אלה ליטביץ

אלה ליטביץ
	אין תמונה חופשית
לידה	1982 (בת 42 בערך); חיפה, ישראל
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (2009); Higher Institute for Fine Arts (2015) ;
פרסים והוקרה	פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר (2009); פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית (2021)

אלה ליטביץ (נולדה ב-1982) היא אמנית רב-תחומית ישראלית.

ביוגרפיה עריכה

אלה ליטביץ נולדה בחיפה בשנת 1982. בין השנים 2005–2009 למדה לתואר ראשון בצילום באקדמיה לאמנות בצלאל, ולאחר מכן בשנים 2014–2015 בתוכנית של בית הספר הגבוה לאמנויות היפות בגנט, בלגיה. זכתה במספר פרסים, ביניהם פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר (2009), פרס האמן המבטיח ע"ש יגאל אהובי ביריד צבע טרי ב-2013^[1], ופרס קרן גוגנהיים שווייץ ב-2018^[2]. ליטביץ הציגה את עבודותיה בישראל, אירופה וארצות הברית.

חיה ויוצרת בתל אביב.

יצירתה עריכה

עבודתה של ליטביץ מבוססת מחקר מולטידיסיפלינרי ונוגעת בין השאר בנושאים של נוף ולאומיות. היא יוצרת מיצבים העוסקים בטריטוריה, עם חיבור להיסטוריה, תרבות ופוליטיקה.

בשנת 2017 הציגה בתערוכת היחיד במוזאון פתח תקווה לאמנות מיצב בשם "קפיצת הדרך". ליטביץ חקרה את ההיסטוריה של העיר ימית בחצי האי סיני מהקמתה ועד לפירוקה. מחקר זה הוביל אותה לעסוק גם בתנאי הסביבה ובעיקר בתופעת החולות הנודדים הנוצרים ומתפרקים במהירות בדומה לעיר ימית עצמה. המיצב של ליטביץ הורכב משני חלקים: האחד, קיר בטון באורך שישה וחצי מטרים הוצב ברחבת הכניסה – קיר טרומי מפירוק העיר ששכב בעשורים מאז פירוק ימית באזור חבל שלום שיועד לשיירי העיר המפורקת. חלקו השני של המיצב הוצב בחלל הגלריה: דיונת חול ש"הונשמה" באמצעות מאווררים תעשייתיים, ובדומה לדיונה טבעית היא השתנתה ועוצבה מחדש בחלל לאורך התערוכה^[3]. באותה שנה הציגה מיצב בשם "נדידה" בגלריה האוניברסיטאית לאמנות. עבודה זו הורכבה מ-17 מפות רקומות המבוססות על תוכניות של מבני טחנות קמח ומבטשות צמר לאורך נחל עמוד ששוחזר על ידי רשות העתיקות. ליטביץ לקחה את תוכניות הטחנות המהוות זכר וסימן להיסטוריה ארוכה של הגירה ונדידת עמים במהלך המאה ה-16, תרגמה אותן בשרטוט לכדי קומפוזיציה מופשטת, ולמרות ההפשטה הרכיבה מחדש את הקווים מחדש ליצירת מבנים. את הרישומים המופשטים העבירה לקבוצת נשים פלסטיניות שגרו בקרבת נחל עמוד, שרקמו אותן ברקמה פלסטינית מסורתית. ליטביץ השאירה בידיהן את הפירוש לשרטוט כראות עיניהן והן תרגמו את הקווים הגאומטריים לצורות דקורטיביות, הוסיפו פרטים מהחי, הצומח ודגלי לאום; אך כל זאת, תוך שמירה על הגרעין המבנה האדריכלי^[4].

בשנת 2021 הציגה בתערוכה "ספק סביר" (אוצר: סרג׳יו אדלשטיין) במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב עבודות שנוצרו במהלך מסעות מחקר תקופתיים לגבול ירדן-ישראל, בחלקו הדרומי של נהר הירדן, הממוקם בין שני לוחות טקטוניים מתנגשים. ליטביץ התמקדה בייחוד באזור קאסר אל-יהוד שמהווה לפיה צומת של דתות, גאוגרפיות ופוליטיקות וכן של אדמה מים ושמים. בתערוכה הציגה ליטביץ אובייקטים שליקטה באזור, שמשמעותם נובעת מהמיקום המקורי של הצבתם, ואילו בגלריה הפכו למוצג מוזיאלי, כגון חביות מחוררות מירי כדורים, ואבני סימון שבילים, וכן אובייקטים שהיא העניקה להם משמעות סמלית כמו בד שהוטבל בקאסר אל-יהוד, שני מגדלים עשויים סבון משכם ובוץ מקאסר אל-יהוד, ויציקת ברונזה של אדמה. עוד הוצגו עמוד ספרים שכותרותיהם נוגעות בנושאים שונים הקשורים להיסטוריה, לפוליטיקה ולביטחון מדינת ישראל, ויציקות ברונזה של צמחים מקומיים כחלק מפרויקט הקטלוג שלה של צמחי הארץ^[5]^[6].

זכתה בפרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית לשנת 2021^[7]

תערוכות יחיד נבחרות עריכה

2017 – "קפיצת הדרך", מוזאון פתח תקווה לאמנות.
2018 – "And Waters Became Wormwood" ‏, המוזיאון לאמנות עכשווית (אנ'), ורוצלב, פולין^[8].
2021 – "ספק סביר", CCA המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב.

תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה

2015 – "מבט חוזר" – מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה.
2018 – "פרחי ארצנו", המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון.
2019 – "רקפות: צומח, מקום, משל", בית אנה טיכו, ירושלים.
2020 – "בחזרה אל הטבע", הגן הבוטני, ירושלים.
2021 – "הווה מתמשך", מוזאון ישראל, ירושלים.
2021 – "חפירות, אמנות מזמן עכשיו", מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים.

קישורים חיצוניים עריכה

אלה ליטביץ, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
אלה ליטביץ, באתר ארטפורט
גדעון עפרת, אלה ליטביץ: ללא כל ספק, המחסן של גדעון עפרת, 7 ביוני 2021
גזבר ידידיה, בשבילים לא מסומנים, מגזין ערב רב, 24 באוגוסט 2021
גדעון עפרת, געגועים לאמנות, המחסן של גדעון עפרת, 29 בנובמבר 2021
In the studio with Ella Littwitz, ‏Artis (אנ'),‏ vimeo,‏ 2021

הערות שוליים עריכה

^ הוכרזו הזוכים בפרס יגאל אהובי וב"בחירת הפטיש" ביריד צבע טרי, באתר ערב רב
^ Ella Littwitz - Preisträgerin 2018 » Guggenheim Stiftung, Guggenheim Stiftung (ב־)
^ אלה ליטביץ- קפיצת הדרך, באתר מוזאון פתח תקווה לאמנות, ‏2017
^ נדידה, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע״ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין: אוניברסיטת תל אביב, 2017, עמ' 17-22
^ Trezzi Nicola (editor),, Ella Littwitz: Facts on the ground, Tel-Aviv: CCA, 2021
^ חגית פלג-רותם, אלה ליטביץ: הקללה הברכה ומה שביניהן, באתר מגזין פרוטפוליו, ‏3.6.2021
^ הוכרזו הזוכים והזוכות בפרס משרד התרבות בתחומי האמנות הפלסטית 2021, באתר ערב רב Erev Rav
^ MWW – Wroclaw Contemporary Museum – Ella Littwitz. And Waters Became Wormwood, MWW – Wroclaw Contemporary Museum

[1] הוכרזו הזוכים בפרס יגאל אהובי וב"בחירת הפטיש" ביריד צבע טרי, באתר ערב רב

[2] Ella Littwitz - Preisträgerin 2018 » Guggenheim Stiftung, Guggenheim Stiftung (ב־)

[3] אלה ליטביץ- קפיצת הדרך, באתר מוזאון פתח תקווה לאמנות, ‏2017

[4] נדידה, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע״ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין: אוניברסיטת תל אביב, 2017, עמ' 17-22

[5] Trezzi Nicola (editor),, Ella Littwitz: Facts on the ground, Tel-Aviv: CCA, 2021

[6] חגית פלג-רותם, אלה ליטביץ: הקללה הברכה ומה שביניהן, באתר מגזין פרוטפוליו, ‏3.6.2021

[7] הוכרזו הזוכים והזוכות בפרס משרד התרבות בתחומי האמנות הפלסטית 2021, באתר ערב רב Erev Rav

[8] MWW – Wroclaw Contemporary Museum – Ella Littwitz. And Waters Became Wormwood, MWW – Wroclaw Contemporary Museum

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

אין תמונה חופשית
לידה	1982 (בת 42 בערך) חיפה, ישראל
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (2009) Higher Institute for Fine Arts (2015)
פרסים והוקרה	פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר (2009) פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית (2021)