השמש השחורה

השמש השחורהגרמנית: Schwarze Sonne)[1] הוא סמל אוקולטיסטי, שנוצר על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, אך עיקר השימוש בו החל לאחר מלחמת העולם השנייה על ידי נאו-נאצים. הסמל גם משמש מספר כתות שטניות, אוקולטיסטיות ונאו-פגאניסטיות.[2]

הסמל "השמש השחורה". ניתן לראות את העיצוב של שנים עשר סמני ה"זיג" מסודרים בצורה רדיאלית סביב המרכז

היסטוריה עריכה

כמו צלב הקרס שהיה סמל הודי עתיק שהביע שגשוג אך אומץ על ידי הנאצים, כך גם השמש השחורה. לפני מלחמת העולם השנייה היא נקראה "Sonnerad"[3] והופיעה בעיקר במיתולוגיה הנורדית ומיתולוגיות קלטיות עתיקות. השם "השמש השחורה" אומץ רק בהיבט שטניסטי ונאצי, לאחר מלחמת העולם השנייה.

הסמל הופיע בגרמניה הנאצית, כאמצעי עיצובי בטירה ששופצה ועוצבה על ידי ראש האס אס, היינריך הימלר, שהיה ידוע בהשקפת עולמו הנאו-פגנית ובאהדתו הרבה לתורת הנסתר. באותה טירה הוא קיווה להקים את המרכז ממנו תנוטר פעילות האס אס. הסמל מכיל שנים עשר סמלי זיג קטנים, המופיעים גם בדגל האס-אס. סמלי הזיג מסודרים בצורה רדיאלית סביב מרכז ה"שמש".

לא ברור אם בתקופת המלחמה היה לסמל משמעות כלשהי או ששימש לציון תפקיד מסוים בשורות האס אס. הסמל קיבל את השם שלו רק לאחר שכתות שטניות החלו להשתמש בו, בעקבות המודעות לסמל שעלתה בספר "Die Schwarze Sonne von Tashi Lhunpo" של סופר גרמני המוכר בשם העט "רוסל מקלאוד".[4][5]

כיום עריכה

כיום הסמל משמש בעיקר תנועות נאו-נאציות וניתן למצוא אותו בסמלים רבים של תנועות כאלו. בנוסף, הוא מופיע על גבי כתבי יד וכתבי עת המופקים על ידי נאו-נאצים. הסמל לעיתים נקרא "Sonnerad".[3]

לאחר הפגנות תנועות נאו-נאציות שנערכו בשארלוטסוויל, וירג'יניה באוגוסט 2017, במהלכן התרחש פיגוע שבוצע על ידי נאו-נאצים, ניתן היה לראות את הסמל חרוט במקומות רבים[3].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא השמש השחורה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Handbuch_Rechtsradikalismus
  2. ^ מידע על השמש השחורה (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 "Deconstructing the symbols and slogans spotted in Charlottesville". The Washington Post. 18 באוגוסט 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Goodrick-Clarke, 2002, עמוד 148
  5. ^ Strube, Julian (2015). "Nazism and the Occult". In Partridge, Christopher (ed.). The Occult World. Abingdon, UK: Routledge. p. 339. ISBN 978-0-41-569596-1.