הידור מצווה
הידור מצווה הוא עיקרון הלכתי הקובע כי יש לקיים מצווה באופן נאה ומהודר. במקרים בהם קיום המצווה דורש גם תשמישי מצווה וקדושה, הרי שלפי עיקרון זה יש להקפיד על חפצים משובחים.
הרעיון של הידור מצווה מופיע כבר בדברי התנאים, אולם המונח "הידור מצווה" מופיע בתלמוד רק בדברי סתם תלמוד (כלומר, ללא הבאת התנא או האמורא ששנה את המימרא), המיוחס לסוף תקופת האמוראים[1].
מקור הדין ומהותו עריכה
מקור הדין כאמור, מופיע בדברי התלמוד במסכת שבת, כדרשה על אחד מפסוקי שירת הים:
""זה אלי ואנווהו" (שמות טו, ב), התנאה לפניו במצוות, עשֵה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין"
פרטי הדין עריכה
בפוסקים נחלקו בגדר חיוב ההידור, יש הסברים כי הוא חיוב מדאורייתא, ויש הסוברים שדין זה הוא מדרבנן.
לדעת רש"י הטעם שהמשנה פסלה לולב יבש לנטילה הוא מטעם דין הידור, בתוספות העירו והכיחו שדין הידור הוא רק לכתחילה, ואין לפסול את הלולב עקב כך. באחרונים האריכו לבאר את דעת רש"י.
בתלמוד מבואר שאדם חייב להוציא לצורך קיום המצווה בהידור עד שליש מעלות המצווה ללא ההידור[2], אך נשארו בספק האם יש לחשב שליש זה מ'עלות האתרוג' קודם ההידור, (=מלגיו), או שהכוונה לשליש יחד עם הוצאת ההידור (=מלבר). לדוגמה, אם אתרוג פשוט עולה 60 שקלים, האם יש להוסיף 20 שקל שהם שליש מ-60, או שחייב להוסיף 30 שקלים, שיחד עם ה-60 יהוו שליש מ-90. הספק לא הוכרע בתלמוד, ויש מהראשונים[3] שנקטו להחמיר ויש שנקטו להקל[4].
יישום עריכה
למעשה הדין חל על כל המצוות אבל ישנם פרטים שנאמרו במפורש כגון: סוכה נאה, לולב (ואתרוג) נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, שכתוב בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכרוך בבגדים נאים" (שבת קלג:). וכן איגוד ארבעת המינים, על אף שנפסק להלכה כדעת חכמים שאין חובה לאגוד (-לולב אין צריך אגד), אך יש לאוגדו מדין 'זה אלי ואנוהו'.
דוגמאות עריכה
- אין ליטול בארבעת המינים בסוכות אתרוג ששיעורו מינימלי (כביצה), אלא יש ליטול אתרוג הגדול בשליש מגודל ביצה משום "הידור מצווה".
- ישנם הנוהגים להסב במשך כל ליל הסדר משום "הידור מצווה".
- לפנים משורת הדין נחשב אף הוא כהידור מצווה.
- אף על פי שכל השמנים כשרים לנר חנוכה, "מצווה מן המובחר" להשתמש בשמן זית ולכן המהדרים מקפידים על כך.
- על אף שיוצאים בשמיעת ברכה מאחר, מדין שומע כעונה, כתבו בעלי התוספות שכששומע בעצמו נחשב הדבר כהידור מצווה.
בפוסקים דנו האם יש חיוב להדר בקניית קופסת אתרוג וחנוכיה, כפי שיש להדר בשופר נאה, או שאין לדמותם.
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב יעקב אריאל, כיצד מהדרין? בתוך שו"ת באוהלה של תורה כרך ה', מאמרים סימן ה', בהוצאת מכון התורה והארץ תשס"ט. ובאתר.
הערות שוליים עריכה
- ^ שמא יהודה פרידמן, המהדרין מן המהדרין, לשוננו, אדר ב', תשס"ה, עמ' 156
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ט', עמוד ב'
- ^ ראו פירוש הרא"ש שם.
- ^ יש שכתבו שמחלוקת זו מבוססת על מחלוקת עקרונית, האם דין הידור הוא מהתורה, ואזי יש לנהוג בספקו כפי הכלל ספק דאורייתא לחומרא, או שחובותו מדרבנן ודינו כדין ספק דרבנן לקולא.