האדם האחרון

האדם האחרון (מגרמנית: Der letzte Mensch) הוא מושג בספר כה אמר זרתוסטרא המשמש את ניטשה לתיאורו של אדם המהווה אנטיתזה לעל-אדם, עליו מבשר זרתוסטרא. האדם האחרון עייף מחייו, אינו לוקח סיכונים ותר אחר שלווה וביטחון בלבד.

הופעתו העיקרית של מושג האדם האחרון בספר כה אמר זרתוסטרא תופסת מקום מרכזי בפרולוג של הספר, כאשר זרתוסטרא נושא נאום בפני קהל האנשים המחכים להופעתו של לוליין על חבל, וטועים לחשוב שזרתוסטרא עומד להציגו.

לאחר ניסיונו הכושל של זרתוסטרא להביא לקבלתו של העל-אדם בקרב הקהל, הוא מנסה לעורר בקרב הקהל סלידה מפני הפוכו של העל-אדם, הוא האדם האחרון. לפי דבריו, האדם האחרון הוא המטרה לקראתה צועדת החברה האירופאית, חברה אשר מתאפיינת בחוסר יכולת לבצע גדולות והיעדר יכולת לחלום. ביטוי נוסף של האדם האחרון בחברה האירופאית הוא שחברה זו נעדרת סיבה או תכלית לקיומה.

בחברה עדרית זו אין הבחנה בין שולט לנשלט, בין חזק לחלש, בין הצטיינות לבינוניות. העייפות וחוסר התכלית מבטלות קונפליקטים ואתגרים חברתיים. כתוצאה מכך, כל פרט חי בשוויון מוחלט ובהרמוניה. יצירתיות וגאונות נתונים לדיכוי, ולכן אין ביטוי למקוריות או לייחודיות של הפרט. כך למשל, מתאר זרתוסטרא כיצד תראה החברה של האדם האחרון:

אהבה מהי? בריאה מהי? ערגה מהי? כוכב מהו? אלו שאלות אשר ישאל האדם האחרון ובעיניו ימצמץ. אותה שעה והנה צמקה וקטנה הארץ ועליה מדדה האדם האחרון המקטין את הכל. ואת מינו אין להכחיד כאשר לא יוכחד מין הפרעוש; האדם האחרון יאריך ימים יותר מכל שקדם לו.

— כה אמר זרתוסטרא

האדם האחרון יוצא כנגד הרצון לעוצמה, אותו כוח רצון ושאיפה העומד בבסיסו של הטבע האנושי. חברתו מנוונת, ניהיליסטית ונטולת מטרות, חסרת הפרדה בין טוב לרע ורודפת תענוגות משניים. אולם לאחר הזהרותיו מפני האדם האחרון, ההמון קורא לזרתוסטרא "הבא לנו את האדם האחרון, הפוך אותנו לזה האדם!" וצחוק נשמע ברחבי הקהל.

כתוצאה מתגובה זו, זרתוסטרא מפנה גבו לקהל בעגמומיות ותוהה בליבו לגבי הבנתם את רעיונותיו "אני לא הפה לאלו האוזניים", ולגבי רגשותיהם כלפיו "הם שוזפים בי מבטם וצוחקים צחוק רווי שנאה, ישנו קרח בצחוק זה".

ניטשה מדגיש כי האדם האחרון נגרם בשל מות האלוהים, אך תוצאותיו של מאורע עצום זה עודן בלתי ניתנות לחיזוי.