וסטיבוליטיס

דלקת וכאב באזור הפות

וֶסְטִיבּוּלִיטִיס או וסטיבולודיניה או דלקת מבוא העריה (באנגלית: Vestibulitis, או Vestibulodynia או VVS, שהם ראשי תיבות של Vulvar Vestibulitis Syndrome), היא תסמונת המתאפיינת ברגישות וכאב באזור מבוא העריה. תסמונת זו היא חלק מקבוצת כאבים כרוניים באזור הפות – קבוצה הנקראת וולוודיניה, ונוטה להיות מזוהה עם כאבים מסוג צריבה ובעירה עזה בניסיון למגע מיני, או להחדרת טמפון. הסיומת "יטיס" מרמזת על תגובה דלקתית אך בפועל אין הוכחה משמעית לתהליך דלקתי וזוהי תגובה של הגוף כנגד גורם חיצוני. נכון להיום "ווסטיבוליטיס" הוא מושג מקובל על ידי האגודה הבינלאומית לחקר מחלות וולווגינליות (באנגלית: International Society for the Study of Vulvovaginal Disease). התסמונת היא הסוג הנפוץ ביותר של וולוודיניה, המשפיעה על נשים לפני גיל המעבר בעיקר בשנותיהן הראשונות לחיי המין. ההערכות הן שהתסמונת קיימת אצל כ-10% עד 16% מהנשים הפונות לטיפול גניקולוגי.[1]

וסטיבוליטיס
מיקום תסמונת וסטבוליטיס
מיקום תסמונת וסטבוליטיס
תחום מיילדות וגינקולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D054515
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תסמינים עריכה

וסטיבוליטיס מאופיין על ידי כאבים חזקים המתוארים בתור צריבה, בעירה ודקירה עם ניסיון חדירה לפתח הנרתיק. בנוסף עלולה להיווצר רגישות בעת מגע או יצירת לחץ. בבדיקה ניתן לזהות גם אודם ובצקת. הכאב המגרה והצורב יכול להימשך לעיתים שעות או אפילו ימים לאחר הפעילות מינית. מצב זה יוצר תחושה של חוסר אונים ודיכאון. בנוסף עלול הווסטיבולוטיס לעיתים קרובות לגרום דיספראוניה(אנ').[1][2][3]

הכאב יכול להיות מעורר על ידי מגע עם אובייקט, כגון החדרת טמפון או פין או על ידי מושב של אופניים.[4] ישנן נשים שחוו כאבים מאז החדירה הראשונה (וסטבולוטיס ראשוני) בעוד שיש נשים שהחלו לחוש זאת לאחר תקופה ללא כאבים בחדירה (וסטבוליטיס שניוני).

אבחון עריכה

האבחנה נעשית על ידי בדיקת מטוש (מקלון דק שבקצהו צמר גפן), שבו הלחץ מוחל בצורה מעגלית סביב פרוזדור הפות על מנת להעריך את מיקום הכאב ואופי התלונות. בדיקות מעבדה משמשות כדי לשלול זיהום חיידקי או ויראלי, בדיקה מדוקדקת של אזור הנרתיק והפות מתבצעת על מנת להעריך אם קיים ניוון.

האבחנה של התסמונת עשויה להיות פשוטה אך הרבה גינקולוגים לא מכירים את התופעה, ולכן נשים הסובלות ממנה נאלצות לעיתים להיבדק אצל מספר רופאים עד שמגיעות לאבחון. בנוסף, נשים רבות מתביישות ונמנעות מלחפש סיוע רפואי, וזאת כי התסמינים מופיעים בדרך כלל בהקשר של פעילות מינית.

גורמים עריכה

לא הרבה ידוע על הגורמים לווסטיבוליטיס. ישנן הערכות למספר גורמים שעשויים להיות מעורבים כגון זיהום תת-קליני של נגיף הפפילומה, קנדידה כרונית, וגינוזיס חיידקי ואף גורמים שריריים שונים. בהתחשב בעובדה שכאב בעריה עלול להיווצר ממחלות שרירים היפרטוניות, שגורמות לכיווץ וגינלי וכאבים, ישנם חוקרים שסבורים לקיומם של גורמים נוירולוגיים, כגון שיווי משקל עצבי והיפרפלזיה גם עלולים לגרום לכאבים. יש סבירות לכך שישנו גורם הורמונלי או גנטי.[5] לבסוף, גורמים פסיכולוגיים עשויים לתרום או להחריף את הבעיה, שכן הציפייה לכאב לעיתים קרובות גורמות לעיוותים רפלקסיביים תוך כדי האקט המיני ולכאבים נוספים.

טיפול עריכה

משום שהגורמים לווסטיבוליטיס אינם ברורים ישנם כיום מגוון רחב של טיפולים שניתנים לסובלות מהתסמונת. הטיפולים אינם מבטיחים פתרון לבעיה, ובדרך כלל ארוכי טווח ודורשים התמדה מצד המטופלת.

  • מומלץ ללבוש תחתוני כותנה פשוטים ומכנסיים עשויים מבד דק ושלא לוחצים על האזור. בנוסף להימנע מלבישת גרביונים סינתטיים.
  • הימנעות משימוש בחומרים כימיים שעלולים לגרות את האזור כגון - סבונים, שמנים ואף קונדומים.
  • לעיתים התסמונת מופיעה לאחר שינוי הורמונלי מסוים, לכן החלפת סוג הגלולות למניעת הריון או הפסקת נטילתן לגמרי עשויה לעזור.
  • שימוש מקומי במשחות שהן אנטי דלקתיות או מכילות סטרואידים או זריקות אינטרפרון.
  • להקלה בכאב בעת קיום יחסי מין ניתן להשתמש בטיפול מאלחש מקומי.
  • פיזיותרפיה לרצפת האגן(אנ').
  • טיפול פסיכולוגי (לעיתים זוגי) על מנת למנוע פחד מהכאב ובכך להקל עליו.
  • אם הטיפול השמרני לא הצליח ניתן לפנות לטיפול כירורגי - ניתוח הוסטיבולקטומיה שזוהי כריתה של הרקמה הכואבת בפתח הנרתיק. סיכויי ההצלחה של הניתוח הם 85%-90%. רופאים לא ממהרים להגיע לשלב זה של הטיפול בשל העובדה שהוא פולשני ויש הטוענים שיש לו סיבוכים ותופעות לוואי.[5]
  • לעיתים רבות התופעה נרפאת לאחר הלידה הראשונה.

אפידמיולוגיה עריכה

ישנם מחקרים אפידמיולוגים רבים העוסקים בתסמונת הווסטיבוליטיס. מספר רופאים בישראל תרמו רבות למחקר המחלה עם כ-40 מחקרים בשפה העברית בשנת 2009.[6] השכיחויות של המחלה משתנות כתלות באוכלוסייה הנבדקת ובתסמינים לאבחנה. התסמין הנבדק בדרך כלל הוא כאב מתמשך מעל לחצי שנה. רב הנשים הן לבנות לפני גיל המעבר או במהלכו, ולפני הריון. נכון לשנת 2013 דווח על 16% מכלל אוכלוסיית הנשים שיש להן את התסמונת.[7]

השפעות על חיי האישה עריכה

לעיתים עלולים להיווצר קרעים ביחסים בין בני זוג בעקבות תסכול כרוני, אכזבה ודיכאון אשר נוצרים מהמצב. בקרב נשים רווקות יש נטייה להימנע מליצור קשרים חברתיים ומיניים וזאת לא רק בגלל הכאבים אלא גם מהפחד מהם.

לעיתים בעקבות הכאבים הנוצרים מלחץ על האזור התסמונת מגבילה את סוג הלבוש שהנשים יכולות ללבוש, לדוגמה מכנסי ג'ינס שלוחצים על האזור וחוסר היכולת להשתמש בטמפון בזמן ווסת. הגבלה זו לעיתים גורמת לבעיות דימוי עצמי אצל הנשים.

האופי האינטימי של התסמונת מתסכל, נשים מרגישות שהן לא יכולות לשתף את חברותיהן, משפחתן ועמיתיהם לעבודה בבעיה ונאלצות להתמודד עם כך לבד[8].

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 S. Bergeron, Y. M. Binik, S. Khalifé, K. Pagidas, Vulvar vestibulitis syndrome: a critical review, The Clinical Journal of Pain 13, March 1997, עמ' 27–42
  2. ^ S. C. Marinoff, M. L. Turner, Vulvar vestibulitis syndrome: an overview, American Journal of Obstetrics and Gynecology 165, October 1991, עמ' 1228–1233
  3. ^ B. M. Peckham, D. G. Maki, J. J. Patterson, G. R. Hafez, Focal vulvitis: a characteristic syndrome and cause of dyspareunia. Features, natural history, and management, American Journal of Obstetrics and Gynecology 154, April 1986, עמ' 855–864
  4. ^ Dr Lori Brotto, Suggested treatment for sexual difficulties and research into asexuality, ‏11 June 2012
  5. ^ 1 2 ד"ר ירון בוקר, כואב לך? אולי יש לך וסטיבוליטיס, באתר כללית, ‏24.11.2010
  6. ^ יעקב בורנשטיין, וסטיבוליניה - הניסיון בישראל, הרפואה - עיתון ההסתדרות - יולי 2009
  7. ^ Stockdale C.K., and Lawson H.W, Vulvodynia guideline update. J Low Genit Tract Dis 2014, Stockdale and Lawson, 2014, עמ' pp. 93-100
  8. ^ ד”ר דניאל דריי, וסטיבוליטיס, באתר http://www.doctordrai.co.il

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.