ויקיפדיה

ג'ין ריצ'י

זמרת אמריקאית

ג'ין רות' ריצ'י (באנגלית: Jean Ruth Ritchie‏; 8 בדצמבר 1922 - 1 ביוני 2015) הייתה זמרת פולק אמריקאית, פזמונאית ונגנית דולצימר הרים שזכתה לכינוי "אם הפולק".[1]

ג'ין ריצ'י
ג'ין ריצ'י ב-1950
ג'ין ריצ'י ב-1950
לידה 8 בדצמבר 1922
וייפר, קנטקי, ארצות הברית
פטירה 1 ביוני 2015 (בגיל 92)
בריה, קנטקי, ארצות הברית
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קנטקי, אוניברסיטת הקמברלנדס עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פולק
כלי נגינה דולצימר הרים
חברת תקליטים

Folkways, Elektra, Sire, Greenhays, Flying Fish, Riverside, Warner Bros,

Tradition
בן או בת זוג ג'ורג' פיקו (1950–2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.jeanritchie.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בקטנותה למדה ריצ'י מאות שירי עם ממשפחתה ומקהילתה הכפרית שבהרי האפלצ'ים במזרח ארצות הברית, רבים מהם היו גרסאות מקומיות לשירי עם בריטים ואירים בני מאות בשנים, ביניהם בלדות צ'יילד (בלדות שנאספו על ידי הפולקלוריסט פרנסיס ג'יימס צ'יילד).[2] ביצועיה חשפו את השירים הללו לקהל הרחב.[3] ריצ'י עסקה גם בכתיבת שירים מקוריים תוך התבססות על היסודות העממיים.[4] ריצ'י הובילה את תחייתו של הכלי המסורתי של הקהילה בה גדלה, דולצימר ההרים, זאת באמצעות שימוש נרחב בכלי באלבומים שלה לצד כתיבת ספר הדרכה בנוגע לשימוש בו.[4]

ריצ'י שלחה ידה גם באיסוף מוזיקה עממית בארצות הברית כמו גם בבריטניה ובאירלנד,[5][6] זאת על מנת לחקור את מקורות שירי ילדותה[4] ולעזור לשמר את המוזיקה העממית.

ריצ'י העניקה השראה למגוון רחב של מוזיקאים מובילים, ביניהם בוב דילן, שירלי קולינס, ג'וני מיטשל, אמילו האריס וג'ודי קולינס.[3][1][7]

ביוגרפיה עריכה

משפחתה עריכה

 
דולצימר הרים

ג'ין ריצ'י נולדה לאביגייל ריצ'י לבית הול (Abigail Hall, 1877–1972) ולבאליס וילמאר ריצ'י (Balis Wilmar Ritchie, 1869–1958) בקהילה הכפרית וייפר (Viper), קהילה קטנה במחוז פרי שבדרום-מזרח מדינת קנטקי, בהרי קמברלנד שבהרי האפלצ'ים.

מקורה של משפחת ריצ'י באלכסנדר ריצ'י (Alexander Ritchie, 1725-1787)[8] ובנו ג'יימס ריצ'י האב (James Ritchie Sr., 1757–1818) שהגיעו מסטיוארטון, שבמזרח איירשייר שבסקוטלנד[9] והיגרו אל צידו השני של האוקיינוס האטלנטי. ג'יימס ריצ'י האב לחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית (לרבות בניצחון במצור על יורקטאון), וחי בווירג'יניה לפני שהשתקע עם משפחתו לצד אגם קאר קריק (Carr Creek Lake) במה שלימים יהיה בתחומי מחוז נוט שבקנטקי. ג'יימס טבע למוות במהלך חציית הנהר בקאר קריק ב-1818.[10] משפחתו חזרה לווירג'יניה מלבד בנו אלכסנדר קרוקט ריצ'י האב (Alexander Crockett Ritchie Sr., 1778–1878), סבא-רבא-רבא של ג'ין ריצ'י.[11]

בהמשך חלק מבני בית ריצ'י נלחמו בשורות הקונפדרציה (הדרום) במלחמת האזרחים האמריקנית, כולל סבה של ג'ין מצד אביה, אוסטין ריצ'י (Austin Ritchie, 1834–1899), שהיה בדרגת לוטננט שני.[12]

משפחת ריצ'י ממחוז פרי מוכרת על ידי חוקרי שירי עם כאחת משתי המשפחות שהובילו את שירת הבלדות בקנטקי, זאת לצד משפחת קומז (Combs) מהמחוז הגובל נוט, כאשר הרפטואר של זו האחרונה הייתה הבסיס לעבודה המחקרית הראשונה בנושא בלדות בריטיות באמריקה, תזה של ג'וזאיה קומז (Josiah Combs) מבריה קולג' (Berea College) עבור אוניברסיטת סורבון אשר פורסמה בפריז ב-1925.

אביה של ג'ין, באליס, הוציא ספר שירים ישנים בשם Lovers' Melodies בשנת 1910 או 1911, ספר שהכיל את השירים הפופולריים ביותר בהינדמן (קהילה סמוכה) באותה התקופה, ביניהם "Jackaro", "Lord Thomas and Fair Ellender", "False Sir John and May Colvin" ו-"The Lyttle Musgrave".[10] עם זאת, העדיף באליס נגינה בדולצימר ההרים על פני שירה, ולעיתים קרובות שר בלדות שלמות בראשו בזמן שהוא מנגן.[13] בשנת 1917 אספן המוזיקה העממית ססיל שארפ[14] ליקט שירים בין היתר מאחיותיה הגדולות של ג'ין - מאי (May, 1896-1982), אונה (Una, 1900-1989).[15][16][17] אחותה הגדולה אדנה (Edna, 1910-1997) הוציאה כעבור שנים אלבום משלה עם שירים מסורתיים בליווי הדולצימר.[18] רוב האחים של ריצ'י היו מסורים לביצוע ולשימור של מוזיקה עממית.[19] רבים מבני משפחת ריצ'י למדו בבית הספר להתיישבות בהינדמן, בית ספר עממי שבו עודדו את התלמידים להוקיר את הרקע שלהם, שם גם שארפ ליקט רבים משיריו. ייתכן שרבים מהשירים בבית משפחת ריצ'י הגיעו משכנים, קרובי משפחה, חברים, חברים לבית הספר ואף ספרים, נוסף על אלו שהועברו מדור לדור במשפחה.[10]

אלן לומקס תיאר את המשפחה:

הם היו אנשים שקטים ומתחשבים, שמרכז חייהם היה הבלדות, המשפחות הגדולות וחינוך ילדיהם. סבתה של ג'ין הייתה דמות מרכזית בכנסייה הבפטיסטית מזרם ה-Old Regular, וכל המזמורים העממיים הגיעו ממנה. ג'ייסון הדוד של ג'ין... זוכר את הבלדות הגדולות דוגמת Lord Barnard. אביה של ג'ין... הצליח לשלוח עשרה מארבעה עשר ילדיו לקולג'.

המקור באנגלית
They were quiet, thoughtful folks, who went in for ballads, big families and educating their children. Jean's grandmother was a prime mover in the Old Regular Baptist Church, and all the traditional hymn tunes came from her. Jean's Uncle Jason... who remembers the big ballads like "Lord Barnard". Jean's father... sent ten of his fourteen children to college.
— אלן לומקס

הדוד ג'ייסון שלעיל (1860–1959 ,Jason), שהיה למעשה בן דוד של אביה, עסק בעריכת דין ובבעלות על חווה חקלאית במחוז נוט.[10] הוא היה המקור לכמה משיריה של ג'ין ריצ'י. האספן שארפ כמעט ונפגש איתו ב-1917, פגישה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל.[20]

שנותיה הראשונות עריכה

 
נוף בהרי קמברלנד

ג'ין הייתה הצעירה מבין 14 אחים ואחיות. בילדותה ישנה בחדר אחד עם עשר בנות בבית החווה של משפחתה. ריצ'י ומשפחתה שרו להנאתם, אך גם כליווי לעבודתם החקלאית. כאשר המשפחה התאספה לשיר שירים, הם בחרו מתוך רפרטואר של למעלה מ-300 שירים הכוללים פזמונים, בלדות ישנות כמו גם שירים פופולריים של מלחינים כמו סטיבן פוסטר. השירים נלמדו ברובם בעל פה והושרו ללא ליווי מוזיקלי.[5] בני משפחתה היו נוהגים לשיר הרמוניות מאולתרות כדי ללוות את השיר "Pretty Saro".[21]

ריצ'י סיימה את לימודיה התיכוניים בוויפר ונרשמה ל-Cumberland Junior College בויליאמסבורג שבמדינתה קנטקי.[5] בקולג' היא השתתפה במועדון גלי ובמקהלה וכן למדה פסנתר. ב-1946 סיימה מסלול תואר ראשון בעבודה סוציאלית מטעם אוניברסיטת קנטקי שבלקסינגטון, שם הייתה חברה באחוות פי בטא קפא. לדברי ריצ'י, אספנית שירי העם מוד קרפלס (Maud Karpeles) אמרה ביחס לרקע האקדמי שזכתה לו הזמרית הכפרית שבאה מרקע פשוט כי "אי אפשר לכנות אותה זמרת פולק, כי היא למדה בקולג'". ריצ'י קיבלה זאת כמחמאה.[22]

במלחמת העולם השנייה לימדה ריצ'י בבית ספר יסודי.[23] בשנת 1946, בעודה עדיין מתגוררת במדינת קנטקי, ריצ'י הוקלטה על ידי הפולקלוריסטים אמילי אליזבת ברנקל (Emily Elizabeth Barnacle) וארטוס מוזר (Artus Moser), כשהיא מבצעת שירים עממיים יחד עם אחיותיה אדנה (Edna), קיטי (Kitty) ופולין (Pauline).[24][20][25]

ניו יורק עריכה

 
אלן לומקס, ידיד של ריצ'י

לאחר שסיימה את שנות לימודיה התקבלה ריצ'י לעבודה כעובדת סוציאלית בהנרי סטריט סטלמנט (Henry Street Settlement) שבעיר ניו יורק, שם היא לימדה שירים ומסורות של מחוזות ילדותה לילדים המקומיים.[5] בכך משכה את תשומת לבם של זמרים חוקרים וחובבים בתחום הפולק, שהתגוררו בתפוח הגדול, ומכאן החל תהליך ההתיידדות שלה עם אישים כוודי גאת'רי, אוסקר ברנד, פיט סיגר ואלן לומקס. עבור רבים, ריצ'י הייתה אידיאל של מוזיקאית עממית - היא גדלה בהרי קנטקי, שרה שירים שלמדה ממשפחתה וידעה לנגן בכלי מקומי שנקרא דולצימר הרים.[5]

בשנת 1948, ריצ'י חלקה במה עם הוויברז, וודי גאת'רי ובטי סנדרס ב-Spring Fever Hootenanny.[26] באוקטובר 1949 ריצ'י נהייתה לאורחת קבועה בתוכנית הרדיו Folksong Festival של אוסקר ברנד.

בשנים 1949 ו-1950, היא הקליטה בניו יורק מספר שעות של שירים, סיפורים והיסטוריה שבעל פה עבור לומקס.[27] ההקלטות שביצע לומקס עם ריצ'י זמינות במרשתת באדיבות הארכיון הדיגיטלי של לומקס.[28] ב-1951 היא הוקלטה בהרחבה גם עבור ספריית הקונגרס.

ב-1951 ריצ'י נעשתה כבר לזמרת במשרה מלאה, אספנית שירי פולק ומחברת שירים. Elektra Records החתימה אותה ותחתיה הוציאה ב-1952 את אלבומה הראשון, אלבום אשר עסק בשירי המשפחה, Singing the Traditional Songs of Her Kentucky Mountain Family, שכלל גרסאות משפחתיות לשירים כמו "Gypsum Davy", "The Cuckoo", ו"The Little Devils". זה האחרון ריתק במיוחד את האספן ססיל שארפ כששמע אותו מאחיותה הגדולות אונה (Una) וסברינה (Sabrina) ב-1917.[20]

משלחת פולברייט עריכה

 
אליזבת קרונין, זמרת עממית אירית שריצ'י ליקטה משיריה

ב-1952 הוענקה לריצ'י מלגה במסגרת תוכנית פולברייט (Fulbright) זאת במטרה שתלך להתחקות אחר הקשרים בין בלדות אמריקניות לבין שירי עם ותיקים מאנגליה, מסקוטלנד ומאירלנד.[29] ריצ'י ובעלה, ג'ורג' פיקו (George Pickow), השקיעו שנה וחצי בהקלטות, ראיונות וצילומים של זמרי עם מן האיים[29]. בין הזמרים ניתן למנות את האירים אליזבת קרונין (באירית Eibhlís Uí Chróinín, באנגלית Elizabeth Cronin),[4] שרה מאקם ובנה טומי (Sarah Makem, Tommy Makem), ליאו רוסום (Leo Rowsome),[20] ושיימוס אניס (Seamus Ennis),[29] של הסקוטים ג'יני רוברטסון (Jeannie Robertson)[4] וג'ימי מקבית' (Jimmy MacBeath) כמו גם של האנגלים הארי קוקס (Harry Cox) ובוב רוברטס (Bob Roberts).[20] כאשר אנשים שאלו איזה סוג של שירים הזוג מחפש לאסוף, ריצ'י הייתה לפעמים שואלת האם הם מכירים את השיר ברברה אלן (אנ') ושרה להם קטעים מן השיר בגרסתה שלה.[30] ב-1954 הוציאה ריצ'י כמה מההקלטות הבריטיות והאיריות באלבום Field Trip, זאת לצד גרסאות משפחתיות של ריצ'י לאותם השירים.[4] מבחר רחב יותר הוצא על ידי חברת ההקלטות Folkways בשני תקליטים Field Trip–England מ-1959 ו-As I Roved Out (Field Trip–Ireland) משנת 1960.[20] כמה טקסטים ותצלומים פורסמו מאוחר יותר בספרה של ריצ'י משנת 1966, "From Fair to Fair: Folksongs of the British Isles".[20]

בביקורה באי הבריטי שרה ריצ'י במופעים של האגודה האנגלית לריקוד ולשירה עממית לרבות בפסטיבל השנתי שלה באלברט הול והנחתה מספר תוכניות רדיו של ה-BBC, כמו גם השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "Ballad Hunter" בהנחיית ידידה אלן לומקס.[4] באחת הפעמים, אספנית שירי העם מוד קרפלס (Maud Karpeles) לקחה את ריצ'י ובעלה פיקו לבקר את המלחין רייף וון ויליאמס ואת רעייתו אורסולה (Ursula), עבורם היא שרה את "Come All Ye Fair and Tender Ladies". פיקו צילם את ארבעת האחרים יחדיו.[31]

שיא הקריירה עריכה

 
ריצ'י לאחר הופעה, 26 באפריל 2008

ב-1955, ריצ'י כתבה ספר על משפחתה בשם Singing Family of the Cumberlands.[32] הספר תיעד את תפקידם של שירי המשפחה בחיי היום-יום, כמו ליווי משימות בחווה ובבית, אך גם שירה משפחתית משותפת בערב. Singing Family of the Cumberlands נחשבת לקלאסיקה אמריקאית, וממשיכה לשמש בבתי ספר אמריקאים.[4]

לצד שירי עבודה ובלדות, ריצ'י הכירה מזמורים מהכנסייה שאותה נהגה לפקוד, הכנסייה הבפטיסטית מזרם ה-Old Regular (אנ')[5] בג'ף שבקנטקי.[33] בין המזמורים בכנסייה היה השיר "Amazing Grace" שהיא סייעה לפופולריות שלו.[4] גרסאות משפחתיות של "Amazing Grace" והמזמור "Brightest And Best" יצאו לאור באלבומה מ-1959 Jean Ritchie Interviews Her Family, With Recordings Documentary.[34]

ריצ'י הופיעה בפסטיבל הפולק של ניופורט בשנתו הראשונה (1959),[4] וכיהנה בחבר הפולקלור הראשון של הקרן הלאומית לאמנויות.[20]

אלבומה "Ballads from Her Appalachian Family Tradition" משנת 1961 כלל גרסאות רבות של משפחת ריצ'י מסורתית לבלדות צ'יילד, לרבות ל-False Sir John, Hangman, Lord Bateman, Barbary Allen, There Lived an Old Lord (Two Sisters), Cherry Tree Carol ו-Edward.[35]

הגרסה המסורתית שלה ל-"My Dear Companion" (מס' 411 באינדקס רוד לשירי פולק) הופיעה באלבום Trio שהוקלט על ידי לינדה רונשטדט, דולי פרטון ואמילו האריס.[36] ג'ודי קולינס הקליטה כמה מהשירים המסורתיים של ריצ'י, "Tender Ladies" ו-"Pretty Saro", וכן השתמשה בתצלום של ג'ורג' פיקו בעיצוב אלבומה "Golden Apples of the Sun" משנת 1962.

ב-1963 הקליטה ריצ'י אלבום עם דוק ווטסון בשם Jean Ritchie and Doc Watson Live" at Folk City".[4] השיר העממי "Shady Grove" שזכה לפופולריות רבה בביצועו של ווטסון נלמד על ידו ככל הנראה מג'ין ריצ'י,[37] אשר היא בתורה למדה אותו מאביה.

בשנות ה-60 מוזיקת הפולק הפכה פופולרית יותר, ושירים פוליטיים חדשים האפילו על הבלדות המסורתיות. בעוד שריצ'י דבקה בשירים המסורתיים, היא גם כתבה והקליטה שירים בעלי ניחוח מחאתי יותר שעוסקים כריית הפחם בקנטקי וההשלכות שלה על האדם ועל הטבע.[38] בין שירים אלו ניתן למנות את "Blue Diamond Mines", "Black Waters" ו-"The L&N Don’t Stop Here Anymore". זה האחרון זכה לגרסת כיסוי על ידי ג'וני קאש,[4] זאת לאחר ששמע את רעייתו, ג'ון קרטר קאש, שרה אותו. השיר עוסק בגורלו של כפר הכורים ההררי בה גדלה, מקום אשר בילדותה הגברים בו עבדו במכרות והרוויחו לא בדולרים אלא ב"סקריפ", מטבע פרטי של החברה (אנ'), והפך למקום עני ועזוב לאחר שהמכרות נסגרו וחברת הרכבות L&N הפסיקה לעבור במקום. כמה משיריה בנושא הכרייה נכתבו תחת שם עט - "Than Hall", זאת כדי שלא לפגוע באמה הלא-פוליטית, כמו גם כי האמינה כי הקהל יקבל אותם טוב יותר אם יחשבו כי נכתבו על ידי גבר.[39]

השיר "Nottamun Town" שריצ'י למדה מהדוד ג'ייסון (כאמור, למעשה בן דודו של אביה) שהופיע באלבומיה Kentucky Mountains Songs מ-1954 ו-A Time For Singin מ-1965, זכה ב-1964 לגרסת כיסוי של שירלי קולינס, ב-1966 של ברט יאנש וב-1969 בכיסוי על ידי להקת Fairport Convention.[40] המנגינה שימשה אף את בוב דילן, לימים זוכה פרס נובל לספרות, ביצירתו "Masters of War" מ-1963 מתוך האלבום The Freewheelin' Bob Dylan.

מהדוד ג'ייסון למדה ריצ'י כי יש לגוון מנגינות ומילים מבית לבית בשיר ובין ביצוע לביצוע, מתוך גישה שאלתור ווריאציה הן חלק בלתי נפרד וטבעי במוזיקה העממית. על כן, הגרסאות שלה לשירי משפחה וליצירות מקוריות משתנות מעט בין ביצועים, ולעיתים קרובות היא יצרה שירים חדשים על ידי שימוש בחומרים משירים קיימים או על ידי הוספת חלקים חדשים לקטעי שירים שזכרה מילדותה.[5]

בשנת 1977 הוציאה ריצ'י את התקליט "None But One", שזכה בפרס המבקרים של אותה השנה במגזין הרולינג סטון, תקליט אשר חשף את המוזיקה שלה לקהל צעיר יותר,[4] ושימר את מקומה במיינסטרים של סצנת הפולק.[5] בשנת 1995 הוציאה את האלבום Mountain Born, שהשתתפו בו שני בניה, פיטר וג'ונתן.[41]

בשנת 1996 יצא לאור סרט דוקומנטרי שעסק בה בשם Mountain Born: The Jean Ritchie Story, הסרט צולם עבור הטלוויזיה החינוכית של קנטקי.

חיים אישיים עריכה

 
ריצ'י, 2004

ריצ'י הייתה נשואה לצלם ג'ורג' פיקו (George Pickow) מ-1950 ועד שהלך הוא לעולמו ב-2010. נולדו לזוג שני בנים, פיטר וג'ונתן. ריצ'י התגוררה בפורט וושינגטון שבמדינת ניו יורק, ונכנסה להיכל התהילה של המוזיקה בלונג איילנד בשנת 2008.[42]

בתחילת דצמבר 2009, ריצ'י אושפזה בבית חולים לאחר שלקתה בשבץ מוחי שפגע ביכולתה לתקשר.[43] היא התאוששה במידה מסוימת[44] וחזרה לביתה בבריה (Berea) אשר בקנטקי.[5] ידיד של ריצ'י דיווח ביום הולדתה ה-90 של ג'ין כי היא "בשנים האחרונות גרה בשלווה בבריה, במצב רוח מרומם ומטופלת היטב על ידי שכנים ועל ידי משפחה".[45] ריצ'י הלכה לעולמה בביתה ב-1 ביוני 2015 והיא בת 92.[46]

דולצימר ההרים עריכה

 
ריצ'י מנגנת בדולצימר ההרים, 1950, תמונה מתוך ספריית הקונגרס

ריצ'י נודעה לא רק בשירים שביצעה וכתבה, אלא גם בנגינתה בכלי הנגינה המסורתי שמקורו בהרי האפלצ'ים בה גדלה - דולצימר ההרים (Appalachian dulcimer או mountain dulcimer).

היא הביאה את כלי נגינה זה לקדמת הבמה ולתשומת לב אמריקנית וכלל-עולמית, וישנה טענה כי הייתה הגורם הדומיננטי לפרסומו, שנודע כ"תחיית הדולצימר".[5] כלי נגינה זה נבדל מדולצימר הפטישים (hammer dulcimer). דולצימר ההרים הוא כלי אינטימי לנגינה בתוך חלל סגור, בעל צליל רך ואוורירי.

כלי הנגינה הזה הופיע לראשונה בקרב מהגרים שהגיעו מקרב הסקוטים של אלסטר והתיישבו בהרי האפלצ'ים במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה.[47] לא ידוע על כלי נגינה מקביל באירלנד, סקוטלנד או בצפון אנגליה. משפחת ריצ'י נהגו לפרוט בדולצימר עם קולמוס נוצות אווז.[4]

אביה של ג'ין, באליס, ניגן בדולצימר ההרים אך אסר על ילדיו הקטנים לגעת בו. בגיל חמש או שש, ריצ'י עברה על מצוות אביה והחל לנגן בסתר בכלי. כשהגיע היום שאביה החליט ללמדה לנגן בדולצימר זה, הייתה כבר מורגלת לכלי, מה שגרם לאביה לטעון שבתו היא "מוזיקאית טבעית מבטן ומלידה".[5] עד שנת 1949, נגינתה בדולצימר הפכה לסימן היכר של סגנונה המוזיקלי. לאחר שבעלה ג'ורג' פיקו בנה עבורה דולצימר,[48] הזוג תהה שמא ישנו פוטנציאל עסקי למכירת הכלי. לכן, מוריס פיקו, דודו של בעלה, הקים עבורם סדנת כלי נגינה מתחת לגשר ויליאמסבורג שבברוקלין. בהתחלה נשלחו הכלים לניו יורק במצב לא גמור על ידי קרוב משפחתה של ריצ'י מקנטקי, ג'טרו אמברגי (Jethro Amburgey), המורה לנגרות בבית הספר להתיישבות בהינדמן. ג'ורג' סיים את העבודה וג'ין כיוונה את הדולצימרים, ועד מהרה הם מכרו שלוש מאות יחידות. מאוחר יותר עברו השניים לייצר את הכלים בעצמם מההתחלה ועד הסוף.

השימוש של ריצ'י בדולצימר וספר ההדרכה שלה לנגינה בו, The Dulcimer Book, אשר יצא לאור בשנת 1974, העניקו השראה למוזיקאי תחיית הפולק בארצות הברית ובבריטניה להקליט שירים בהם יש שימוש בכלי.[4] מעריציה של ריצ'י נהגו לשאול אותה באיזה אלבום יש את השימוש הרב ביותר בדולצימר, ועל כן הקליטה ב-1984 אלבום בשם The Most Dulcimer,[49] שכלל שימוש בדולצימר ההרים בכל אחד ואחד משיריו.[50]

דיסקוגרפיה עריכה

  • Singing the Traditional Songs of Her Kentucky Mountain Family (1952)
  • Appalachian Folk Songs: Black-eyed Susie, Goin' to Boston, Lovin' Hanna (195-)
  • Kentucky Mountains Songs (1954)
  • Field Trip (1954)
  • Courting Songs (1954) (with Oscar Brand)
  • Shivaree (1955)
  • Songs from Kentucky (1956)
  • American Folk Tales and Songs (1956)
  • Saturday Night and Sunday Too (1956)
  • Children's Songs & Games from the Southern Mountains (1957)
  • Singing Family of the Cumberlands (1957)
  • The Ritchie Family of Kentucky (1959)
  • Riddle Me This (1959) (with Oscar Brand)
  • Carols for All Seasons (1959)
  • Field Trip – England (1959)[51]
  • British Traditional Ballads in the Southern Mountains, Vol. 1 Folkways (1960) (Child ballads)[52]
  • British Traditional Ballads in the Southern Mountains, Vol. 2 Folkways FA 2302 (1960) (Child ballads) [53]
  • As I Roved Out (Field Trip-Ireland) (1960)[54]
  • Ballads from Her Appalachian Family Tradition (1961)
  • Precious Memories (1962)[55]
  • The Appalachian Dulcimer: An Instructional Record (1964)[56]
  • Jean Ritchie and Doc Watson Live at Folk City (1963)
  • A Time For Singing (1965)
  • Marching Across the Green Grass & Other American Children's Game Songs (1968)[57]
  • Clear Waters Remembered (1974) Geordie 101
  • Jean Ritchie At Home (1974) Pacific Cascade Records LPL 7026
  • None But One (1977)
  • Sweet Rivers (1981) June Appal JA 037 (hymns)
  • Christmas Revels. Wassail! Wassail! (1982)
  • The Most Dulcimer (1984)[58]
  • O Love Is Teasin' (1985)
  • Kentucky Christmas, Old and New (1987)
  • Childhood Songs (1991)
  • Mountain Born (1995)
  • High Hills and Mountains (1996)
  • Legends of Old Time Music (2002, DVD)
  • Ballads (2003; vol. 1 and 2 above, issued on a single CD)[59]

פרסומיה עריכה

  • Ritchie, Jean (1955). Singing Family of the Cumberlands. Illustrated by Maurice Sendak. New York: Oxford University Press. ISBN 978-0-8131-0186-6. LCCN 55005554.
  • Ritchie, Jean (1963). The Dulcimer Book; Being a Book about the Three-stringed Appalachian Dulcimer, Including Some Ways of Tuning and Playing; Some Recollections in its Local History in Perry and Knott Counties, Kentucky. New York: Oak Music. LCCN 63020754.
  • Ritchie, Jean (1965). Apple Seeds and Soda Straws. illustrated by Don Bolognese. New York: H.Z. Walck. LCCN 65013223.
  • Ritchie, Jean (1965/1997) Folk Songs of the Southern Appalachians ISBN 978-0-8131-0927-5. The original 1965 edition was issued by Oak Publications, the 1997 expanded version by University Press of Kentucky. The task of transcribing Ritchie's sung music into musical notation was carried out (1965) by Melinda Zacuto and Jerry Silverman.
  • Jean Ritchie's Swapping Song Book ISBN 978-0-8131-0973-2
  • Jean Ritchie's Dulcimer People (1975)
  • Ritchie, Jean, ed. (1953). A Garland of Mountain Song; Songs from the Repertoire of the Ritchie family of Viper, Kentucky (New ed.). New York: Broadcast Music. LCCN m53001732.
  • Ritchie, Jean (1971). Celebration of Life: Her songs, Her poems. Port Washington: Geordie Music Publishing. ISBN 0-8256-9676-3.
  • Ritchie, Jean; Brumfield, Susan (2015). Jean Ritchie's Kentucky Mother Goose: Songs and Stories from My Childhood. Milwaulkee, WI: Hal Leonard Books. ISBN 978-1-4950-0788-0.

פרסים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ין ריצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Derienzo, Paul (18 ביוני 2015). "Jean Ritchie, 92, the Village's 'Mother of Folk'". amNewYork (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-30 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Jean Ritchie: Ballads from her Appalachian Family Tradition". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-10 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "Jean Ritchie Obituary (1922–2015) – The Columbian". obits.columbian.com (באנגלית). 3 ביוני 2015. נבדק ב-2020-11-23. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 "Jean Ritchie obituary". The Guardian (באנגלית). 3 ביוני 2015. נבדק ב-10 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Carter-Schwendler, Karen L. "Mountain Born: The Jean Ritchie Story". KET Education (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-31.
  6. ^ "Jean Ritchie Folk Music of Ireland and Scotland Recordings | Berea College Special Collections and Archives". bereaarchives.libraryhost.com. נבדק ב-3 במאי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Jean Ritchie served as inspiration for Bob Dylan, Shirley Collins and". The Independent (באנגלית). 2015-06-04. נבדק ב-2020-11-23.
  8. ^ Gwynallen, Richard (24 בנובמבר 2016). "The Ritchie and Keith Families". The Kitchen Table (באנגלית). נבדק ב-2023-05-31. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "FamilySearch.org". ancestors.familysearch.org. נבדק ב-2023-03-31.
  10. ^ 1 2 3 4 "Bluegrass Messengers – The Ritchie Family (Jean)- (KY) from 1757 to Balis". www.bluegrassmessengers.com. נבדק ב-2021-12-09.
  11. ^ "FamilySearch.org". ancestors.familysearch.org. נבדק ב-2023-03-31.
  12. ^ "Soldier Details – The Civil War (U.S. National Park Service)". www.nps.gov (באנגלית). נבדק ב-2023-03-31.
  13. ^ "Mudcat Café Message 2249126". mudcat.org. נבדק ב-2021-07-14.
  14. ^ Peters, Brian (2018): "Myths of ‘Merrie Olde England’? Cecil Sharp’s Collecting Practice in the Southern Appalachians", Folk Music Journal, Vol. 11, No. 3, p. 15.
  15. ^ "Notamun Town (Cecil Sharp Manuscript Collection (at Clare College, Cambridge) CJS2/10/4073)". The Vaughan Williams Memorial Library (באנגלית בריטית). נבדק ב-23 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Good Old Man (Cecil Sharp Manuscript Collection (at Clare College, Cambridge) CJS2/10/4075)". The Vaughan Williams Memorial Library (באנגלית בריטית). נבדק ב-23 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Jack Went A-Sailing (Cecil Sharp Manuscript Collection (at Clare College, Cambridge) CJS2/10/3944)". The Vaughan Williams Memorial Library (באנגלית בריטית). נבדק ב-23 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Edna Ritchie". Discogs (באנגלית). נבדק ב-23 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Kitty Ritchie". Pine Mountain Settlement School Collections (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-01-14.
  20. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Winick, Stephen (11 ביוני 2015). "Jean Ritchie, 1922–2015". Library of Congress, Folklife Today. נבדק ב-30 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה) תבנית:PD-notice
  21. ^ "Mudcat Café Message 1422423". mudcat.org. נבדק ב-2021-07-14.
  22. ^ "Mudcat Café Message 2598185". mudcat.org. נבדק ב-2021-07-14.
  23. ^ Miller, Christopher. "Library Homepage: Mountain Dulcimers in the Appalachian Artifacts Collection: Related Stories and Information". libraryguides.berea.edu (באנגלית). נבדק ב-2023-03-30.
  24. ^ "Cherry Tree (Roud Folksong Index S273256)". The Vaughan Williams Memorial Library (באנגלית בריטית). נבדק ב-2 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "The Two Sisters (Roud Folksong Index S224465)". The Vaughan Williams Memorial Library (באנגלית בריטית). נבדק ב-2 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Remembering Jean Ritchie on Hobo's Lullaby | WKCR 89.9FM NY". www.cc-seas.columbia.edu. נבדק ב-2023-03-30.
  27. ^ "Alan Lomax Archive". Research.culturalequity.org. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2019. נבדק ב-27 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Jean Ritchie 1949 and 1950 | Lomax Digital Archive". archive.culturalequity.org (באנגלית). נבדק ב-2021-07-05.
  29. ^ 1 2 3 "Field Trip: Festival-Anthology recordings". אורכב מ-המקור ב-30 בדצמבר 2013. נבדק ב-6 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Mudcat Café Message 1619519". mudcat.org. נבדק ב-2021-07-14.
  31. ^ "Mudcat Café Message". mudcat.org. נבדק ב-2021-07-14.
  32. ^ Library of Congress. "Singing family of the Cumberlands. Illustrated by Maurice Sendak". Library of Congress LCCN Permalink for 550005554. נבדק ב-16 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Boggs, Beverly (1982). "Religious Songs Remembered: Sweet Rivers, Jean Ritchie". Appalachian Journal. 9 (4): 306–310. JSTOR 40932463 – via JSTOR.
  34. ^ "The Ritchie Family Of Kentucky With Jean Ritchie – Jean Ritchie Interviews Her Family, With Documentary Recordings". Discogs (באנגלית). נבדק ב-2021-07-05.
  35. ^ "Jean Ritchie: Ballads from her Appalachian Family Tradition". folkways.si.edu (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-07-04.
  36. ^ "Dolly Parton: My Dear Companion – Selections From The Trio Collection". Treasury Collection. נבדק ב-2023-03-31.
  37. ^ "Shady Grove, Version 5- Jean Ritchie". Bluegrass Messengers.
  38. ^ "Remembering Appalachian folksinging legend Jean Ritchie | Facing South". www.facingsouth.org. נבדק ב-2023-03-30.
  39. ^ Sally Rogers, "Sowing Seeds of Love for Traditional Music: An interview with Jean Ritchie" (אורכב 01.10.2011 בארכיון Wayback Machine), Pass It On! The Journal of the Children's Music Network, Winter 2003; retrieved January 10, 2010.
  40. ^ "Nottamun Town / Nottamun Fair (Roud 1044)". mainlynorfolk.info. נבדק ב-2021-07-12.
  41. ^ Harmon, John. "Jean Ritchie, folk, mountain music legend: An appreciation from the AJC archives". The Atlanta Journal-Constitution (באנגלית). ISSN 1539-7459. נבדק ב-2023-03-31.
  42. ^ Long Island Music Hall of Fame Second Induction Award Gala (אורכב 30.11.2010 בארכיון Wayback Machine) Retrieved November 6, 2010.
  43. ^ Report of Ritchie's hospitalization, thesunchronicle.com; December 22, 2009; accessed January 9, 2014.
  44. ^ Jean Ritchie recovers (אורכב 06.03.2012 בארכיון Wayback Machine), mudcat.org
  45. ^ Spiegel, Max. "Jean Ritchie Turns 90". Mudcat.org. נבדק ב-27 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Adeniyi, Luqman (2 ביוני 2015). "Folk Music Singer, Scholar Jean Ritchie Dies at 92". Associated Press. אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2015. נבדק ב-5 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ S, Joe (2017-01-19). "Dulcimer Origins – A Look at the Mountain Dulcimer". Best Dulcimers & Dulcimer Accessories Online (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  48. ^ Institution, Smithsonian. "Appalachian Dulcimer, used by Jean Ritchie". Smithsonian Institution (באנגלית). נבדק ב-2023-03-30.
  49. ^ Library of Congress (1984). "The most dulcimer [sound recording]". Library of Congress. נבדק ב-16 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Jean Ritchie – The Most Dulcimer (1984, Vinyl) (באנגלית), 1984, נבדק ב-2021-07-07
  51. ^ "Field Trip-England". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  52. ^ "British Traditional Ballads in the Southern Mountains, Volume 1". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  53. ^ "British Traditional Ballads in the Southern Mountains, Volume 2". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  54. ^ "As I Roved Out (Field Trip-Ireland)". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  55. ^ "Precious Memories". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  56. ^ "The Appalachian Dulcimer: An Instructional Record". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  57. ^ "Marching Across The Green Grass and Other American Children's Game Songs". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  58. ^ "Artist: Jean Ritchie | SecondHandSongs". secondhandsongs.com. נבדק ב-2023-03-30.
  59. ^ "Jean Ritchie: Ballads from her Appalachian Family Tradition". Smithsonian Folkways Recordings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-03-30.
  60. ^ "NEA National Heritage Fellowships 2002". Arts.gov. National Endowment for the Arts. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2020. נבדק ב-1 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ין_ריצ%27י&oldid=38579424"