חנה סנש

ערך זה עוסק בלוחמת ומשוררת יהודיה. אם התכוונתם לספינת מעפילים בשם זה, ראו חנה סנש (ספינת מעפילים).

חנה סנש
חנה סנש
נולדה	17 ביולי 1921, הונגריה
עלתה לישראל	1939
נהרגה	7 בנובמבר 1944, הונגריה
השתייכות	הצבא הבריטי
תקופת שירות	1943–1944
תפקידים צבאיים	צנחנית
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם השנייה
תפקידים אזרחיים	חלוצה, משוררת
הנצחה	קיבוץ יד חנה ספינת מעפילים תיכון טכנולוגי "חנה סנש"

קברה של סנש בהר הרצל בירושלים

חנה סנש בקיבוץ שדות ים

חנה סנש (בהונגרית: Szenes Hanna (Anikó)‎;‏ 17 ביולי 1921 – 7 בנובמבר 1944) הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית, צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג על ידי הנאצים.

ביוגרפיה

חנה סנש נולדה ב-17 ביולי 1921 בבודפשט שבהונגריה למשפחת משכילים. אביה, בֵּלָה סנש, היה עיתונאי, סופר ילדים ומחבר מחזות-תיאטרון וקומדיות, שנפטר כשהייתה בת שש.

סנש התקבלה לבית ספר פרוטסטנטי לבנות, אך כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר, נמנע ממנה מימוש הבחירה מסיבות אנטישמיות. היא נעשתה ציונית נלהבת לנוכח האנטישמיות בהונגריה.

בשנת 1939 עלתה לארץ-ישראל, למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל-שוחט בנהלל, והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים. בתקופה זו אף הדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד.

ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית. לצרכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן "הגר".

ב-15 במרץ 1944 צנחו חנה סנש וחבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, שם נחקרה בעינויים.

סנש הועמדה לדין באשמת ריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה היא הוצאה להורג, ב-7 בנובמבר 1944 (כ"א בחשוון ה'תש"ה), בהיותה בת 23.

סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-1946.

ב-26 במרץ 1950 הובא ארונה של חנה סנש לארץ על ידי אוניית מלחמה של חיל הים הישראלי. המונים חלקו לה כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובות חיפה המשיך בקיבוץ שדות ים שבו גדלה והסתיים בחלקת "יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה" בהר הרצל בירושלים שבו הובאו לאחר מכן לקבורה גם הצנחנים חביבה רייק ורפאל רייס. מאחורי הארון צעדו אמה קטרינה סנש, אחיה גיורא סנש ויואל פלגי, נציג הקבוצה של חנה סנש במחנה שדות ים.

את שיריה כתבה בחשאי, והם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

דמותה של חנה סנש משמשת מופת ועליה חונכו דורות. סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען המדינה ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. כמו כן תרמו למעמדה הסמלי, שלא זכו לו שאר הצנחנים, השירים, המכתבים והכתבים הרבים שהשאירה.

על שמה נקראה אוניית מעפילים "חנה סנש" שהצליחה להבקיע את המצור על חופי הארץ בליל ה-25 בדצמבר 1945 והביאה לחוף נהריה 252 מעפילים. תמונותיה נמצאות במאגר המידע במחנה המעצר בעתלית. על שמה קרוי הקיבוץ יד חנה.

בראשית חודש נובמבר 2007, הועברה אבן מצבתה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט, לבית העלמין של קיבוץ שדות ים. המצבה הובאה בסיוע משרד הביטחון, והונחה בטקס צבאי ובהשתתפות בני משפחה ואנשי ציבור.

יצירתה

שיריה הנודעים

שיריה של חנה סנש "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה" הולחנו בידי אברהם דאוס‏^[1] ודוד זהבי, וזכו לביצועים של זמרים רבים, בהם בין היתר אילנה רובינא, חנן יובל, נתנאלה, גדעון זינגר, נורית גלרון, גלי עטרי ומזי כהן, עפרה חזה, עמיר בניון, וצילה דגן.

אשרי הגפרור

השיר "אשרי הגפרור", בכתב ידה של חנה סנש

חנה סנש בתחפושת פורים, לבושה במדי הצבא ההונגרי, לפני עלייתה לארץ

	אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת, אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת. אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד... אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.
– 2 במאי 1944, סרדיצה, קרואטיה

הליכה לקיסריה

	אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם.

יומנה

קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, וביניהם הציטוט הבא שנכתב ביום הולדתה ה-18, 17 ביולי 1939:

	איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי בכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה... היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול - ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה - ארץ ישראל.

לאחר מותה נמצא בבגדיה השיר האחרון שכתבה, מה-20 ביוני 1944, ימים ספורים לאחר מעצרה:

	אחד - שנים - שלשה... שמונה האורך שני צעדים הוא רוחב הצלע - החיים מרפרפים בסימן שאלה. אחד - שנים - שלשה ... אולי עוד שבוע או סוף הירח ימצאני פה עדיין. אך ממעל לראשי - האין. כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי במשחק נועז עלי מספר עמדתי הקוביה כרכרה, הפסדתי.

כתביה שראו אור

הכינור, מחזה מחיי הקיבוץ, הקיבוץ המאוחד, 1946
‫ללא שפה: שירים, (תרגום: חלקם בידי איתמר יעוז-קסט וחלקם בידי אביגדור המאירי), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1986
אלי אלי, שלא יגמר לעולם: שירים ופרקי יומן (עורך: עוזי שביט), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2005

סרטים, ספרים ומחזות אודותיה

רחוב חנה סנש בנתניה

על חייה ומותה של סנש נכתבו כ-12 מחזות, ספרים רבים, וכמה סרטי קולנוע. בשנת 1958 הועלה בארץ המחזה "חנה סנש" שכתב הסופר והמחזאי אהרן מגד, אשר הכיר היכרות קרובה את סנש משהותם המשותפת בקיבוץ שדות ים. את סנש גילמה השחקנית מרים זוהר; בתפקיד "אליהו", המפעיל הדמיוני שלה מן "ההגנה", שיחק מישא אשרוב. בשנת 1994 הוצג בערוץ הראשון מחזה מאת מוטי לרנר בשם "קסטנר". המחזה עסק ב"משפט קסטנר", ובמחזה התקיים דיאלוג שבו מאשים קסטנר את סנש בהסגרת חבריה הצנחנים לנאצים, דבר שאין חולק כי אינו נכון ואין לו אף בסיס במציאות.

משפחתה של סנש פנתה לבית המשפט העליון בדרישה לאסור את הקרנת המחזה או לצנזר ממנו את החלק הפוגעני, אולם בית המשפט בהרכב של שלושה שופטים פסק לטובת המחזה, והמחזה הוקרן. בעמדת מיעוט עמד השופט מישאל חשין שפסק, כי זכות היסוד של כבוד האדם של חנה סנש גוברת על זכות חופש הביטוי של המחזאי, וכי אין להקרין את המחזה.

ראו גם

מריאן כהן

לקריאה נוספת

דן לאור, חנה סנש וישראל קסטנר, דימוי ודימוי שכנגד, בשביל הזיכרון, 20, 1997.
אהרן קומם, חנה סנש – "אלי, אלי", לדרך היווצרותו של שיר-עם, שלשלת שירה, תשס"ד-2004.
יהודית תידור באומל, "גשרים בין אתמול ומחר": מקומה של תרבות הגולה בסיפור חייהן של גיבורות העלייה החמישית, בתוך: קתדרה, 114, 2004.
עודד בצר, הצנחנית שלא שבה, תל אביב: בהוצאת יוסף שרברק, 1969