase, 2016)
- This I Dig of You (Smoke Sessions, 2019)
- Remembering U (Jimmy Cobb World, 2019)
ועוד הקלטות רבות עם מיטב האמנים המובילים.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ימי קוב
ג'ימי קוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ימי קוב, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ימי קוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ימי קוב, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ימי קוב, באתר Songkick (באנגלית)- ג'ימי קוב - מתופף הג'אז האגדי - כולל דיסקוגרפיה מלאה
- ג'ימי קוב - באתר Drummerworld
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Jimmy Cobb | Biography & History, AllMusic (באנגלית)
- ^ Jimmy Cobb, drummer on Miles Davis's Kind of Blue, dies aged 91, the Guardian, 2020-05-25 (באנגלית)
- ^ 'Kind of Blue' drummer still keeping time as album turns 60, AP NEWS, 2021-05-07
- ^ Ryan Reed,Hank Shteamer, Ryan Reed, Hank Shteamer, Jazz Drummer Jimmy Cobb, Who Played on Miles Davis' 'Kind of Blue,' Dead at 91, Rolling Stone, 2020-05-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 Jimmy Cobb, www.arts.gov (באנגלית)
- ^ "Jimmy Cobb, consummate jazz drummer for Miles Davis, dies at 91". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-06-24.
- ^ Nancy Dillon, Jazz drummer Jimmy Cobb, last surviving member of Miles Davis’ ‘Kind of Blue’ sextet, dies at 91, nydailynews.com
- ^ John Litweiler, George Coleman/Mike Stern/Ron Carter/Jimmy Cobb: 4 Generations of Miles, JazzTimes (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jimmy Cobb, jazz drums, www.music.msu.edu
- ^ Jimmy Cobb, The Pulse Of 'Kind Of Blue,' Dies At 91, NPR.org (באנגלית)
- ^ Jimmy Cobb, 'Kind of Blue' drummer for Miles Davis, dies, AP NEWS, 2021-04-20