חוף ז'ריקואקוארה

חוף ז'ריקואקוארהפורטוגזית: Praia de Jericoacoara) הוא חוף ים הממוקם בעיר ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה שבמדינת סיארה הממוקמת בצפון-מזרח ברזיל. החוף מרוחק כ-300 קילומטרים מפורטלזה, בירת מדינת סיארה. החוף הוא חלק מהפארק הלאומי ז'ריקואקוארה.

חוף ז'ריקואקוארה
Praia de Jericoacoara
מידע כללי
סוג חוף ים
מיקום
מדינה ברזילברזיל ברזיל
מיקום ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 2°47′38″S 40°30′29″W / 2.794°S 40.508°W / -2.794; -40.508
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חוף ז'ריקואקוארה
מפה משנת 1629 המציינת את מיקומו של חוף ז'ריקואקוארה

החוף נבחר בשנת 1994 על ידי הוושינגטון פוסט לאחד מעשרת החופים היפים ביותר בעולם,[1] ובשנת 2014 נבחר על ידי ההפינגטון פוסט לחוף הרביעי היפה ביותר בעולם.[2] החוף גם נחשב לאחד מהחופים הטובים בעולם לגלישת רוח.

אטימולוגיה עריכה

שמה של העיירה מורכב משני החלקים המרכיבים אותה. מקור השם ז'ריקואקוארה הוא בטופי-גוארני. יורוקו (Yuruco) פירושו "בור" וקוארה ("cuara") פירושו צב. חיבור השניים, "יוּרוּקוּקוּאַרַה", במשמעות "בור הצבים", מתייחס לכך שצבי הים נהגו לחפור בורות בחוף הים באזור זה, לשם הטלת ביציהם. לפי פירוש מקובל אחר, מקור השם נגזר מגבעה סמוכה, שנראית מהים כאליגטור (בטופי-גוארני: Jacarequara (זַ'קַארֵקוּאַרַה)). מקור השם ז'יז'וקה הוא ככל הנראה בצירוף Ji ("צפרדע") ו-Oca ("בית"), היוצר את המילים "בית הצפרדעים".[3][4]

היסטוריה עריכה

החוף נחשף ונרשם לראשונה בשנת 1629 על ידי הקרטוגרף ז'ואאו טיקסיירה אלברנאז הזקן (אנ').

עד שנת 1985 חיו באזור רק מספר קטן של דייגים, אך משנה זו הפך החוף לאתר פופולרי, ומבקר בו מדי שנה מספר גדול של תיירים. משנת 2002 הפך החוף לחלק מהפארק הלאומי ז'ריקואקוארה.

בשל יופיו, צולמו בו מספר סרטים וסדרות טלוויזיה.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא חוף ז'ריקואקוארה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Jericoaquara, web.archive.org, ‏2012-01-10
  2. ^ The 40 Best Beaches on Earth, HuffPost, ‏2014-08-12 (באנגלית)
  3. ^ [https://web.archive.org/web/20090927051516/http://www.filologia.org.br/revista/38/09.html PELOS VERDES MARES BRAVIOS: A TOPONÍMIA DAS PRAIAS DO CEARÁ], web.archive.org
  4. ^ NAVARRO, E. A. Método moderno de tupi antigo: a língua do Brasil dos primeiros séculos. Terceira edição. São Paulo. Global. 2005. p. 287-288.