דרור הבית
 |
|
|---|---|
.jpg) |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: ללא חשש (LC)
|
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | דרוריים |
| סוג: | דרור |
| מין: | דרור הבית |
| שם מדעי | |
 Passer domesticus
|
|
| תחום תפוצה | |
 |
|
דרור הבית (שם מדעי: Passer domesticus; נקרא גם אנקור בתלמוד), מין בסוג דרור, הוא ציפור השיר הנפוצה ביותר בישראל. צבעו של זכר הדרור הוא חום-אפור, ואילו נקבת הדרור אפורה. הדרור מאופיין בכושר הסתגלותו לחיים בקרבת בני האדם, ובדרך כלל נצפה כשהוא עף בלהקות גדולות וקולניות.
רקע עיוני
עוף מסדרת ציפורי השיר וממשפחת הדרוריים. הדרור הִנה ציפור אוכלת כל, המתגוררת על פני עצים ונפוצה בכל העולם. דרור הבית הִנה ציפור חברותית המתאפיינת בפעילויות קבוצתיות: השתזפות בשמש (המגנה על הדרור מפני טפילי עור), אמבטיות חול ומים, שירה והתגודדות מול אויבים. דרור הבית אינו נודד ממקום למקום, אך לעתים ינדוד מרחק שלא יעלה על קילומטרים ספורים לשם התגוררות וקינון בעצים המתאימים יותר למטרה זו (צפופים וסבוכים יותר). הדרור איננו מפחד מבני-אדם וזאת מכיוון שבמהלך הדורות לא היוו לו סכנה. זו הסיבה שאנו יכולים למצוא את הציפור משוטטת בכול קהילה בה מיושבים בני האדם, בין אם זה בגינות או חצרות בתיהם.
תיאור
צבע גופו של זכר ציפור הדרור הִנו אפור-חום וצבע נקבת הדרור אפור. אורך גופה של ציפור דרור הבית מגיע עד ל-16.8 ס"מ. מוטת כנפיה מגיעה לאורך של 25 ס"מ, ומשקלה ל-33 גרם.
דרור אפשר לראות בכל מקום בארץ וזוהי אחת מהציפורים הנפוצות ביותר באזורנו. לדרורים זכרים יש לעתים יותר צבע שחור בגרון או פחות. ככל שיש יותר צבע שחור כך ה"דרגה" יותר גבוהה ודרור מדרגה נמוכה יותר יברח מדרור מדרגה גבוהה. מתחת לנוצות החיצוניות בגרון יש עוד שכבת נוצות שנייה בצבע שחור.
סגנון רבייה
עונת הייחום של ציפור דרור הבית מתרחשת לקראת סוף החורף, בחודש פברואר, ומסתיימת בקיץ, בחודשים יולי- אוגוסט (עונת הקינון). בתקופה זו 3-4 מחזורי ייחום. במשך עונת הקינון (יוצא בזה – ייחום) משחיר מקורו של הזכר, וה"סינר" אשר נמצא על גרונו נעשה כהה יותר.
בעונת החיזור מספר זכרים מנתרים בצפצופים עזים סביב נקבה אחת, רודפים אחריה ולאחר מכן בונה כל זכר קן, ובסיום עבודת הבנייה מכריז על כך בציוץ מתמשך. נקבות האזור בוחנות את קִני הזכרים, ואם אחד מן הקִנים מוצא חן בעיני נקבה, היא מצטרפת אל הזכר בקִנו ומשלימה את בניית הקן, שבסיומה יחל תהליך הרבייה. הקן נבנה לרוב על גבי עצים אך לעתים גם על מקומות גבוהים ופתוחים אחרים. הקן נבנה בגודל החלל הנתון והוא עשוי בעיקר מקש, עשב, נוצות, ניירות וחוטים, ומרופד בעיקר בנוצות ולעתים בצמר גפן. הקן נראה ככדור אשר בו חור המהווה כניסה לחלל הגדול של הכדור. לעתים הזכר "גונב" לחיות אחרות כמו סנונית, סיסי גליל או נקר את קִנם ומנצל אותו לשימושו. יש לציין כי לעתים ישנם זוגות וותיקים אשר שנה אחר שנה אינם מבצעים טקסי חיזור ובונים יחדיו את קִנם.
בכל אחד משלושת עד ארבעת מחזורי הביוץ בעונת הקינון נוצרות 7-5 ביציות, אשר מופרות על ידי הזכר ומוטלות מספר ימים לאחר מכן.
העובר מתפתח בתוך ביצה שגודלה 51X22 מילימטרים ומשקלה כ-2.8 גר'. הדגירה נמשכת 15 יום ולאחר מכן בוקעים הגוזלים המואכלים על ידי הוריהם במשותף, אך בעיקר על ידי הזכר. מקור המזון המסופק לגוזלים הוא ברובו מן החי – חרקים ורכיכות. תוך כדי ההאכלה הנקבה מחממת את גוזליה על ידי דגירה עליהם, עד להגיעם לגיל 8 ימים, ואז היא מצטרפת אל הזכר במטלת ההאכלה. לאחר 14-17 ימים מיום הבקיעה, הגוזלים פורחים ומסתדרים בכוחות עצמם, ועשרה ימים לאחר מכן ההורים פותחים במחזור הטלה חדש.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ד"ר נח רוטרי, דרור הבית, אתר מט"ח
