דרורית גור אריה

אוצרת ישראלית

דרורית גור אריה (נולדה ב-19 באוקטובר 1955) היא חוקרת ואוצרת אמנות ישראלית. מכהנת כיום כראש התכנית ללימודי אוצרות במכללת סמינר הקיבוצים[1]. קודם לכן, הייתה המנהלת והאוצרת הראשית של מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

דרורית גור אריה
לידה 19 באוקטובר 1955 (בת 68)
תל יצחק, ישראל
שם לידה דרורית כנר
מקום לימודים
תחום יצירה אוצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

דרורית גור אריה נולדה בישראל. את שנת ילדותה הראשונה עברה בקיבוץ תל יצחק ולאחר מכן עברה עם משפחתה לפתח תקווה, בה היא מתגוררת עד היום. אביה, אלימלך כנר, יליד פולין, היה ניצול שואה מקבוצת ילדי טהראן, איש חינוך ופעיל חברתי ישראלי, סגן ראש עיריית פתח תקווה בשנים 1978 עד 1989. ספרו "לא הספקתי להיות עצוב" המבוסס על יומנו מאותה תקופה פורסם ב-1996 בהוצאת יד ושם. אמה אורה לבית קרמפל ילידת ישראל, מחנכת ומפקחת לגיל הרך.

השכלה עריכה

בעלת תואר ראשון בספרות עברית וחינוך מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני בתולדות האמנות (בהצטיינות) מאוניברסיטת תל אביב. את מחקרה הקדישה להשפעת הקבלה על האמן האמריקאי ברנט ניומן (Barnett Newman). כיום, היא דוקטורנטית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

פועלה המקצועי עריכה

גור אריה היא חוקרת תרבות ואמנות המתמקדת בנושאים של רב תרבותיות, ויחסי מרכזים הגמוניים ופריפריה. לאורך שנות פעילותה, אצרה עשרות תערוכות של אמנים ישראליים ובינלאומיים בישראל ובזירה הבינלאומית ופרסמה מאמרים על אמנות עכשווית בספרים, קטלוגים וכתבי עת בישראל ובעולם. היא הרצתה בחוג ללימודי מוזאולוגיה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ולימדה בין השנים 2011–2014 בחוג ללימודי תרבות במכללת ספיר. במסגרת ההוראה במכללת ספיר הנחתה סטודנטים לאוצרות בפסטיבל אופקים הנערך בשיתוף מכללת ספיר ועיריית שדרות. ב-2012 הייתה אוצרת אורחת בביאנלה ה-3 The Mediations Biennial, Poznan.

כמנהלת ואוצרת ראשית של מוזיאון פתח תקווה לאמנות, גור אריה יזמה את שיפוצו ופתיחתו המחודשת כמוזיאון לאמנות עכשווית. היא ייסדה את "ספוט" חלל הקולנוע והמדיה של המוזיאון ואת "גלריית האוסף" במוזיאון המציגה תערוכות הכוללות יצירות מאוסף מוזיאון פתח תקווה לצד יצירות של אמנים עכשוויים.

פרסים עריכה

ב-2010 דורגה כ"אוצרת הטובה ביותר" בדירוג המוזיאונים הבינלאומי של מגזין מונוקול (Monocle).

ב-2012 נמנתה בין עשרת המשפיעים בשדה התרבות הישראלי מטעם המגזין Forbes[2].

ב-2012 זכתה בפרס האוצרת המצטיינת מטעם משרד התרבות והספורט[3]. בנימוקי הפרס נכתב בין השאר כי:

בעשור האחרון הפכה דרורית גור אריה לאחת האוצרות הפעילות והבולטות בשדה האמנות הישראלי. בשנת 2005 נפתח מחדש מוזיאון פתח תקווה כמוזיאון לאמנות עכשווית, מהלך שהיה כולו פרי יוזמתה, ומאז ועד היום היא עובדת ללא לאות לביסוסו כאחד המוזיאונים המובילים בארץ. פעילותה האוצרותית של גור אריה נעשית מתוך מחויבות עמוקה לנושאי המחקר המעסיקים אותה ומתמקדת בהיבטים של רב תרבותיות ויחסי מרכז ופריפריה. גישתה האוצרותית מתאפיינת במחויבות יוצאת דופן וראויה לציון לאמנים עימם היא משתפת פעולה. בסבלנות ובנכונות אין קץ פועלת גור אריה להרחבת גבולות שיח האמנות, להתמודדות עם נושאים בוערים, למימוש פרויקטים מורכבים ולהצגת תערוכות המאתגרות את הצופה רעיונית וחזותית בעת ובעונה אחת. התערוכות המוצגות במוזיאון מושקעות מאוד, ונבנות תוך ערנות ותשומת לב מתמשכת לפרטים הקטנים ביותר ולאופן בו פרטים אלו מתווים בסופו של דבר את חוויית הצופה בחלל.

אוצרות עריכה

1992 עריכה

  • צעקה - דימויים אקספרסיוניסטים בעט ובמכחול במעבר המאה, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב.

2004 עריכה

  • מחסן בזמן, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

2007 עריכה

  • מרחב ביניים – מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • פינה מקופלת תערוכה של גדעון גכטמן.
  • ציון - טרילוגיה קולנועית, ז'וזף דדון, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

2009 עריכה

  • גיאורגופוליס, דור גז, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • שמחה גדולה הלילה, נבט יצחק, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

2011 עריכה

  • ימים נוראים - טרילוגיה, דפנה שלום, מוזיאון פתח תקווה לאמנות בשיתוף מרכז אמנות אוסלו.
  • זאלה, איציק בדש, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • מפת סאונד, אילן גרין.
  • בקצה העולם כאן - מבט קולנועי על הדרום, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

2012 עריכה

  • שאזד דאווד, פיצ'ר, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • אמנות חברה קהילה' מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • הבלתי נודע, הביאנלה ה-3 Mediations Biennial בפוזנן, פולין (גור אריה אוצרת אורחת).

2013 עריכה

  • מוטי וגיל פיוצ'ר לין טורס, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • חוסר גרביטציה, פאוסט האנובר, גרמניה.

2014 עריכה

  • מיכאל גיטלין 16 עבודות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • מחשב מסלול מחדש, במסגרת Mediations - הביאנלה של פוזנן, פולין 2014, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • צעדים בוני אמון, תערוכה קבוצתית בינלאומית, מוזיאון פתח תקווה לאמנות (אוצרות משותפת עם אבי פלדמן).

2015 עריכה

  • Recurrence": Rituals, Place &History", תערוכת אמני וידאו ישראלים, במרכז האמנות NiMAC[4], ניקוסיה, קפריסין.
  • מאובנים, שחר מרקוס ונזקט אקיג'י, 2015, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • ביבליולוגיה: הספר כגוף, מוזיאון פתח תקווה לאמנות (אוצרות משותפת עם רפאל סיגל)

2016 עריכה

  • כתם שמש, אליהו אריק בוקובזה, מוזיאון פתח תקווה לאמנות

2017 עריכה

2018 עריכה

  • אל קצה הארץ, תערוכה קבוצתית, הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית, ניו דלהי, הודו (אוצרות משותפת עם אור תשובה)
  • הזדמנות אחרונה לראות, תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקווה לאמנות (אוצרות משותפת עם איזבל בורז׳ואה)

2021 עריכה

  • "הפרעת תקשורת", אוצרת דרורית גור אריה במגדל שלום בתל אביב, התערוכה כוללת ארבע עבודות
  • "שדר" מבעד לחלונות הבניין במגדל דוד, תל אביב. התערוכה מוצגת בו זמנית על ידי קולקטיב האומנים הבינלאומי Balcony רשת בינלאומית של אוצרים עצמאיים ברשות דרורית גור אריה המציגים את התערוכה מבעד לחלונות הבניין בלונדון, בפריז, בברלין, בסטוקהולם, במונטריאול, בניו יורק ובלוג'[5].

פרסומים עריכה

עורכת הספר "מוזיאון: ערך שימוש"[6], בהוצאת רסלינג.

קטלוגים עריכה

  • 2007 - מרחב ביניים, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • 2008 - פינה מתקפלת, גדעון גכטמן, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • 2008 - נדודי שינה, אנדי וורהול, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • 2010 - בקצה העולם כאן - מבט קולנועי על הדרום, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • 2011 - ימים נוראים, דפנה שלום, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • 2012 - ארץ אינסוף, על עבודתן של מיקה רוטנברג ואלונה הרפז, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • 2012 - אופקים, ז'וזף דדון, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • 2014 - "חסר השלם" - 16 עבודות של מיכאל גיטלין, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
  • 2016 - כתם שמש, אליהו אריק בוקובזה, מוזיאון פתח תקווה לאמנות

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דרורית גור אריה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה