הרבנות הראשית לישראל

סמל הרבנות הראשית לישראל

הרבנות הראשית לישראל היא המוסד הרבני העליון מטעם מדינת ישראל, וכוללת את בית הדין הרבני הגדול ומערכת השולטת על מינוי רבנים ודיינים, התקנת תקנות, הפעלת מערכת הכשרות ועוד. הרבנות הראשית לישראל פועלת כיום מכוח חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980. בעבר שכנה הרבנות הראשית בבניין היכל שלמה ששמו הפך לשם נרדף לה. בהמשך עברה לבנין ברחוב ירמיהו, סמוך לכניסה הראשית לירושלים, בו היא שוכנת עד היום.

רקע היסטורי

עדת הספרדים בירושלים הייתה רוב ביישוב היהודי עד ראשית שנות השבעים של המאה ה-19, והעדה היחידה המוכרת רשמית על ידי השלטונות העות'מאנים. בראש ההנהגה הרוחנית של העדה והיישוב היהודי בארץ ישראל עמד הרב הראשי, שכונה "הראשון לציון". סמכויותיו של הראשון לציון הוכרו רשמית על ידי הסולטאן העות'מאני כראש הרבנים לארץ ישראל, שמושבו בירושלים. הראשון לציון מינה רבנים ופיטרם, שימש כנציג העדה בפני השלטונות, נהנה מחסינות, היה אחראי לגביית המיסים בעבור השלטונות ולחלוקת הנטל בין תושבי הארץ היהודים. לעומת היהודים הספרדים בארץ, היהודים האשכנזים העדיפו להישאר בחסות הקונסולים האירופאים, במסגרת חוק הקפיטולאציות. הם היו מאורגנים על פי ארצות מוצאם ב"כוללים", והקימו לעדתם מערכות שירותי חינוך ודת נפרדים.‏‏[1]

הקמת הרבנות הראשית

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב האשכנזי הראשי הראשון לישראל ודמות מפתח בעיצוב הרבנות הישראלית, בשנת 1924

כשהוקם הממשל האזרחי הבריטי והרברט סמואל מונה לתפקיד הנציב, התחדשה בין היתר הפעילות להגדרת מעמדו של היישוב היהודי, שהיה עד עתה לא ברור. כך קרה שמשלחות של יהודים מהארץ ניגשו לנציב והציגו טענותיהם, והנציב, כתגובה, מינה 2 וועדות: אחת- שתבדוק את מעמדן של העדות הדתיות בארץ וסמכויותיהן. והשנייה-לבחינת בעיית ההנהגה הדתית של היישוב היהודי. במהלך הדיונים התברר שקיימת נטייה להקמת מוסד הרבנות הראשית לארץ ישראל. לאחר דיונים ממושכים סביב שאלת דרך בחירת הרבנים, ויחסי הייצוג בה, הוחלט על הקמת גוף בוחר ששני שליש מאנשיו יהיו רבנים, ושליש יהיו נציגי ציבור מרחבי הארץ. הגוף כונס לראשונה ב-24.02.1921, ובחר על פי הצעתה של הוועדה בשני רבנים ראשיים: האחד אשכנזי - הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והשני ספרדי - הרב יעקב מאיר. כך הוקמה הרבנות הראשית בשנת תרפ"א (1921), בחסות שלטונות המנדט הבריטי, במקום תפקיד החכם באשי שהתקיים תחת השלטון העות'מאני. בנוסף, מונתה מועצת רבנות בת ששה חברים: שלושה אשכנזים ושלושה ספרדים. לצד מועצת הרבנות נבחרו שלושה יועצים חילוניים, שסמכותם הייתה לא מוגדרת , אך ביטאה את דרישות הציבור להתאמת ההלכה לתנאי הזמן.‏‏[2]‏[3]

מעמדה של הרבנות ביישוב היהודי

מחלוקת זו התפלגה ל-3 עמדות:

עמדת הרבנות - הרב קוק שאף לכך שמוסד הרבנות תהיה גוף על א־פוליטי המאחד ומאגד את כל הכוחות הפועלים ביישוב. משמעות הדבר היא שהרבנות צריכה לעמוד מעל כל המפלגות והארגונים השונים ביישוב ולהשפיע על אזרחי הארץ היהודים בכל תחומי החיים. אי לכך, היה הרב קוק מעורב ככל יכולתו בסוגיות חברתיות, לאומיות ופוליטיות הקשורות לחיי היישוב, כגון עבודה עברית, חקלאות, עלייה, ביטחון, ועוד. בהתאם לשאיפות אלה, פעלה הרבנות לעצב את החיים היהודיים ביישוב וטיפלה בנושאי עבודה בשבת, רישום נישואין וגירושין, כשרות, מינוי רבנים, דיינים ושוחטים, והקמת מועצות דתיות לצורך שירותי דת בכל הקהילות בארץ.

עמדת השלטון המנדטורי - השלטון המנדטורי, לאחר שהבין את מורכבות הבעיה בפלשתינה-א"י, צמצם את הבטחתו בדבר הקמת בית לאומי ליהודים והחליט לדבוק בהכרה אתנית-דתית, ובהתאם שאף להעניק לרבנות עצמאות חלקית בלבד. על פי הגדרה זו, הרבנות הראשית היא המייצגת בפועל של הקהילה היהודית, אך עם זאת היו נושאים שבהם לא קיבלו השלטונות את עמדת הרבנות.

עמדות בתוך היישוב - הציבור החילוני-ציוני לא קיבל את עמדתו של הרב קוק בדבר מעמדה של הרבנות. בעיני ציבור זה מוסד הרבנות לא היה עליון וגם לא שווה ערך למוסד ההנהגה החילוני-פוליטי. אולם הייתה הבנה רחבה בקרב ציבור זה שאין הם יכולים לצאת כנגד הרבנות, מכיוון שההכרה של מוסד הרבנות בתנועה החילונית הייתה חשובה הן למטרות פוליטיות חיצוניות והן למטרות פוליטיות פנימיות. בעיניהם תפקידיה של הרבנות היו צריכים להסתכם בהענקת שירותי דת.

אף כי רוב הציבור הדתי עמד מאחורי הרבנות הראשית, קבוצה קטנה הביעה התנגדות, מסיבות אחרות, לרבנות הראשית. בראש המתנגדים עמדו הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, וההתנגדות זאת יחד עם התנגדות למינויו של הרב קוק לרבה האשכנזי של ירושלים הובילה להתפרדות מהקהילה הדתית של ירושלים, והקמת העדה החרדית כעדה יהודית נפרדת. התנגדותם למעמדה של הרבנות נבעה הן מהתנגדות עקרונית לרבנות ראשית כלל-ארצית, והן מחששם ממיסוד קשר שוטף בין הממסד החילוני לרבנות, אשר עלולה להביא לידי התערבותו בחינוך ובהלכה הדתית.

לאחר קום המדינה, נחקקו חוקים שהסדירו את מעמדה של הרבנות הראשית[4]:

חוק הרבנות הראשית לישראל

בשנת 1980, התש"ם, נחקק "חוק הרבנות הראשית לישראל"‏[7], שמפרט את דרכי בחירתם של הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות ואת משך כהונתם.

מועצת הרבנות הראשית

מועצת הרבנות הראשית היא הגוף העליון של הרבנות הראשית לישראל. אחד הרבנים הראשיים מכהן כראש המועצה (חברו מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ולאחר חמש שנים השניים מתחלפים בתפקיד).

עד 1980 היו חברים במועצה, מלבד הרבנים הראשיים, שישה חברים, מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים. מאז 1980 נקבע בחוק שהמועצה מורכבת מ-16 חברים: שני הרבנים הראשיים, אחד מהרבנים הראשיים של הערים ירושלים, חיפה, תל אביב ובאר שבע ברוטציה, כך שיהיו מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים ועשרה רבנים נבחרים (חצי אשכנזים, חצי ספרדים). מקום מושבה של הרבנות הראשית על פי החוק נקבע להיות בירושלים. עד שנת 2011 שימש הרב הצבאי הראשי כמשקיף במועצה, אולם בשנת 2011 תוקן החוק והרב הצבאי הראשי משמש כחבר ה-17 של המועצה וזאת בתנאי שהוא בעל "כושר" לרבנות עיר.

תפקידיה של מועצת הרבנות הראשית בהתאם לחוק הרבנות הראשית לישראל, תש"מ-1980, הם:

מועצת הרבנות הראשית הנוכחית

רבניה הראשיים של מדינת ישראל כיום הם: הרב יונה מצגר והרב שלמה משה עמאר.

חברי מועצת הרבנות הראשית הנוכחית (תשע"ב) הם‏[9] שני הרבנים הראשיים לישראל (הרב מצגר והרב עמאר), רבני שלוש מתוך ארבע הערים האמורות (הרב ישראל מאיר לאו רבה של תל אביב יפו, הרב שלמה שלוש רבה של חיפה והרב יהודה דרעי רבה של באר שבע - שכן לעיר ירושלים אין רב ראשי מכהן), הרב הצבאי הראשי תת אלוף הרב רפי פרץ וכן עשרה רבנים (מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים) אשר נבחרו לכהונה בשנת ה'תשס"ח:

  • הרבנים האשכנזים:
  1. הרב יעקב שפירא (ראש ישיבת מרכז הרב)
  2. הרב יצחק דוד גרוסמן (רבה של מגדל העמק, ראש מוסדות 'מגדל אור')
  3. הרב יוסף גליקסברג (רבה של גבעתיים)
  4. הרב יעקב רוז'ה (נציג הרבנות הראשית במכון הלאומי לרפואה משפטית)
  5. הרב יצחק רלב"ג (לשעבר יו"ר המועצה הדתית בירושלים)
  • הרבנים הספרדים:
  1. הרב שמעון אליטוב (רב המועצה האזורית מטה בנימין)
  2. הרב אברהם יוסף (רבה של חולון)
  3. הרב רצון ערוסי (רבה של קריית אונו)
  4. הרב שמואל אליהו (רבה של צפת)
  5. הרב יצחק פרץ (רבה של רעננה)

הרבנים הראשיים לדורותם

הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל, בביקורם במחנה צה"ל בתל השומר בראשית שנות ה-50

בישראל יש שני רבנים ראשיים אחד אשכנזי ואחד ספרדי. שני הרבנים הראשיים ועשרת הרבנים הנבחרים למועצה ממונים על ידי בחירות ישירות, חשאיות ואישיות על ידי גוף של בוחרים המכיל 150 איש, בתוכו 80 רבני ערים, מועצות ושכונות, דיינים, הרב הצבאי הראשי ועוד 70 נציגי ציבור: ראשי ערים, ראשי מועצות, שרים, ח"כים ואחרים.

רב ראשי מכהן 10 שנים, ואילו חבר מועצה נבחר לתקופה של 5 שנים (לפי הלוח העברי). עם כניסתם לתפקיד מחויבים כולם לחתום אצל נשיא המדינה על הצהרת אמונים למדינת ישראל. על הרבנים להיות אזרחי המדינה או תושביה.

הנושאים בהם מטפלים הרבנים הראשיים במסגרת תפקידם נוגעים בתחומים שונים. נזכיר כמה מהם: אחריות על מערכת בתי הדין הרבני בישראל ,הפיקוח בנושאי כשרות על: מוסדות ציבור, אולמות אירועים, קייטרינג, בתי מלון מסעדות, רשתות שיווק, הפיקוח על איטליזים ומשחטות, כשרות מוצרי המזון והבשר המיובאים, מצוות התלויות בארץ, בחינות לדיינות, רבנות, לתפקידי מוהלים, לשוחטים, הסמכתם של כל ההנ"ל ועוד.

נוסף על תפקידים פרקטיים אלו, יש לרבנים הראשיים גם תפקיד יצוגי והנהגתי: הרבנים מופיעים בפני הציבור הישראלי המגוון, ונותנים הרצאות במגוון נושאים אקוטיים הרלוונטיים לחיי היומיום הישראלי חברתי-לאומי: יחסי דת ומדינה, אלימות במשפחה, שבת, דאגה לזולת ולנזקקים ועוד. כמו כן, מקיימים הרבנים הראשיים פגישות עם מנהיגי דתות העולם בנסיון להביא להפגת מתחים דתיים ולקירוב השלום‏[3].

להלן רשימת הרבנים הראשיים לישראל מאז כינון הרבנות הראשית‏‏[10]:

אבני דרך בפועלה של הרבנות

בית הדין הגדול לערעורים של הרבנות הראשית, שנת 1959, ירושלים

דוגמאות להחלטות ופסיקות של הרבנות הראשית שעוררו בשעתן הד גדול:

  1. פסק הדין של הרב גורן ועוד תשעה דיינים שדנה בדבר ממזרותם של האח ואחות לנגר. הפסיקה קבעה שהאח והאחות לנגר אינם ממזרים בניגוד לפסיקה קודמת, לאחר שטען כי הגיור של הבעל הראשון לא היה תקף וממילא אמם לא הייתה אשת איש.
  2. פסק הדין של הרב עובדיה יוסף כי הפלאשים (ביתא ישראל) הם יהודים ויש להעלותם ארצה. בעקבות פסק הדין פעלה הסוכנות היהודית להעלותם ונערכו מבצע שלמה ומבצע משה.

ראו גם

ביבליוגרפיה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: חוק הרבנות הראשית לישראל

הערות שוליים

  1. ^ ‏(ורהפטיג, 1990)‏
  2. ^ ‏(ורהפטיג, 1990
  3. ^ 3.03.1הרבנים הראשיים לישראל, באתר הרבנות הראשית לישראל
  4. ^ ‏(ורהפטיג, 1990)‏
  5. ^ ‏קובץ חוקים, באתר "בתי הדין הרבניים"
  6. ^ ‏חוק הדיינים, תשט"ו-1955, באתר תקדין לייט
  7. ^ ‫חוק הרבנות הראשית לישראל,‬ ‫תש"ם-1980, באתר הכנסת קובץ PDF
  8. ^ ‏(ורהפטיג, 1990; פרידמן, 1972)‏
  9. ^ חברי מועצת הרבנות הראשית, באתר הרבנות הראשית לישראל
  10. ^ (ורהפטיג וכץ, 1990)


דגל ישראל
מוסדות ממשלתיים בישראל
כלכלה

המוסד לביטוח לאומי • שירות התעסוקה • רשות ההגבלים העסקיים • בנק ישראל • רשות המסים בישראל • רשות ניירות ערך • המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה • מכון התקנים הישראלי

 סמל מדינת ישראל
תחבורה

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים • החברה הלאומית לדרכים בישראל (מע"צ) • רשות הספנות והנמלים • רשות שדות התעופה • רשות התעופה האזרחית
סביבה

מינהל מקרקעי ישראל • קרן קיימת לישראל • קרן היסוד • רשות הטבע והגנים • רשות העתיקות • המרכז למיפוי ישראל • רשות המים
תקשורת

רשות השידור • הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו • המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין • רשות הדואר • בזק