חגית שחל
חגית שחל (נולדה בתל אביב ב-1950) היא ציירת ואמנית הדפס ישראלית.
 | |
| לידה |
1950 (בת 74 בערך) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים |
האקדמיה החופשית |
| תחום יצירה |
ציור |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אביה, משה שחל, עלה לארץ-ישראל מפולין לבדו כנער פעיל בבית"ר לפני מלחמת העולם השנייה. אמה, מינה שחל, עלתה לארץ מפולין כילדה קטנה. אביה של חגית שחל היה עורך דין במקצועו, ואמה הייתה מורה במקצועה. חגית שחל נולדה בתל אביב וגדלה בתל אביב וברמת חן, רמת גן. בנערותה ובשנות העשרים לחייה למדה והרבתה לעסוק ולהופיע כמוזיקאית ג'אז. בשלב מסוים בחרה להתמקד בתחום האמנות החזותית.
בשנים 1969–1972 למדה אמנות באקדמיה החופשית בהאג שבהולנד. היא שבה לישראל בשנת 1972 ומאז מתגוררת ועובדת בתל אביב.
למדה ליתוגרפיה והדפס רשת אצל האמנית אלימה בשנים 1977–1978. עברה שתי השתלמויות תחריט בסדנת Crown Point Press, בסן פרנסיסקו בשנים 2010 ו-2012[1].
בשנים 1989–1991 עבדה כמאיירת עבור רשת הטלוויזיה ABC News, היא איירה משפטים שעניינו את התקשורת הזרה בישראל. בשנים 1991–1996 עבדה כמאיירת בבתי משפט עבור ערוץ 2 בטלוויזיה הישראלית. במסגרות אלה הנציחה את משפט דמיאניוק ואת משפטו של יגאל עמיר. בשנת 1992–2000 עבדה כמאיירת עבור העיתון ידיעות אחרונות, במסגרת זו איירה את עמודי השער של המוסף לשבת. האדם הראשון שציירה במוסף לשבת היה דן בן אמוץ, היא ציירה את המחזאי חנוך לוין. היא ציירה דיוקנאות של פוליטיקאים ישראלים כמו אריה דרעי, אהוד ברק, דוד לוי, בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, חיים רמון לצד דמויותיהם של פוליטיקאים מהזירה העולמית כמו ביל קלינטון, נאסראללה, מילושוביץ', המלך חוסיין ועוד.
החל משנת 1975 היא מלמדת ציור ורישום במסגרות שונות. לימדה בבית הספר לאמנות קלישר בתל אביב, בבית-ספר מימד לאמנות חזותית בתל אביב, באגודת הציירים והפסלים בתל אביב, בסדנת ארסופ ברשפון, ובסטודיו שלה בתל אביב.
הייתה בין מקימי ארגון אימפקט, עמותת הארגון המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל[2], שהוקם בשנת 2000, והייתה בו חברת ועד עד שנת 2008.
בשנת 2015 הצטרפה לעמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל שיסדה ד"ר רות מרקוס, ונבחרה כחברה בוועד המנהל, בו היא חברה גם היום.
חגית שחל נשואה ואם לבן.
יצירתה עריכה
לאחר סיום לימודיה ושובה לארץ, עבודותיה של חגית שחל היו מופשטות ומושגיות. מאוחר יותר, החלה לצייר דימויי חפצים ואנשים השאולים מתוך עולמה וסביבת המחיה המיידית שלה כשהם מופקעים מסביבתם הטבעית ונשלפים מהאנונימיות שלהם.
במקביל ולאורך כל תקופת עבודתה, היא עוסקת בציור[3] דיוקנאות. כאמנים רבים אחרים, חוזרת גם חגית שחל אל הדיוקן העצמי שוב ושוב במהלך תקופות היצירה השונות, במין מסע מורכב של עיסוק במהות, זהות, הלכי-רוח ומצבי נפש.
התכנים שעובדו נשמרים והם יחזרו ויופיעו לאחר מכן בציוריה השונים.
בשנים האחרונות, לאחר שהחלה לעסוק באמצעי רישום שונים ובטכניקות שונות של תחריט והדפס, גילתה כי טכניקות אלו מרתקות אותה, או כדבריה - "שואבות" אותה, ולכן בתערוכות האחרונות היא מציגה בעיקר עבודות על נייר. שחל היא אמנית הדפס מעולה ורשמת רגישה ומיומנת ומתמקדת בעיקר בדמות הנשית על היבטיה השונים. הדבר ניכר בתערוכותיה האחרונות: "נדוניה", גלריה שטרן, 2010; "מבעד ליופי", בית האמנים תל אביב, 2010; "Double Trouble", גלריה אפרטארט תל אביב, 2011; "גרייס קלי מרחוב אוליפנט", 2015 ו"קריפ", קיר אמן במקום לאמנות, תל אביב, 2015. הדמויות הנשיות ששחל מציירת או רושמת מהוות מעין דיוקן פסיכולוגי שלה, גם אם אינן מתארות באופן מימטי של פניה.
דמות האישה הפתיינית מופיעה למשל בסדרת חיתוכי לינוליאום Double Trouble, שבה הציגה נשים בתנוחות שונות שכולן מבוססות על תנוחות "נשיות" פתייניות כאשר רוב הדימויים מזכירים קטלוגים של אביזרי מין או צילומים פורנוגרפיים, בהם הנשים לבושות בפרטי לבוש מיני ופתייני, כדוגמת נעלי עקב - סטילטו, מגפי עור, מחוכים, גרבי רשת וחלקי לבוש המזכירים אביזרי מין סאדו-מאזו.
לעומת דמות האישה הפתיינית, בתערוכה "גרייס קלי מרחוב אוליפנט" עסקה שחל בדמויות ובדימויים הקשורים לילדותה: "המורה אביגיל"; "להיות הבת של..."; "דיוקן אבי" ו"מאהבים נמוגים". ההדפסים עשויים בטכניקות של תחריט יבש, מונוטייפ, מונופרינט, אקווטינטת סבון ותצריבים. "להיות הבת של..." היא סידרה של דמויות נשים שונות שהיוו עבור שחל "אימהות רוחניות" ומקור השראה, כל אחת מהן חלוצה בדרכה: קוקו שאנל, המלכה פאביולה, סימון דה בובואר, פרידה קאלו, אנני לייבוביץ. אלה דמויות שהכירה בילדותה מצפייה בקולנוע ובמגזינים. לתוך הסדרה שחל "מגניבה" את עצמה בתחריט "להיות הבת של עצמי", אלא שמול הנשים הגאות והייצוגיות דמותה של שחל שפופה ומכונסת לתוך עצמה, פניה וחזה מוסתרים על ידי שיער ראשה.
בסדרת התצריבים שהפכו לספר אמן, "המורה אביגיל", שחל משחזרת זיכרונות ילדות, את דמות המחנכת מכיתה ג' בבית הספר אוליפנט בתל אביב, מין גרייס קלי, שאותה היא העריצה בגלל אישיותה והופעתה המהודרת, על המלתחה העשירה והאביזרים שנלוו אליה. כמי שגדלה בבית שדגל בצניעות וראה בכל אלה סממנים בורגניים, שחל הייתה מחכה כל בוקר לראות מה תלבש המורה היום. היא בוחנת אותה דרך היבטים שונים, החל מהדמות עצמה ותנוחותיה השונות, דרך מלבושיה, וכלה באביזרים נשיים, כגון "שמלה מתנפנפת עם תחתיות שלוש שכבות", חצאיות צרות עם שסע מאחור, סרטים וקישוטים שונים, נעלי עקב - בדרך כלל נעלי סטילטו ועוד. לדבריה, "פריטי הלבוש שאני מציירת אינם שלי: השמלות הן אלה שבהן חשקתי פעם, הנעלים הן אלה שלא נעלתי. הם בגדר דיוקן עצמי, פרידה מפנטזיה, מהדברים שעליהם ויתרתי, או שכבר לא יהיו לי".
תערוכות עריכה
תערוכות יחיד נבחרות עריכה
- 1975 עבודות על נייר, גלריה דבל, ירושלים.
- 1983 - עבודות חדשות, גלריה שרה לוי, תל אביב.
- 1984 - פורטרטים, גלריה תת-רמה, תל אביב.
- 1984 - פורטרטים, גלריה JEAN-PIERRE LAVIGNES, פריז.
- 1985 - ציורים, בית האמנים בירושלים.
- 1985 - ציורים, גלריה שרה לוי, תל אביב.
- 1987 - עבודות חדשות, גלריה גורדון, תל אביב.
- 1988 - רישומים, גלריה שרה לוי, תל אביב.
Pedicure, 2009, שמן על בד, 70/60 ס"מ, מתוך התערוכה "נדוניה", גלריה שטרן, תל אביב. - 1992 - ציורי שמן, ארסופ, גלריה לאמנות, רשפון, טקסט: גדעון עפרת (קטלוג).
- 1993 - אורנמנטים, גלריה נלי אמן, תל אביב.
- 1997 - ציורי שמן, גלריה נוה צדק, תל אביב, טקסט: טליה רפופורט (קטלוג).
- 2000 - עבודות חדשות, גלריה שרה ארמן, תל אביב.
- 2003 - פרנצ' מניקיור, גלריה שרה ארמן, תל אביב.
- 2006 - רואה ונראה, מונטיפיורי - גלריה לאמנות, ת"א, אוצרת: אירית לוין (קטלוג).
- 2008 - ישראל בדיוקנאות, המוזיאון הלאומי לאמנות של סלובקיה, ברטיסלאבה, אוצרת: טניה שטרנזון (קטלוג).
- 2008 - קרטוגרפיה ; קנ"מ 6.2:1, קיר אמן - על חזית בית האמנים, תל אביב, אוצר: ניר הרמט.
- 2009 - מי ומי, מיקי תירוש – גלריה לאמנות, לונדון.
- 2010 - מבעד ליופי - חגית שחל ואילונה אהרון, בית האמנים, תל אביב, אוצרת: אירית לוין.
- 2010 - נדוניה. מקורות השראה, גלריה שטרן, תל אביב, אוצר: ניר הרמט (קטלוג).
My Studio with Cat, 2009, פחם על נייר, 70/100 ס"מ, מתוך התערוכה "וריאציות על סטודיו", גלריה דן, תל אביב. - 2011 - Double Trouble, גלריה אפרט. ארט, תל אביב, אוצרת: רותם ריטוב.
- 2015 - קריפ, קיר אמן, מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב, אוצר: ניר הרמט.
- 2015 - גרייס קלי מרחוב אוליפנט, גלריה משרד בתל אביב, תל אביב, אוצרת: אירית לוין, (קטלוג).
- 2017 - נשים קטנות, בית האמנים, תל אביב. אוצר: ניר הרמט
- 2018 - אַי פִיל פְּרִיטִי, מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב, אוצר: ניר הרמט
- 2018 - יום שישי ה-13, מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב
- 2019 - למה את לא מחייכת, הגלריה העירונית, רעננה, אוצרת: אורנה פיכמן, (קטלוג).
תערוכות קבוצתיות נבחרות:
- 1975 - אמנים צעירים, גלריה ג'ולי מ., תל אביב, אוצר: אמנון ברזל.
- 1976 - תערוכת 7 אמנים, גלריה הקיבוץ, תל אביב.
- 1984 - תערוכה שחורה בדיזנגוף סנטר, תל אביב, אוצרת: זיוה רון.
- 1988 - חיפה – דיוקן העיר, מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: אילנה טייכר (קטלוג).
- 1988 - בושה, גלריה רגע, תל אביב.
- 1991 - תעודת זהות, אגודת האמנים, תל אביב, אוצר: סורין הלר (קטלוג).
- 1991 - 44 לילה, מוזיאון נשים, בון, גרמניה.
- 1994 - דיאלוג, באד קיסינגן, גרמניה, אוצר: דורון פולק.
- 1996 - אמנים שולחים שלום, מוזיאון ארץ ישראל, אוצר: דורון פולק (קטלוג).
- 2003 - 55 ליילה וליילה, הגלריה ע"ש פולק (קלישר), תל אביב.
- 2003 - איזה יופי, גלריה שטרן, תל אביב, אוצרת: דבי לוזיה.
- 2005 - פורטרט תל אביב, אוצרים: קטי בר ואודי רוזנוויין (ספר)
- 2005 - לחיים, מוזיאון רמת גן לאמנות עכשוית, אוצרת: חנה קופלר (ספר).
- 2006 - אמנים מישראל, המוזיאון הלאומי לתרבות יהודית, ברטיסלאבה.
- 2007 - מבטים על דיוקן. גלריה דנון, תל אביב, אוצרות: אירית לוין, דליה דנון, טקסט: ניר הרמט.
- 2007 - אייבי נתן - איש השלום. הסדנה לאמנות, יבנה, אוצר: רוני ראובן (קטלוג).
- 2008 - מנהרת הזמן. תערוכת דיוקנאות,הגלריה העירונית בגבעתיים, אוצר: דניאל כהנא-לוינזון, טקסט: גדעון עפרת (קטלוג).
- 2009 - אובייקט קטן – לא ציור, גלריה שהם, תל אביב, אוצרת: חנה שיר.
- 2009 - כל שני וחמישי, אמני סדנת התחריט, בית האמנים, תל אביב.
- 2010 – מושאי תשוקה, גלריה שטרן, תל אביב, אוצרת: דבי לוזיה (קטלוג).
- 2010 - וריאציות על סטודיו, גלריה דן, תל אביב, אוצרת: אירית לוין, (קטלוג).
- 2011 - רואים רוקנ'רול, בית האמנים, תל אביב, אוצרים: אירית לוין ואריה ברקוביץ, (קטלוג).
- 2011 - קו / כתם / אות, גלריה המגדלור, תל אביב-יפו, אוצרת: גלית ראוכוורגר.
- 2012 - אני וחיות אחרות, בית האמנים, תל אביב, אוצרת נורית זילברברג.
- 2012 - אוצרות חבויים לא בעננים, דיאגילב, תל אביב, אוצרת תמר תדמור.
- 2013 - נוט-בוק, מוזיאון בית העיר, תל אביב, אוצר גיא מורג.
- 2014 - תערוכת הדפס בינלאומית, גלריה New Grounds, אלבקרקי, ארצות הברית.
- 2014 - מזמור אישה, גלריה משרד, תל אביב, אוצרת רחל סוקמן.
- 2015 - פרחים, גלריה שרה ארמן, תל אביב, אוצרת: מירה צדר.
- 2015 - אישה – פנים רבות לה, הגלריה העירונית, רעננה, אוצרת: אורנה פיכמן, (קטלוג).
- 2015 - בעקבות אוספים, הסדנה לאמנות, יבנה, אוצרת: אירית לוין (קטלוג).
- 2015 - פינת עברית ואמנות, היכל התרבות, ראשון לציון, אוצרת: אפי גן.
- 2016 - קיר אמן X 9, טקסטים, מקום לאמנות בקריית המלאכה, אוצרת: דליה דנון
- 2016 - גוף עבודה, מקום לאמנות בקריית המלאכה, אוצרת: גלית ראוכוורגר
- 2016 - אז ועכשו, גלריה שרה ארמן, תל אביב, אוצרת: שרה ארמן
- 2017 - בראי אמנים, בית רוזנטליס, יפו, אוצרת: אירית לוין
- 2018 (מ)ציירות נוף, בית האמנים, תל אביב, אוצרות: ד"ר רות מרקוס ורותי חינסקי
- 2018 - ממחטה ופודריה, נולובז חלל שיתופי לאמנות, תל אביב
- 2018 - תו תקן - משפט באמנות, בית המשפט העליון בירושלים, אוצרת: ד"ר אורנה יאיר
- 2019 - דיוקן: אם, בית האמנים, תל אביב, אוצרות ומחקר: אירית לוין, ד"ר דורית קדר
- 2019 - שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה, אגריפס 12, ירושלים, אוצרות: נעמי טנהאוזר וריטה מנדס
- 2019 - לא קל לי / Locally, בית האמנים - מודיעין מכבים רעות, אוצר: גבי יאיר
- 2019 - דיוקן: אם, בית האמנים, תל אביב, אוצרות ומחקר: אירית לוין, ד"ר דורית קדר
- 2020 - מארגים, מקום לאמנות בקריית המלאכה, אוצרת: דליה דנון
- 2021 - ארבע עונות, הגלריה העירונית ביבנה, אוצרת: דליה דנון
- 2021 - סימנים בגוף, בית האמנים, תל אביב, אוצרת כרמל גופר
- עבודותיה נמצאות באוספים נבחרים, ביניהם אוסף מוזיאון ישראל ואוסף המוזיאון הלאומי של סלובקיה, ברטיסלאבה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של חגית שחל- אי פיל פריטי - חגית שחל, כתבת וידאו
- ורד לי - In One of Tel Aviv's Shadiest Areas, Turning Stripping Into Art
- זיוה קורט, חגית שחל, "אַי פִיל פְּרִיטִי"
ורד לי, "איי פיל פריטי": האמנית חגית שחל מביאה את עולם החשפנות אל שדה האמנות, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2018- ד"ר רות מרקוס - הרקע הפראי של חגית שחל, בערב רב
- אליסיה שחף על התערוכה Double Trouble
- התערוכה נדוניה - חגית שחל. מקורות השראה, בפורטל הישראלי לאומנויות
- דנה גילרמן, ביום שזריצקי נכנס הביתה, באתר הארץ, 1 במרץ 2007
- דוד שליט, פרופיל נמוך - על דיוקנאות מוזמנים, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2007
- שחל חגית - "רואה ונראה", בגלריה לאמנות מונטיפיורי
- קישור לספר אמן "המורה אביגיל"
- אתר הסדנאות של חגית שחל
- חגית שחל באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- גלית חתן, "דיוקן עצמי מאפשר לי להתניע את עצמי מחדש" – ריאיון עם חגית שחל
הערות שוליים עריכה
- ^ סדנת Crown Point Press
- ^ האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל
- ^ דוד שליט, פרופיל נמוך, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2007