חוה מחותן
חוה מחותן (1925 – 10 ביוני 2021) הייתה אמנית ישראלית, שעסקה בעיקר בפיסול, וכן במיצב ובציור. עבודתה המפורסמת, תבליט מעץ טיק (אורך-9.5 מ' רוחב-5.5 מ') משנת 1973, מאחורי שולחן ראש העיר וסגניו באולם המועצה בבניין עיריית באר שבע.
 | |
| חוה מחותן, 1989 | |
| לידה |
1925 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
10 ביוני 2021 (בגיל 96 בערך) כרמיאל, ישראל  |
| תחום יצירה | פיסול, מיצב |
| פרסים והוקרה |
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול |
  | |
ביוגרפיה ותפקידים ציבוריים עריכה
חוה מחותן נולדה בפילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית. למדה באקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה (אנ'). ב-1944 נישאה לאשר פישמן, והשניים עלו יחד לארץ ישראל ב-1946 והיו ממקימי קיבוץ חצור. בנה הראשון דניאל נולד בקיבוץ בשנת (1948). בשנת 1950 עברה מחותן עם משפחתה לבאר שבע. שם נולדו שני ילדיהם האחרים: שלומי (1952) ולאה (1953). מחותן ניהלה את מוזיאון הנגב לאמנות בין השנים 1963–1984. שימשה יועצת ראש עיריית באר שבע לענייני אמנות 1968–1979 ובתוקף תפקיד זה הקימה את המרכז לאמנות חזותית ואת מרכז אמנויות לנוער בבאר שבע. בשנים 1970–1976 הייתה חברה במועצה הישראלית לתרבות ואמנות. בין השנים 1974–1978 שימשה כמבקרת עבודות גמר של סטודנטים באקדמיה לאמנות בצלאל. בשנים 1975–1992 הייתה חברה בוועדה לאמנות של אוניברסיטת בן-גוריון. בשנים 1981–1982 (וגם בשנת 1987) שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת חיפה בנושא אמנות סביבתית. בשנת 1985 עברה לגור בירושלים, בשנים 1985–1992 הייתה חברה בקרן תל אביב לספרות ואמנות. בין השנים 1989–1992 הייתה חברה בוועדת פרס ישראל לאמנות. בין השנים 1989 עד 1998 – עסקה בהוראת פיסול במוזיאון ישראל, ירושלים. במשך שנים רבות הייתה חברה בחבר השופטים לאמנות בקרן תרבות אמריקה ישראל. בשנת 1997 עברה להתגורר בכרמיאל, בה התגוררה עד למותה.
יצירתה עריכה
לאורך השנים יצרה חוה מחותן עשרות פסלים בממדים שונים ומחומרים מגוונים הנמצאים באוספים של מוזיאונים ובאוספים פרטיים. אופי היצירות השתנה במהלך השנים, על פי רוב נעשו היצירות בסדרות, כמו כן נשמר טיבו של החומר ממנו נעשו הפסלים כך האבן נשארת באבניותה והעץ מתקיים בעציותו בתוך וכחלק מהפסל, אין היא מאלצת אותו אלא יוצרת מתוכו ואתו.[1] השימוש לפעמים בשני חומרים יצר בעבודה הזרה המחדדת את המובהקות של כל חומר בנפרד. ניתן היה לראות בעבודתה של מחותן מעין מעגליות או תנועת מטוטלת בין הקשרים ייצוגיים או הבעתיים לבין חוויה פורמלית טהורה, תוך שמירה על איזון דינמי בין שני הקטבים האלה.[2] רוב העבודות התקיימו בשני מישורים יש בהם אלמנטים אישיים וקיים בהם הקשר למצב הקיומי והפוליטי בישראל.[3] מחותן בחנה את סגולותיו הצורניות של נושא הן בדרך של תמצות ויזואלי והן על ידי מודעות אינטלקטואלית לזיקות המיוחדות לו – והפיקה ממנו את עיקר הווייתו: מסע של ביקוש וכיבוש.[4]
במשך השנים אוצרים וחוקרי אמנות ניסו להגדיר את אופי עבודתה של מחותן, גדעון עפרת מצטט את יונה פישר בתערוכה של העשור הראשון הגמוניה וריבוי, פישר מציין שהמשותף לחבורה של האמנים שחוה מחותן נמנתה עימם היא "הליכתם בדרכים לא מקובלות בשביל למצוא ביטוי לאישיותם. בשל כך יש בהם רצון להתנתק מדפוסי המסורת המעטים שנוצרו בידי אמנינו הוותיקים. צעירים אלה אינם מבקשים לגלות את פניה המיוחדים של הארץ שיטביעו חותמם ביצירתם. בעיותיהם – בעיות אוניברסליות, והם מבקשים פתרונן שיתיישב עם תכונותיו המיוחדות של האמן היהודי והישראלי... דרכם, אפילו יש בה משום סגנון חדש, המשך היא, המשך עקיף אך עקבי לאותה מסורת, המציינת לא את הישראלי דווקא אלא את רוח האמנות היהודית בכללה."[5]
בשנות ה-60 עברה מחותן בהדרגה לפיסול מופשט. סדרת הפסלים "מנחות" הוצגו ב-1968 במוזיאון באר שבע ופסל אחד מתוך הסדרה נכלל בתערוכה בנושא עקידת יצחק בשנת 1988 במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן אולם האוצר גדעון עפרת הקפיד לציין שפסלי הסדרה של מחותן נוצרו בין השנים 1964- 1967 קדמו למלחמת ששת הימים ומושתתים על האידאה של קורבן ומנחה (כמושג שבטי כולל) יותר מאשר על מיתוס העקדה הספציפי.[6]
הסדרות הבאות אותן יצרה מחותן נקראות "אותות" – 1967 – 1973 העבודות התאפיינו בצורתם המעוגלת מחד המקרינה חושניות ומתקשרת עם פריון ויצירת חיים חדשים ומצד שני בחספוס וחוסר עיבוד, הקשר בין חלקי העבודה יוצר חידתיות. במקביל בסדרה "נופים" מתפעלת מחותן מתופעות גאולוגיות בנוף: התרוממות, קימוט ושקיעה. וגם תופעות הרס: שבירה, פירוק, התפוררות וסחיפה באנלוגיה למצבי הנפש. ב"נופים" אין לראות העתקות בעלמא של פאר טופוגרפי, אלא, בראש ובראשונה, מצבות זיכרון לנגב, ואולי אף לקדושת החיים בכלל.[4]
בתחילת שנות השמונים הציגה מחותן ב(מוזיאון חיפה לאמנות חדשה) ומחוץ לישראל מספר תערוכות שהנושא שלהן היה עמק לאקוואנה, אזור גאוגרפי הקיים בפנסילבניה מקום הולדתה, מחותן ביקשה לבטא כאבה על התערבות, ניצול והריסת האדם את הטבע. במהלך שנות השמונים נושאים עבודותיה אופי של מחאה "מבטאים את האכזבה והייאוש ממלחמת לבנון".[7] במסגרת המיצבים "מצב 88" השתמשה חווה ב "Ready made” - מיטות ברזל חלודות עליהם "הושכבו" בולי עץ מנוסרים וצבועים חלקית באדום כמו כן המיצב כלל דמויות מלוחות גומי, גרפיות שטוחות. דר' חיים פינקלשטיין במאמר על התערוכה מציין שהתערוכה של מחותן היא מיצב ואפילו מיצג ושונה מעבודות קודמות בכך שעד כה יצרה מחותן אובייקטים עצמאיים ללא קשר לסביבתם ובתערוכה זו היצירה נעשית מתוך מחשבה לתצוגה וקומוניקציה עם המבקרים. תוך התייחסות הולכת וגוברת למיקום לסביבה לדרך הגישה לפסל או לאובייקט הפיסולי ולאופן ההתבוננות בו. פינקלשטיין מציין במאמרו את ההדדיות הקיימת בין התבוננותו של המבקר להתבוננות הפסלים בעלי העיניים (הקיימים באופן מושגי) במבקרים.[8]
ב-1984 במפגש אמנים בהר סדום יצרה חוה מחותן עבודה סביבתית מחאתית והקימה מיצב של שקים מלאים אדמה המונחים שורות שורות. "כל אחד שחי בארץ הזו יודע מה יש כאן. שקים ושורות הגומחות בקרקע מסודרים בצורה המראה כי אין סוף לגומחות שעוד יחפרו כאן"[9]
בשנות ה-90 יצרה מחותן סדרת דמויות ברונזה, החזרה לדמות האדם כמו עברה את המשברים ויכלה להם ונותרה מחוזקת, מחושלת וקוראת תיגר על סביבתה. הדמות כאילו נולדה מחדש והחלה לקחת חלק פעיל בריקוד החיים, שיש בו עלייה וירידה, נפילה וקימה, מכשול ומאבק ופתיחות לתקווה.[10]
בתחילת שנות ה-2000 עבדה חוה על סדרת ימי הביניים: "קל יותר לעבוד על תקופה של כמעט מלפני 1000 שנים מאשר להגיב על ההווה".[11] מחותן הביאה לידי ביטוי במשך עשור אלמנטים של מסורת, אמונות, נושאים ואסתטיקה מאותה תקופה.
תערוכות יחיד נוספות: "גשר מנופץ" בכרמיאל, תיאור הצבת פסלי העץ בצורה מעוררת עניין וחיות קיים בכתבה של מירה פרידמן (למרות מרחק השנים תיאור אופי העבודה של מחותן עדיין רלוונטי) "השתלבותו של החלל כחלק אינטגרלי של הפסל מוצאת ביטויה אצל חוה מחותן בתפיסת הקומפוזיציה שלה. היא בונה את יצירותיה לרוב על שלוב של מספר בולי עץ שעצמיותו המוגדרת של כל אחד מהם נשמרת מבלי כל התמזגות ממש ביניהם. יחודו של כל גוש מודגש בתוך המשחק ההדדי שבין גוש אחד למשנהו ובין הגושים לחללים האצורים ביניהם. היא מציינת ומבליטה עימות זה של החלקים על ידי העמדתם זה ליד זה . אם בצורות כמעט מקבילות בתנוחתן – מאונכות או מאוזנות- ואם על ידי הצטלבותן החריפה של המסות ללא מעברים אטיים וללא חבר ממשי."[12]
תערוכה נוספת מ-2011 "חוה מחותן – זיכרונות ילדות" בגלריית טל בכפר ורדים, עליה כתבה עדי גרינפלד, אוצרת התערוכה:" חוה מחותן, נזכרת ממרחק שנותיה באירועים מכוננים בחייה, מילדותה והתבגרותה, בפילדלפיה ועד לעלייתה לארץ בגיל עשרים. את האירועים והתובנות שעיצבו את אישיותה כאמנית וכיוצרת היא מספרת דרך סדרת יצירות בטכניקות שונות, פיסול ציור ומיצב תוך הרהור ותהייה במשמעיות, בגעגועים, ובהומור".[13] "בית בנוי על חול" אצרה נאוה הראל-שושני בגלריה לאמנות, בית יגאל אלון, גנוסר בשנת 2013.[14] בתערוכה מחותן חידדה וזיקקה מסרים של התייחסות לגשמיות ולמירוץ אחר הכסף (בהצבת הפסל "בית בנוי על חול", ובמיצב" Money Talks") כמו כן הטיפה למנהיגות הגונה "משל יותם" והתריעה מפני ההתייחסות לא ראויה של החברה האנושית: "מעגל הרשע", "לא רואים".
מחותן נפטרה ב-10 ביוני 2021.
בשנת 2024 נערכה למחותן במוזיאון הנגב לאמנות התערוכה חמש נשים שאצר רון ברטוש. תערוכה זו התמקדה בדמות האישה ביצירתה.
תערוכות יחיד נבחרות עריכה
- 1955 - חוה מחותן פסלים ורשומים, מקרא סטודיו, תל אביב
- 1959 - חוה מחותן פסלים, ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב
- 1968 - מנחה, מוזיאון הנגב, באר שבע
- 1972 - חוה מחותן, בית שוורץ, הרצליה
- 1977 - נופים ואותות, גלריה גורדון, תל אביב
- 1978 - חוה מחותן פסלים הדפסי רשת, קולג'ים, מרכז לאמנות חזותית, באר-שבע
- 1978 - Landscapes of the Negev, ב-YM-YWHA פילדלפיה, ובקייסטון קולג' פנסילבניה, ובגלריית ויליאמס וג'ונסון, סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית
- 1979 - Landscapes of the Negev באוניברסיטת ברנדייס, מסצ'וסטס, ארצות הברית
- 1979 - Landscapes of the Negev בגלריה ויליאמס-ג'ונסון, סיאטל וושינגטון, וכן בגלריה בוושינגטון D.C., ארצות הברית
- 1981 - Lackawanna, תערוכה נודדת במוזיאון אוורהארט, סקרנטון פנסילבניה, גלריה אוניברסיטאית בלומסברג פנסילבניה, גלריית מריון לוקס פילדלפיה, וגלריית ג'ק רסמוסן בוושינגטון D.C. -ארצות הברית
- 1981 - עמק לאקוואנה, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, חיפה
- 1981 - לאקוואנה 2, מרכז תרבות אמריקה ישראל בתל אביב ובירושלים
- 1981 - לאקוואנה 2, מוזיאון וילפריד, קבוץ הזורע
- 1983 - לידה, המרכז לאמנות חזותית, באר-שבע
- 1983 - נהר נייר, תיאטרון ירושלים, ירושלים
- 1984 - חוה מחותן - עבודות חדשות, גלריית ברון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע
- 1986 - מצב, מיצב בגלריה במשכנות שאננים, ירושלים
- 1987 - מצב 87, סדנאות האמנים גלריה ע"ש איקה בראון, ירושלים
- 1989 - מצב 88, מוזיאון הרצליה, הרצליה
- 1989 - חוה מחותן עבודות, מוזיאון באר שבע לאמנות ישראלית, באר שבע
- 1990 - חוה מחותן עבודות נייר, מוזיאון וילפריד, קבוץ הזורע
- 1996 - חוה מחותן, ברונזה, גלריית קריית האמנים החדשה, טבעון
- 1996 - חוה מחותן, ברונזה, משכן לאומנות הבמה, תל אביב
- 2000 - סולם שמימי – נושאים מימי הביניים, אולם העירייה, כרמיאל
- 2002 - מתת מפתן – נושאים מימי הביניים, הגלריה ע"ש אפטר, מעלות
- 2003 - מתת מפתן – נושאים מימי הביניים, גלריית בית גבריאל, צמח
- 2010 - גשר מנופץ, בית יד לבנים, כרמיאל
- 2011 - זיכרונות ילדות, גלריה טל, כפר ורדים
- 2013 - בית בנוי על חול, מוזיאון בית יגאל אלון, גינוסר
- 2024 - חוה מחותן: חמש נשים, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע. אוצר: רון ברטוש
תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה
- 1957 - ביאנלה לפיסול, מוזיאון לאומנות מודרנית חיפה
- 1958 - פיסול בישראל, משכן לאמנות, עין חרוד
- 1959 - התערוכה הכללית של אמני ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות
- 1959 - ביאנלה לפיסול, מידלהים אנטוורפן, בלגיה
- 1960 - אמנות ישראלית בת זמננו, מוזיאון לאמנות מודרנית, פריז, צרפת
- 1962 - סימפוזיון לפיסול בעץ, פורמה ויוה, קוסטניצביצה, נקירקי, סלובניה
- 1963 - התערוכה הכללית – אמני ישראל תשכ"ה, מוזיאון תל אביב
- 1965 - Bienal 8 Sao Paulo, אחת מ3 נציגי ישראל בסאן פאולו, ברזיל
- 1968 - תערוכת הסתיו, אמנים ישראליים, ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב
- 1969 - משכן לאומנויות עין חרוד
- 1971 - אמנות ישראלית, ציור, פיסול, גרפיקה, מוזיאון תל אביב
- 1971 - תערוכה לרגל חנוכת ביתו החדש של מוזיאון תל אביב)
- 1973 - דיוקן עצמי באמנות הישראלית, מוזיאון לאמנות חדשה חיפה
- 1978 - תערוכה בקייסטון קולג', פנסילבניה, ארצות הברית
- 1979 - Art for Architecture, Interior Design& Decor סוזאן גרוס, גלריה לארכיטקטורה ועיצוב, פילדלפיה, ארצות הברית
- 1980 - המיתוס של כנען – השפעת תרבות המזרח התיכון הקדום על האמנות הישראלית בת זמננו, הגלריה לאמנות, אוניברסיטת חיפה
- 1980 - גישות שונות של אמנים ישראלים לדמות האדם, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה
- 1981 - תערוכה בגלריה האוניברסיטאית בלומסברג, פנסילבניה, ארצות הברית
- 1981 - גלריה מריון לוקס פילדלפיה, ארצות הברית
- 1981 - Sculpture, Paintings, Collage, גלריה ג'ק רסמוסן וושינגטון D.C, ארצות הברית
- 1983 - הנגב באמנות ישראל, הגלריה לאמנות ע"ש ברון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע
- 1983 - טבע כהשראה וכאמתלה, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה
- 1984 - 1984 Art'e em Israel, תערוכה נודדת מוזיאון לאמנות מודרנית, סאן פאולו וריו דה ז'ינרו ברזיל וארגנטינה
- 1984 - הר סדום 84, אירוע של אמנות סביבתית, הר סדום
- 1984 - הר סדום 84, תערוכת צילומים אונ. בן-גוריון, אר שבע
- 1984 - שמונים שנות פיסול, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1984 - גיא בן הינום, אירוע של אמנות סביבתית, גיא בן הינום, ירושלים
- 1985 - Art'e em Israel, בית האמנים, ירושלים
- 1985 - מסוף ניצנה 85, אירוע של אמנות סביבתית, מסוף גבול ניצנה
- 1986 - נייר כאמנות, מוזיאון ערד
- 1986 -פיסול על שפת מכתש רמון, אירוע אמנות סביבתית, מצוק מכתש רמון
- 1987 - מבני נוף, מוזיאון הרצליה
- 1987 - תל חי 87 מפגש אמנות בת זמננו, פיסול סביבתי, תל חי
- 1988 - 40 From Israel, מוזיאון ברוקלין ניו יורק, פלורידה ארצות הברית, רומא, אמסטרדם, וורשה, מקסיקו סיטי,
- 1988 -אמנות הפיסול בישראל: חיפוש הזהות, המוזיאון הפתוח תפן
- 1988 -עקידת יצחק באמנות הישראלית, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן
- 1989 - אמנות ישראלית, מוזיאון באר שבע לאמנות
- In the shadow of conflict: Israeli Art 1980 – 1989, המוזיאון היהודי ניו יורק, ארצות הברית
- 1990 - גבולות השלום, גבעת חביבה
- 1991 - מקום - פיסול ישראלי עכשווי, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
- 1991 - Israel contemporary Sculpture תערוכה נודדת למוזיאון הרה ARC ומוזיאון פוקואוקה, יפן
- 1992 - האמן הוא הקובע, סדנאות האמנים, תל אביב, בצלאל, ירושלים
- 1992 - Israel contemporary Sculpture מוזיאון לאמנות עכשווית, קוריאה
- 1993 - אבן בגליל – סימפוזיון בינלאומי לפיסול באבן, מעלות תרשיחא
- 1994 - אמנים בנייר, המכללה לאמנות חזותית, באר שבע
- 1994 - מעברים, גלריה נבון, מושב נווה אילן
- 1995 - צופן מקומי, גלריית מגדל, תל אביב
- 1997 - דואט, נורה גלרי, ירושלים
- 1997 - 50 שנות אמנות ישראלית נשים, ירושלים
- 1998 - אמניות באמנות ישראל 1948–1998, מוזיאון חיפה לאמנות
- 1998 - מורים ותלמידים, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1999 - מטבע לתרבות - אמנות בנייר, המוזיאון הפתוח, גן התעשייה עומר
- 2001 - פסטיבל בינלאומי לאמנות חזותית, עכו
- 2008 - שישים שנות אמנות ישראל, המשכן לאמנות עין חרוד
- 2012 - עצים – תערוכה קבוצתית, הגלריה ע"ש אפטר, מעלות
פרסים עריכה
- 1956 - קרן תרבות אמריקה ישראל, מלגת למודים בארצות הברית
- 1959 - פרס ההסתדרות לפיסול
- 1965 - פרס בינלאומי לפיסול, ביאנלה 8 סאן פאולו, ברזיל
- 1976 - פרס דיזנגוף לאמנות, עיריית תל אביב יפו
- 1996 - פרס פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום
ציטוטים נבחרים עריכה
"אני בהחלט מבינה את התגובה היהודית נגד הפיסול, הפיסול מדרבן את האמן להתחרות בקדוש ברוך הוא, הרצון הגלוי שלי להפיח רוח בדומם, ליצור דבר שלא היה, הוא דוגמה לכך"[15]
""העבודה שלי היא מאד אישית, תמיד קשורה לדברים מחיי הפרטיים: דברים אינטימיים: אימהות, יחסי אישה/גבר, אבל תמיד הם הורחבו. המדינה תמיד הייתה חשובה לי, ושינויים שנעשו כאן תמיד השפיעו עלי"[16]
"כל אמן צריך לדעת את האדם: איך לצייר אותו וכיצד לפסלו. הכל בנוי על האדם – העבודה שלי בנויה על האדם ועל הקשר שלי לאדם"[17]
"לעולם אין האמת ניצבת לנגד ענינו, כדי לגלות את האמת עלינו לטבול במעמקים, לחקור את היסודות, לפשט את הצורות ולחזור ולהפיח רוח חיים בסבך מקורותיה."[18]
"במשך שנים היו פסלי טעונים במטען רגשי אבל הצופה כאילו הביט בהם בצורה פסיבית, הצורך לתת ביטוי למצבים כבדים וקשים יותר ולערב אנשים בעבודתי הביאני לאמנות סביבתית. לא די להביט ממרחק צריך לפעול על מנת לחוות את העבודה."[19]
"עבודתי עוקבת אחרי מעברי בחיים – אני עדה לזמני, לתקופתי, למקומי, אף כי עבודתי כה אישית, היותי מן אנוש מחייב תגובה והד מבני אנוש אחרים".[17]
גלריה עריכה
-
תהלוכה, מתוך סדרת תהלוכות
שנות ה-60 -
מנחה, מתוך סדרת מנחות
שנות ה-60 -
אות, מתוך סדרת אותות
שנות ה-70 -
אות, מתוך סדרת אותות
שנות ה-70 -
נוף, מתוך סדרת נופים
שנות ה-70 -
נוף, מתוך סדרת נופים
שנות ה-70 -
התגלמות, פלדה אלחלד
1971, הקריה למחקר גרעיני בנגב -
סירות קאנו, מתוך סדרת לאקאוונה
שנות ה-80 -
נוכחות פחם, מתוך סדרת לאקאוונה
שנות ה-80 -
הר סדום עבודה סביבתית במפגש אמנים
1984 -
גשר, מתוך סדרת מצב 88
תערוכה במוזיאון הרצליה, 1989 -
עדים, מתוך סדרת מצב 88
תערוכה במוזיאון הרצליה, 1989 -
נשענת, מתוך סדרת מצבו של אדם (ברונזה)
1992-96 -
מתת מפתן, מתוך נושאים מימי הביניים
שנות ה-2000 -
כבול, מתוך סדרת גשר מנופץ
2010 -
אש, מתוך זיכרונות ילדות
2010
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ גיל גולדפיין מתוך ההקדמה לספר חוה מחותן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978
- ^ דר' חיים פינקלשטיין, אמנות קיומית, מאמר מתוך הקטלוג של התערוכה "מצב 88" במוזיאון הרצליה 1989
- ^ מתוך דבריה של מחותן בראיון וכתבה עם אניטה קושניר, של,"פיסול של המצב האנושי" הארץ, 9 באפריל 1999
- ^ 1 2 גולדפיין, שם
- ^ 60 שנות אמנות בישראל העשור הראשון 1948 – 1958 הגמוניה וריבוי, המשכן לאמנות עין חרוד 2008 עמ' 178 חוה מחותן השתתפה בתערוכה בשנת 1958 תערוכה של שנים עשר אמנים שהתקיימה בבית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים
- ^ גדעון עפרת, קטלוג התערוכה העקידה באמנות הישראלית, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, 1988
- ^ מתוך ראיון ומאמר של ג'ודית מרגוליס שנערך באביב 1994 בירושלים והתפרסם בכתב העת: Nashim, A Journal of Jewish Women's Studies & Gender Issues, Fall, Number 6, 2003 The Schechter Institute of Jewish Studies Jerusalem, The Hadassah – Brandeis Institute & Indian University Press עמ' 185
- ^ פינקלשטיין, שם
- ^ חוה מחותן אצל חיים פינקלשטין, קטלוג חוה מחותן עבודות חדשות, 1984
- ^ יפעת בן נתן, אוצרת תערוכת "חוה מחותן – ברונזה" שהתקיימה ב 1996 בגלריית קריית האמנים החדשה בטבעון, מתוך הקטלוג
- ^ מתוך ראיון ומאמר של ג'ודית מרגוליס, שם
- ^ מירה פרידמן, אוצרת בשעתו במוזיאון תל אביב בכתבה על הביאנלה בסנט פאולו ברזיל ב-1965
- ^ Tal Gallery, www.talgallery.co.il
- ^ dp heart - heart, art & design, dp-heart.com
- ^ דנה מנור גן פסלים 1967
- ^ אניטה קושניר, ראיון וכתבה של,"פיסול של המצב האנושי" הארץ, 9 באפריל 1999
- ^ 1 2 שם
- ^ חוה מחותן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978, מתוך ההקדמה של גיל גולדפיין
- ^ מתוך קטלוג תל חי 87 (תערוכה בחסות שר החינוך מר יצחק נבון). בשנות השמונים יצרה חוה מחותן אמנות סביבתית כגון: הר סדום 84, גיא בן הינום, מסוף ניצנה 85, תל חי 87 ועוד